• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
סיפורה של האנושות

סיפורה של האנושות

מאת ג'יימס ס. דייוויס

הביקורת של ניר

תמונה של ניר
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
סיפורה של האנושות

סיפורה של האנושות

מאת ג'יימס ס. דייוויס

הביקורת של ניר

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של ניר
הוצאה לאור:מטר
שנת הוצאה:2007
קטגוריה:הסטוריה - כללי
הקודמת
מירב
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 15 שנים

“נתבקשתי לקרוא את הספר לצורך קורס "מבוא להיסטוריה עולמית" (שיעור נהדר בפני עצמו) ומצאתי את עצמי נסחפת”

2/9
ביקורות על סיפורה של האנושות
הבאה
adielz
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 15 שנים•2 דקות קריאה

קפסולה מרוכזת, דחוסה ונהדרת של היסטוריית המין האנושי, עם נטייה לכיוון תרבות המערב (שנרצה או לא, בה אנו חיים כיום).

אני לא יודע אם הספר הזה ממש יועיל למי שאינו בקיא קצת בהיסטוריה, אך הוא לבטח יעלה חיוך בשפתיו של הקורא אשר ידע וקצת שכח.
אני מוצא בו חן רב ונהנתי מאוד מקריאתו - הוא קריא בצורה יוצאת דופן.

מחברה שמתבססת על ציד וליקוט, ולפיכך נודדת, מספר דיוויס כיצד בני האדם פיתחו טכנולוגיות, רעיונות וטקטיקטות אשר סייעו להם להתיישב במקום קבע ולבסס בו את חייהם (או בקיצור - ביות וחקלאות).
כשאינם צדים, מלקטים ועסוקים בהישרדות, יכולים בני האדם גם לפנות מעט מזמנם למחשבה ולפיתוח. כך הומצאו למשל כתב, שפות, טכנולוגיות (פרימיטיביות כמובן) ודתות, כשהראשונה מסייעת לשמר את האחרות ולהעבירן לדורות הבאים.

כל ידע אחר אשר המציאה האנושות, יכל למעשה לעבור הלאה ובכך להאיץ את התפתחותה. מצרים שלטה על הנילוס, האימפריה האתונאית שגשגה, טקטיקות הלחימה של ספרטה הידהדו למרחקים, הדמוקרטיה (המדומה) הפציעה, אימפריות נבנו ונפלו, ודיוויס הכניס גם לא מעט הסתמכויות על המקרא (אם כי הדגיש את סתירותיו) ואזכורים של העם היהודי.

הקידמה האנושית הייתה על סף פריצה, אך מה שמנע ממנה זאת לאורך כמעט אלף שנה, היה כנראה בחור יהודי בשם ישו, ומורשת לא מובנת אשר אחרים בנו על שמו - הנצרות.

ספר זה מקיף, אך בתמציתיות את ההיסטוריה של המלחמות, הדתות, הכיבושים, הרעיונות, המדע, הפילוסופיה, השכול, ההישגים והשינויים שעבר המין האנושי בכ-13,000 שנה.
הוא (שוב) קריא מאוד ומעניין. מסוג הספרים שפשוט כיף שיש בבית.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של tuvia
tuvia
תמונה של חנן
חנן
תמונה של יפעת
יפעת
תמונה של סלארטיבארטפאסט
סלארטיבארטפאסט
תמונה של גל
גל
תמונה של עמיר
עמיר
תמונה של קוראת הכל
קוראת הכל
12קוראים|גיל ממוצע53|42%נשים

על המבקר

תמונה של ניר

ניר

חבר מזה 17 שנים
46 ביקורות•7 נבחרות•423 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•פסיכולוגיה - כללי•פילוסופיה - כללי
תמונה של ניר
ניר
חבר באתר מזה 17 שנים
ביקורות46
ביקורות נבחרות7
לייקים שקיבל423
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת18פסיכולוגיה - כללי6פילוסופיה - כללי4

דיון על הביקורת

1 תגובה
איילת
איילת•לפני 15 שנים

יפה כתבת - "קפסולה מרוכזת, דחוסה ונהדרת של היסטוריית המין האנושי".

מסכימה איתך לגמרי ומצטרפת להמלצה.
1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של ניר

כמעט אהבה

כמעט אהבה

רפאל צור

זה הספר הכי טוב שקראתי בחיים, ובכלל לא קראתי אותו!

