ספר מעולה סיפור אוטנטי על חיי היהודים באירן,תאורים יפים, כתיבה הומוריסטית של המחברת,מתאר את חייה של אחת המשפחות בנות המעמד הבינוני בטהרן,על יחסם לשכנים המוסלמים,על האהבות, והלבטים החלומות והמאוויים. היחס למשטר בתקופת השאה,על שליחי הסוכנות המנסים לשכנע יהודים לעלות לארץ זבת חלב ודבש,שעד מהרה מתגלה להם המצב הכלכלי הקשה של העולים.ממליץ

במסגרת שבוע הספר העברי ומפגשי סופרים וקוראים, פגשתי את הסופרת בהרצאה לקהל הרחב, שהתקיימה בסיפרייה הציבורית בכפר-סבא.

באותה הרצאה פרי סני שוחחה איתנו על שני ספריה: "תרנגול פרסי" ו"מכתבי אהבה מטהראן" שקראתי ונהניתי ממנו. כקוראת סדרתית, וכאחת שאוהבת לקרוא סאגות משפחתיות ששזורה בהם היסטוריה, הרגשתי אי נוחות עם עצמי, ופניתי לחפש את "תרנגול פרסי" ומצאתי!

שני הספרים עוסקים בקורותיהם של משפחות יהודיות, בתוך הקהילה היהודית באיראן של ימי טרום המהפכה האסלאמית. בסופו של הספר הנוכחי המהפכה כבר מעבר לדלת (1979).

ב"תרנגול פרסי" הזום מופנה לעבר משפחת לוי, ששופעת אירועים מרתקים, מכוננים ומוקפת באוכלוסייה מוסלמית.

בראש המשפחה איברהים ומולוק לוי ולהם 3 בנות: רענה, הומה וגולי. שלוש בנות במשפחה, וואי וואי זו סיטואציה טראגית, שהיוותה תירוץ לבגידותיו של איברהים. אמרת הכנף הייתה: "מי שאין לו בן זכר, מקומו בגיהינום". (עמוד 26)

איברהים היה מתווך עצמאי. הוא למד בבית ספר "אליאנס" בהמדאן. רכש נימוסים אירופאיים, ולמרות שלא סיים בי"ס יסודי היה גאה בהשכלתו. איברהים הבין מהר מאוד, שחליפות הדורות ותשר נאה, פותחים דלתות. רבים מהקהילה התחשבו בדעותיו ונעזרו בקשריו. הוא זכה להערצת הסביבה, ולא הסתפק רק באשתו. מעת לעת, הוא מצא חום אנושי אצל נשים מוסלמיות, שנקרו בדרכו ובהזדמנויות שונות.

כשאיברהים הגיע לטהראן בחסותה של אחותו שגידלה אותו, הכיר איברהים את מולוק ונשא אותה לאישה. מולוק הייתה בת למשפחה אמידה ומשכילה, ולאחר נישואיה התקבלה למשרת מורה מחליפה, בבית ספר יסודי ובהמשך הייתה אם בית של ישיבה.

בחלקו הראשון של הספר, פרי סני מתמקדת ביחסים בתוך המשפחה, בין בני הזוג והסביבה, לרבות השכנים המוסלמים. בחלקו השני, הזרקור עובר לדור השני של משפחת לוי קרי הבנות, שברקע חלום העלייה לארץ המובטחת, למרות שהחיים באיראן היו טובים לקהילה היהודית טרום המהפכה.

בכתיבה קולחת מתובלת בניחוחות תבשילים אותנטיים מהמטבח הפרסי, ניתנת לקורא הצצה לעולם צבעוני מעניין ומרתק כאחד. פרי סני מסיטה את הפרגוד, וחושפת דמויות אנושיות ומרתקות. העלילה מגוללת תיאורים מרהיבים של עונות השנה, מסגרת שמרנית, אמונות טפלות, כשפים, מנהגים, מעמד האישה באותה עת, אהבה, תשוקה, קנאה, יחסים בתוך המשפחה, וקרבות שקטים לצד קולניים.

שמו של הספר "תרנגול פרסי", מהווה דימוי למספר אלמנטים בתום העלילה. רמז: הביטוי על הציור שנבחר בכריכה.

