בימים מתוחים ממילא - ספרי מתח לא נמנים על הז'אנר החביב עלי. למרות זאת נפל עלי הספר הזה בימים מצוננים, שנשארתי בבית עם מרק עוף ואף אדום כמיטב המסורת.
נראה לי ספר סביר בהחלט, שעומד במטרה שהציב לעצמו. אפשר בהחלט להתחבר ולהעביר איתו ת'זמן. כמובן, שמבאס לקרוא אבל ברור שהמציאות יכולה להיות הרבה הרבה יותר גרועה.
עכשיו ספוילר קטן ולכן מי שמבקש לקרוא הספר מתבקש להפסיק לקרוא הביקורת.
ביקשתי להפסיק אז למה ממשיכים ?
הספוילר - עוד יכולים לא לקרוא ההמשך -
היו טובים לקרובים אליכם - לעולם לא תצטערו על זה.
בריאות ואריכות ימים.

לצערי, הספר לא עומד בהבטחה הגלומה בשמו ובכריכתו.
הספר כן יכול לשמש מעין מראה מקום והתחלה ראויה לחיפוש ומחקר עצמיים בתחומים המדוברים (ואכן מענינים).
הספר בנוי בשתי שכבות.
שכבה ראשונה מעין-ספרות/אומנותית, שבאה לגלם ו/או להבהיר את המיסתורין המדובר בצורה דימיונית (כוללת גם איור חביב).
השכבה השניה מהווה מעין מראה נבוכים למקורות השונים מהם דלה המחבר את היריעה העשירה, שרמז עליה.
אישית נתקלתי בהרבה מושגים, שלא היכרתי והודות לליווי צמוד של ה- AI יכולתי לשער במה מדובר.
השאלה שעולה אצלי בעקבות הספר היא האם בעקבות זה שנדע מאין באנו - האם נדע באמת לאן אנו הולכים ?
אני לגמרי לא בטוח.
בכל מקרה - לא בזבוז זמן, לסבלניים מבינינו.

וואי, איזה כיף ואיזו אחריות. אני הראשון שכותב פה ביקורת על הספר.
אהבתי, הספר הוא ספר עיוני שמתעסק עם נושאים, שמענינים אותי – תודעה,מוסר, משמעות, רצון חופשי וגם התייחסויות מדעיות שונות ומשונות.
לקח לי לא מעט זמן לסיים את הקריאה בו אבל למזלי הוא בנוי מפרקים קצרים, שמאפשרים קריאה בהפסקות בפרקי זמן. לא תמיד קל לעקוב אחר חוט המחשבה אבל שווה לנסות. ניכר שייש חלקים מוצלחים יותר, בהם יש למחבר ידע רלבנטי (כגון, ראיה ועובדות ממחקרים שהמחבר מביא בנאמנות) וחלקים מוצלחים פחות בהם המחבר נכנס לספקולציות עתידיות, תוך כדי לקיחת הנחות העבר שלו כנתונות. אהבתי את הדוגמאות הקונקרטיות הן מההיסטוריה והן מהניסיון האישי של המחבר. יש לא מעט דברים, שהתקשיתי לקבל – החל מהמחשבה, שהחלפת כל הנאורונים במוחי בתאים נאורולוגים מסיליקון ישמרו את התודעה, וההמשך במקום של רצון חופשי – אם קיים ואם לא. גם באזור הדיון במוסר, יש לא מעט מוקשים וברור שניתן לפתח אותו לספר נפרד. יתכן שהיה צריך לחלק את הספר לשניים, בדומה לויטגנשטיין : הספר שנכתב והחלק שלא (והוא דווקא היה החשוב בעיניו).
ובציטוט ממאמר לוגי פילוסופי -
" 6.52 אנחנו מרגישים שגם אם כל השאלות המדעיות האפשריות ייענו, שאלות חיינו ישארו עדיין כולן בעינן. כמובן שלא תישאר אז שום שאלה, וזוהי, בדיוק התשובה."
לסיום, יתכן ששווה קריאה חוזרת ברגע של פנאי.

אפשר אבל לא חייבים. אולי אני קורא את הספר 10 שנים מאוחר מדי (כבן מעל 60) אבל ואבל גדול. לא יכול להתחבר לכל הסופרלטיבים שמופיעים בכריכה וגם אל מול שמו של הסופר, שהוא סופר נחשב. מה לעשות, כולנו לוקחים החלטות בחיים כאלו ואחרות. גם כשלא לוקחים החלטה, זוהי החלטה. המחבר לקח החלטה מסוימת בעבר וחוזר לבקר אותה בזמן כשלמולו בחור צעיר בנסיבות דומות בהן היה כשלקח את ההחלטה. נחמד לשחק במה היה אילו אבל לא נראה שזה נותן משהו. זה מזכיר מנגנון של לעיסת גירה פסיכולוגי (מה שנקרא רומינציה). אם כבר, הייתי ממליץ לנסות לדמיין קדימה מה יהיה אם אחליט כך או אחרת ולהיעזר בזה לקבלת החלטה מיטבית אפשרית.
מאחל לכם לקבל החלטות טובות וניצול זמן מיטבי.
לגבי הספר, ממש לא חובה.