סתם אחד שמעוניין להשתתף בחינגת הביקורות הפיקטיביות.

לפני 14 שנים•ניר
של עכברים ואנשים

של עכברים ואנשים

ג'ון סטיינבק

נובלה שנצרבת בלב, עם דמות ראשית בלתי נשכחת.
האדם המפגר-שכלית בחברה המודרנית המערבית משול לכלב, וחולק איתו את אותו הגורל כאשר אינו נמצא מועיל לה.
סטיינבק הצליח לצייר דמות עם נפש של ילד קטן, על גבול התינוקות, המעוניינת ברוך ואהבה, וחולמת חלום צנוע על שלווה.
זה היה כל חטאה, ובעבורו היא מקבלת שדה קוצים דוקרני.

תעשו לעצמכם טובה (ענקית) ותקדישו שעתיים-שלוש לספר הקטן ומעורר המחשבה הזה, שיכול להוות אלגוריה מצויינת גם לתקופתנו, בה הציניות חורשת כל חלקה של תמימות.

ספר בלתי נשכח.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ניר
רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל

רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל

של אסקילדסן

לשבת ליד החלון, לקרוא ספר, לחכות למוות.
לשתות תה, לאכול ביסקוייט, לחכות למוות.
לצאת לטיול רגלי, לשבת על הספסל, לחכות למוות.
לחזור הביתה, לקחת כדורים, לחכות למוות.
להירדם, לחלום, להתעורר לעוד יום של ציפיה למוות.
לרדת לבית קפה הומה, לשבת לבד, לחכות למוות.
להרים כובע כששכן עובר לידך, להאחז צער כשהוא עובר על פניך במהרה, לחכות למוות.
ליפול ולקבל מכה בברך, לנסות לקום כשמצלצלים בדלת, להגיע לשם אחרי רבע שעה, לחכות למוות.

נשמע קצת משעמם, נכון?
אם אתם חסרי כל חיבה או רגישות לאנשים מבוגרים, זה וודאי לא הספר בשבילכם.

בעיני, כמה שהספר הזה קצר, כך הוא נותן הבנה מעמיקה על תפיסת עולמו וחוויותיו של אדם מבוגר. במיוחד על הנושאים הכבדים והקשים של הבדידות שבערוב הימים, השקפת העולם הפסימית, הרגשת האפסות הגופנית והציפייה האינסופית למוות.
ספר מיוחד במינו שגרם לי להיזכר ולהבין את סבא שלי והתנהגותו בחודשים שלפני מותו.
מעט מאוד מילים, הרבה מאוד חוכמה. יפה ופשוט באופן שובה לב.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ניר
מי מאמין?

מי מאמין?

אנטוניו מונדה

רדוד למדי, נוכח הנושא והפוטנציאל.

מראיין משעמם ומונוטוני, לפעמים קצת מעצבן באדיקותו הקתולית הסתומה ובהתחבאותו מאחורי ציטוטים של דוסטוייבסקי ואחרים. כמעט כל ראיון הוא בבואה של קודמו, וגם המרואיינים עצמם לא מצליחים להרים ספר שכזה אל מעבר לגובה הברכיים.

יש כמה פניני מחשבה פה ושם, כמו בראיון עם סול בלו או עם נתן אנגלנדר, אבל מעבר לזה הספר ממש לא עומד בקנה אחד עם התיאורים שניתנים לו בתקציר (''מסמך כובש'', ''לא צפוי'').

ניתן היה לצלם תוכנית ראיונות בת כשעה לערוץ שמונה, הזמן שלקח לי לסיים את הספר. אולי זה היה מעניין ומצליח קצת יותר.

בכל אופן, מוי אכזבה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ניר
איזורי המשגה שלך

איזורי המשגה שלך

ד"ר וויין וו. דייר

מדובר בתנ''ך לאדם החושב בצורה עצמאית. ספר ששווה לקרוא פעם אחת ולהשאירו בהישג-יד, על מנת לעיין בו מידי פעם.

יש בו קסם רב: הוא עוצמתי, הוא פילוסופי, איננו דומה לספרי פסיכולוגיה אחרים, מדבר בשפה שווה לכל נפש ולא מפציץ במונחים פסיכולוגיים מהאסכולות השונות. אך הדבר הכי שובה בו, זו העובדה שהוא פשוט אומר את האמת.

