יש מצבי חיים, שלמרות שמעולם לא חווינו, יש לנו תבנית מחשבתית לגבי איך הם אמורים להתנהל.
ילד אוטיסט, אמא שמתחילה בהכחשה וחיפוש אשמים אחרים וממשיכה במאבק שבא על חשבון כל דבר אחר- כולל היא עצמה. בעל שבורח מכל הסיפור הזה לעבודה ולמקומות אחרים, עד שהכל מתפרק ואז פתאום מגלה מחדש את אשתו ומתחרט.
ממסד מסורבל, חברה מתנכרת ומצטדקת וילדה אחת קטנה שהולכת לאיבוד בכל הבלגן הזה.

כל הקלישאות האלה, נמצאות בספר. כל מה שהיינו מצפים שיקרה - קורה.

ובכל זאת, באורח פלא ממש, אין בספר הזה אות אחת שמרגישה כמו קלישאה. הכל אמיתי, הכל חי, הכל נוגע.
אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי בזמן האחרון, מומלץ בחום!

מסיכות.
כולנו עוטים אותן - ואף אחד לא מודה.

לא במקרה מתרחשת עלילת הספר בבניין המאוכלס באנשי החברה הגבוהה. אנשים שהציפייה החברתית שלנו מהם, היא שיעטו מסיכות רבות - וברורות מאליהן.
כי זה מה שאנחנו מצפים מהם.
וכאן, בדיוק במקום הזה - זה מסתבך.

כי במוקד הספר, עומדות דווקא דמויות, שלא היינו מצפים מהן לעטות מסיכות - ובטח לא מהסוג שהן עוטות: שוערת הבניין, המנקה הזרה וילדה בת 12, שמנפצת את המשפט הנדוש - ילדים לעולם יהיו האמיתיים והשקופים ביותר בעולם.

גם המחברת כותבת בדיוק באופן שמצופה ממנה - היא באה מעולם הפילוסופיה, מה שמשתקף היטב בסגנון הכתיבה ובפיסות הידע מעולם התוכן הזה, אשר זרועות בספר, נטולות כל הקשר. כי זה מה שהיינו מצפים ממנה לעשות.

מסיכות.
כולנו עוטים אותן - ומעטים מאיתנו מרשים לעצמם להיות מודעים.
הדמויות במוקד הספר הזה, נכללות בקבוצת המעטים הללו.
טוב או רע? זאת כבר שאלה פילוסופית.. ;-)

קצת פחות מהראשון בסדרה, אבל עדיין מקסים יותר מרוב הספרים שקראתי לאחרונה...
מחכה כבר לשלישי...................

זה ספר פשוט, שפשוט כיף לקרוא.

הוא לא מסוג הספרים שמטלטלים אותך, או משאירים בך תובנות ורשמים עמוקים על סוגיות שברומו של עולם.

כשסיימתי לקרוא אותו אתמול לפני השינה, לא סגרתי את הספר בתחושת התרגשות או במחשבות שטרדו את מנוחתי.

בסך הכל, הלכתי לישון כשחיוך גדול מרוח לי על הפנים - חיוך של הנאה ילדותית וטהורה, ורק על זה מגיע לספר דירוג של 5 כוכבים :-)

עלילה פשוטה ושגרתית לכאורה, שמצליחה להשאיר אותך מרותקת כאילו מדובר בחייך שלך.
שזירת סוגיות עמוקות וכבדות משקל לגבי אהבה ונאמנות, התבגרות וזקנה ומוסר האדם, באופן שגורם לאסימון ליפול רק כעבור מרחק קריאת כמה וכמה עמודים נוספים בספר - ולקול הנפילה להדהד בנפש עוד ימים רבים לאחר מכן.
דמויות, חוויות ותיאורים שמצליחים לגעת עמוק עמוק ובכל זאת מאפשרים ריחוק נוח ומקום לדמיון.
כל אלה, הופכים את עאידה לספר טוב.

מה שעושה אותו לספר מצוין, היא השפה הספרותית הכל כך נדירה של סמי מיכאל. כתיבה שגורמת לך לחשוב, להיזכר ביופי השפה העברית, אך לעולם לא לעמוד במצב של מבוכה או חוסר הבנה..

מומלץ בחום ובאהבה!

הספר מחולק לשלושה חלקים, שהחוט המקשר ביניהם לא לגמרי ברור.
החלק הראשון הוא דווקא המוצלח פחות מבין השלושה, החלק השני סביר והשלישי הוא הטוב ביותר ובמידת מה חלק זה הוא ש"מציל" את היצירה בסופו של דבר...

ספר שקריאתו דורשת המון ריכוז - ושווה כל טיפת מאמץ!

לקח לי כמה חודשים טובים לקרוא אותו, סיימתי מותשת, מתרגשת ומהורהרת - ואין לי כל ספק שאחזור ואקרא אותו שוב בעתיד.

הספר כתוב היטב, שתי העלילות המקבילות בעלות פוטנציאל, ובכל זאת נותרתי בתחושת חוסר מיצוי.
רוב הסיפור נחשף כבר עד אמצע הספר ומשם והלאה כמעט ואין התקדמות בעלילה או העמקה במה שכבר נכתב.
קראתי אותו בהנאה תוך כדי טיסה - לא בטוחה שהייתי שורדת עד סופו בסיטואציה אחרת..

הכיף בספרים מהסוג הזה, הוא שגם אם לא מדובר בספר שאי אפשר להניח מהידיים, יש בו סיפורים שאתה יודע שהיה שווה להתמיד בקריאה רק כדי להגיע אליהם.

הבעיה בפתאום דפיקה בדלת, היא שיש שם מעט מידי אוצרות כאלה, יקרי ערך ככל שיהיו..