#
שני דברים חשבתי שאפשר לומר על הספר הזה:
1. אחד הספרים בעלי חוסר הסבירות הקיצוני ביותר, שכמעט שום דבר ממה שהוא מתאר לא יכול לקרות.
2. אחד הספרים המותחים ביותר שקראתי לאחרונה.

כמה עובדות על הדרך בה אנו חושבים, לפי כותבי המותחנים:
1. הגיוני בעינינו ששוטרים יהיו מושחתים. היוצאים מהכלל הם המיוחדים.
2. הגיוני בעינינו שפסיכופת יהיה גאון-על, שיצליח לתכנן מאה מהלכים קדימה.
3. אם יש נבל רציני בסיפור אחת משתיים: הוא יגמור כז"ל, או יקבל קידום אם הסופר מתכנן סידרה וצריך לטפח כמה נבלים לעתיד.
4. אנחנו חושבים שעורכי-דין פליליסטים הם שחקנים מוכשרים, מניפולטורים, חרב להשכיר, מרוויחים המון כסף ונוסעים באסטון מרטין (או בעברית – במרצדס AMG)
5. אנחנו לא מרימים גבה כשמספרים לנו שאדם שהיה נוכל בעברו – הפך לעורך דין מוכשר במיוחד.
6. ברגעי המתח הגדולים ביותר אנחנו מציצים מאחורי דמותו של הגיבור ומחכים לפלוגת הצלה שתפעל רגע לפני שהכדור יצא מהקנה, סכין תחדור את העור, הרעל ייכנס לגוף.

מסתבר שמי שיודע לכתוב מתח אינו צריך להסתמך על אמינות או היגיון. אולי להיפך – אלה גורמים שרק יחבלו במתח של הקורא. אבל –
1. הקורא מתקומם נגד חוסר הצדק בו נוהגים בחלק מהדמויות. חוש הצדק של הקורא הוא שותפו הפעיל של סופר המתח.
2. המימסד תמיד אשם. זה מה שהקורא מאמין בו. הגיבור צריך להיות אאוטסיידר ולקבל עזרה מאנשים הגונים מתוך המימסד. כי עם כל מה שאמרתי עד עכשיו – סופר מותחנים טוב כמו קוואנו יודע שרצוי, אמנם, להגזים ביכולות הגיבור שלו, אבל אף אחד לא יאמין שהוא עובד בלי עזרה מידידים. מה הוא, פסיכופת?

נהניתי מאד. ותודה ליניב ולקצר ולעניין על ההמלצה המוצלחת. תבורכו.

האזרח גושוע קיין, הוא במקרה גם רוצח פסיכופט ומבריק, בדרך לא דרך, הוא מצליח להסתנן לחבר המושבעים של משפט הרצח אותו ביצע והפליל בו את הנאשם שעומד כעת למשפט.
מבולבלים? גם אנחנו.
מולו עומד כמיטב המסורת של הפילם נואר וספרי הבלש, הפעם עורך הדין הממזר והנכלולי אדי פלין,
באמתחתו עבר מפוקפק, אלכוהליזם, פרוד שעדיין אוהב את אשתו, לא משהו שלא קראנו כבר.
על אף החורים בעלילה הספר תפור במקצועיות. אין רגע דל והוא קצבי, מהיר ומשופע בטוויסטים חכמים.
אחד מספרי המתח הטובים שקראתי.

5/5 בסולם מאני.

מומלץ בחום.

על רקע המבול בספרי מתח פושרים, מאוד מרענן היה לקרוא את ספר המתח הלוהט הזה.