מומלץ שיהיה בכל בית, בספרייתו של כל אדם שאי פעם שאל את עצמו שאלה מהותית לגבי עצמו.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ניר
אני, פרויקט מיתוג

אני, פרויקט מיתוג

קרלו שטרנגר

פעם נכנסתי ל"ראיון עבודה" אצל הוריה של בחורה שהכרתי. זו הייתה היכרות ראשונה שלי איתם, וציפיתי לסוג של ארוחה משפחתית נעימה וקולחת. האוכל היה טעים, מלבד הדג, שאותו אכלתי רק מתוך נימוס. אך השאלות המביכות – כולן הגיעו כבר במנה הראשונה.
מה אתה עושה? איך העבודה הזו? כמה זה יוצא לחודש? מה עם לימודים? מה התוכניות לעתיד? מה רמת הדתיות שלך? ואולי השאלה החשובה מכולן – איך אתם רואים את עצמכם מסתדרים כלכלית לאחר החתונה, כששניכם עובדים במשרות חלקיות?
כן... ברחתי כל עוד נפשי בי.

אופי השאלות אמנם לא הפתיע אותי, אך מינונן היה קצת חריג בנוף שאני מכיר. הוריה יותר התעניינו במה אני עשוי להביא לבת שלהם ולסטטוס המשפחתי, ופחות התעניינו בי כאדם. מתוך 100 תכונות, למשל, העשויות לאפיין אותי, הם התעניינו בשתיים או שלוש – תכונות כמותיות במיוחד: כמה, איך, מתי. או בקיצור – "מה אני שווה" בכדי לעבור את ראיון העבודה הזה.

ספרו של קרלו שטרנגר עוסק בנושא המעניין של המחלה האנושית הכרונית לכמת ולדרג כל דבר וחצי דבר הנקרה בדרכה. אנו (האדם החדש, ה''הומו-גלובליס'', ע''פ שטרנגר) עושים זאת במודע ושלא במודע, עשרות ואולי מאות פעמים ביום. אתר זה למשל, הוא דוגמה קלילה לאופן שבו הדברים עובדים. אך כמובן שזו אינה הדוגמא היחידה – העידן הדיגיטלי גורם לנו לכמת ולדרג כל דבר: אנו נוטים להיכשל ולהסתכל על בני אדם לפי כמויות הכסף, המטלטלין שצברו, החוויות שעברו, החברים שיש להם בפייסבוק, או אפילו מספר הקילוגרמים אותם השילו או צברו. לא חסרות תוכניות ריאלטי המתבססות על כימות ודירוג, לא חסרים אנשים שצוברים לעצמם אלפי חברים ברשתות החברתיות רק בכדי להרגיש תחושת משמעות סינתטית.

שטרנגר ניחן בכשרון רב לכתוב בצורה צנועה. בספרו הוא מבקר את הרדידות התרבותית שמביאה מחלה זו, וגולש לעוד מספר נושאים אשר חופפים לה: רוחניות הפופ (כל ספרי העזרה העצמית למיניהם, קואצ'רים ופסיכולוגיה עממית) לדעתו נועדה לסמא את עיניהם של ההומו-גלובלים ממפלצת הגלובליזציה ההולכת ומתפשטת, ובכך לאפשר פיתרון סינתטי בלבד לתחושות האושר או המשמעות שאובדות להן. תרבויות האינסטנט וה"האמן בעצמך" אשר יצרו תאגידי ענק כגון נייק (Just Do It) , אמנם נותנות סיסמאות יפות וגורמות לילדים ללכת למגרש הכדורסל ולנסות לעופף כמו מייקל ג'ורדן, אך מאידך גם משרתות אינטרסים כלכליים של תאגידי ענק, המנצלים בציניות, במקרה זה, ילדים תמימים בסין, שספק אם אי-פעם יוכלו "לעשות את זה" בעבור דולר ליום.

ספר עיון מעניין במיוחד, למסתקרנים לגבי הכיוון שאליו צועד העולם בימינו. ביקורת צנועה בדמות "בוז מתורבת" (מונח אותו קבע שטרנגר), וכתיבה קולחת בשלל נושאים כגון פסיכולוגיה אקזיסטנציאלית, משמעות ה"עצמי" בעידן המודרני, התנגשות בין העולם הפונדמנטליסטי הדתי לבין העולם הקפיטליסטי הליברלי (פרק מצויין ומומלץ לקראת סוף הספר), ועוד.

