<mark>לורן סלייטר</mark>, פסיכולוגית וסופרת (שישה ספרים באמתחתה), בחרה עשרה ניסויים פורצי גבולות בפסיכולוגיה ועליהם היא כותבת: תהליך הניסוי והרעיון שמאחוריו, ההשלכות שלו על עולם הפסיכולוגיה ועל המשתתפים שלקחו בו חלק, שיחות עם פסיכולוגים מומחים ואף כאלו שחיו בתקופה בה הניסוי התרחש, ביקורות וממצאים מודרניים, ו... לצערי הרב, עמדה אישית.
כל עוד סלייטר נצמדת למתכונת המדעית של הספר, משמע עיסוק בפן הפסיכולוגי וההיסט

"את לא יכולה פשוט להחליט ש.." התעצבנתי מול הספר, ואחותי הקטנה גילגלה עיניים ולחשה לעצמה שאני מתנהגת כמו הר געש. יום שבתי יפה, חצי משפחה שרועה על הספה, איש איש וספרו. אני קוראת את "לפתוח את התיבה של סקינר", ומתעצבנת. אוהו, כמה שאני מתעצבנת. בשלב מסוים החלטתי לשתוק, כי מה אשמת המשפחה שלי שאני מתאמצת לקרוא ספר שקשה לי איתו. כשאחותי העירה שכנראה הספר כבר בסדר, יכולתי לומר לה בדיוק מה מעצבן אותי ממש עכ

ככל שהזמן עובר, ככה הפסיכולוגיה (והמדע בכלל) מתרחקת מהיומיום שלנו. ובדיוק בשביל זה באה <mark>לורן סלייטר</mark> שכתבה את הספר הזה. בתור סופרת ופסיכולוגית היא באמת רוצה להנגיש את הפסיכולוגיה לדור שלנו.

בספר מתוארים עשרת הניסויים הגדולים ביותר בפסיכולוגיה- החל מהניסוי של סקינר אודות ההתנייה (החיובית והשלילית) ועד לניסויים בפסיכיאטריה, מקובלים יותר ומקובלים פחות בחברה. היא מפרטת על הניסוי, ובעצם מחברת בין הקור

פרויד, עם כל אהבתי אליו, לא היה מדען בתחום הפסיכולוגיה, הגם שהוא נחשב לאבי זרם מסויים ומאוד ראשוני בתחום.
לעניות דעתי, הוא היה פילוסוף בלא שונה מאריסטו: הלה טען כי אבן במשקל 10 קילו תיפול מהר יותר מאבן במשקל קילו. כל שנדרש על מנת לבדוק זאת זה ניסוי. דבר שאריסטו לא עשה, או יותר נכון לא חשב לעשות. האימרה הקודמת אינה תוכחה מסוג כלשהו. רק ציון עובדה היסטורית יפה וחשובה בהיסטוריה של פילוסופיית המדע.