מה אהבתי בספר?
• את נקודת המוצא המקורית והמסקרנת: הרוצח הסדרתי לא עומד כאן למשפט. הוא חלק מחבר המושבעים.
• את הפרקים הקצרים שכתובים לסירוגין משתי נקודות מבט: בגוף שלישי מפי מספר כל יודע ובגוף ראשון מפי העורך דין שמגן על הנאשם ברצח.
• זה רומן מתח משפטי, אבל הוא לא נגרר לדיוני בתי משפט משעממים ושגרתיים.
• את הידע הכללי שהסופר מפגין, בעיקר בתחום המשפט אבל גם בתחומים אחרים כמו למשל ברפואה, כמו התסמונת שהפסיכופת כאן סובל ממנה – חוסר יכולת לחוש בכאב.
• את הסוף. ענק!


מה לא אהבתי בספר?
• מסתבר שזה ספר רביעי בסדרת ספרי מתח של הגיבור העורך דין שמככב כאן, אדי פליו. למה לא לתרגם לפי הסדר? זה הספר הראשון שלו שמתורגם לעברית.

בשורה התחתונה: הייתי כותב שזה אחד מספרי המתח הטובים שקראתי השנה, אבל לא קראתי השנה הרבה ספרי מתח אז אני אכתוב שזה אחד הספרים הטובים בכלל שקראתי השנה. אאוץ', לא קראתי השנה בכלל הרבה...

המושבעים הוא מותחן משפטי מעניין, חכם ומותח לכל אורכו. הסיפור מסופר משתי נקודות מבט שונות - האחת של ג׳ושוע קיין, רוצח סדרתי מבריק, והשנייה של אדי פלין, עורך דין מבריק לא פחות עם עבר קרימינלי (לא צריך לקרוא את הספרים הקודמים בסדרה כדי להבין דברים - מכאן אני ממשיך ל״הנאשמות״).
הקריאה לעתים איטית יותר והקצב לא הכי מהיר, אבל הסיום חזק ועוצמתי.
ממליץ לכל חובבי המתח! גם אם דרמה משפטית פחות הקטע שלכם, שווה לתת לספר הזה צ׳אנס. 4.4/5

ספר מתח חכם, כל כך חכם שפשוט אי אפשר להוריד מהידים.
כל מהלך שקורה, מתוכנן ומתוזמר.
כל פעילות שמתרחשת יש לה השלכות.
כל מעשה שנעשה יש לו תוצאה.
וכל זה במהלך משפט לנגד כולם ובתוך שנים עשר המושבעים.

חכם אמרתי, ומותח עד מאד

קריאה חובה לכל אוהבי המתח ופני.. לספרו השני של קוואנו. הנאשמות.