שורתו התחתונה של הספר – הכפר הגלובלי ועידן המידע גורמים לנו לקפוץ אל מעבר לעידן התעשייתי, ולהפוך בעצמנו להיות מוצר נצרך, מכומת, מדורג ושואף למשמעות ואהבה בעולם מהיר והמוני, בו קשה מאוד להשיג אפילו אחד מהשניים.

מצויין לפתיחת המחשבה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ניר
ארוחת בוקר עם סוקרטס

ארוחת בוקר עם סוקרטס

רוברט רולנד סמית

עדיף כבר לאכול ארוחת בוקר לבד.
אין לי מושג מה ניסה המחבר לומר, להציג, להסביר.
בכל אופן, הוא לא הצליח.
עד לרגע שבו זנחתי את הספר בהקלה רבה, הרגשתי שאני נמצא בדיאלוג מוזר מאין כמותו עם אדם שמנסה להרשים אותי בכמות הידע אשר הספיק לצבור בחייו.

כששופכים את הכל בספר אחד, ועוד לא כ''כ ארוך, זו בהחלט בעיה.

אמנם תחום הפילוסופיה הוא תמיד מעניין, לפחות אותי (וגם היו בספר כמה קטעים לא רעים, צריך לומר), אך כדי להבין את רבדיו יש להתעמק בהם ולהפעיל מעט מחשבה. לא ניתן להבינם אם הם מוגשים בקונספט של מאיץ חלקיקים.

זה אולי נראה, לפי הכריכה המטעה, כספר מבוא ידידותי לפילוסופיה.
זה ממש לא.
יש ספרים טובים יותר.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ניר
גוף האדם

גוף האדם

ערן תמיר

ספר מבוא נחמד לקורא המתעניין בפיזיולוגיה של גוף האדם. הספר נותן תמונה כללית בלבד לגבי מערכות איברים בגופנו, תפקידיהן ודרכי פעולתן.
כמו כן, עבור כל מערכת הוא מציג מגוון של פתולוגיות, דבר שיכול להרחיב מעט את הידע שלנו לגבי גופנו, ואולי גם לעזור במקרה הצורך.

עם זאת, הרגשתי האישית היא שהספר נמנע מלהיכנס, למשל, לדיבור על תהליכים פסיכופיזיים או נאורולוגים.
ההפשטות וההכללות בו קצת אכזבו אותי (כי שילמתי לא מעט כסף על הספר הזה), אבל אני מבין את המניע - זו הדרך הכי ידידותית להנגיש תוכן מסובך.

לעניות דעתי יש מקורות טובים ממנו להבנה מעמיקה יותר (למשל "מרק"), אך כמבוא להיכרות עם האנטומיה שלנו, נחמד ותמיד טוב שיש כזה ספר בבית.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ניר
חריצים ומשבצות

חריצים ומשבצות

ארן אראל

ספר מדהים. הכי טוב שקראתי בחיים שלי.
אין אין אין... אני מת על ביקורות פיקטיביות!

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ניר

ביקורות נוספות על "סיפורה של האנושות"

סיפורה של האנושות

סיפורה של האנושות

ג'יימס ס. דייוויס

למה "קיצור תולדות האנושות" הצליח בעוד ש"סיפורה של האנושות" שקע לתהום הנשייה? הם כותבים בערך על אותם נושאים, אבל אם ניקח דף אקראי ב"סיפורה של האנושות", הרי שהוא מעלה שאלות מסקרנות בכל שורה - ולא עונה עליהן. למשל, בפרק על גילוי העולם, "אנו מוצאים זה את זה", דייוויס מזכיר שפורטוגל החלה במאה ה-15 את מסעות התגליות, אבל יש שאלה גדולה שהוא לא טורח להזכיר, שאלה שנוגעת בשורשי הפילוסופיה של ההיסטוריה: למה? 

למה אירופה גילתה את העולם ולא העולם את אירופה? איך קרה שאנחנו מדברים שפות אירופאיות ולא סינית או איגבו או טולטקית או אצטקית, שפות שבהן מדברים בין עשרות מיליונים לבין מיליארד איש, אבל נשארו תחומות לאזורים גאוגרפיים צרים ולא התפשטו בעולם? מה ההתפתחות ההיסטורית שהובילה לכך? דייוויס עוזב את זה בצד. הוא מתאר, לא מסביר. 