אהבתי את מולוק, לא הסכמתי עם דרכו של איברהים, ולא סבלתי את החטטנות של מרים. את הדור השני אהבתי והוא גם הוכיח, עד כמה חשוב היה לקהילה היהודית באיראן ובכלל לרכוש השכלה.

קטעי הארוטיקה כתובים במידתיות ומשולבים מטאפורות, תיאורים ודימויים לעיתים אף משעשעים.

לקינוח, בסוף הספר פרי סני שחררה מתכונים של מאכלים פרסים שהופיעו בעלילה.

כשסיימתי לקרוא בספר... פניתי ישירות למטבח, לחתוך ירק ולהכין קוקו סבזי (חביתה ירוקה). איך אפשר שלא??? הלכה הדיאטה... 

בשורה התחתונה: תרנגול פרסי זה לא רק סוכריה על מקל !!!

נהניתי ואם יורשה לי אני מזהירה... אל תבואו לספר הזה רעבים

לי יניני

אגם-הוצאה לאור, פרוזה מקור, 374 עמודים, 2011

וואו איזה ספר מעולה!
כמה כיף להיתקל בספרים כאלה,
ופשוט לגמוע אותם בכל רגע פנוי.
איזה עושר של דמויות,
איזו עלילה מהממת!
רוצו לקרוא.

מאז ויקטוריה של אלי עמיר לא נהנתי מספר המספר על יהדות בתפצות ( עיראק,פרס וכו) השפה עשירה ומתנגנת המיניות מתפרצת אך עם זאת מעודנת אפשר לראות ולהריח את ההוי התרבותי של יהדות פרס. הדילמות של להיות יהודי מרחוק לארץ ישראל או להיות יהודי בארץ המובטחת, הניסיונות הכישלונות.... אני נ ה נ ת י מומלץ!

מצאתי עונג בקריאתו.
הספר נסוב סביב חייה של משפחת לוי בתקופה הטובה של חיים משותפים
בין יהודים למוסלמים אי אז באיראן שלפני המהפכה האסלאמית.

אברהים ראש המשפחה הוא המלך הבלתי מעורער של הבית,
המצליח מאוד בעסקיו כמו בעסקי האהבהבים הסודיים שהוא מנהל
מתחת לאפה של אשתו.
מולוק גבירת הבית, גם היא שקועה בעולמה, לעיתים מאושרת
ולעיתים מוצפת במרה שחורה.

לזוג שלוש בנות מוצלחות, אבל הערגה לבן זכר שמסמל כבוד והצלחה
רודפת אותם ללא הפוגה...
הביטויים בפרסית, האמונות התפלות, מעשי הכשפים, אורח החיים,
האהבות, התשוקה, המעשים האסורים, והשאיפה לקבל הכרה מהסביבה,
לוקחים את הקורא למחוזות רחוקים ומרתקים... מומלץ!

תיאור מעשי האהבה מעלה חיוך:
"ידיה משו מחורשת התאווה ונעו לשופר של ראש המשפחה,
הוא דבק במעיינה והיא - פתחה את סכר מי-הדודאים.
כשתרנגולו קרא והדודאים פרצו, הם נסקו יחד ולא הרפו עד שנמס הדבק"

ספר נחמד, אין בו עלילה, בעיקר תיאורים.
מסופר על חיי היהודים בפרס לפני המון שנים, אברהים יהודי עשיר, נשוי ואב לבנות, רודף נשים.
יהודים ומוסלמים חיים שם כמשפחה אחת גדולה, אחד עוזר לשני.
למרות שהספר זורם ונעים לקריאה, לא קיים בו מתח או סקרנות.

הופתעתי מהביקורות שנכתבו כאן ע"י חלק מהקוראים , ששיבחו בהתלהבות מרובה את הספר, ופשוט נעלמו מהאתר, ורק הספר הזה מופיע בבלוג הקריאה שלהם.
מכך מובן לי שקיים אינטרס ויחצנות.

הספר באמת נחמד, אבל לא ברמה שהתלהבתי במיוחד, קראתי טובים ממנו בהרבה.
אהבתי את המתכונים שהסופרת כתבה בסוף הספר, נחמד מצידה.

