בתים מדממים בברלין
אני תמיד מקנא בסטודנטים להיסטוריה היוצאים ללימודים בעיר בעלת תרבות זרה מושא לימודיהם, חיים בהווה העיר, ובו בעת שקועים בעברה, שילוב היוצר חווית תרבות טוטאלית שיש בה קסם רב הבוחן את הקשר בין העבר להווה.
האמירה הזאת מקבלת משמעות מיוחדת כשמדובר בברלין, אליה מגיעה מרגרט צעירה אמריקאית ממוצא גרמני, סטודנטית להיסטוריה הלומדת באוניברסיטה החופשית, בעיר שיש בה קסם מרתק בדיאלוג המעניין שהיא מקיימת בין עברה האפל, לבין המודרניות העכשווית שלה, כעיר תוססת, תרבותית ובינלאומית, עיר שמושכת אליה צעירים מכול העולם וישראלים.
מרגרט מדריכה תיירים לפרנסתה, עורכת סיורים באתרי ברלין הנאצית ולמחנות ההשמדה, סיורים שהם אודיסיאה אישית, מיוסרת אחרי עברה האפל של ברלין. מרגרט מספרת את סיפורה של מגדה גבלס, מי שהייתה אשתו של יוסף גבלס המנהיג הנאצי, שהפך אותה וששת ילדיה לפלקט האידיאולוגיה הנאצית, אישה שבחרה להתאבד יחד עם בעלה וילדיה בבונקר של היטלר, מקרה המעלה שאלה מעוררת חוסר נוחות, האם מגדה וילדיה הם פושעים, או קורבנות ?
בוקר אחד, מרגרט התעוררה ביער סמוך לברלין, כשבגדיה קרועים ולא מוכרים, ועם אובדן זיכרון של מספר חודשים, אמנזיה אישית היא מטפורה לאובדן זיכרון ולהשכחה קולקטיבית של הגרמנים, מה שגורם לה לצאת למסע עצמי להתחקות אחרי זהותה האישית ועברה של ברלין, מרגרט נחשפת למציאות מעוותת, בתי העיר הופכים מדוממים למדממים, "בתים מקומטים ברוך, ורודים ושחומים ונושמים" (59). בין הבתים מופיעה מגדה גבלס כאשת הנץ, שילוב של אישה וציפור טרף, האוחזת בגרזן, תמונה סוריאליסטית, של סמלים מודחקים, ההופכים לזיכרון מוחשי ולמיתולוגיה עכשווית.
מרגרט מתחקה באובססיביות אחרי עברם של הנאצים, היא קוראת יומנים, ורוקמת אותם לאגדות גותיות אפלות, ההופכות להזיה, שבה העבר וההווה הופכים לזמן אחד, אובדן המציאות הופך לטירוף המערער את שפיותה, מצב המעלה באופן אבסורדי את השאלות הנכונות, האם לטירוף שיצר את הרוע ניתן לבצע רציונליזציה, האם ניתן להבין את שורשיו, והאופן שהוא לובש ופושט צורה ?
מרגרט כנועה וטוטאלית בדרך שהיא מנהלת רומן עצוב ואפל עם גבר נשוי ומבוגר ממנה, בזוגיות מעוותת בה קיימים יחסי ניצול וקורבנות, עולם של רוע המסתתר מאחורי מסכות של צביעות, מושגים מחייה האישיים מעורבים עם מושגים של רוע וצביעות קולקטיבית המאפיינת את ברלין העכשווית.
מול מגדה גבלס, שרצחה את ילדיה והתאבדה לקראת הסוף, מעלה היגינס, את סיפורה של רגינה שטראוס, יהודיה שהרגה את משפחתה, מסיבות שנות, היגינס, מעמתת את שתי הנשים משני צידי המתרס, ושואלת, האם שתיהן שותפות לפשע, רצח ילדיהן, או שהנסיבות של שתיהן שונות ?
ולבסוף השאלה המעניינת ביותר, מה משמעות צירוף המילים ההיסטוריה של ההיסטוריה, מונח יומרני, המהווה פיתיון ממשי ומאתגר לחובבי ההיסטוריה, לא אומר לכם את התשובה, אין ספק שהיא מפתיעה ונועזת באופן שבו היא מציעה זווית התייחסות לתהליך התהוות הסיפור האנושי - ההיסטוריה, אמירה התואמת את תחכום הכתיבה של היגינס, ואת ההבטחה הגלומה בספר, המעלה מחשבה מעניינת האם הספרות יכולה להסביר טוב יותר את ההיסטוריה האנושית ואת הרוע ?
היסטוריה של ההיסטוריה ספרה של אידה האטמר-היגינס, הוא ספר יוצא דופן מורכב ושאפתני, המשלב תיאורים ריאליסטים בתיאורי חלומות סוריאליסטיים חידתיים, בשפה מרהיבה, הגדושה במטפורות וסמלים, הוא מלא ברעיונות ושאלות על התהוות הזיכרון וההיסטוריה האישית והקולקטיבית. הספר מעלה שאלות נוקבות על אשמה, שכחה, וגאולה לתפיסת השואה בעיני הדור הצעיר, הוא מעמת מיתוסים היסטוריים בכדי להציב שאלות מוסריות, ובאמצעותם לנסות ולהבין את הבלתי ניתן להבנה, השורשים המעוותים של הרוע האנושי שגורמו לרצח עם.