הלאה: "מלא סקרנות החליט הנסיך אנריקה לחקור את אפריקה". למה לא "מלאי סקרנות החליטו נסיכים אפריקאים לחקור את אירופה"? "קיצור תולדות האנושות" מסביר זאת היטב, בשילוב של התפתחות המדע באירופה, המהפכה התעשייתית שהביאה ליכולות טכנולוגיות, מלחמות הדת שיצרו בקרב אנשים אפשרות לחשוב באופן שחורג מהמוסכמות ולא להיענש על כך, והאומות והיווצרותן, תהליך שאפשר תחרות בממדים לאומיים והקצאת משאבים בקנה מידה חסר תקדים לשם כך. דייוויס אפילו לא שואל את השאלה. 

באותו פרק כותב דייוויס על תחילתה של העבדות. איך נוצר היחס האוטומטי של בני אירופה אל האפריקאים כאל נחותים? דייוויס לא חושב שמוטל עליו להסביר זאת. 
אני לא סובל ביקורות ספרות שבהן הכותב כותב: "הסופר כתב על א' -וב', אבל למה לא כתב על ג' ו-ד'?" למקרא ביקורת כזו מתעורר בי החשק לענות למבקר: "אז תכתוב אתה על ג' ו-ד' במקום להתלונן על הסופר שלא עשה זאת." והנה אני מוצא את עצמי מבקר ספר בדיוק באותה צורה: למה דייוויס לא כתב כפי שהייתי רוצה שיכתוב? שיכתוב כרצונו. הבעיה היא, שספרי היסטוריה כאלה נפוצים כחול אשר על שפת הים. זה אולי ספר לקורא צעיר שלא מכיר דבר מההיסטוריה, אבל לא בשביל זה אדם שכבר חי כמה עשרות שנים ונחשף, בתרבות המודרנית, לדברי ימי עולם. לא בשביל זה הוא לוקח עוד ספר היסטוריה.  

דייוויס לא מתייחס לסיבות ולא עונה על שאלות. הוא מתאר רק תוצאות. זו רשימת מכולת של מלכים, מגלי עולם, מסעות, מלחמות, רשימה שמזכירה לי איך לימדו אותנו היסטוריה בתיכון, וחבל, כי דייוויס באמת ניסה והתאמץ, ואף כותב באופן קולח. "קיצור תולדות האנושות" שואל שאלות ומנסה להציע תשובות. גם אם אפשר לחשוב על תשובות אחרות, "קיצור תולדות האנושות" זה עדיין הספר הראשון שפגשתי ששואל שאלות על ההיסטוריה בצורה כל כך מרעננת וחיונית. 

בספרות המדע הפופולרי יש זרם של פסיכו-היסטוריה, זרם של פילוסופיה של ההיסטוריה, אבל אף אחד מהם לא מודע לכשלים שעלולים לנבוע מתוך השיטה שלו-עצמו. "קיצור תולדות האנושות" מגיע לשורשים של כל השאלות, ובכך היתרון שלו. כך גם ספרי ההמשך של יובל נח הררי, "ההיסטוריה של המחר", "21 מחשבות על המאה ה-21", ו"נקסוס".

אני נזכר באנציקלופדיה מעיין הנהדרת, בבעיקר בכרך "ימות עולם", שהיה מסע מסעיר בין מלכים, אפיפיורים, סולטנים ורוזנים. אני נזכר ב"משני פני תבל" של איגון לרסן וב"תולדות האנושות" מאת הנדריק ואן לון, ספרים שגרמו לעיני להיפער ולרצות לבלוע את העולם וללמוד היסטוריה כדי לחיות את התקופות האלה. אני לא יודע אם "סיפורה של האנושות" יכול לעשות את אותה עבודה עבור בני נוער בימינו. יש לי חשש שלא.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•אהוד
סיפורה של האנושות