ניגשתי אל "המושבעים" של סטיב קוואנו עם רף ציפיות גבוה במיוחד. אחרי חוויית הקריאה הממגנטת והמהודקת ב"הנאשמות", קיוויתי לפגוש מותחן משפטי אינטליגנטי באותה המידה, אך המציאות בשליש הראשון של הספר זימנה נחיתה קשוחה. הפתיחה לקתה בפיזור עלילתי ניכר; קוואנו נע בחוסר מנוחה בין זירות ואירועים, מבלי להתמקד בעיצוב הדמויות או בבניית מתח ממשי. בשלב זה, הגיבור אדי פלין והחוקרת שמצטרפת אליו הרגישו פונקציונליים ודקים, והקריאה לוותה בתחושת אכזבה מול מכניקה שבלונית שאינה מצליחה לסחוף.
תמצית העלילה נשענת על קונספט מקורי ומבטיח: מייקל "בובי" סולומון, כוכב קולנוע הוליוודי צעיר, מואשם ברצח כפול ואכזרי של אשתו וראש האבטחה שלו. בעוד עורך הדין אדי פלין נלחם על חפותו של הלקוח באולם הדיונים, הרוצח הסדרתי האמיתי והמחושב – ג'ושוע קיין – מהנדס את דרכו אל תוך חבר המושבעים ומנווט את המערכת כולה מבפנים, תוך ניצול העיוורון המוחלט של המשטרה והתביעה שננעלו על קונספציה מוטעית.
התפנית המיוחלת מתרחשת בדיוק באמצע הספר, כאשר זירת ההתרחשות ננעלת בין כותלי בית המשפט. במגרש הביתי שלו, המנוע של קוואנו מתניע סוף סוף והעלילה מקבלת צורה וקצב מצוינים. זניחת השאלה המסורתית "מי הרוצח" לטובת מצוד פסיכולוגי של "כיצד הוא ייתפס" מייצרת משחק שחמט מרתק. זהו מאבק מוחות מותח בין הגאוניות של אדי פלין, המביא אל אולם הדיונים את כישורי המניפולציה שלו כנוכל רחוב לשעבר, לבין התחכום המעוות של קיין. עם זאת, המבנה המקוטע של הספר פוגם ברצף; המעברים הקבועים לפרקים מנקודת מבטו של הרוצח מרגישים כרעש רקע מעצבן, הקוטע את זרימת האדרנלין של המצוד הליניארי בדיוק ברגעי השיא של המשפט.
חולשה זו במבנה מתעצמת לקראת הישורת האחרונה. אף שהחשד לגבי זהותו של משתף הפעולה – המאבטח של בובי – מתברר כנכון, הגילוי עצמו בסצנה המסכמת מרגיש מנותק. הסופר מנע מהקורא רמזים מקדימים לאורך הדרך והפתרון נשלף ברגע האחרון ללא תשתית ראייתית הולמת, מה שפוגע באמינות הפינאלה.
בשורה התחתונה, "המושבעים" הוא מותחן משפטי נחמד, המציע רעיון גאוני בבסיסו ורגעים סוחפים ברגע שהמשפט מתחיל. עם זאת, פתיחתו המפוזרת והסיום החפוז מבהירים כי הדיבור המטורף סביבו בשוק הספרים היה מוגזם. ספר אפקטיבי וקולח, אך רחוק מלהיות יצירת מופת בלתי נשכחת.

״המושבעים״-סטיב קוואנו



הוצאת ידיעות אחרונות

398 דף



ג׳ושוע קיין, אדם פסיכופטי, רוצח פעיל ומבריק שמעולם לא נתפס, רוצה להיות נוכח במשפט רצח של שחקן מפורסם, רוברט סולומון, שלכאורה, רצח את אשתו ואיש האבטחה שלו, ואיך אפשר להיות נוכח לגמרי? להיות מושבע ולהחליט את העונש עבור הרוצח.

וקיין עושה הכל כדי להיות מושבע, אם זה גם לרצוח מושבע ולהיראות כמוהו.

אבל שם התפקיד שלו לא מסתיים, הוא יעשה הכל כדי להרשיע את הרוצח, כביכול.



אדי פלין, עו״ד מצליח ומפורסם שיודע לקרוא את לקוחותיו ואם הם אשמים, לדעתו, הוא מתפטר.

צנוע, לא אוהב פירסום ועברו לפני עבודתו כעו״ד, לא היה משהו להתגאות בו.

משרד עורכי הדין, קארפ כשרודי בראש, שמציגים את בוב סלומון, רוצים שאד פלין יעזור להם להוכיח את חפותו של מרשם.

הוא מגייס לצידו את הרפר, סוכנת אף בי איי שפרשה ופתחה משרד חקירות ואבטחה.

פלין נשאר נאמן לבוב סלומון גם אחרי שרודי קארפ עוזב.



מכאן המצוד מתחיל להיות מעניין יותר ובלתי ניתן להפסיק לקרוא, האף בי איי ״נכנס״ לסיפור הרצח וכאן, ההפתעה גדולה משחשבו.

קוואנו יודע לאסוף את כל הפרטים לפרט אחד גדול וחשוב ולרכז את הקורא ולהשאיר אותו על ״הולד״ מתוח לפני ההפתעות שניחתות אחד אחרי השני.

לקראת הסוף (ממש הסוף) מקבלים זרנוק לפנים כדי להבין שמה שחשבנו, זה לא נכון.



