• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
בשולי הנוחות

בשולי הנוחות

מאת סָיַיקָה מוּרַטָה

הביקורת של גאולה קנו

תמונה של גאולה קנו
בשולי הנוחות

הוצאה לאור:כתר
שנת הוצאה:2019
סדרה:הסדרה הקטנה
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
עדי
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 21 שעות•1 דקות קריאה

הספר מספר את סיפורה של קייקו פורוקורה.עובדת בחנות נוחות 18 שנים.מאז שסיימה את לימודיה באוניברסיטה.ההסתפקות ב עבודה לא קבועה כמוכרת ללא קידום.
זוהי תופעה לא מקובלת בחברה היפנית.
נקודת המשבר היא הופעתו של הגבר שירהבה כמוכר לא יוצלח בחנות.ואחכ כדייר רחוב שהיא מכניסה לדירתה הקטנה. הסיטואציה החדשה משנה את חייה.
קייקו המספרת לא מבינה מסרים חברתיים,ספק אוטיזם או אספרברג לכאורע תמימות מנומקת. היא מביאה לקורא ביקורת על החברה היפנית שפועלת מתוך מכניזם וקונפורמיות עפ סטנדרטים קשוחים שקייקו רואה את כשליה ואינה מסוגלת להטמיע את הדברים..(תודה לדני שקרא והביא את הקטעים הרלוונטים.) חברי הקבוצה התיחסו לדמויות ולספור. הביאו את המחשבה שבחברה שלנו יש יותר אימפטיה.חמלה וקבלת האחר.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של rea
rea
תמונה של בנצי גורן
בנצי גורן
2קוראים|גיל ממוצע48|0%נשים

על המבקרת

תמונה של גאולה קנו

גאולה קנו

חברה מזה 12 שנים
8 ביקורות•12 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת
תמונה של גאולה קנו
גאולה קנו
חברה באתר מזה 12 שנים
ביקורות8
לייקים שקיבלה12
דירוג ממוצע5.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית5ספרות מתורגמת2

דיון על הביקורת

1 תגובה
בנצי גורן
בנצי גורן•לפני 17 שעות

ספר רגיש ונוגע שמאוד אהבתי.

1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של גאולה קנו

דוקטור בואי אצלי

דוקטור בואי אצלי

מירה מגן

דוקטור
בואי אצלי מאת מירה מגן.
הספר מספר את חייה של ד'ר גליה העובדת בבית חולים בירושלים.הוא מוקדש לבעלי החמלה והחסד- הרופאים.
הוא מספר על מורכבות חיי הרופאה המסורה לעבודתה ולבני משפחתה.חברי הקבוצה ציינו את הקריאה הסוחפת והחוויה הרגשית.
אבל ההתייחסות היתה שנויה במחלוקת לגבי הערך הספרותי .הטוענים לרבוי אלמנטים מורכבים אוסף של מקרים ובעיקר הסוף שהוביל לתחושה של פתרון חיובי.גם המפגש עם הזרם הדתי לאומי והיחס לאמונה הדתית כמעצב את הדמויות. הכל שבחו את השפה והכתיבה שהנעימה את העיון בספר

לפני 21 שעות•גאולה קנו
גן עדן וגיהינום

גן עדן וגיהינום

יון קלמן סטפנסון

הספר מספר את ספורו של יעקוב פיין יליד הארץ.דור שני לניצולי שואה.יעקוב הצבר קצין בצהל שסירב לשמוע ולדעת את ספור משפחתו שהושמדה בשואה בעיירה שידובצ'ה בפולין. בבגרותו אחרי שבנותיו נישאו ועזבו את הבית.מחליט להגיע לעיירת הוריו.גיבור הספור חצוי בזהותו.בין הצבריות עם הסממנים הכנעניים לבין תחושת השייכות למשפחתו שחיה דורות בשידובצ'ה.הספר מתאר את פגישותיו עם הפולנים אנשי העיירה.
חברי הקבוצה התיחסו לחווית הקריאה ברגשות מעורבים.מול הרעיון שהוביל את הספר לכתיבה שנועדה לתת תוכן לרעיון שלדעתם הביא לתחושה שהספר נועד לנוער כדי לספר הסטוריה

לפני 21 שעות•גאולה קנו
זרעי מלח

זרעי מלח

יובל ירח

הספר הוא סיפורן של שתי נשים והעולמות שלתוכם נולדו. מרלן ילידת 1937 באלג'יר ונכדתה נופר שנולדה בבאר שבע בת 37. כל אחת מהגיבורות מספרת את סיפורה בפרקים עוקבים לסרוגין.(לרוב בגוף שני בזרם התודעה) הוא נכתב בעקבות מציאת היומנים בימי השבעה.
הספר מביא את המציאות הישראלית עם זרעי המלח הממליחים של פערי העדות אשכנזים וספרדים . שכבות האוכלוסיה מגלויות העולם. מנסה לתת יריעה רחבה של חיים באלג'יר ובארץ. וכפי שציינו החברים תפסת מרובה לא תפסת. עומס הממלא את הקורא. ומאידך השפה והדימויים היפים והמיוחדים

