ביקורת ספרותית על מקימי - ספריה לעם #574 מאת נועה ירון-דיין
בזבוז של זמן דירוג של כוכב אחד
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 4 בנובמבר, 2010
ע"י רותם


קודם כל אני חייבת לומר שהייתי קצת בשוק שהוצאת "עם עובד" מצאה לנכון להוציא לאור כזה ספר אנמי ומעליב. נועה ירון היא לא סופרת ולא חצי סופרת וכל הספר הוא בעצם מאמר אחד ארוך בשבחי החזרה בתושבה, ואם אפשר רק "בדרך האמת היחידה של רבנו נחמן מאומן" (ציטוטים מהספר). כל החלק הראשון של הספר כתוב בצורה מחרידה, ללא עומק, הדמויות שטוחות ונראה כי ה"סופרת" רק רצתה לסיים אותו כמה שיותר מהר כדי להגיע כבר לחלק ב' של הספר - חלק החזרה בתשובה. ה"סופרת" גרמה לי להרגיש לעיתים המומה מהמינפולציות שהיא עושה לטובת הדת ולטובת השכנוע שלה לנסות לפחות לסקרן את הקוראים לבדוק על מה היא מדברת. מבחינתה העולם החילוני הוא סתמי, בינוני, מלא בעליבות ואנו כולנו (החילונים) מהלכים בעולם בעניים עצומות ואין לנו שמחה בכלל. ולעומתנו הדתיים... נו, הבנתם. קצת ציטוטים שתבינו על מה מדובר: "לשבת באשרם בפונה ולשנות את השם להודית, זה יותר הגיוני? היתה לנו חברה שעשתה את זה, זה לא עזר לה בכלום".. יש לי שאלה לנועה - האם קראת מילה מכל כתביו של אושו? נו תעשי לי טובה. עוד ציטוט מביקור באומן בקבר של רבי נחמן: "פה שוכב הרופא הגדול מכולם, הרופא של המלך (ה' הכוונה)..."
מבחינת הכותבת "רבנו" הוא המושיע. היא מגייסת לטובת כך סיפור על מורה ענקי ליוגה שכולם הכירו בת"א, שחזר בתשובה, ואף הגדילה לעשות כשגם רתמה דיאלוג עם חוזר בשאלה שמנסה להעיר אותה, כשהוא אומר שהספרים שהיא קוראת מסוכנים מאוד (בטח קיוותה שזה יסקרן את הקוראים לפתוח אותם.)ולסיום, הקטע הכי דוחה בספר, הכותבת מסבירה לאמא שלה מדוע הדוסים מחופשים עם כיפות וכל השאר. מבחינתה זה כדי "שמי שהחיצוניות והחומריות עושה עליו רושם יתרחק מזה הכי רחוק שהוא יכול.. כדי שמי שלא ראוי לא יתקרב". הצחקת אותי. ובקיצור, אתם ראויים להרבה יותר מהספר העלוב הזה.
9 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