ביקורת ספרותית על דופק מאת יניב איצקוביץ'
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 13 בינואר, 2010
ע"י נמיה


האמת, אין לי מושג איך לדרג את הספר. משהו בין שלושה לארבעה כוכבים. מאוד מבלבל.

מצד אחד סיימתי לקרוא, ו...וואלה קצת מעיק, לא מעיק באופן שבו הספר טלטל אותי, נכנס לי מתחת לעור, או עשה לי תחושת "גוש בגרון", אלא מעיק - לא מספיק מענין, מעין הבטחה לא ממומשת, דמויות שיכלו ללהיות משורטטות יותר טוב, במבט בוחן יותר, ובעלי התנהלות ברורה יותר.
מצד שני ככל שחשבתי עליו יותר, הוא הדהד לי יותר ויותר את "זכרון דברים", אחד מהספרים האהובים עלי ביותר, וספר מעיק במובן המאתגר. בדיעבד גיליתי אחרי כמה שיטוטי רשת שגם איצקוביץ' הושפע מאוד מ"זכרון דברים", ותמיד נעים לגלות שאינטואיציה הופכת למבוססת ומקבלת אישוש במציאות.

ב"דופק", כמו ב"זכרון דברים" כל הדמויות נעות במסלול של הרס עצמי, אל עבר התרפוררותן הנפשית, רקבונן (ומי מהן שנפשה נצלה, מצאה את מותה הגופני- כמו הדוד לזאר מספרו של שבתאי). "זכרון דברים" התרחש כמה עשורים אחורה, ואולי פערי הזמן מטשטשים תחושות של חוסר אמינות שיכולות היו לעלות לי במהלך הקריאה (לו היו כאלה).
הדמויות של איצקוביץ' חיות בכאן ועכשיו, מתחת לאף שלי, בתל-אביב, אז איך זה שאף אחד לא מרגיש מוכר?
קראתי שאיצקוביץ' ביקש לשבור סטריאוטיפים. הוא הצליח חלקית- דמותו של דורפמן הוא סטריאוטיפ של נייר, ואילו יונתן, הגיבור הראשי, אולי חמק מהסטריאוטיפ של רואה חשבון (הוא לא בורגני, שבע, משועמם ומשעמם, שאינו נמצא בחיפוש פנימי), מצד שני יונתן הוא דמות שאחזה בו מידה של טירוף,של הזיה. למה זה קרה לו? הוריו נשמעים לא נעימים, אך ממוצעים , חייו ממוצעים, הזוגיות שלו לא רעה (למרות שהוא מנסה לחמוק ממנה פתאום) אז מה? הכיבוש השחית גם אותו (כמו את בן דודו)? הישראליות? החיים בתל אביב? - לא קונה, מצטערת. אני רוצה לפחות להתחיל להבין מה הדלק שמסובב את האובססיה שלו, ולא הצלחתי. הוא נשאר רואה חשבון אובססיבי וחרדתי שמחפש משהו טוב יותר ממה שיש. לא יותר מזה.
5 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אלון דה אלפרט (לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
אני קורא את "אדם וסופי" שלו עכשיו עם אותה תחושה. ואת "דופק" דווקא אהבתי יחסית, אולי גם באתי בלי ציפיות





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