לפני 21 שעות•גאולה קנו
שמיים זרים

שמיים זרים

משה סויסה

הספר עורר ביקורת ועניין במשתתפי החוג. הביקורת על עומס. בחינת תפסת מרובה לא תפסת.!! סיפור העלילה קרוב לאוטוביוגרפיה של המחבר והאינפורמציה העודפת הביאה לחוסר אחידות והקשה על ההנאה מהקריאה. עד כאן הביקורת, אךהסכמנו שהשפה העשירה ורבדי העומק של היספור היו מרתקים.
עלילת הספר מספרת את סיפורו של מאוריסיו שיצא מהארץ לסאו פאולו בברזיל ופוגש את שלושת חבריו שנקשר אליהם לאורך כל הספר. העלילה נפתחת ומסתימת במותו של מייקל גרוס כספור מסגרת. לאורך כל הספר הקורא פותח סוגרים לשמוע את המחשבות והשינויים ושוב סוגריים בתוך סוגריים. הספר מספר את ההיסטוריה של יהדות מרוקו מימי נפוליאון כשהשד""ר רבי שלמה מגיע לכפר תמרעופת שבהרי האטלס ועד ימינו. החברים שבחו את העברית המשובחת שקולחת מדפי הספר. היה ערב מרתק.

לפני 7 חודשים•גאולה קנו
אִמרות משפחה

אִמרות משפחה

נטליה גינצבורג

הספר התקבל אצל חברי החוג בתגובות מעורבות. אולי בגלל הבחירה הסגנונית של המחברת לספר את ספור משפחתה באמצעות אמרות המשפחה שהובילו את העלילה במישור הזמן מנעוריה ועד עזיבתה את בית ההורים המזדקנים. משפחת לוי משפחה בעלת מודעות פוליטית המתנגדת למשטר הפאשיסטי תחת שלטון מוסליני.
המצדדים הנהנים התיחסו למשפחה מיוחדת האב בפינו והאם לידיה וחמשת הילדים .יחס ההורים אליהם ומערכת היחסים עם הילדים שלהם המסופרת בהומור וברגישות אוהבת מהלקסיקון המשפחתי וההומור הדק.
המקטרגים טענו לריבוי הדמויות (מעל 60) ודמויות שטוחות. חוסר בשיחות עומק ומסירת הספור כדיווח.

לפני 7 חודשים•גאולה קנו
פולין ארץ ירוקה

פולין ארץ ירוקה

אהרן אפלפלד

הספר מספר את סיפורו של יעקוב פיין יליד הארץ, דור שני לניצולי שואה. יעקוב הצבר קצין בצהל שסירב לשמוע ולדעת את סיפור משפחתו שהושמדה בשואה בעיירה שידובצ'ה בפולין. בבגרותו אחרי שבנותיו נישאו ועזבו את הבית, מחליט להגיע לעיירת הוריו. גיבור הסיפור חצוי בזהותו. בין הצבריות עם הסממנים הכנעניים לבין תחושת השייכות למשפחתו שחיה דורות בשידובצ'ה. הספר מתאר את פגישותיו עם הפולנים אנשי העיירה.
חברי הקבוצה התיחסו לחווית הקריאה ברגשות מעורבים. מול הרעיון שהוביל את הספר לכתיבה שנועדה לתת תוכן לרעיון שלדעתם הביא לתחושה שהספר נועד לנוער כדי לספר היסטוריה. תודה למורדי שהביא הוכחות מספרים אחרים שכתב אפלפלד ופקח את עינינו.
הספר שונה מספרי אפלפלד כי הוא מתמקד בהיסטוריה של התייחסות הפולנים ליהודי העיירה והוא לא מפתח את האלמנטים שתמיד אפלפלד בספריו מדגיש.

לפני 7 חודשים•גאולה קנו
עד שיום אחד - מהדורת 2015

עד שיום אחד - מהדורת 2015

שמי זרחין

הספר מגולל שלושה עשורים בתולדות משפחתם של רוברט רוחמה והשכנים, בבית דירות בטבריה. המחבר בונה גלריה של דמויות שהוא אוהב אותם ועוטף אותם בחמלה ובהומור. כל הגבורים שבויים בעולם הילדות הזכרונות והחוויות שעיצבו אותם. עד שיום אחד... הספר מעלה ארועים,ומאורעות מהמציאות הישראלית המשמשת כרקע להתפתחות העלילה. העושר הלשוני משחקי המילים שהובאו בפגישה היו מרעננים ומשעשעים. התאורים הראליסטים שהפכו לסוראליסטיים העלו את ערך הספר בעינינו. גם המבנה של הספר המוביל את הקורא לרגע מתח הקטע נחתך, דבר שמגרה את הסקרנות להמשך.