תרנגול פרסי (פרי סני)
דעתי על הספר:
למרות הכתיבה הקולחת של הסופרת ותיאורי הנוף וההווי המקסימים ולמרות השפה הנפלאה עם שפע הריחות העסיסיים ההומור וכל הבישולים,
עדיין לא מצאתי בספר "תרנגול פרסי" כל קשר אוטנטי דומה למהלך חיי היהודים שחיו בטהרן בתקופתו של השאח .
הכי נראה למישהו הגיוני שבכל המשפחות היהודיות המופיעות בהרחבה בספר כולל משפחתו של איברהים לא נמצא אפילו לאחד מהם שם יהודי?
אז מאיפה נמצאו לסופרת שמות משונים שכאלה שבחרה לתת לכל הנשים והגברים היהודים שבטהרן?
התיאורים הצבעוניים של הבישולים והאוכל שאפשר למצאם אצל העם הפרסי לא מכסים על כך שאין בספר כל התנהלות קהילתית של ריחות
ומנהגים המייחדים כל בית יהודי פרסי מסורתי.
הספר בא לספר לנו הקוראים קורותיה של משפחה (דמיונית) יהודית בטהרן , אך במקום זאת אנו מתבלבלים עד לעייפה בעיניני "התרנגול הפרסי"
כאשר לאורך כל הספר מתנהלים המון יחסי מין שהסופרת לתמהוני גם לא הצליחה לפתח בהם טבעיות , אלא שיחררה אותם בכתיבתה הקולחת בפרץ מיני מוזר וממש לא מתאים ולא הגיוני למהלך חייהם של היהודים והמוסלמים שחיו אז בפרס. קחו למשל את אבי המשפחה הוא מופיע כיהודי אמיד, זה איש ללא רגשות אישיים או ביתיים , אדם שטוף זימה חושק בנשים נשואות מוסלמיות משכיב אותן ואפילו מכניס אחת להריון וגם נולד לו אפילו ילד ממנה ! והילד הקטן הזה לפתע גודל כמשרת בבית יהודי עשיר אחר וכו' וכו' וכו'
או למשל דמותה של גיבורת הספר האם "מולוק" לא מצאתי בה כל רגש המייחד את האמא היהודייה הפרסייה , לבד ממחשבות וחשקים מיניים ניסתרים וגלויים גם לבעלה "התרנגול הפרסי" וגם לשליח הסוכנות "התרנגול הישראלי" שאיתו היא גם מקיימת יחסים מיניים ובוגדת בבעלה!

הסופרת לא הצליחה לעורר בנו כל רגש או התחברות למי מהדמויות, וכן גם לא אמון בעלילה שמצד אחד מענינת אך ממש ממש לא משכנעת .
איך ניתן בכלל לתאר באופן שכזה את מצב היהודים בתקופתו של השאח קודם עלייתם ארצה? הסופרת פרי סני בתוך כל החשקים ותאורי יחסי המין הרבים שכחה
את עבודת השליחים בפרס ולא הצליחה לתת כל משמעות למעשיהם. שכידוע השליחים הציונים עשו רבות למען הקהילה היהודית בטהרן ועוררו בנוער היהודי שם תסיסה רעיונית שנמרחה בספר. אז למרות שכל הדמויות הם רק פרי דמיונה של הסופרת עדיין הספר מבחינתי הוא פיספוס!
חיה הלר

ספר טוב מאוד, קולח וכייפי לקריאה, כולל עלילה מעניינת עם דמויות עגולות שמשתנות במהלכו.
השפה עשירה וכוללת ביטויים בשפה הפרסית ותרגומם לעברית - מה שהביא אותי לחשוב האם הספר היה מעניין אותי גם אילו לא הייתי פרסייה עם הכרות מינימלית של השפה מבית סבתא... התשובה היא - כן - הספר היה מעניין בכל מקרה !
באופן אישי הייתי צריכה 'להתרגל' בהתחלה ל'שחיטת הפרות הקדושות' שהסופרת מביאה (כמעט ברצף), אבל מהרגע שהסתגלתי לעניין - היה לי מאוד נחמד לקרוא אותו ולספוג את האווירה, הריחות ( הסופרת מביאה את כל המתכונים של המאכלים האותנטיים במרוכז בסוף הספר ), הצבעים והתחושות. מומלץ :)

אין כמו רומן מארץ רחוקה, עם ניחוחות של אוכל ושל עיר אחרת כדי לעורר את בלוטות הטעם והסקרנות. תמיד כשאני נתקלת בתיאורים של ארצות רחוקות, ששונות כל כך ממה שאני מכירה, אני נשאבת לתוך הספר וקשה לי לעזוב אותו (אלא אם כן הוא כתוב גרוע ואז לא יעזור שום דבר).