סיפורה של האנושות

ג'יימס ס. דייוויס

נתבקשתי לקרוא את הספר לצורך קורס "מבוא להיסטוריה עולמית" (שיעור נהדר בפני עצמו) ומצאתי את עצמי נסחפת לתוך הספר וגומרת אותו תוך יומיים.
הכותב פורש את ההסטוריה בעיקר ע"י שימוש בדוגמאות ממדינות שונות ומתקופות שונות והתהליכים שעברו עליהם. פרק מיוחד מוקדש, אגב, להיסטוריה של העם היהודי כפי שמסופרת בתנ"ך. ללא ספק היה ברור לכותב שמקומו של עמ"י והתנ"ך בהיסטוריה העולמית הוא מרכזי מאוד, ובצדק.
יש בספר מזרח ומערב, אינדיאנים ואבורג'ינים, סינים והודים, רומאים ויוונים, רוסים וגרמנים וכמובן (...) אמריקאיים, מזוויות של מלחמה, עצמאות, דת וכלכלה. אפילו מקומה של חברת "אפל" לא נפקד מהספר.
התיאורים לא ארוכים מדי, או מתישים בתאריכים ופירוטים. הסיפור זורם ומעניין ומביא תמיד בצד הסיפור הכולל גם את סיפורו של האדם הפשוט, כפי שהשתקף מממצאים ארכיוניים ואחרים.
אהבתי במיוחד את העובדה שהכותב מעיד על עצמו שהוא אופטימי לעניין השתפרות המין האנושי. לטענתו- הכיוון הוא חיובי, ותמיד נעים לשמוע את זה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•מירב
סיפורה של האנושות

סיפורה של האנושות

ג'יימס ס. דייוויס

איך מכניסים את כל ההסטוריה של האנושות- החל מהאדם הקדמון ועד לידע של האדם המודרני בגנטיקה- לתוך 370 עמודים? מעבר לכתיבה, ה"עריכה" של ההסטוריה היא מלאכת מחשבת בפני עצמה.

ואכן, ג׳יימס דייוויס המצויין הצליח לגעת בשלל נושאים לא יאומן, תוך העמקה מצד אחד ו"ריצה" נגד מספר העמודים המצומצם. הרי הוא לא כותב אנציקלופדיה. אי אפשר להאריך בכל נושא יתר על המידה, כי זה לא יגמר לעולם. כאמור, דייוויס עשה זאת בצורה מעולה, בניגוד לרבים שניסו לעשות זאת. לדוגמה, הספר הצליח להקדיש לפחות שני פרקים למזרח הרחוק, עולם שממעטים לגעת בו. בכלל, הוא הצליח לכתוב על שלל תרבויות ונושאים.

אבל לפעמים הוא חטא לצמצום. בפסקה שמספרת על הפצצת פרל הארבור לא הוזכרו פעם אחת צמד המילים "פרל-הארבור"  זאת אומרת שאם לא ידעתי מראש שזה הנמל המדובר, לא הייתי מוצא בספר את הידע הזה. נכון, דייוויס הקדיש פרק אחד שלם לכל מלחמת עולם (וזה הרבה!). אבל עדיין הוא נפל איפה שהיינו צריכים אותו- הקניית ידע בסיסי על מלחמת העולם השנייה.
מנגד, הספר מספר לאורך מספר עמודים על שואת היהודים, נושא שהרבה ספרים מתחמקים ולהרחיב עליו, היות והוא נושא כל כך מורכב בפני עצמו. עוד פרק שלם מוקדש לסיפור התנכי (!) על היווצרות עם ישראל, יציאת מצרים וכיבוש הארץ.

עוד סוגייה בכתיבת ספר הסטורי היא כמה משקל צריך להיות להסטוריה המודרנית (מאה השנים האחרונות). הרי ביחס לספר, מאה השנים האחרונות הן שליש לפי מספר עמודים. דייוויס כנראה בחר בלכתוב כל כך הרבה על המאה, היות והתמורות שהתרחשו בה שווים בערך ל500 שנים שלפניה.

ועוד סוגייה אחרונה- מתי לעצור? דייוויס כותב ממש עד יום כתיבת הספר. כאילו מה שקרה אתמול כבר נחשב "הסטוריה". לפעמים זה יוצר מצב מגוכך, בו הוא מנסה לנתח את סוגיית המזרח התיכון הערבים וישראל, כשהנושא עדיין לא הגיע לשיאו.

מול אותה סוגייה עמד גם יובל נח-הררי, בספרו "קיצור תולדות האנושות", וגם הוא עמד במשימה. יובל נח הררי עשה זאת בצורה שונה לגמרי.הוא מנתח יותר תהליכים, ופחות סיפורים ספציפיים. המהפכה הלשונית, המהפכה התעשייתית, הקידמה וכו׳. לעומתו דייוויס מספר סיפור, לא מנתח שינויים. גם ספרו של הררי מומלץ ביותר, ספר מבריק ללא ספק.