לפני שנה•גאולה קנו

ביקורות נוספות על "בשולי הנוחות"

בשולי הנוחות

בשולי הנוחות

סָיַיקָה מוּרַטָה

לפני שנים רבות בארץ רחוקה הייתה לי שותפה לחדר שהייתה יפנית, היא סיפרה לי שחלק מהעבודה זה גם לצאת אחרי עבודה עם העובדים והבוס לשתות או למסעדה. זו דרך חיים, דבר מה שבשגרה. לא ממרים את פי הבוס ולא שוברים את המוסכמות. לכן הספר היפה הזה הוא על השונות בחברה אבל בל נשכח שהעלילה מתרחשת ביפן. הקודים החברתיים שם רחוקים מאוד מקודים שאנו רגילים לראות. אפילו בחנות נוחות ששם העלילה ברובה מתרחשת הכל זז כמו מכונה משומנת היטב. המדים של העובדים, תדריך הבוקר שבו נושאים תפילה ושיר למצב רוח ולפתוח את הבוקר בהתלהבות לפני שהלקוחות יגיעו. גם התרגול של הבעות פנים וברכות שלום באופן אובססיבי נראות מוגזמות. (עשיתי השוואה לסופר-פארם) והקודים באמת נראים מעולם אחר.

העלילה המרגשת נגמעה בלי להרגיש, הספר החברתי הנפלא הזה דן בשאלה מה נחשב לילדים "נורמליים"? עובדתית לאוטיסטים או ילדים על רצף כזה או אחר משוב ורפלקציה של החברה כלפיהם הוא הדבר היחיד שמחזיק אותם בסוג של "נורמליות" מסוימת. החברה היא המראה שלהם ל-איך צריך להתנהג. הם יעשו הכל כדי להתקבל אליה ולהרגיש נורמליים או אהובים. בדומה לתינוק שנולד יודע שהוא אהוב על ידי כך שהוא רואה את חיוך ההורים אליו וכך יודע שהוא משמח אותם, שהוא אהוב.

פורוקורה בהרגשתה ממש נולדה מחדש כשהחלה לעבוד בחנות נוחות. היא הייתה עובדת מין המניין, לא מוזרה, לא בלתי מפוענחת אלא עובדת טובה שהיו לה מטרות ויעדים. הייתה גם לשמחתה חוברת הדרכה של חוקי החנות ששם הכל היה ברור. ברגע שנתנו לה הוראות מדויקות היא הייתה כגוף אחד עם החנות, היא הייתה החנות, היא הייתה העבודה שלה ובלעדיה לא היה לה מה שיניע אותה בחיים. אך לא תמיד החיים ברורים גם לאנשים מין המניין, החברה נדמה מבקשת כל הזמן את ליטרת הבשר שלה. אם לא התחתנת ואתה כבר בגיל המתאים אז שאלות לא מפסיקות להגיע כמו מתי תתחתן, ואם התחתנת ואין לך ילדים אז שוב מתי ולמה עדיין לא ולמה רק אחד או שניים. נדמה שהחברה רוצה לנרמל את כולם לפס ייצור אחד.

אז כדי להיות חלק מהמכניזם הגדול הזה לפעמים אנשים משקרים שקרים לבנים כדי לא להביך עצמם ולהרגיש חסרי ערך. הם מאמינים בסיפור שהמציאו וכך לא מתערבים להם בחיים. פורוקורה רצתה לתפוס עצמה כנורמלית. די בכך שתאמר לחברותיה שהיא הכירה מישהו כולן ישמחו כאילו הנה היא נכנסה לעולם מוכר ששם מכירים מישהו מתחתנים ומביאים ילדים. אבל המציאות שהיא עדיין עובדת בחנות נוחות שזו עבודה זמנית כבר 18 שנה וכבר התירוצים שפיזרה מסביב כבר לא עובדים, ולמה החברה בכלל מתערבת ונכנסת לה לוורידים.
קטע כואב : "זה בגלל שאת מוזרה! בת שלושים ושש ועדיין עובדת משרה זמנית בחנות נוחות, רווקה, ועוד בתולה, עובדת יום יום [......] את גוף זר. את פשוט עוף כל כך מוזר שאף אחד לא אומר לך כלום, זה הכל."

חריגים או לא, הקצב האינדיבידואלי הרגשי, הנפשי של כל אחד מאתנו הוא שונה, מותר הכל ובעיקר לחיות כפי שאדם מאמין שכך הוא צריך. הדבר היחידי הוא שהאדם עצמו צריך להיות שלם עם מה שהוא בחר לעשות. בסוף כל יום אנחנו שמים את הראש על הכרית ועדיף שנירדם עם חיוך על הפנים.