לפנינו סאגה משפחתית המנחיתה אותנו באיראן שלפני המהפכה האיסלמית. עבר הרבה זמן מאז שקראתי ספר שבו יש פרקי זמן כל כך ארוכים בין פרק לפרק ובסך הכל הספר מסתכם בכעשרים שנים.

דמויות המפתח הן איברהים –ראש המשפחה וגביר בפני עצמו, עוסק בנדל"ן ורבים רואים בו את ראש הקהילה היהודית באיזור. התחושה המתקבלת היא שאישתו מתנכרת לו והוא מחפש חום אנושי וגם מוצא אותו אצל נשים מוסלמיות שונות שהוא פוגש באי אלו הזדמנויות.

מולוק היא אישתו של איברהים ואם בנותיו. חשוב לציין את עיניין הבנות שכן זהו טעם לפגם (ולפעמים אחד התירוצים לניאופים של איברהים). ישנם הרבה פרקים שהיא המספרת ואז קל לנו יותר להזדהות איתה ועם התחושות שלה. כל מה שמולוק רוצה זה להביא להביא בן לעולם ולעלות לארץ ישראל. למולוק ולאיברהים יש שתי בנות – ראנה והומה, אחריהן מגיעה הפלה כואבת וטראומתית ואחריה הריון נוסף, שגם הוא מביא בת - גולי (לאכזבת כולם, כמובן). המספר הוא מספר כל-יודע ולפעמים נקודת המבט היא של איברהים, לעיתים של מולוק ולעיתים של מספר "מבחוץ", זה מעניין כי כך רואים את הפערים שיש בין מה שאחד חושב למה השהניה מרגישה.

מולוק היא אישה מכובדת ועשירה ומתייחסים אליה בהתאם. היא מקבלת הצעה להיות אם בית בישיבה יהודית שמקימים על מנת ללמד עברית, לספר על ארץ ישראל ולהכין את הקרקע לקראת עלייה של יהודים. מגיעים שליחים מהארץ ומספרים נפלאות ומבטיחים הרים וגבעות, חלק מאנשי הקהילה אכן עולים ונתקלים במחלות, תנאי תברואה קשים וחלקם אף חוזרים כעוסים לאיראן בתחושה שרימו אותם. כאן מולוק פוגשת את הרצל, אחד השליחים שמגיעים לישיבה ונרקמת ביניהם מערכת יחסים. גם מולוק שלנו לא טלית שכולה תכלת ודמותו של הרצל מתחילה להופיע אצלה בחלומות והיא חושקת בו. אני חושבת שהדמות של מולוק היא הכי מורכבת. מצד אחד, היא אישה בתקופה שבה השמרנות חוגגת – זה "בסדר" שגבר יבגוד אבל אוי ואבוי אם אישה תעשה את אותו הדבר, אישה שלא מביאה בנים היא אישה פגומה (מה? הם לא יודעים שהגבר נושא את המטען הגנטי??), אישה צריכה לכבד את בעלה ולא לבייש אותו, היא מתחזקת את הבית ומכינה אוכל ומצד שני – היא יוצאת לעבוד, ללמוד, יש לה רצונות משלה ותשוקות משלה והיא אישה מאוד חזקה. זה, אגב, גם מה שמושך אליה את הרצל.

הספר מתייחס בהתחלה למערכת היחסים בין מולוק ואיברהים ובערך באמצע הספר עוברת להתעסק בבנות, בשידוכים המוצעים להן ובשגרת חייהן כמתבגרות.