בהחלט ספר טוב.

נהנתי.

בהחלט מומלץ!!

שיטת המושבעים היא צו מילואים לציבור האמריקאי, אבל כמו במילואים יש כאלה המנסים לחמוק מהחובה המשפטית בתירוצים כאלה ואחרים. אומנם יש חוקים האמורים להגן על מושבעים מפני פיטורים ממקום עבודתם, אבל לא לכולם יש את הסבלנות לשמש כמושבע במשפט שלא ידוע מתי יסתיים, ותמורת פיצוי כספי סמלי. בנוסף, לכל משפט (פלילי) נבחרים מושבעים חלופיים למקרה שאחד מ -12 המושבעים יאלץ לפרוש במהלך המשפט. מה שיכול להיות די מתסכל לשבת לאורך משפט, כגלגל חלופי, ולגלות בסופו של דבר שאין לך זכות הצבעה. עם זאת, יש כאלה שיעשו הכל (אבל הכל) בכדי להסתנן אל חבר המושבעים ולא מתוך מקום של פטריוטיות טהורה, אלא פסיכופתיות צרופה. ג'ושוע קיין, הוא אחד כזה. פסיכופת בעל אינטליגנציה גבוהה. סוג של טורף חברתי, היודע לתמרן את דרכו בחיים באכזריות רבה, ושמניעיו טמונים עמוק עמוק בילדותו.

וזוהי נקודת המוצא של הספר שלפנינו. הרוצח האמיתי יושב על ספסל המושבעים, ומכאן מתחיל תהליך של קרב מוחות בין שני השחקנים הראשיים בדרמת בית המשפט. האחד, מושבע ורוצח סדרתי, והאחר, עורך דין הגנתי, ושניהם משתתפים במשפט רצח שערורייתי. אדי פלין, נוכל דין שהפך לעורך דין, מקבל את הזדמנות חייו לייצג כוכב הוליוודי, הנאשם ברצח אשתו וראש צוות האבטחה שלו, בתיק בעל פרופיל תקשורתי גבוה. הוא מצטייר כטיפוס מבריק בעל חשיבה יצירתית, שלא נותן לראיות לבלבל אותו. ג'ושוע קיין מצליח לפלס את דרכו לחבר המושבעים, שהליך בחירתם הוא נושא מעניין לכשעצמו, ומעניק לקורא את נקודת מבטם של עורכי הדין לגבי בחירתם - ההגנה רוצה אנשים חושבים ויצירתיים, התביעה בוחרת צייתנים. נוכחתי לגלות שיש תפקיד כזה של יועץ מושבעים, הדואג להמליץ מי מהמושבעים בעל פוטנציאל לזכות או להרשיע את הלקוח ובאיזו סבירות. כאשר הייעוץ נמדד על פי משתנים שונים של נבירה בחיים הפרטיים - מצב משפחתי, מצב כלכלי, מוצא, השכלה, מקצוע, דעות פוליטיות, פעילות ברשתות החברתיות, תחומי עניין, אמונות ועוד. בוחנים תכונות אישיות, עוקבים אחרי שפת גוף ושואלים שאלות כלליות שנועדו לאתר דעות קדומות.

נקודה מעניינת נוספת, שמשכה את תשומת לבי, היא הקשר החברי הקרוב בין השופט במשפט לבין עורך הדין של ההגנה. קוואנו מאזכר קלות סוגיה זו. לפיו, שופטים ועורכי דין יכולים להיות חברים, וכשהם מוצאים עצמם יחד בבית משפט בצדדים מנוגדים, הם משחקים לפי הכללים. כך מקובל. כלומר, כל עוד התיק פתוח, מערכת היחסים החברית ביניהם מושהית והם אינם יכולים להיפגש ולהתרועע מחוץ לכותלי בית המשפט. האם אפשר לדון ללא משוא פנים כשקיים חשש להימצאות בניגוד עניינים? לפי הסיפור – כנראה שכן. ובמציאות – מסתבר שקיים פער בין המצב המצוי למצב הרצוי, על אף שלמראית העין (או הצדק) יש משמעות. נקודה למחשבה.