לפני שנתיים•
★★★★★
•חני
בשולי הנוחות

בשולי הנוחות

סָיַיקָה מוּרַטָה

החברה היפנית שונה מאוד מזו שלנו, לכן ספר שעוסק בעיקר בחברה ובתרבות היפנית מבטיח משהו שונה מאוד ממה שמתרחש אצלנו.
מה שקורה בספר הזה לא היה יכול להתקיים בחברה שלנו. קייקו פורוקורה היא אישה רווקה בת 36 העובדת בחנות נוחות (ילו, מנטה וכד' אצלנו). למי שמעורה בתרבות היפנית כבר ממשפט זה ניתן להבין שפורוקורה היא לא נורמלית. אישה רווקה בת 36 מאוד נדיר ביפן, עבודה בחנות נוחות נחשבת לעבודה נחותה ומתאימה לאנשים צעירים שטרם נישאו ולסטודנטים. פורוקורה עובדת כבר 18 שנים בחנות הנוחות, חריג מאוד, היא זכתה לראות כבר 8 מנהלים מתחלפים.
מהדפים הראשונים ניתן להסיק כי היא נולדה עם בעיות תקשורת וסבלה מכך כבר מצעירותה. על פי הצורה בה היא מנתחת ארועים מסויימים משפחתה מגיעה למסקנה שהיא לא נורמלית ויש להסתיר את זה אף על פי שהם לא מצליחים בדיוק להצביע על הבעיה, גם הרופאים לא מצליחים לאתר את הבעיה ולכן אין לה תרופה או טיפול. החברה היפנית תוקיע כל מי שאיננו נורמאלי ואיננו הולך בדרך שהותוותה לו מראש- לימודים- נישואין- עבודה מכובדת- ילדים.
משפחתה של פורוקורה מנסה להסתיר את התנהגותה ובהגיעה לבגרות היא מוצאת עצמה עובדת בחנות נוחות, העבודה מתאימה לה מאוד מכיוון שיש בה המון כללי התנהגות והתנהלות נוקשים, החל מהופעה אישית, דיבור עם לקוחות ואפילו איך לחייך ובאיזה טון לדבר. הכללים האלה מאפשרים לה להסתיר היטב את זהותה האישית ולאמץ לחייה את זהות העובדת המושלמת. הספר מביע ביקורת רבה על התנהלות החברה היפנית על פי קודים ידועים מראש שכל סטיה מהם או שאיפה לביטוי עצמי מפורשים מיד כלא נורמאלים ויש להוקיעם. לאחר שפורוקורה עוברת את גיל 25 ועדיין לא נשואה, היא הופכת שוב לחריגה ולא מקובלת. החברה היפנית מרשה לעצמה להתערב בחייהם האישיים של החריגים כאילו הם שלהם ולהביע דעתם על החריגים בפניהם, יש כבוד אישי ופרטיות אבל לא לחריגים, חריגים יש להוקיע ולטפל בהם.
פורוקורה מוצאת דרך מקורית להפוך מחריגה לנורמאלית, היא אוספת לביתה את שיראבה, עובד שפוטר מחנות הנוחות מכיוון שהיה עצלן, חסר יכולת וביקורתי. אדם שאף הוא היה מוקצה, חריג ומנודה. שיראבה חי אצל פורוקורה והדבר מתפרש בחברה שהיא עכשיו במערכת יחסים, יש לה משפחה- היא נורמאלית שוב. היחס של משפחתה והסובבים אותה משתנה לטובה מיד. כמובן שהכל מראית עין בלבד, השניים לא מסתדרים ושיראבה בלתי נסבל. מה יהיה בסוף? מעניין... תקראו.
זהו עוד תרגום מופתי של עינת קופר שבשנים האחרונות מתרגמת לנו ספרות יפנית משובחת (בין היתר מתרגמת את כל מורקמי) ישירות משפת המקור.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•משה
בשולי הנוחות

בשולי הנוחות

סָיַיקָה מוּרַטָה

איזה ספר נפלא ונוגע כתבה סייקה מורטה! הספר הזה הוא הוכחה נוספת לכך שכותב טוב אינו צריך לכתוב 500 עמודים כדי להוציא יצירה מתחת ידיו.

זהו סיפורה של קייקו פורוקורה העובדת בחנות נוחות כ–18 שנה. היא ראתה את העובדים האחרים מתחלפים בזה אחר זה אך בזמן שלאחרים הייתה זו עבודה מזדמנת, עבורה זה הרבה יותר מאורח חיים. היא רואה בזה יעוד ממש.

קייקו הבינה כבר בילדותה שהיא "שונה" משאר בני גילה ואילו אנו הקוראים מבינים כבר בתחילת הסיפור כי נמצאת במקום טוב על הספקטרום האוטיסטי, למרות שהדבר לא נאמר במפורש. העבודה בחנות הנוחות נותנת משמעות לחייה וזהו בערך הקשר היחיד שלה עם העולם.

עד כמה חשובה לה העבודה ניתן ללמוד מהקטע הבא:
"בערב השנה החדשה נאלצתי לעבוד כי היה לנו מחסור בעובדים. חנויות נוחות פתוחות 365 יום בשנה, ובערב השנה החדשה וביום הראשון של השנה תמיד חסרים עובדים. נשים שיש להן משפחה לא יכולות לעבוד, וסטודנטים או עובדים זרים חוזרים הביתה למשפחותיהם או לארצם להמשך החג. אני רוצה לבקר את הורי, אבל אם יש בעיה בחנות אני תמיד בוחרת לעבוד".

