כבר בפתיחת הספר הבנתי ש"גיליתי" סופרת שמשאירה הרבה טעם לעוד. סגנון הכתיבה יחודי, מהנה ביותר, ומאוד בריטי.
מבנה הספר יחודי גם הוא. לכל פרק יש "הערת שוליים" שגם היא פרק במהותו ובאורכו, אלא שהפרקים הרגילים הם מנקודת מבטה של המספרת (גם היא מקורית מאוד, אני לא ארחיב- תקראו את הפתיחה ותבינו) והערות השוליים הם סיפור משפחתה של המספרת מימי הסבתא רבה. שלא כמו הפרקים הרגילים הערות השוליים אינן בנויות ברצף כרונולוגי אלא כמין קליידוסקופ של תמונות בעבר נשות המשפחה, שהם בעצם התמונות במוזיאון.
המגרעת היחידה מבחינתי היא חלקים מעט משעממים באמצע הספר, בהם הסיפור לא מספיק חזק אך זו נסלחת בקלות בגלל יכולת הכתיבה שובת הלב והמשעשעת של אטקינסון.

















