טרגדיה עיראקית - ישראלית, מ3 נקודות מבט.
רחמים, סבל פשוט בשוק מתאהב בנזימה היפה. אביה היהלומן מיעד אותה להנשא לדודה החיתיאר והחולה והיא בורחת מהפח אל הפחת. ממרה את פיו של אביה שמורה על ניתוק מוחלט ממנה וממשפחתה ומתמסרת לרחמים. 14 שנים שהם לא מצליחים להעמיד יורש, ולרחמים אין רחמים. הוא סוגר את נזימה בין 4 קירות ומביא לשגעונה. אחרי 14 שנות נסיונות מגיח לעולם עובדיה, שהוא איך לומר בעדינות, בור של חרא.
הילד מפונק מצד אחד על ידי אימו ואביו הקר והקשה מהצד השני מביאים אותו למצוא את מקומו בתנועת הנוער של השומר הצעיר. הוא מבין שכדי להשתלב עליו להתכחש להוריו ולהעלים את זהותו.
בגדול 'העץ הנדיב' בגרסה העיראקית.
בוסי כותב יפה, פורט על מנעד רחב של רגשות, לא חושך את שבטו משום צד ולעיתים מכה ללא רחם.
הסצנה שנזימה הולכת לאיבוד בשגעונה קשה ונהדרת. דווקא הקטעים של עובדיה היו לעיתים חלביים. ולקטעים יוצא בריקודי "מה יפית" ספרותיים שהיו צורמים.
ספר עצוב שנכנס ללב.
לפי דעתי הטוב ביותר שלו מאלו שקראתי.
5/5 בסולם מאני.

נזימה ורחמים זוג יוצאי עירק נשואים שנים רבות ולא מצליחים להביא ילד לעולם. יום אחד ראתה נזימה סרט מצרי מהסרטים שהיו מוקרנים בימי שישי והזוג שבסרט כמותם שנים רבות לא הביאו ילדים לעולם עד שהתגלה שהבעיה נובעת מעקרות הגבר, מה שהביא את נזימה למסקנה שהבעיה בבעלה ולאחר שעבר טיפולים הביאו לעולם את בנם עובדיה לאחר 14 שנות נישואין. ילד זה היה משוש חיה וכל שמחתה. היא קיבלה את משוגותיו ופינקה אותו ללא גבולות.

הנער היה מקור צער כי היה מרדן ואנוכי. אך משהצטרף לשומר הצעיר חל בו שיפור אימץ ערכי התנועה והשתלב יפה בלימודים ובחברה וברבות הימים אף היה קצין קרבי בצבא אך זה במחיר התכחשותו להוריו כי התבייש בהם בגלל שהיו גלותיים נצמדו לדרך החיים שהיתה בעירק ולא השתלבו בחיים בארץ. אך גם לו נגרם שבר שגרם לו לעזוב את הארץ לכמה שנים.

בספר מתוארים את היחסים בין האם האב והבן בשפה וההוויה העירקאית, מנתח ברגישות מדהימה את נפשה של האם הפשרנית
שחיה תחת גבר שתלטן ושובניסט שלא נתן לה כמעט לצאת מפתח הבית.

השידוך בינה לבין רחמים היה בניגוד לרצון הוריה שניתקו איתה קשר עד יום מותם. חייה הצטמצמו רק לחיים שבין כותלי ביתה עסוקה בעבודות הבית בבישול בסיפוק צרכיו של הבעל שכל היום היה בבית הקפה שלו שבגד בה כל חייה. בבדידותה כי רבה החלה לדבר אל עצמה, ואיבדה את התמצאותה במה שקורה מחוץ לכותלי ביתה. ולעיתים כשיצאה לסידורים היו חולפות שעות עד שהיתה מצליחה לשוב הביתה .

ככל שמתקדמת העלילה נחשפות הדמויות ולומדים להכירן. הספר מלא בהוויה העירקית דרך הדיבור המאכלים הגעגועים לעירק ולעבר.


הסיפור מסופר על ידי האם האב והבן כל אחד בתורו מנקודת מבטו.

הספור כל כך יפה וכל כך נוגע ללב במיוחד נגעה לליבי נזימה הנשמה העדינה ששילמה את המחיר הכבד ביותר בנסיון לרצות את כולם דרך ביטול עצמה.

אני ממליצה על הספר בחום. דודו בוסי הפתיע אותי בגדול ברגישות ביכולת לחדור לנבכי נשמתו של האדם.

