בספר הזה, סוף סוף, קרל אובה הופך לסופר.
זה חלומו, לכך הקדיש את חייו מגיל מאד צעיר.
למרבה הצער, כפי שנאמר לו בחוג לכתיבה בו הוא משתתף, הוא חסר דימיון. הוא יודע את זה.
להוסיף לבלבול, קרל אובה כותב מצויין. יש לו גם תובנות מבריקות על חייו הדהויים. מכיוון שכך, הוא נאלץ לכתוב על הדבר היחיד שהוא מכיר היטב - על עצמו.
קרל אובה לוקח על עצמו משימה אדירה. לכתוב על חייו בפירוט רב ככל האפשר: מה הוא לבש כשביקר את אביו, מה אחיו אמר לו כשהגיע שתוי בבוקר ובאיזו קומה נמצא משרדו. לכאורה, הספר משעמם להפליא אבל להפתעתי, הסדרה מעניינת למדי. מסתבר שעם כישרון כתיבה מרשים אפשר לכתוב גם על חייו העלובים וחסרי החשיבות של אלכוהוליסט נורווגי.
וכאן נכנס הטוויסט: ספריו נמכרו היטב. ספריו תורגמו ליותר מ-30 שפות. לנגד עינינו משתנה מהות הספר - אין זו עוד אוטוביאוגרפיה של אלכוהוליסט נורווגי. זו האוטוביאוגרפיה של סופר נורווגי מהולל.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