ולמרות כל זאת, ואולי בגלל, הספר מצויין. ממש ספר מעולה, שחידש וחידד לי המון, ומצד שני נכתב בצורה קולחת ויום-יומית.

כאמור, הספר מכיל בתוכו הכל, מהאדם הקדמון, דרך האימפריות הגדולות, הדתות השולטות, ימי הביניים, גילויי היבשות, תרבויות רחוקות, המהפכות האידאולוגיות של המאות האחרונות, שלל מלחמות חובקות עולם, השינוי האוכלוסין וההתמודדות עם הרעב, העוני, והמחלות, ועד למה צופן לנו העתיד. מרתק.


__________________
לעוד ביקורות -
Bikurpeta.blogspot.co.il

לפני 10 שנים•
★★★★★
•adielz
סיפורה של האנושות

סיפורה של האנושות

ג'יימס ס. דייוויס

ספר היסטוריה מעולם לא היה כה מענג! יש בו מעט על נושאים רבים,כתוב בסגנון כל כך פשוט וקולח שגם קוראים צעירים יותר יכולים להינות ממנו.

לפני 16 שנים•לי
סיפורה של האנושות

סיפורה של האנושות

ג'יימס ס. דייוויס

סיפורה של האנושות מאת ג'יימס דיוויס הוצאת מטר .
ההיסטוריה שלנו – מתקופת האבן ועד ימנו.
אתחיל בקביעה. זהו ספר ההיסטוריה הראשון שצריך לקרוא.
על כריכת הספר מופיעה מפת העולם. באותה לוגיקה של דחיסת כל העולם על גבי מפה בגודל כריכת הספר, הצליח הסופר לדחוס את כל קורות האנושות לתוך 378 עמודים בלבד. בהמשך לאותה אנלוגיה, כשם שבמפה בגודל המדובר לא נוכל לראות את כל הפרטים כך גם בספר, הצמצום עושה את שלו וישנם אירועים שנשמטו או קיבלו שורות בודדות בלבד.
אך דווקא בשל עובדה זאת, זהו הספר המושלם למתעניין המתחיל. בשפה קולחת וזורמת מציג הסופר את קורות האנושות.
מיועד גם למי שרוצה שיסדרו לו את אירועי ההיסטוריה החשובים לפי סדר כרונולוגי.
הסופר יודע בדיוק מי קהל היעד שלו ולשם הוא מכוון. הוא דואג לא להתיש אותו עם נתונים יבשים. הפסקאות מסוגננות בתמציתיות והפרקים זורמים בצורת סיפור מתמשך.
אני בטוח שתיהנו מהספר ואני מקווה שמספר זה תצאו לטיולי כוכב בספרים אחרים על תקופות שונות במרחבי ההיסטוריה.


שמונה מתוך עשר בסולם עמנואל.
לביקורות נוספות כנסו בפייסבוק לעמוד "ספריית ספרי העיון של עמנואל"

לפני 11 שנים•mano4now
סיפורה של האנושות

סיפורה של האנושות

ג'יימס ס. דייוויס

ספר מצויין הפורש את היסוטרית האנושות על קצה המזלג ובראשי פרקים. מי שאוהב את ספר זה יאהב גם את "קיצור תולדות האנושות" של יובל נח הררי.
מומלץ

לפני 12 שנים•
★★★★★
•יוסי משה
סיפורה של האנושות

סיפורה של האנושות

ג'יימס ס. דייוויס

ספר שלדעתי חייב להיות בכל בית...
מתמצת באופן הכי מתומצת שיש את התפתחותו של המין האנושי
מתקופת האבן עד ימינו...
כתוב בצורה מעניינת ולא כמו ספרי ההיסטוריה שהוכרחנו לקרוא בשביל להקיא את החומר בבגרות ומיד לשכוח...

לפני 16 שנים•
★★★★★
•איריס
סיפורה של האנושות

סיפורה של האנושות

ג'יימס ס. דייוויס

ספר מעניין מאוד. מחדש המון לאדם ממוצע. רובו של הספר הוא על תרבות המערב. חבל שאין מידע מפורט יותר על תרבויות עתיקות יותר.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•Aris
דירוג
5.0
לפני 10 שנים

“איך מכניסים את כל ההסטוריה של האנושות- החל מהאדם הקדמון ועד לידע של האדם המודרני בגנטיקה- לתוך 370 ע”