ספר חכם ומדויק, שדווקא חכמתו, והטכניקה הסיפורית המענינת שלו הופכים אותו לספר לא סוחף במיוחד.
בל מתאר בדיווח יבש (כמעט כמו דו"ח משטרתי, או כתבה בעיתון יומי , אבל עם קצת יותר צבע) את קורותיה של קתרינה בלום, מנהל משק בית צעירה שהצליחה להגיע למקום בטוח חרף חייה הקשים , בימים הסמוכים ללילה סוער שבילתה עם פושע נמלט (על הכריכה כתוב שמדובר בפעיל פוליטי, אבל אני לא מצאתי לכך עדות בטקסט).
בל מתאר באופן רלבנטי (אפילו היום בעידן האינטרנט ויותר מ30 שנה אחרי כתיבתו) את האופן בו התקשורת משפיעה באופן הרסני על מי שמענין מספיק כדי להפכו לכותרת של היום, ואיך אותה כותרת מקבלת חיים משלה. העיתון היומי הפופולארי ביותר מצויר כצהובון, והעיתונאי כמי שיעשה הכל כדי להוציא את הציטוטים המעוותים שיגרמו לקוראיו להיות נסערים וצמאי דם.
קתרינה של בל היא לא דמות שקל להזדהות איתה, אבל קל לחוש צער על רצף האירועים האומלל שפקד אותה. אותנו כקוראים היא לא תסעיר כמו שהסעירה את קוראי העיתון/צהובון, רגשותיה ומחשבותיה כמעט לא נחשפים עד שהיא מאבדת את העשתונות, וכל הפעולות שלה ושל הקרובים אליה מתוארות בלאקוניות.
אולי בכך משיב לה בל את כבודה האבוד שגזלו ממנה העיתונות, המשטרה ובית המשפט?
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