הכתיבה ייחודית, ישראלית מאד. או שאוהבים או שלא. אני נהנתי אבל עד גבול מסוים. בערך באמצע הספר ניתן לומר ש"הבנתי את הפואנטה" - נזימה מסכנה ומעוררת חמלה, הבן שלה עובדיה הוא "משתכנז", האב רחמים הוא מתעלל סידרתי ובקיצור דמויות קומיות ודרמתיות בעת ובעונה אחת, אך בלי עומק רב ודי צפויות. אז הפסקתי באמצע ולא אקרא עוד מספריו של דודו בוסי כי אני חושבת שהכתיבה תהיה דומה וצפויה בכל הספרים. עדיין אני חושבת שהספר כתוב טוב.

ספר פשוט על אנשים ועל החיים.
בשפת דיבור רגילה, מתאר דודו בוסי משפחה פשוטה, נזימה ובעלה רחמים, אנשים פשוטים, עיראקים, נזימה עקרת בית, רחמים עבד בכרמל עד שהגשים את חלומו ופתח בית קפה ובו שולחנות שש-בש.
הכבוד המזרחי, הגבר ומקומו בראש המשפחה, האישה שבבית, הילד שנולד לאחר שנים ארוכות - בן זכר, וההתנגשות של התרבות המזרחית עם התרבות של מדינת ישראל בשנות ה- 70 וה- 80 של המאה ה- 20 ולתוך המאה ה- 21.
הילד , עובדיה, שגדל לנער, לחייל, לאיש, ומערכת היחסים שלו עם הוריו ועם החברה בכלל.
בלשון מרתקת, רגישה, מסופר סיפור משפחתי המספר גם על הפרטים - האנשים וגם על החברה כולה.
ספר טוב ומהנה, נקרא בשקיקה ובקצב.

הספר הזה הוא ספרו השלישי של בוסי. שני הראשונים עסקו אף הם ביחסי הורים וילדים וכמובן בעדתיות וגזענות. כאן יורה בוסי לכל כיוון אפשרי, מיחסי מזרחים ואשכנזים, פער דורי, ירידה מהארץ בכלל ולברלין בפרט, הרבה שזה הפך לאופנתי ותוך כדי שילוב הסכסוך הישראלי פלשתינאי, כולל פיגוע לקינוח.
עם כל כך הרבה כיוונים, בוסי מתקשה להתמקד, אבל מאחר והוא כותב מוכשר, פה ושם עולים קטעים מרגשים ונוגעים.
רחמים "שם עין" על נזימה, בתם של אנשים מבוססים. אמנם שניהם ממוצא עיראקי, אבל רחמים הוא בסה"כ סבל בשוק ונזימה כבר יועדה לקרוב משפחה העשיר. רחמים לא מוותר על נזימה והיא מצדה מתאהבת בו ושמחה להשתחרר מהשידוכין. אלא שזה עולה ביוקר והיא מוחרמת לחלוטין ע"י משפחתה, שאף לחתונתה לא מגיעים.
רחמים מגשים חלום חיים אחד ופותח בית קפה, "מפגש רחמים", המהווה בית מפגש לפזורה הבבלית. הוא מצליח בכך מאוד, אבל החלום השני להוליד בן קצת מתעכב. קצת זה 14 שנה עד לפתרון בעיית הפוריות. הבן מגיע, אבל שלום וחום אינם שוררים בין השניים. ההפך כן. נזימה חוששת לחבירה של עובדיה הבן לגורמים לא רצויים בשכונה ומקבלת את רעיון המחנכת ורושמת אותו לתנועת נוער. בתמורה מתקבל בן שמאלני, אחד המתבייש בהוריו, לא מזמין אף חבר הביתה, אפילו בבר-מצווה באולם הוא מתבייש. כשהוא גדל הוא הופך לחייל מורעל וקצין בגולני, משתחרר ומחליט שמקומו בברלין ותפקידו בחיים זה להיות "ערס עם אג'נדה". בברלין הוא פוגש חבר ליחידה, הופך לשותפו לחנות הנעליים ובעזרת תעמולה פרובוקטיבית עושה רעש גדול, פותח רשת נעליים ומתעשר במידה מסויימת. הריחוק מהארץ הוא כך וכך קילומטרים, אבל הריחוק הנפשי בלתי ניתן לגישור באשר הוא ואביו שני ערסים שהכבוד אינו יכול להניח לאיש מהם לוותר וללכת אחד לקראת השני. נזימה באמצע ממשיכה לדבר אל המראות בבית כהרגלה.
כל המרקחת הזו אינה מבטיחה סוף טוב. הרי מישהו צריך לוותר ותמיד יש אבן נגף חדשה עד לפיצוץ הבא. הפיצוץ הבא אמתי.
מי שאהב את הירח ירוק בואדי ופרא אציל, יאהב גם את הספר הזה, אף כי יכיר בחולשותיו. למרות הכל, בוסי לא בורח מאמירת האמת, מציג את עדות המזרח מול מצבם הפרימיטיבי לדעתו, את האשכנזים כמתנכרים וגזענים, את המצב הפוליטי הנפיץ והבלתי אפשרי ואת הבחירה בלברוח ודווקא לברלין, כולל עימות עם ניאו נאצים.
שווה קריאה.

