כריכת הספר האדום בוהק הזו של פאוסט בהוצאת אוניברסיטת ת"א בהקה אליי במשך חודשים רבים מאחד המדפים בספרייתי. כל פעם שהייתי עובר ליד הספרייה האדום הבוהק הזה נצנץ ממנה ושאל מתי יגיע תורי? חיכיתי לזמן המתאים לקריאתו מכיוון שידעתי שזו קריאה מאתגרת שתדרוש ריכוז רב.
אין לי רקע רב בקריאת מחזות וטרגדיות ובתור שכזה פאוסט הווה אתגר לא קטן. הסקירה האחרונה שלי הייתה של "מובי דיק" שמופיע כמעט בכל רשימה בינלאומית של עשרת הספרים הטובים אי פעם. גם פאוסט מופיעה כמעט תמיד ברשימות אלו.
פאוסט הוא טרגדיה גרמנית עם השפעות חזקות מאוד של מיתולוגיה יוונית ורומית, למעשה גיבורים רבים ממיתולוגיות אלו מופיעים כשחקנים ראשיים בפאוסט.
לפאוסט רבדים רבים ועמוקים, אך הבנה בסיסית של הטקסט היא יחסית פשוטה והסיפור זורם טוב.
בזכות ההערות הרבות בגוף הספר של המתרגמת המצוינת ניצה בן-ארי מצליח גם הקורא שאינו בקיא במיתולוגיה היוונית ובהיסטוריה הגרמנית להבין בצורה טובה את המסופר.
רוב הקטעים בסיפור בנויים בצורה מחורזת והתרגום מצליח לשמור על חריזה זו, מה שהופך את הקריאה לממש מהנה, זו ממש מלאכת מחשבת לתרגם טקסט כזה לעברית ולשמור על החריזה בעברית.
גתה הקדיש שנים רבות לכתיבת פאוסט, מצעירותו ועד למספר שנים לפני מותו, לכן סגנון הכתיבה של החלק הראשון שנכתב בצעירותו שונה משמעותית מסגנון הכתיבה של חלקה השני של הטרגדיה.
חששתי מאוד שלא אצליח לצלוח את פאוסט, שהכתיבה והסיפור ישעממו אותי, אבל נהניתי גם מהסיפורים וגם מהכתיבה הנהדרת.
יש סיפורים רבים בפאוסט והם לא תמיד קשורים האחד בשני, יש טרגדיות אהבה, פוליטיקה קיסרית, דיונים של האלים ועוד. עיקר הסיפור והחוט המקשר הוא הבטחתו של פאוסט לשטן שאם יתן לו הנאה וחיים טובים הוא ישרת אותו, אך לתמצת את עיקר התוכן במשפט אחד זה הוא חטא לסיפור המורכב והכתוב היטב הזה. מומלץ.

עדיין לא ברור לי לגמרי האם באמת החלק השני אהוב עלי יותר מהראשון.

נו כן, גתה. מה יש לומר? האדם היה על-אדם. היתה לו יכולת לא הגיונית בפיוט ובכתיבה רעיונית.
כמובן שאין לי כלים לדעת מה הספר הגאוני הזה יעשה לאדם שקורא בשפת המקור, זה התרגום השני שאני קורא ומוכרח לציין שבן ארי עשתה עבודה ממש ממש טובה.

פאוסט הוא כנראה פסגת היצירה הגרמנית במאה ה־19 או לפחות מהמפורסמים ביותר שכל אדם משכיל מכיר את קיומו לפחות.
מדובר ביצירה רחבת יריעה שחוצה ז'אנרים, תקופות וסוגות. זהו שילוב של טרגדיה, דרמה פואטית, פילוסופיה, פולקלור, מדע, מיסטיקה ודיון מטפיזי על משמעות החיים.

קחו רק את ההומונקולוס, זה עולם פילוסופי בפני עצמו שיכול להקרין על חיינו ביקום ואיך אנחנו תופסים את העולם מרגע שהגחנו אליו. מעבר לזה שהוא מזכיר מן הסתם את סיפור הגולם או ספר היצירה אפילו. המאבק המתמיד בין המדע לאלכימיה ומיתולוגיה.

הדמות המרכזית, פאוסט, היא דמות של חוקר חסר מנוח — מי שמאס בידע האקדמי היבש וחותם עסקה עם מפיסטופלס כדי לחוות את "החיים עצמם". אך כמו תמיד במיתוס הפרומאתאי־הפאוסטיאני, המחיר כבד: הוא מקריב ערכים, אהבה ובני אדם, אך, בתמורה הוא זוכה בידע וחוויה — אך לא באושר.

גתה מצליח לייצר מתח מתמיד בין ייאוש להתרוממות, בין חטא לגאולה. פאוסט אינו רק סיפור מוסרי, הוא יצירה מונומנטאלית על מגבלות האדם ועל תשוקת ה"עוד" שאינה יודעת שובע.

תרגום יצירה כמו פאוסט לעברית הוא אתגר כמעט בלתי אפשרי להבנתי. היצירה רוויה משקלים, חריזה, משחקי לשון, אזכורים תרבותיים ואילוזיות מהמיתולוגיה היוונית, הנצרות, הפולקלור הגרמני והמדע בן התקופה.

ניצה בן־ארי נוקטת גישה אמיצה: היא שומרת על משקל וחריזה במידה רבה, תוך התאמות לעברית מודרנית קולחת. העברית שלה עשירה אך לא מתנשאת, מצליחה לשלב ארכאיות קלה במקומות הנכונים כדי לשמר את האווירה ההיסטורית, מבלי להפוך את הטקסט למאובן. במובן הזה יהיה קל יותר לקרוא אותה מאשר את כפכפי. אני מעדיף תמיד את הקשה והלא נגיש ולכן עבורי כפכפי כנראה עדיף.

לגבי התרגום של בן ארי, הבחירה לשמר חריזה לעיתים באה על חשבון הדיוק המילולי — יש מקומות שבהם המונחים המדעיים או התאולוגיים מקבלים פירוש מעט מרוכך או מודרני ואני מניח שזה מאבד מגוון הטקסט המקורי בגרמנית של המאה ה-18.

היתרון הגדול של התרגום הוא נגישות: בן־ארי מצליחה להנגיש טקסט כבד ומורכב, מבלי לוותר לגמרי על המוזיקליות שלו. הקצב, במיוחד בקטעים הדרמטיים עם מרגריטה ובדיאלוגים עם מפיסטופלס, נשמר היטב. ההערות בכל עמוד גם עוזרות מאוד לקריאה קולחת.

הציון שלי: 9 מתוך 10

פאוסט הוא רופא שמתאכזב ממקצועו אחרי שלא מצליח להציל בניאדם ממות.השטן מציע לו עזרה וכתמורה פאוסט יבצע בשבילו שליחויות.

היה באמת מוזר לראות "ביקורת על ספר פאוסט".
איך אפשר לכתוב "ספר טוב", "ספר מצוין" (תראו, מה אנשים כתבו). להגיד דבר כזה על קלסיקה כזאת - זה לעשות צחוק מעצמך.

מצמרר מתמיד בתרגום החדש והמעולה.

תרגום נהדר של ניצה בן ארי