• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
דופק

דופק

מאת יניב איצקוביץ'

הביקורת של נמנם

תמונה של נמנם
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
דופק

דופק

מאת יניב איצקוביץ'

הביקורת של נמנם

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
תמונה של נמנם
הוצאה לאור:הקיבוץ המאוחד - הספריה החדשה
0
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
נמיה
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 16 שנים•1 דקות קריאה

כמו שאומרת אחת הגיבורות בספר: "נו שויין". היו שלבים בזמן הקריאה שנשקפה לקיר מולי סכנה ברורה וממשית שהספר יזרק בכיוונו ללא רחם. מצד שני סיימתי את כל הספר ואפילו למדתי לחבב את יהודית ולשנוא את יונתן. אז כנראה שהספר בכל זאת נגע לי ועורר בי רגשות. אבל גם המחשבה על חוקן בריום מעוררת רגשות- אז לך תדע.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
ש
שרה
תמונה של אסף
אסף
2קוראים|גיל ממוצע67|50%נשים

על המבקרת

תמונה של נמנם

נמנם

ותיקה
חברה מזה 19 שנים
165 ביקורות•1 נבחרות•274 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של נמנם
נמנם
ותיקה
חברה באתר מזה 19 שנים
ביקורות165
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבלה274
דירוג ממוצע4.2 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת73ספרות מקורית64מתח ריגול והרפתקאות7

דיון על הביקורת

1 תגובה
אסף
אסף•לפני 15 שנים
:)
1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של נמנם

המפץ הקטן

המפץ הקטן

בני ברבש

ספרון נחמד, יש בו את אותו הומור טוב ומחודד של ברבש , אך חסר בו העומק של ״ מי פרסט סוני" . כלומר לברבש היה רעיון יפה אך הוא לא ממש הספיק לו לרומאן שלם.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•נמנם
כל ההתחלות

כל ההתחלות

ג'ון מקגרגור

יופי של ספר, כל כך רגיש ויפה. מומלץ בחום. ושוב, מה עושה סוד בתוך ובין אנשים שאוהבים זה את זה וכיצד בבואנו להגן על מי שאנחנו אוהבים , אנחנו לפעמים פוגעים בו.
אם כמות הדמעות שהזלתי משולה לאיכות הספר, אז זה בין הטובים שקראתי לאחרונה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•נמנם
חמשת רבעי התפוז

חמשת רבעי התפוז

ג'ואן האריס

את הסרט ״שוקולד״ ראית לפחות שלוש פעמים בין היתר גם בגלל יופייה האין סופי של ג׳ולייט בינוש. אבל אין ספק שיש לסופרת כישרון לספר סיפור טוב,מרגש,מכאיב ואימתי מאד .גם בספר הזה לאוכל יש מקום חשוב ביותר למרות שככל שהמלחמה מתמשכת כך יש פחות ופחות ממנו. האוכל הוא כמובן הרבה יותר מאוכל בלבד, הוא גם תחליף לאהבה במיוחד לאהבת אם.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•נמנם
קרוב להפליא ורועש להחריד

קרוב להפליא ורועש להחריד

ג'ונתן ספרן פויר

אני אהבתי. גם את "הכל מואר" אהבתי. זה לא אומר שלספר אין חסרונות- כמו גם לג'ונתן פויר בעצמו- אבל הוא נשוי לנקול קראוס המדהימה, ( "בית גדול", "תולדות האהבה" , "אדם נכנס לחדר") ולכן אני סולחת לו וגם לספר על כל חסרונותיו.
ובפניה ישירה- ג'ונתן סופר פוייר- נא לכתוב ספר חדש- ולא על צימחונות!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•נמנם
מילכוד-22 (מלכוד) - מהדורות שונות

מילכוד-22 (מלכוד) - מהדורות שונות

ג'וזף הלר

אין מספיק סופרלטיבים להלל את הספר הזה. התרגוש חדש ומשובח גם הוא. מי שלא קרא או רוצה לחדד את זכרונו ואת בלוטות ההומור הציני שלו שיקרא!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•נמנם
החדר הכחול