ספר מותח (שמו המקורי של הספר הוא Thirteen, המתכתב טוב יותר עם העלילה ומשום מה תורגם לשם הבנאלי - המושבעים). למרות נקודת המוצא, קוואנו מצליח לשמור על רף וקצב מתח גבוה לאורך הסיפור ואף להפתיע. הסצנות המעניינות בסיפור נגעו להופעות המרתקות של עורכי הדין בבית המשפט. וכיאה לספר מתח, העלילה מלווה בפיתולים וטוויסטים, אבל הדחיסה שלהם, לקראת סוף הסיפור, הרגישה לי קצת עמוסה מדי. חלק מהסצנות סבלו מחוסר אמינות (הסצנה במכונית המשטרה, איבדה אותי) אבל מי שיכול לשים את האמינות על השהיה, יצליח ליהנות מספר זה.

כבר הרבה זמן שלא קראתי ספר כל-כך מהנה. תנו לי להתחיל רגע עם המילים האלו את הביקורת, אחרי רצף של ספרי מתח חמודים עד מזלזלים ומביכים נפלתי במקרה על הספר הזה וכמות האדרנלין שזרמה לי בדם מחווית הקריאה עוררה נשכחות.

אדי פלין הוא עו"ד שבעברו היה נוכל והוא לא נחשב לשם גדול בעולם במשפט. יום אחד הוא מקבל הצעה שהוא לא יכול לסרב לה - להצטרף לצוות ההגנה של שחקן קולנוע מפורסם שחשוד ברצח אישתו והמאבטח שלהם לכאורה אחרי שהוא גילה שהם ביחד. במקביל לעלילה שמלווה את פלין אנחנו נחשפים לרוצח בשם קיין אשר עושה כל שביכולתו כדי להצטרף לאחד משנים עשר המושבעים במשפט של אותו שחקן קולנוע והוא לא יפסיק עד שהוא יוודא שאותו שחקן קולנוע ימצא אשם. לאורך הספר אנו מבינים מה הקשר בין שתי הדמויות והמתח שנבנה לאט לאט מגיע לשיאו ולא מפסיק ממש עד העמוד האחרון.

אמנם ממבט ראשון זה מרגיש כמו ספר טיסה זול אבל הכתיבה של קוואנו מצליחה להיות מוחזקת ולא תזזיתית, המתח נבנה באיטיות וקטעי המשפט כתובים כמו דרמת בית משפט איכותית שבה טיעונים עולים ומופרכים בקצב מהיר. לפעמים מרגיש שהסופר זרק יותר מדי כדורים לאוויר וקצת קשה לו עכשיו לתפוס את כולם אבל עדיין איכשהו סיפור המסגרת וההכנה שהוא עושה לאורך חצי ספר גורמות לגם לפספוסים הקטנים להיות מוכלים. והרעיון של רוצח שנמצא בתוך חבר מושבעים בזמן שהמשפט על הרצח שלו מתקיים מול עיניו הוא גאוני והרעיון המותח הזה מצליח גם להיכתב בצורה כיפית וחכמה.

באיזשהו שלב של הספר גיליתי שזה הספר היחידי שתורגם מתוך סדרת ספרים שעוסקת באותו עו"ד והספר הזה הוא הרביעי בסדרה, בגלל זה כל מני מערכות יחסים בינו לבין אישתו או הבת שלו, בינו לבין חוקרת פרטית בשם הרפר היו קצת "שטוחות" ונראה שקרו כל מני דברים בספרים הקודמים שהשפיעו על אותן מערכות יחסים ושאנחנו צריכים "לזרום עם זה". זה קצת פוגם בהנאה של הספר אבל הספר לגמרי יכול להקרא כספר שתלוי בעצמו.