העובדה שהמחברת בחרה להקדים את המילה "מותן" למילה" "חייהן" בכותרת הספר אומרת הכל. <mark>ג'יין ג'ייקובס</mark> איננה אדריכלית או מתכננת ערים, אלא עיתונאית המשוטטת בעיר הגדולה (לרוב בניו-יורק) ומתריעה כנביאה מה תהיינה השלכות התכנון העירוני המודרני וכיצד ניתן לשפרו. על אף שג'ייקובס כתבה את הספר בשנות השישים, נבואותיה והבחנותיה תקפות גם היום. בעוד שבשנות השישים רעיונותיה בוודאי נחשבו לפורצי דרך, כיום עקרונות אלה מו

מהי עיר?
אנו מבלים את כל חיינו באחת, אך כמה אנשים עצרו לשאול את עצמם את השאלה הזו?
<mark>ג'יין ג'ייקובס</mark> כתבה את הספר הזה מתוך אהבה לסביבה האורבנית. זה לא מדריך טכני יבש אלא ניתוח מעמיק של הסביבה בתוכה אנו חיים. מהי הדינמיקה של רחוב? מדוע שכונות מסויימות מתפתחות ואחרות נסוגות לאחור? מה מגדיר רחוב כ-"חי" ו-"תוסס" ולמה?

ג'ייקובס מפרקת את התמונה לפרטיה: הילדים המתרוצצים ברחובות, בעלי החנויות הפינתיות,

הספר מומלץ לכל מי שמתעניין בסביבה בה אנו חיים. הערים הן העתיד של עולמנו, ויותר ויותר בני-אדם עוברים לחיות בעיר (כבר יותר מ-50% מאוכלוסיית העולם - סף שנחצה ממש בשנתיים שלוש האחרונות). קראתי את הספר לקראת סוף לימודי תואר שני בתכנון ערים. הספר ריתק אותי, ואף על-פי שהייתי כבר "לקוח שבוי" של הערים, הוא גם אתגר את המחשבה שלי פה ושם. הנקודה המטרידה בספר זה, שאולי מוכרת לכל מי שעוסק בתכנון ערים וגם תומך ב