החדר הכחול

ז'ורז' סימנון

הספר כתוב היטב ובזכות התרגום החדש אין כל קושי לקרוא ספר שנכתב בתחילת שנות השישים של המאה הקודמת

לפני 13 שנים•
★★★★★
•נמנם
כולם אוהבים את דורה

כולם אוהבים את דורה

אהוד עין-גיל

יותר מידי עובדות היסטוריות ופחות מידי עלילה. אין ספק שעין-גיל הוא אדם אינטיליגנטי ומלומד, אבל רומן אינו הזירה להוכיח זאת. זה לא ספר היסטוריה. יש מקום לעובודת היסטוריות אם הן חלק מחוויותיו ואישיותו של הגיבור אבל ככה דפים שלמים של סקירה מורחבת על ההיסטוריה של המאה העשרים- משעמם.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•נמנם
הנערה שבעטה בקן הצרעות

הנערה שבעטה בקן הצרעות

סטיג לרסון

חבל... נגמרה הסדירה. אני אישית כבר מתגעגעת. מומלץ

לפני 14 שנים•
★★★★★
•נמנם
העיר והבית

העיר והבית

נטליה גינצבורג

ספר סתמי לחלוטין. כל גיבוריו הם אנטיגיבורים שחיים, מתאהבים, יולדים ילדים ומפרקים משפחות או מתים ממש בלי סיבה ובאופן סתמי ביותר.סתם

לפני 14 שנים•
★★★★★
•נמנם

ביקורות נוספות על "דופק"

דופק

דופק

יניב איצקוביץ'