באמצעות סיפורה של קייקו, עוסקת הסופרת בכמה וכמה נושאים. קודם כל יחס החברה לחריגים: אמנם מורטה כותבת על החברה היפנית אך ענין החריגים בחברה רלוונטי לכל חברה שהיא. הסיפור מובא מפיה של קייקו המספרת לנו כי בשנות התבגרותה למדה "לתקן" את התגובות שלה על ידי חיקוי הסביבה וכשהיא מתבגרת היא מבינה כי עליה לטפל "בדבר הזה" שאין לו מבחינתה שם או הגדרה. כשהיא משוחחת עם אחותה, מביעה בפניה אחותה את תקוותה כי יום אחד היא תחלים. כמה עצוב.

הסיפור מקבל תפנית כאשר פוגשת קייקו את שיראבה, בחור שגם הוא מתנהל בשולי החברה וכמוה, גם הוא אינו נטול בעיות. שיראבה מונה בפני קייקו את חסרונותיה: היא עובדת שנים רבות בעבודה המקובלת כעבודה זמנית, היא רווקה בת 36 ובנוסף לכך, מעולם לא היה לה קשר עם גבר והיא עדין בתולה. קייקו לא רואה בכל אלו בעיה כלשהי. ומתוך שיחותיהם של שני אלו נשאלת השאלה עד כמה צריכים כולם להתיישר על פי חוקי החברה? האם באמת כולם צריכים ללכת בתלם? וכמה סובלנית היא החברה לאלו אשר בחרו שלא לעשות זאת או אינם יכולים ללכת בתלם גם אם הם מאוד רוצים. וכמובן יש כאן גם ביקורת על עולם העבודה היפני אשר אינו נותן לקייקו הזדמנות בכל תפקיד אחר.

זהו ספר נפלא עם דמות הנכנסת חזק ללב.

לפני שנתיים•
★★★★★
•בנצי גורן
בשולי הנוחות

בשולי הנוחות

סָיַיקָה מוּרַטָה

בסוף אני אשכח אז הנה אני מתחיל בציון לשבח של התרגום המצוין מיפנית.
ועכשיו לענייננו - היחס לתרבות יפנית היא ביפולרי. אתה יכול לאהוב אותה או לשנוא אותה, קשה מאוד להישאר אדיש.
ובהתאמה, ספרים יפניים מתחלקים אצלי לשניים – טובים מאוד וגרועים מאוד. לשמחתי בשולי הנוחות נמצא בספקטרום המצוינים.
בשולי הנוחות הוא ספר קצר. מועט המחזיק את המרובה, כמעט אפשר לסווג אותו כסיפור קצר ארוך.
מספיקים שלושה משפטים קצרים בתחילת הספר כדי לשרטט בדייקנות אישה עם תסמונת אספרגר. כמעט כתבתי סובלת מהתסמונת, ואז נזכרתי שיהיה זה חטא לקרוא לזה סבל כשמהות הספר היא ניסיון להראות לקורא עד כמה הגיבורה אינה סובלת מהתסמונת אלא, אם בכלל היא סובלת, זה מחוסר יכולתם של הסובבים אותה להניח לה לחיות את חייה בדרך שהכי נוחה לה למרות שדרך זו לא מפריעה ולא מתנגשת בחיים של אף אחד אחר.
מרגע שצוללים לנקודת מבטה של הגיבורה, הספר תופס אותך בעוצמה. תהליך ההזדהות המוחלטת של הגיבורה עם מקום עבודתה הופך לברור והגיוני לחלוטין - חנות נוחות מנוהלת לפי חוקים ברורים ומדוקדקים, חוקים פשוטים ונוקשים ה"מיישרים" ומתקנים כל חריגה. רק מסגרת כזו מאפשרת לגיבורה להיראות נורמלית – גלגל שיניים במכונת החיים המודרניים שביסודו של דבר נשארו בדיוק כפי שהיו בתקופת האבן.
הגיבורה מבינה את דופק החיים של החנות ומתקשרת איתה ישירות באופן שמעורר מיד אסוציאציות לפרופסור טמפל גרנדין, המומחית העולמית לתכנון מתקנים מפחיתי סבל לבעלי חיים. גם היא אוטיסטית.
הישירות הטבעית של ילדותה של קייקו – ציפור מתה? למה לא נבשל אותה לאבא שכל כך אוהב יקיטורי. צריך לעצור ילד משתולל? למה לא נחבוט לו בראש באת חפירה שתעלף אותו לכמה שניות, מוחלפת בחיים המסובכים של הבגרות. חיי הבגרות המסובכים לא מגיעים עם מתכון איך להתגונן מהחברה והדרך היחידה לגרום לאנשים לעזוב אותך במנוחה היא לזייף. לחקות אותם, את קולם, את לבושם, את מנהגיהם.
אבל אנשים מסרבים לעזוב אותך במנוחה גם כשאתה נבלע בלבושם ובקולם. כשאתה שונה הם מרגישים שיש להם רשות להתערב בענייניך. לגיבורה יש אחות שמספקת לה מדי פעם תירוצים איך להדוף את המחטטים בענייניה אבל ברבות השנים התירוצים הופכים לפחות יעילים.
לגיבורה אין בררה והיא נאלצת לתת לגבר לגור בביתה. אולי סוף סוף יעזבו אותה במנוחה אם יחשבו שיש לה חבר. סיטואציה קומית שמגיעה לשיאה כשקייקו מגלה בשמחה לאחותה שמצאה תירוץ נהדר להדוף את המחטטים והאחות מגלה שהחבר הזה אינו אלא סוג של חיית מחמד שגרה באמבטיה (מבחירה שלו... גם הוא אוטיסט...). האחות בוכה מצער על אחותה שלא מבינה עד כמה חייה חריגים עד שהגבר יוצא מהמקלחת, כמו אביר קדמון , ומספר שקייקו סגרה אותו במקלחת כי גילתה שהוא בוגד בה. האחות נרגעת מיד ועוברת לנזוף בגבר באושר ובשמחה. שמחה כי אלה בעיות נורמליות שהיא מבינה מצוין, וקייקו תוהה בינה לבין עצמה למה כשהכול הסתדר והיא מצאה את התירוץ האולטימטיבי אחותה בכתה מצער ועכשיו כשאחותה חושבת שהחבר שלה בוגד בה היא מאושרת.
פרט לאתנחתות הקומיות הראי שקייקו שמה לפני החברה האנושית אינו משמח. היכולת שלנו להתמודד עם השונה מוגבלת מאוד והדרך שבה אנחנו מוליכים את השונה מובילה יותר מדי פעמים לגיהנום למרות שהיא רצופה בכוונות טובות. לא אספלייר את הסיום אבל עצם הצורך של קייקו בסוף הספר לעשות בחירה בין להמשיך להסתתר בקרב בני האנוש או לחיות את חריגותה היא תעודת עניות לבני האנוש.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•אבי
בשולי הנוחות

