על שני דברים לא עפתי במיוחד בספר הזה: על הכתיבה ועל העלילה. שהם, בואו נודה, המרכיבים העיקריים בספר.
שני דברים גרמו לי להמשיך להכריח את עצמי לקרוא אותו בכל זאת: העובדה שמי שנתנה לי את הספר היא חברה טובה מאוד שאני סומכת על טעמה בספרים (לא שופטת אותה. היא קראה אותו לפני הרבה שנים וגם רגילה לסגנון הזה יותר ממני) ושורה אחת בביקורת של אחד מחברי סימניה שלצערי איני זוכרת את שמו/ה : "שווה לשרוד את ההתחלה המשעממת בשביל ההמשך". אז שרדתי וקראתי והמתנתי בסבלנות לחלק שבו ההתחלה המשעממת תגמר וההמשך יתחיל ובמובן מסויים הוא הגיע אבל לא משהו שהחיים שלי היו מפסידים אילולי קראתי.
אוקיי, חסל סדר התבכינויות, אני אפצה את עצמי איכשהו על הזמן האבוד, ועכשיו-לטובת זמנם העתידי של מי שעוד לא קרא את "הרומן הראשון והמבריק והמרושע והמשעשע" או משהו כזה כמו שאלן ברדליי משבח את עצמו שם-אתמצת לכם כדי שלא תחשבו שפספסתם משהו.
אז ככה. מדובר בילדונת בת אחת עשרה שכמו גיבורת סיפור אידיאלית היא משוגעת לדבר אחד ומבינה בו יותר מאנשים המבוגרים ממנה בהרבה, ובמקרה זה-הכימיה.
הילדונת חיה באחוזה בריטית נושנה עם אבא ושתי אחיות שמשום מה, ללא אף הצדקה עלילתית שונאות אותה מאוד וההתעללות שלהן בה מתוארת בקטעים די איומים שהקריאה שלהם גורמת לי להבין שלא באמת רציתי לקרוא אותם עכשיו, לנסות להבין למה האבא כל כך מתסכל כדמות אבהית ולשמוח שמערכת היחסים שלי עם אחיותיי שלי לא גרועה כפי שחשבתי.
פלביה נוקמת באחיות שלה באמצעות השתלת כל מיני רעלים שהיא רוקחת לחפצים או מאכלים שלהן (כמו שפתון) וחקירת ההשפעות של הנקמות שלה ביומן הסודי שלה (אחת הנקודות היחידות שאהבתי בספר הזה. מה זה אומר עלי???).
יום אחד במהלך חייה המשעממים (היא לא הולכת לבית ספר או משהו?) מישהו מת לה בפרצוף (וזה הרבה פחות מסקרן מפי שזה נשמע) והיא מתחילה חקירה. במהלך החקירה הזאת כל רעיון או השערה פרועה שלה מתבררים כנכונים ולא נותר לה אלא לקפוץ מנקודה לנקודה בעקבות הגאונות של עצמה עד הסוף הטוב (טוב בגלל שהוא סוף סוף שחרר אותי להתקדם לעשות דברים מוצלחים יותר).
במהלך החקירה היא עולה על איזשהו סיפור על בולים נדירים מחתרתיים בשם "הנוקם מאלסטר" שהסיפור שלהם גרם לי לחשוב אוקיי, אולי ההתחלה המשעממת נגמרה (באיחור של כמה עשרות עמודים יותר מדי), אבל זאת הייתה מעידה חד פעמית בתמה של הספר. אגב, בדיקה קצרה הבהירה לי שהסיפור ההיסטורי הזה לא היה ולא נברא שזה די מאכזב.
ואם כבר היסטוריה-מה שסקרן אותי להתחיל את הספר מלכתחילה היה הרצון לקרוא קצת על אנגליה של השנים שמייד אחרי המלחמה אך לא, מלבד כמה אזכורים בודדים ממש לא היה משהו מיוחד.
לגבי הכתיבה- עשרים אחוז מכל עמוד היו רפרנסים והשוואות לדמויות מספרים או מחזות ששלושת רבעי מתוכם אין לי מושג מי הם או מה הם (מלבד שייקספיר) וספק אם הם תורגמו בכלל אי פעם, והשאר היה הומור בריטי שאני מניחה שבאנגלית הוא היה נשמע יותר טוב. מסקנה: לא כל ספר ראוי לתרגום, או שלפחות תצורף אליו רשימת ספרי קריאה מקדימה. (ואולי זאת גם הסיבה שהחברה שלי כן חיבבה אותו, היא יותר חיה בעולם הזה)
בקיצור, זוהי סקירתי הקטנה והמאוכזבת, מצטרפת לסקירות מאוכזבות נוספות על הספר הזה ממש כאן באתר (למה ראיתי אותן רק עכשיו🙇), ואם יש מישהו או מישהי במצב כל כך משועמם עד כדישמעוניינים בכל זאת לקרוא את הספר הזה עם כל כך הרבה המלצות נלהבות שידברו איתי, נשארו לי מלא עבודות לתואר ולא אתנגד לעזרה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
