יותר משהספר הזה מספק הצצה לעולם של תרבות יפן, הוא מספק הצצה לעולם של אשת-שגריר שנמצאת על התפר בין הכרת תרבות אחרת ובין הכרה של תרבות ישראל לתרבות האחרת. דווקא הפרקים שמספרים על שיעורי הערית ועל החוויות מבית השגרירות מעניינים ומשכנעים יותר.
הפרקים המספרים על הווי ותרבות יפנית מעניינים מאוד, אבל יש בהם משהו קצת שטוח, כתיבה כמעט-מקומונית, ולפחות לא בכל המקרים השתכנעתי שהכותבת אכן חוותה את הדברים מיד ראשונה.
בנוסף, חסר לי מאוד שלא נכתב שום דבר על התרבות העשירה של אומנויות לחימה ושל ריפוי מסורתי ביפן - דברים אשר הגיעו למערב והשפיעו מאוד על תפיסות העולם כאן. נראה שהמידוק הוא יותר בסנסציוני ופחות באפשרויות הרוחניות שתרבות יפן מציעה. מצד שני, יתכן ואלו הדברים אליהם נחשפה הכותבת כאשר היתה שם.
קולח וזורם, נחמד לקרוא, אבל לא הייתי מסתמכת על ספר זה כעל עדות יחידה או מייצגת של תרבות יפן, והייתי מסייגת את שמו כ"החוויה היפנית של שפרה הורן".
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