בשולי הנוחות

סָיַיקָה מוּרַטָה

יש ספרים שלא צריכים עלילה שתחזיק את הסיפור, כל עוד הדמות הראשית לוקחת עליה את התפקיד הזה- כמו שעושה את זה, ובהצלחה רבה אני חייבת לציין, קֵייקוֹ פוּרוּקוּרה, גיבורת הסיפור הזה.

מבלי להתעכב ולפרט יותר מדי, מבין הקורא כבר בתחילת הסיפור שקֵייקוֹ נושאת את אחת מתסמונות הקשת האוטיסטית.

היא בת שלושים ושש, ועובדת ח"י שנים בחנות נוחות. כמו אצלנו, גם ביפן, זו עבודה מסוג העבודות שהן רק תחנת מעבר בחיים בין לימודים לעבודה, או בין עבודה לעבודה. עובדי החנות באים והולכים, התחלופה גבוהה, ובמשך שנותיה של קֵייקוֹ בחנות הנוחות התחלפו כבר שמונה מנהלים.

היא אוהבת את העבודה, השגרה הזו טובה לה, וגם אם המקום הוא תחנת מעבר, בשבילה המקום הזה הוא מקום של קבע, הוא הצינור שלה לעולם, זו הממלכה שלה. מנהליה ושאר העובדים מחבבים אותה. אין לה חיי חברה או זוגיות, שבדרך כלל אלו דברים שתופסים נתח מהעוגה הנקראת "חיים", וכך יוצא שאת רוב זמנה היא מעבירה בחנות, ותמיד מתנדבת להחליף עובדים אחרים כשיש פנצ'רים במשמרות.

משפחתה, אחותה הקטנה שהיא קרובה אליה, והאנשים הסובבים את קֵייקוֹ דואגים לה, ורוצים בשבילה חיים בטוחים ושקטים. אבל נראה שקֵייקוֹ מיטיבה לראות את החיים טוב יותר מכולם. וגם אם יש לה קשיים תקשורתיים וחברתיים, היא יודעת ומכירה את נקודות התורפה שלה בכל הקשור בהבנה של חוקי המשחק של החיים והיא לא רק חיה את חייה, היא ממש עסוקה בלעבוד קשה בלִחְיוֹת; ללמוד מחברותיה לעבודה איך להתלבש או לחקות את אופן דיבורן. כי אם החיים לא חילקו לה הוראות הפעלה, קֵייקוֹ תדאג להשיג כאלה בעצמה.

"העולם הנורמלי הוא כופה ומכריח, והוא נפטר בשקט מגופים זרים. בני אדם לא שלמים מסולקים ממנו. לכן עלי "לתקן את עצמי". אם לא אעשה זאת, האנשים הנורמלים ייפטרו ממני. סוף-סוף הבנתי מדוע משפחתי ניסתה במאמצים רבים כל כך לתקן אותי". (עמ' 75)


אהבתי מאוד את דמותה של קֵייקוֹ, ואי אפשר שלא לעשות לה מקום בלב, היא נכנסת לשם בטבעיות כבר מהדף הראשון בספר. הדרך שהיא עושה, ההבנה שלה, ונקודת ההסתכלות שלה קצת תעתעו בי במהלך הקריאה, הרגשתי שאני ממש רואה אותה, את הדמות של קֵייקוֹ, ואפילו מרגישה אותה.