אהבתי. המחבר מצליח להעביר קצת תחושה מי היה האיש שהיה לייבניץ. האמת, שהיה כיף לשהות כל ערב במחיצתו של הגאון. פה ושם יש גם טיפות מהגותו אבל ברור שבשביל להכיר מה לייבניץ אמר ועשה כדאי לפנות למקורות אחרים כגון, הספרים של לייבניץ עצמו. לא אבין יותר טוב מהי מונאדה ולמה עולמנו הוא העולם הטוב ביותר מבין האפשריים. אבין שלייבניץ היה איש מוכשר ביותר ופורה, שכתב כמעט ללא הפסקה ויצר רשת חברתית, שגם היום ניתן להעריך ולכבד את הקשרים הרבים שיצר.
בקיצור, אם בא לכם לשמוע קצת על הגאון, אז בכיף מאוד לא מעייף.

היה כיף. לקחתי הספר בהמלצת הבן זוג של הספרנית וזה עבד. נשביתי ונשאבתי לעולם, שהסופרת היטיבה לתאר. עולם מלא בצללים ורוחות, שדים ומזיקין, שאנו בני אנשא הפשוטים אינם רואים ואינם מודעים לכלל קיומם. היה מענין להיכנס לעורה של בת אולפנא ולמידות, שהציגה. הסופרת הקימה לרגע את עולמי השדיא לדורותיהם והסבירה בכך רבות מהמצוקות, שקורות בעולם. הרפתקאה תמה ונעימה, שמשחררת מעט את הנשימה ודי לחכימא ברמיזה.
כמה חבל שאי אפשר לשחרר ככה את החטופים.

ראשית, וידוי אישי קצר - אני חלש מאוד בחיזוי העתיד. עוד זכור לי כיצד המרצה לתקשורת סיפר לנו ב 1985, שעוד מעט כל אדם יסתובב עם טלפון פרטי עם מספר אישי והסביר על פוליגונים למיניהם ואני חשבתי לעצמי -"איזה אידיוט (וסליחה מהמרצה) - מי צריך להיסחב כל הזמן עם טלפון אישי. מספיק טלפון אחד בבית וגם זה אולי יותר מדי". אז ככה שאל תסמכו עלי בכל הנוגע לחיזוי העתיד.
למרות כל הכתוב למעלה - אני מתקשה מאוד להתחבר לענין האני העתידי. אומנם הסקירה ההיסטורית נחמדה ומבהירה את מושג הקוואליה, התיאור העתידני (כמעט לכאורה) של בית חכם וליווי טכנולוגי אישי הוא כמעט כבר כאן. מכאן ועד תודעה דיגיטלית בפני עצמה, יש בעיני מרחק רב והתקשיתי מאוד להתחבר לחזון של המחבר. יש הבדל גדול בין חיקוי תודעה דיגיטלי כזה או אחר לבין תודעה אמיתית (שתהיה אשר שתהיה, על כל המובנים) ובעיני המחבר רחוק מאוד מלעמוד בהבטחה של שם הספר. כל זאות בהסתייגות שלי מעצמי בפתיחה.
אז בקיצור, פתיחה טובה, המשך בינוני וסיום חלש (גם אם מגובה בשמות של וועדות ופרופסורים למיניהם).
הייתי נותן 2 כוכבים אבל הנושא באמת מענין (גם אם לא בוער).
לא חייבים.

ושוב כבוד ואחריות ככותב ביקורת ראשונה על הספר. אין ספק שכשמו כן הוא. אנו פוגשים פה מספר פילוסופים עתיקים ואהובים - סוקרטס, דקארט, שפינוזה, קאנט, ניטשה וויטגנשטין מגיעים איכשהו לסלונו של המחבר המאושר ומשוחחים זה עם זה על 'דא והא'. קשה לי לאמר אם מישהו ללא רקע בתחום יצליח לצלוח את כל ערימות המילים למיניהן. אין ספק שהמחבר נתן את הדברים ברוחם (גם אם לא כלשונם). אישית, נהניתי לקרוא ולהיזכר בנקודות השונות שעולות מהשיח. היה לי קצת נעים ועצוב להשוות את עולמם של הפילוסופים, שחתרו וחיפשו לאמת אל המצב היום. לצערי הרב, הגישות של פרשנות ותרבות ובמקביל הגישות הדתיות השונות, מובילות את העולם בבטחה לדיסהרמוניה וכאוס.
לא בזבוז זמן אבל חושש שללא רקע עלול להקשות.

לצערי אני מוצא את עצמי כותב ביקורת על ספר שלא סיימתי. ההמלצות מסביב היו חמות ביותר (גם מהספרנית וגם מזוגתי) אבל בשבילי הספר הזה קר כקרח. נמאס לי מאנשים שרק מרוכזים בעצמם ובאובססיות של עצמם. למה זה צריך לענין מישהו ? עזבו את הרקע המשעמם לי של הניקוד בטניס על כל דקויותיו והאסטרטגיות השונות בסוגי המגרשים השונים. אני מכבד את השאפתנות וההתמדה המוצגות (לפחות עד העמוד שהגעתי). מקבל את זה שקשה למצוא בני זוג מתאימים ושכל החיים הם עליות ומורדות בכל מתאר. אני מבין שמדובר במישהי שהיא כנראה סלב בתחומה ואולי זה יכול לענין חובבי טניס מקצועניים.
אני לא מצאתי בספר דבר.
בקיצור, הישמרו ותמצאו משהו יותר טוב לעשות עם הזמן היקר שלכם.
אל קארי סוטו אין לכם מה לחזור.