#
התעללות היא נושא שאין לו גבולות. בתוך המשפחה, מחוץ למשפחה, התעללות בילדים, בנשים, בקשישים, בכל מי שאפשר. קו משותף להתעללויות הוא שהמתעלל תמיד חזק יותר – פיזית או נפשית – מהקורבן. קו נוסף שאפשר למצוא בהרבה מההתעללויות של מבוגרים במבוגרים הוא, שלרוב שיתוף הפעולה של הקורבן מאפשר את ההתעללות. ולפני שתקפצו עלי – פעמים רבות הקורבן לא מודע לעובדה שהוא משתף פעולה, אבל הרגשת החולשה שלו, הרגשת האשמה שלו, הנכונות שלו לקחת על עצמו את את האשמה (שאינה שלו) וגם הפחד להתמודד עם המתעלל – מניחים את התשתית להתאכזרות המתעלל.

הגיבורה בסיפור היא עורכת דין שטוענת בבית המשפט. (שיטת המשפט האנגלית שונה ממה שאנחנו מכירים. לנאשם יש עורך דין שמטפל בתיק ומצטרף אליו עורך דין עצמאי, שרשאי, שלא כמו עורך הדין הראשון, לטעון בבית המשפט כתובע או כסנגור). היא עובדת קשה, נוסעת לעבוד באיזורים שונים. בנוסף היא נשואה ואם לבת קטנה, וסובלת מרגשי אשמה בגלל אמהות לא מושלמת וזוגיות לא טובה. הסיפור מתאר יותר את חייה והחלטותיה של אליסון והתעלומה – שאפשר לנחש אותה כבר במחצית הספר – אינה עיקר הסיפור, אם כי היא עיקר הסןף.

להתעללות במשפחה אין גבולות ברורים. מתעללים שייכים לכל שכבות האוכלוסייה. הם יכולים להיות משכילים, אמידים, בעלי סיגנון מעורר קנאה. לפעמים הקרבן אפילו לא מבינה שמתעללים בה. תופעות כגון גזלייטינג (המתוארת יפה בסיפור) ממסכת את המצב והקורבן יכולה לחשוב שהיא זאת המזיקה למתעלל.
ספר כתוב היטב, מתאר תופעות קשות שזכו להרמת מסך לאחרונה. קשה לקרוא חלק מהתיאורים, והמסתייגים מתיאורי מין בוטים יתקשו במיוחד. לזכותה של טייס תעמוד העובדה שעשתה שימוש בתיאורים קשים לצורכי הסיפור ולא, כמו חלק מעמיתיה, למטרות פסולות.


1/2