אתחיל ברשותכם מדימוי העטיפה היפהפה והמטריד. התרוממות, הפסל של קדישמן מכיכר הבימה, אחד מסמליה הידועים והאהובים של תל אביב הרוס וסדוק, למרגלותיו דמויות זעירות משורטטות בשחור, נמלטות על חייהן. דימוי מינימליסטי אך מערער.
עיצוב העטיפה מבשר את התוכן כמו גם את האווירה של הנובלה כולה. תל אביב של העתיד, העיר הלבנה והיפה משכן החינוך והאמנויות בה איש אינו צריך לעבוד יותר ואף נאסר לאכול ולהרוג בעלי חיים (חזון יובל נוח הררי כמדומני) נחרבת, ונשטפת ע"י גלי זפת שחורים. במקומה קמה עיר מדינה הנקראת מלכיצדק כשמו של מלך שלם, הדמות האניגמטית מן המקרא. על חורבות העבר השכוח חיים השורדים חיי עוני ועבודה קשה. התרבות והאמנות נאסרו, כמו גם הקריאה והכתיבה, רק סמים המסופקים ע'י השלטונות מאפשרים לפועלים לשרוד את יום העבודה, בן ה 14 שעות, בייצור מסננים לטיהור האוויר ומזון מבשר חיות דמויות עכברושים. האוייר מזוהם כמו גם האדמה והמים והסחות הדעת היחידות הן המסרים המשודרים על ידי הולוגרמות ענק מן המנהיג העליון שגם נקרא "העליון" והוא משהו בין דמותו של האח הגדול לאל העליון התנכ"י.
הדיסטופיה הטרופה הזאת נעה ונדה בין אסון אקולוגי של הווה אולטרה טכנולוגי לבין מימדים וסמלים תנ"כיים ובתווך ניצב אייזיק בעל המקצוע וגובה החובות, הלוא הוא יצחק שניצל מניסיון חיסול ואולי מעקדה. אייזיק מואשם ברצח על לא עוול בכפו, הוא נמלט ובבריחתו הוא נע ונד בחורבות העולם שקרס ומחפש מקום אחר, טוב יותר, שקיים רק לפי השמועה, את עירם היפה של העליונים שחיים מפרי עמלם של הפועלים.
האווירה והטקסט בנובלה זו, רומן הביכורים של ישי וייסמן קשה וטעונה אך גם סוחפת ומרתקת. לי היא הזכירה רישום אקפרסיוניסטי בדיו שחור כמו גם שרידי חורבות עתיקים של ערים מפוארות שקרסו זה עידן ועידנים.
יצירה יוצאת דופן ומסקרנת שרב בה הנסתר על הגלוי.

ישי ויסמן בספר הפרוזה הראשון שלו כותב על מלכיצדק. עיר דיסטופית המתארת את המתרחש בתל באביב בשנת 2150.
המתואר בספר הקצר הזה קורה לאחר אסון ומלווה את ג'ו אייזיק גובה חובות המשרת את השלטון. בספר דמויות נוספות כל אחת בדרכה תורמת לעלילה ולמרחב הנפשי והפיזי בהם מתרחש הספר. הכתיבה של ויסמן מבריקה מלאת דמיון. אנשים רבים בספר משתמשים בסמים הנותנים להם אשליית כוח ואופוריה זמנית המתחלפת בהתמוטטות עצבים.
למרות שהספר קצר הוא מכיל בתוכו רעיונות מעניינים, מקבילים למתרחש בישראל בימים אלו.
הנהגה מושחתת, כאוס עירוני עלוב ומדכא, עוני, הזנחה, מחלות ועוד.
יש קטע בספר בו נאסר על האנשים לקרוא ולכתוב והם חייבים לציית למנהיג העליון ממש כמו באיראן.
בעיר תל אביב יש מבול אנשים מתים וכל הספר אחוז אסון שקרה ואסון שיקרה פחד אנושי שלא מרפה.
באחרית הדבר כותב ישי ויסמן כי הוא כותב את "ספר הביכורים" הזה כבר 20
שנה בהם כתב ומחק וכתב שוב. הסופר הוא בן לזוג ספרנים והוא יוצר ופזמונאי.
בספר היפה והמוזר זה יש הרבה קסם ואין בו רגע אחד משעמם. העלילה מתקדמת במהירות ומתפתחת לערוצים שונים ולאפיקים שונים.
האפוקליפסה המתרחשת בספר רומזת למעשה למתרחש בישראל 2025 בכל ההיבטים: מדיני, ביטחוני, כלכלי ובכלל ישראל הפכה להיות מדינה משוגעת כמו מרבית הדמויות המככבות בספר.
הספר מומלץ מאוד לכולם.

בשתי מילים - לא טוב. קראתי את הספר וקיוויתי מהכריכה לעתיד דיסטופי על תל אביב, שיעורר תהייה, מחשבות, עומק. אז זהו - שלא. אין שום קשר לתל אביב או לישראל או לכל מקום אחר. פשוט כלום. ובנוסף גם הדיסטופיה לא עושה כלום. העלילה לא מרגשת, אינה גורמת לחשוב, אין הזדהות עם אף אחת מדמויות, אין מסרים עמוקים, לפעמים זה מרגיש כמו ניסיון לכתוב אקשן למתחילים בסרט אמריקאי חלש. שפת הכתיבה בסך הכל בסדר, אבל הספר פשוט לא מעניין. הצלחתי (בקושי) לצלוח אותו עד סופו בתקווה שמשהו ישתפר, אבל זה לא קרה. הרגשתי שבזבזתי את זמני.

אני לא קוראת מדוע בדיוני בד''כ זה הז'אנר שאני פחות מתחברת אליו. אבל משהו בתקציר והכריכה דיבר אליי, קודם כל זה שהוא פותח בשאלה רטורית מה היה קורה בת''א בשנת 2150? וזה הדליק אותי, סיקרן אותי. מעניין מה היה קורה יותר מ100 שנה מעכשיו. ההתחלה נהדרת ואהבתי מאוד את ההסברים והמושגים, הספר גרם לי להסתכל בצורה אחרת על מדע בדיוני ולא לחשוב שכל ספר שהוא מדע בדיוני הוא למעשה ז'אנר פחות אהוב עליי, תלוי איך הוא נכתב? גם היו רגעיפ שראיתי את הספר בצורה ויזואלית וזה הזכיר לי קצת את הסידרה ''האי'' שאהבתי לצפות, התחברתי מאוד לספר ואני מייחלת לעוד ספרים כאלה של ויסמן.
בדרך אגב: תודה לישי הסופר שבכבודו ובעצמו שלח לי את הספר המוצלח הישר אליי הביתה, היה שווה את זה.