בסיום הספר הבנתי כמה שם הספר מוצלח, ואיך הוא קולע בול בשתי המטרות.

הספר הקטן / גדול הזה נמנה על הסדרה הקטנה של הוצאת "כתר", שמוכיחה עצמה שוב ושוב בספרים האיכותיים שיוצאים בסדרה הזו.


מומלץ בחום!

לפני 3 שנים•
★★★★★
•dina
בשולי הנוחות

בשולי הנוחות

סָיַיקָה מוּרַטָה

הילדה קייקו פוּרוּקוּרה לא מבינה את האנשים האלה.
הרי הציפור מתה, למה לא לאכול אותה? אבא שלה אוהב שיפודי עוף. אז הם במקום לעשות מה שהגיוני ומתבקש מתעקשת אמא שלה לקבור אותה ולשים פרחים על קברה הקטן, ובכך גם ממיתה את הפרחים. ומסביב אנשים בוכים. נו, באמת. השתגעו. בבית הספר תיקלע לתקריות אלימות כדי לפתור בעיות.
השנים חולפות, קייקו בת 36 ומחצית חייה עובדת בחנות נוחות. מרגישה בנוח במקום היעיל, המהיר, מקדמת את פני הבאים בברכת 'אירשאימסה'- ברוכים הבאים. לשירותך, תודה רבה. עבור רוב הצוות זוהי עבודה זמנית, היא מרגישה שזה מקומה. הממלכה שלה. סידור המוצרים על המדפים, סריקת המוצרים בקופה, אריזתם בשקית עבור הקונה. מבצעים. הכל רץ. העסק מתקתק כמו שצריך. מדי בוקר חוזר מנהל החנות (השמיני מאז החלה לעבוד) על טקס הברכות עם עובדיו לפני הפתיחה. פעמון הדלת המצלצל כל אימת שנכנס לקוח נשמע לה כפעמוני כנסייה. הצליל המהפנט של המטבעות בקופה.
טרם נישאה ומתגוררת לבדה בדירה קטנה. הוריה ואחותה מודאגים, גם הסביבה היפנית ביקורתית. את כבר לא ילדה, תתחתני ותלדי, תמצאי עבודה רצינית בה תשתכרי יותר. אי אפשר ככה. אינה מסוגלת להתפעל מהאחיין שלה שנולד לא מזמן. כל התינוקות אותו דבר.
והיא משתדלת לעתים להיות כמו הסביבה. רוכשת אותם בגדים כמו מכריה.
לחנות מגיע עובד חדש, שיראבה. דעותיו על העולם חד משמעיות. כפר שחסרי תועלת אין מקומם בו. אתה צריך ליצור, להתחתן, להביא לעולם ילדים. הוא לא כזה. הוא שונה, לא ייכנע לתכתיבים ומותח ביקורת עליה. את מוזרה בעיני הכפר ובכלל. את נטל. רווקה בת 36 בעבודה זמנית מגיל 18. צעיר ממנה בשנה, מהפכן ביקורתי בעיני עצמו ולמעשה בטלן טפילי החי על חשבון אחרים.
ספר קצר וכתוב בפשטות נוגעת דרך עיני קייקו אודות מי שנתפסים שונים. חריגים בחברה שיפוטית ומקובעת עם כללים ברורים.
מעלה באיזה מקום תהייה- מה באמת נכון, אם יש?

לפני שנתיים•
★★★★★
•ראובן
בשולי הנוחות

בשולי הנוחות

סָיַיקָה מוּרַטָה

קֵייקוֹ פוּרוּקוּרה אישה יפנית בת 36 שעובדת בחנות נוחות, במשרה שמוגדרת "משרה זמנית", כבר 18 שנה.
קייקו אוהבת מאוד את עבודתה. הכול מוכר שם, הצלילים, סידורי המדפים, תדרוכי הבוקר,
הכרזה על מבצעים, העבודה בקופה וכד'.
התקופה לפני עבודתה בחנות הנוחות הייתה קשה לה מאוד,
אנשים לא הבינו אותה וכדי להיחשב ילדה "נורמלית" היא בחרה לשתוק. לא היו לה חברים.
בסיום הלימודים היא התקבלה לעבודה זמנית בחנות הנוחות ומאז היא שם.
כול העובדים בחנות התחלפו מזמן. גם המנהלים.
בנות גילה כבר נשואות עם ילדים והיא עדיין רווקה, בתולה ובודדה.
משפחתה מחכה ש"תחלים", תכיר מישהו ותתחתן כבר.
קייקו מנסה "להחלים" בדרך שלה, האם זה יצליח ?
מומלץ בחום.

