מבחינתי, הספר הזה מושלם גם לולא היו בו דפים בין הכריכות.
מספר שורות מהכריכה האחורית ישכנעו כל בר דעת בהגיון הצרוף של להסתובב עם הספר הזה כפק"ל בכל מקום אליו אני הולך:
"קורה שאדם נולד לתוך ארץ זרה.
שלמרות שיש לו אב ואם, אחים ואחיות, שפה ותרבות
הוא בעצם ממקום אחר, והוא לא יודע את זה
הוא כואב כל חייו, עד שהוא מבין, ומתחיל את המסע חזרה לארץ מולדתו"...
וכן, רוב הספר הוא כזה. אני לא יודע אם לקרוא לריימונד קארבר משורר. לקרוא לו משורר משמע שלהחשיב את עצמי כחובב שירה- ואני איני כזה. זה מה שנפלא בו. קארבר עצמו אמר פעם שהוא כותב את השירים שלו בדיוק באותו הלך רוח שהוא כותב את הסיפורים הקצרים שלו.
להתחיל לתאר את ריימונד קארבר זה כמו לעשות ניתוח ספרותי של 500 עמודים לשיר הייקו. ואכן, קארבר דומה להייקו. יש עידון כל כך יפה בייאוש שמתבטא, כמו בשמחה. פשוט עידון במקום שבו לא היית מצפה לכזה. שימח אותי לקרוא גם מספר מאמרים שלו שצורפו לספר- אחד מהם אודות צעדיו הראשונים בתחום השירה, על איך אדם בן 19 שעובד בעבודה שחורה, נשוי ועם ילדה לפרנס- מוצא את עצמו פתאום בשירה.
אם זה לא היה אמיתי- פול אוסטר היה חייב לכתוב על זה.
בוקובסקי או קארבר- מבחן אישיות אולטימטיבי.
קארבר קארבר קארבר... עושה רושם שככל שאני מרבה לחזור על השם הזה, הוא מאבד את משמעותו. ואם זאת, כמו בשירים עצמם- המשמעות היא לעולם בדברים הקטנים. כוסית וויסקי זול בפאב מפוקפק, מקום חמים במיטה בבית, מברשת לשיער שהיא השאירה באמבטיה...


