את ספרו האחרון של יניב איצקוביץ’ – תיקון אחר חצות - קיבלתי במתנה כפרידה מעבודה שעזבתי. זה היה ספר שלא יכולתי להוריד את העיניים ממנו והתובנות הרבות שהיו בו, גרמו לי להתרגש, פסקה אחר פסקה, דף אחר דף. מאז חלפה לה פחות משנה והנה באחת מחנויות הספרים הממחזרות והגדושות - ‘סיפור חוזר’ - ערימות ערימות של ספרים, לרוב ללא סדר כלשהו, כמו מישהו הפקיר והלך, מצאתי את ‘דופק’ ספרו הראשון. לא הכרתי. לא שמעתי. לא ידעתי. אבל הסופר שהותיר בי רושם גדול, הוא זה שגרם לי ליטול את ‘דופק’ מאחד המדפים, אולי להצילו ממקומו ולאפשר לו קצת אוויר נשימה. לתת לו דופק. אבל קטונתי.
אז התחלתי לקרוא.
הסיפור מתאר יומיים בחייהם של יונתן ויהודית. יונתן רואה החשבון, שקול, ומירה אשתו המוזיקאית – מוזאיקית, הרגשנית, חייה מעל החיים ולא לצידם, מפיחה חיות בכל דבר וחושבת מעבר לפשטותם של החיים, אשר מצפים לילד ויונתן בטוח כי הילד מת, עקב אבחנתו של הרופא כי לא נצפה דופק עוברי. שניהם אמורים לעבור דירה מתל אביב. יהודית, המתאוששת מהמאניה דיפרסיה, אחותו של יואל – אביו של יונתן, נשואה לעמוס, יש להם שלושה ילדים, נטע – דואגת ליהודית ומנסה לסייע בבית ולאמה, רועי – שאיבד את היכולת להגות כראוי את האות ‘ל’, ואודי, שהשתחרר מהצבא ונסע להודו. בנוסף, מתוארים הקשרים של יונתן עם חברו דורפמן ועם אלכס ובנה בן השלוש, וחברתה של יהודית דבורה, ומרסל, שכנה, כוון פסנתרים בעברו.
הסיפור מסופר בגוף שלישי, במקטעים, בין חייו של יונתן לבין חייה של יהודית – הגיבורים הראשיים - ונקודות החיבור בחיים של שניהם.
יניב איצקוביץ’ מוביל את הסיפור ואת הגיבורים הראשיים בו אל הרגעים בהם המציאות מתערערת והחיים היציבים עומדים במבחן. מבחן הנאמנות. לעצמך. לאחרים. לאמת. ולמעשה הקושי בשמירה על הקיים כאשר החיים מזמנים דברים אחרים. התערערות שגרת החיים. זה מתחיל עם ‘גם היום לא נצפה דופק עוברי’ בעובר שבבטן של מירה, ממשיך עם אשפוזו של אביו של יונתן – יואל, פגישתו של יונתן את אלכס הבחורה המשוחררת ובנה בן השלוש וחצי מתן, ופגישתה של יהודית את מרסל, כוון פסנתרים בעברו וכיום מטפל ומבקר בבתיהם של חולים מטעם הביטוח הרפואי - הוא זה אשר מטפל באביו של יונתן ואף הוא נפגש עם אודי בנה של יהודית טרם נסיעתו להודו.
יניב איצקוביץ' מתאר את הדמויות ביופיין ובכיעורן ומראה, בתהליך איטי, לא תמיד שקול ובטוח, אלא תלול מפותל ומסוכן, את השתנותן והשתנקותן. בכיין. כאבן. עוצמתן. חולשתן. את הדופק האיטי והדופק המהיר. הדופק הכואב והדומע. הדופק הרגיש. והדופק הוא גם יצירת החיים. הרצון ליצור חיים והחשש ממוות. גם במובן הפיזי - ילדים ויותר מכך במובן של החיים עצמם: האם אני חי או מת? במעשיי, במחשבותיי וברגשותיי. וכשדבורה אומרת ליהודית ברגע של כנות וכאב בין שתיהן: "אני פוחדת שהלב שלי נסגר לגמרי. אני פוחדת שהוא בחיים לא ייפתח", נדמה שקולה מהדהד את קולן של הרבה מן הדמויות בספר.
הרבה נושאים באים לידי ביטוי במהלך הסיפור: אודי שנסע להודו עקב חוויותיו מהצבא ואיבוד חברו הטוב ואין לדעת מה עוד, רועי עם קשיי הדיבור שלו ונטע וחייה שלה, רגשות האשמה, והדמות של דורפמן חברו הטוב של יונתן והוריו והמחלה של אביו ואשתו מירה. נראה כי המקרים המשנים תורמים להבנת הדמויות הראשיות - יונתן ויהודית – ומובילים את הסיפור אל הרגע הדרמטי לקראת סופו. ואולי חלק מן הדמויות הן מראה לגיבורים הראשיים: יונתן היה רוצה להיות משוחרר יותר כמו דורפמן ואלכס וכאביה של יהודית ומחלתה באים לידי ביטוי באי הביטוי של האות למד מצד רועיקי ובנטע שחוסכת בתחושותיה ובאודי שנסע רחוק ובדבורה החברה שרוצה רק לבלות וכביכול אינה מעוניינת להתחייב.
אחד הנושאים שבאים לידי ביטוי הוא דטרמניזם ומחלת נפש המתפרצת באמצע החיים: "הרי המחלה שלה התחילה קודם. צריך לזכור את זה. היא לא חלתה בגלל שאודי נסע וגם אודי לא נסע בגללה. היא לא חלתה בגלל שרועיקי הפסיק להגיד למד ורועיקי לא הפסיק להגיד למד בגללה". ה ‘קרקע היציבה’ של החיים – אם יש דבר כזה בכלל, מתחילה לרעוד תחת הדמויות ודבר כמו מאניה דיפרסיה הוא רעידת אדמה גדולה. ואת הסיבה והפשר לפריצת המחלה אין לדעת, פרט לרמזים דקים לגנטיקה במהלך הסיפור. החשוב הוא הביטוי של זה בחייה של יהודית והקשר עם בעלה, ילדיה. בעצם זהו חלק מהדופק של הדמויות. איפה אני חי ואיפה אני מרגיש והיכן אני נותר בשגרת חיי. על מה יש לי שליטה ועל מה אין לי שליטה. נדמה כי יותר מאשר יש לנו שליטה בחיים, אין לנו שליטה במה שעלול להתרחש ואף פעם אין לדעת מה יערער את השלווה – אמיתית או מדומה – של המציאות ושגרת החיים.