ספר מרתק , סגנון כתיבה עכשוי , אקטואלי ,הלשון רגישה והמשלב - נמוך. את ביקורתי לספר אחלק ברשותכם לשניים:
ראשית -העלילה מעניינת , יש פה סיפור וזה כשלעצמו כבר זוכה אצלי לנקודות . מדובר באב רחמים , האם נזימה והבן עובדיה משפחה המנסה להשתלב בחברה . חיי המשפחה מורכבים ומהווים חלק מפסיפס רב גוני המאפיין את החברה הישראלית , דאגות רבות ומעט רגעי אושר .האם מוכנה לעשות כל אשר לאל ידה כדי לשמור על אחדות המשפחה לעומת בעלה ,רחמים אדם נוקשה שהכבוד תופס אצלו מקום מרכזי בגישתו כלפי משפחתו וחבריו.הסופר יודע לאפיין את הדמויות ולהחיות אותן כאילו מדובר במשפחה מוחשית שקיימת לידינו ואנו מתבוננים במה שמתרחש בחייהם. עובדיה - הבן גרם לי עצבנות וכעס . לא אהבתי את מה שקורה איתו , הדרך שבה התייחס להוריו הכעיסה אותי. רחמתי על נזימה האם האומללה שידעה כה מעט אושר בחייה , ספגה , הכילה ונאבקה על תשומת הלב מצד בנה היחיד עובדיה.
שנית- בכנות אומר שאני סולדת משרבוב הדעות הפוליטיות של הסופר בין השורות כמו למשל: "... כשנמלא את החנות בסחורה מישראל אשים שלט בכניסה שיסביר ללקוחות שהעסק הזה מנוהל על ידי ישראלים לשעבר יהודים ערבים שמתנגדים לכיבוש הארור" ( עמ' 72) האם זוהי דעתו הפוליטית של הסופר? למה צריך להכניס פוליטיקה לספר שמלכתחילה נועד להיות פרוזה , אולי כדי לתת ביטוי לדיעותיו של הסופר? הייתי מוותרת על החלק הזה בספר . אל הסופרים אני קוראת מכאן , אנא כתבו סיפורת חפה מפוליטיקה, השאירו לנו אי שפוי שאיליו נוכל להימלט מהביצה ששמה פוליטיקה.
"אמא מתגעגעת למילים" - הסופר לא יכול היה למצוא שם מתאים יותר לספרו .התמונה על הכריכה מעניקה לספר נופך של אותנטיות . ספר מומלץ.

ספר מדהים אומנם אני נמצאת רק במחצית הקריאה שלו אבל הוא פשוט משך אותי וגם העלה דמעות על פניי,נזימה היא יהודיה יוצאת עדות המזרח(עירק)עם האופי "הישן" של הנשים כנועות מפעם,היא נהפכת לאישה כנועה לבעל שבמשך 14 שנה סוגר אותה בבית "שגברים לא יעשו לה עיניים",כאשר סופסוף נולד לה בן זכר למרות הסלידה מאביו הוא נוהג בה באותה צורה,הוא מתבייש בה,מעליב אותה ומכנה אותה משוגעת.הספר כבש את ליבי מהרגע שפתחתי אותי וממולץ בחום לקרוא אותו.

לא יכולתי להניח אותו.
דודו בוסי סופר מדהים... הוא כותב את כל סיפוריו תוך שימוש בלשון זורמת ומתגלגלת.
הוא גורם לנו להתאהב בדמויות שלו, אהבה אמיתית, ובכל רגע נותן לנו סתירות רגשיות מטורפות.
חוויה!

מומלץ ♥
הספר משקף אמיתות מהתקופה שבני נוער מזרחיים חיו בכחש למוצאם,
וניסו להשתלב ב"ארץ ישראל היפה" שדגלה בשירים ששודרו בגלי צה"ל
כי שם השירים המזרחיים מודרו בבושת פנים.
ספר המתאר תקופה ש"מציצים" ואורי זוהר היו אין,
ואילו "חגיגה בסנוקר", זאב רווח וזוהר ארגוב היו אאוט.

ואז חלפו השנים...
ופתאום פגישות מחזור התקיימו במועדוני זמר מזרחיים,
וכל המתכחשים (אשכנזים ומזרחיים) רוקדים על שולחנות,
והשמחה מתפרצת כנה ואמיתית.
ספר על ישראל שעברה מהפך תרבותי מקצה אל קצה!

ציטוט שאהבתי:
"זיכרון הוא דבר חמקמק וערמומי,
גוף שממציא את עצמו כל פעם מחדש.
אם לא תתפסי אותו ותקשרי אותו בשלשלות,
הוא יברח ממך ויחזור אלייך בלבוש אחר."