לפני שנתיים•
★★★★★
•תמי
בשולי הנוחות

בשולי הנוחות

סָיַיקָה מוּרַטָה

קייקו היא בחורה יפנית בת 36, רווקה, עובדת בחנות נוחות כבר 18 שנה. מנהלים באו והלכו, עובדים התחלפו ועבור חלקם זו עבודה סטודנטיאלית, אבל היא נשארה העובדת הזמנית הכי קבועה. מגיל קטן נחשבה לעוף מוזר, ככזו שתגובותיה כלפי הסביבה גורמות עצב להוריה שלא מבינים את פשר התנהגותה החריגה, ולכן היא מחליטה לחדול ולפעול כפי ראות עיניה ומסגלת לעצמה לחקות סביבתה או למלא אחר הוראות. עבודתה בחנות הנוחות היא בבחינת לידה מחודשת עבורה, שם היא יכולה להרגיש כאדם נורמלי. היא זוכה להערכה על עבודתה מהמנהלים והקולגות, אך מוצאת את עצמה ממציאה תירוצים לשאלות של משפחתה והסובבים אותה מדוע היא עדיין עובדת כל כך הרבה שנים בעבודה זמנית? מדוע אין לה חבר? האם היא לא רוצה ילדים? ואל החנות מגיע עובד חדש, שיראבה, גבר כבן 35 שכל קשר בינו לבין המושג עבודה מקרי בהחלט. טיפוס מתנשא, שרלטן הנישא על גלי הקורבן. הוא רואה עצמו קורבן של החברה, ממנה סבל כל החיים כי היא לא מקבלת את השונות שלו, וככל שמתעמקים מבינים שלשונות שלו יש שם – בטלנות.

זהו סיפור אנושי על אישה שבמובן מסוים יוצרת לעצמה את המציאות החברתית שלה. לא תמיד ברור איך להתייחס לדמותה של קייקו, האם היא סובלת מלקות כלשהי? תימהונית? כנועה או אמיצה? מצד אחד, הנה בחורה שלא מתנצלת אבל כן מתרצת את השונות החברתית לכאורה שלה בפני מכריה. היא מודעת לעצמה ויודעת מה היא רוצה לעשות, כי מבחינתה זה מה שטוב לה ומה שעושה אותה מאושרת. ועל אף הלחצים החברתיים המופעלים עליה (שאינם זרים גם לתרבות שלנו) – למצוא עבודה קבועה, להתחתן, ללדת ילדים – היא מצליחה, בדרכה, לייצר לעצמה את החיים הטובים ביותר עבורה. עם זאת, באיזשהו מקום הלחצים מחלחלים והיא מבינה כי על מנת להשתלב ולעמוד בציפיות של המשפחה והחברה, אולי רצוי לבצע "תיקונים" בחייה. אבל על נוחות משלמים, וליישר קו עם החברה אולי גורם לאדם להיות מקובל אך לא בהכרח מאושר.

מורטה לא שופטת או מרחמת על הגיבורה שלה (לאחר הקריאה נוכחתי לגלות כי גם הסופרת עבדה בחנות נוחות כ- 18 שנה). היא מצליחה לגרום לקורא להתפעל מקייקו, מהחדות המשעשעת לפעמים שבה היא רואה את הדברים, מהמוזרות משובבת הנפש שלה ואפילו מהאירוניה המרירה שבדינמיקה בין המינים. סיפור שגורם להרהר על מה שמייצר לאדם תחושה של משמעות? מהי נורמליות? וכמה קל לעיתים להיות שיפוטיים כלפי אנשים אחרים.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•Tamas
בשולי הנוחות

בשולי הנוחות

סָיַיקָה מוּרַטָה

ספר נפלא כתוב ברגישות רבה.מומלץ מאד. מתאר חיי אישה בשנות ה30 שכל חייה חשה חריגה. משפחת מנסה ל"רפא" אותה ללא הצלחה. במשך 18 שנה עובדת בחנות נוחות אשר הכללים בה מאד ברורים הסדר מוכתב מההנהלה. קייקו אינה משתלבת בחיי החברה של חברותיה,אותן היא פוגשת לעיתים נדירות, שהן נשואות וחלקם עם ילדים ואינה רואה עצמה משתלבת בחיים כאלה.אחותה עוזרת לה כיצד להגיב לשאלות אנשים על חייה מכיון שהיא עצמה אינה מבינה את שונותה.
עבודתה בחנות מאד מתאימה לה, צלילי החנות, הסדר , האירגון, הקבועים ואינם משתנים לאורך השנים. סדר החיים שלה הוכתב לפי הסדר והדרישות של חנות הנוחות.

לפני שנתיים•
★★★★★
•אסתר
בשולי הנוחות

מאת סָיַיקָה מוּרַטָה

הביקורת של גאולה קנו

תמונה של גאולה קנו
דירוג
5.0
לפני 6 שנים

“בשולי הנוחות -סקירה כתבה: סיייקה מורטה תרגמה מיפנית: עינת קופר הוצאת כתר 2019 כשכותבים סק”

15/17
ביקורות על בשולי הנוחות
הבאה
רוני pery
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני שנה

“מעניין וזורם טוב”