לפני 7 שנים•תומר
דופק

דופק

יניב איצקוביץ'

האמת, אין לי מושג איך לדרג את הספר. משהו בין שלושה לארבעה כוכבים. מאוד מבלבל.

מצד אחד סיימתי לקרוא, ו...וואלה קצת מעיק, לא מעיק באופן שבו הספר טלטל אותי, נכנס לי מתחת לעור, או עשה לי תחושת "גוש בגרון", אלא מעיק - לא מספיק מענין, מעין הבטחה לא ממומשת, דמויות שיכלו ללהיות משורטטות יותר טוב, במבט בוחן יותר, ובעלי התנהלות ברורה יותר.
מצד שני ככל שחשבתי עליו יותר, הוא הדהד לי יותר ויותר את "זכרון דברים", אחד מהספרים האהובים עלי ביותר, וספר מעיק במובן המאתגר. בדיעבד גיליתי אחרי כמה שיטוטי רשת שגם איצקוביץ' הושפע מאוד מ"זכרון דברים", ותמיד נעים לגלות שאינטואיציה הופכת למבוססת ומקבלת אישוש במציאות.

ב"דופק", כמו ב"זכרון דברים" כל הדמויות נעות במסלול של הרס עצמי, אל עבר התרפוררותן הנפשית, רקבונן (ומי מהן שנפשה נצלה, מצאה את מותה הגופני- כמו הדוד לזאר מספרו של שבתאי). "זכרון דברים" התרחש כמה עשורים אחורה, ואולי פערי הזמן מטשטשים תחושות של חוסר אמינות שיכולות היו לעלות לי במהלך הקריאה (לו היו כאלה).
הדמויות של איצקוביץ' חיות בכאן ועכשיו, מתחת לאף שלי, בתל-אביב, אז איך זה שאף אחד לא מרגיש מוכר?
קראתי שאיצקוביץ' ביקש לשבור סטריאוטיפים. הוא הצליח חלקית- דמותו של דורפמן הוא סטריאוטיפ של נייר, ואילו יונתן, הגיבור הראשי, אולי חמק מהסטריאוטיפ של רואה חשבון (הוא לא בורגני, שבע, משועמם ומשעמם, שאינו נמצא בחיפוש פנימי), מצד שני יונתן הוא דמות שאחזה בו מידה של טירוף,של הזיה. למה זה קרה לו? הוריו נשמעים לא נעימים, אך ממוצעים , חייו ממוצעים, הזוגיות שלו לא רעה (למרות שהוא מנסה לחמוק ממנה פתאום) אז מה? הכיבוש השחית גם אותו (כמו את בן דודו)? הישראליות? החיים בתל אביב? - לא קונה, מצטערת. אני רוצה לפחות להתחיל להבין מה הדלק שמסובב את האובססיה שלו, ולא הצלחתי. הוא נשאר רואה חשבון אובססיבי וחרדתי שמחפש משהו טוב יותר ממה שיש. לא יותר מזה.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•נמיה
דופק

דופק

יניב איצקוביץ'

הספר נגמר אבל העלילה לא...
הדברים שמגיעים אל סופם, עם סוף הספר, הם לאו דווקא הסיפורים של הדמויות הראשיות. נותרות הרבה שאלות פתוחות ותהיות.

לפני 18 שנים•
★★★★★
•ענת
דופק

דופק

יניב איצקוביץ'

ההתחלה טובה אך מהר מציתי את הענין והתחלתי לסבול כך שנטשתי אותו מהר מאוד. מיותר לאמר שחבל על הזמן ולעבור מיד לספר הבא.

לפני 18 שנים•
★★★★★
•רוני pery
3.0
3.0
דירוג
4.0
לפני 16 שנים

“האמת, אין לי מושג איך לדרג את הספר. משהו בין שלושה לארבעה כוכבים. מאוד מבלבל. מצד אחד סיימתי לקרו”

3/5
ביקורות על דופק
הבאה
ענת
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 18 שנים

“הספר נגמר אבל העלילה לא... הדברים שמגיעים אל סופם, עם סוף הספר, הם לאו דווקא הסיפורים של הדמויות הר”