קשה לכתוב על הספר הזה בלי לעשות ספוילר...
העלילה נרקמת לאט במשך זמן ממושך יחסית, ובתוכה נשתלים רמזים במה בדיוק דין אלימלך, גיבור הספר אחר ושונה.
כדי לא לעשות ספוילר אני אדבר באופן כללי על דמותו של דין, ועל איך אנשים כמוהו בחברה נתפסים כאנשים פשוטים:
עסוקים בשלהם, מתמקדים בהתקדמותם המקצועית במוזיקה ובלחיות את החיים של נער שגרתי בכיתה י', ואלה רק כל השאר ש"נדבקים" אליהם ובוחשים.
הספר מציג את מנגנון ההאשמה שדין, "המלך", הבן הכי מקובל בשכבה בירושלים וגם כנראה בשכבה החדשה במעלה אדומים -
משתמש בו על אחרים כתגובה לרתיעתם מלקחת חלק במשחק להסתרת סוד שעשוי לבייש אותו.
נופר שהייתה בת הזוג שלו פעמים רבות, "מדגמנת" את היפיפייה שתמיד רוצה לחזור אליו (אפילו שיש לה חבר אחר...)
אבנר רימון מדגמן את החכם השנוא שהרס לכולם את החיים.
יעל אבן טוב הרכלנית - ביד אחת הוא מקרב אותה כשהיא טובה לו לסיפור הכיסוי, וביד שניה מרחיק ומדבר מגעיל עם אחרים עליה.
דנה שמשמשת כנערה במצוקה שהוא צריך להציל ובמקביל גם היא מבחינתו אחראית לכל מה שקורה ביניהם.
בקיצור - הוא לא יזם שום דבר כדי להתחבב על האנשים האלה ולהמשיך להזרים את הקשרים, ורק "איכשהו" הכול מגיע אליו.
דין מעמיד פנים שנוח לו עם האדישות שלו, אבל גם זו בעצם דרך לשלוט, על אף שכבר עזב את השכבה - בכל מה שקורה בה.
הוא מעמיד פני אדיש ולמעשה בוחש בקשרים בין אנשים אחרים.
החיוך שלו רגוע מדי, היחס מנומס מדי - אבל חלק מהנערים המשתתפים בהצגה שהוא ייסד מתחילים לשמוע את הנימה: "אני יותר טוב ממכם".
גם ההתמודדות שלו עם הקושי העיקרי בספר, כאמור "להיות אחר" - נדמית לרגעים כאילו פותחת בו פתח של רגישות לזולת והבנה למה שהוא גורם לאחרים -
אבל בפועל ההבנה שדין מגלה כלפי אחרים מותנית בכך שהוא יישאר "דין המלך", כי לא משנה מה זה יגרום לאחרים -
הכי חשוב זה שהעולם יקבל אותו ולא ידרוש ממנו כלום.