השמרנות חוגגת בספר, גם היהדות וגם התקופה הזו באיראן. ועדיין – יש הרבה חושניות בספר. יש קטעים שמתארים מעשי אהבה והכתיבה עליהן נעשית באמצעות מטאפורות, כאילו בלי "לקרוא לילד בשמו", כדי לא לפגוע אולי או לשמור על כבוד הדמויות. לעיתים מכנים את איבר המין הגברי "תרנגול" או "כרבולת" וזה שיעשע אותי, יש בזה משהו ילדותי ונאיבי. הרצון "ללכת מסביב" ולא להיות בוטים. אבל התחושה הכללית נשמרת ועדיין אלו סצינות מלאות חושניות ואהבה.

קורים בספר המון המון דברים וזה מאוד מעניין לקרוא על התקופה. לא היה לי מושג שהייתה כזו קהילה משגשגת של יהודים בטהראן ושחלקם היו בעלי עסקים מצליחים. הייתה תקופה שאפשרי היה לעלות למדינת ישראל בלי יותר מידי בעיות. בסוף הספר מתחילים לשמוע ברחוב את קולות המהפכה שהתחילה ב-1979. לאורך כל הספר אנחנו מתוודאים למנהגים של אותה תקופה, ללבוש, לאוכל כמובן (בסוף הספר מובאים מתכונים מזילי ריר), לאמונות התפלות ומיני כשפים. גם ביטויים פרסיים רבים משולבים במשפטים לאורך כל הספר. מאוד מאוד מעניין.

תהיתי לא פעם ולא פעמיים לגבי שם הספר – מצד אחד יש קריצה משעשעת לכל אותן הפעמים שבהן נזכר איבר מין גברי כ"תרנגול", מצד שני ישנה אותה סוכריה על מקל בצורת תרנגול אדום שמוזכרת בספר באיזו סצינה שגם הוא נקרא תרנגול פרסי וישנו גם תרנגול בשם עבאס שבא למלא חלל שהשאיר אחריו משרת באותו שם שבגר ועבר לאדונים אחרים על מנת שלא יאיים בזכרותו השופעת על הילדות המתבגרות. כנראה ששאלה זו לא תיפתר...

ההערה היחידה שלי היא לעריכה – ישנן שגיאות כתיב מעטות בספר והביטויים בפרסית מקבלים תרגום כבר במשפט עצמו ולא ברורה הבחירה הזו בכפילות – אולי היה הגיוני יותר לשים את התרגום כהערה בתחתית העמוד. דבר נוסף שלא ברור לי הוא הכתובת "רומן אותנטי" על כריכת הספר – האם מדובר בסיפור אמיתי? זה לא מוזכר בשום מקום אז כנראה שלא...אז מה הכיתוב הזה בדיוק בא לציין?

לסיכום – הקריאה קולחת ואני, לפחות, הייתי במתח רוב הספר. הפרקים לא ארוכים וזה תמיד יתרון מבחינתי. קראתי את הספר מאוד מהר יחסית לזה שהוא כמעט 400 עמודים. היה לי מאוד מעניין ללמוד על תרבות אחרת שהיא רחוקה מאוד ממני ועדיין מאוד קרובה.

קצת היסטוריה על איראן מתוך ויקיפדיה

דירוג הקואלית:
ארבע קואלות מתוך חמש - היה לי מעניין ומלמד

פינת העטיפה:
על העטיפה ישנו ציור של שני תרנגולים צבעוניים, הם נראים כאילו הם בסוג של קרב (לפחות אחד מהם). בספר יש תחושה כל הזמן של שני כוחות מנוגדים שנלחמים אחד בשני – השמרנות מול הליברליות, היצר מול המוסר, איברהים מול הרצל, מולוק מול הנשים של איברהים, שידוך מאהבה מול שידוך של כסף, בנות מול בנים, נשים מול גברים, יהודים מול מוסלמים – אולי קרב התרנגולים הזה מנסה להעביר את הקרב הניטש בין כל הכוחות האלו, הסערות שמתחוללות בלב כל הדמויות.

ציטוטים:

"למכת האלוהים אין צליל, וכשהוא מכה - אין לו מרפא"

עוד ציטוטים וספרים בבלוג:
www.koalablog.co.il