א בראשית, ברא אלוהים, את השמיים, ואת הארץ. ב והארץ, הייתה תוהו ובוהו, וחושך, על-פני תהום; ורוח אלוהים, מרחפת על-פני המים. ג ויאמר אלוהים, יהי אור; ויהי-אור. ד וירא אלוהים את-האור, כי-טוב; ויבדל אלוהים, בין האור ובין החושך. ה ויקרא אלוהים לאור יום, ולחושך קרא לילה; ויהי-ערב ויהי-בוקר, יום אחד.
ו ויאמר אלוהים, יהי רקיע בתוך המים, ויהי מבדיל, בין מים למים. ז ויעש אלוהים, את-הרקיע, ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע, ובין המים אשר מעל לרקיע; ויהי-כן. ח ויקרא אלוהים לרקיע, שמיים; ויהי-ערב ויהי-בוקר, יום שני.
ט ויאמר אלוהים, ייקוו המים מתחת השמיים אל-מקום אחד, ותיראה, היבשה; ויהי-כן. י ויקרא אלוהים ליבשה ארץ, ולמקוה המים קרא ימים; וירא אלוהים, כי-טוב. יא ויאמר אלוהים, תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע, עץ פרי עושה פרי למינו, אשר זרעו-בו על-הארץ; ויהי-כן. יב ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע, למינהו, ועץ עושה-פרי אשר זרעו-בו, למינהו; וירא אלוהים, כי-טוב. יג ויהי-ערב ויהי-בוקר, יום שלישי.
יד ויאמר אלוהים, יהי מאורות ברקיע השמיים, להבדיל, בין היום ובין הלילה; והיו לאותות ולמועדים, ולימים ושנים. טו והיו למאורות ברקיע השמיים, להאיר על-הארץ; ויהי-כן. טז ויעש אלוהים, את-שני המאורות הגדולים: את-המאור הגדול, לממשלת היום, ואת-המאור הקטון לממשלת הלילה, ואת הכוכבים. יז וייתן אותם אלוהים, ברקיע השמיים, להאיר, על-הארץ. יח ולמשול, ביום ובלילה, ולהבדיל, בין האור ובין החושך; וירא אלוהים, כי-טוב. יט ויהי-ערב ויהי-בוקר, יום רביעי.
כ ויאמר אלוהים--ישרצו המים, שרץ נפש חיה; ועוף יעופף על-הארץ, על-פני רקיע השמיים. כא ויברא אלוהים, את-התנינים הגדולים; ואת כל-נפש החיה הרומשת אשר שרצו המים למיניהם, ואת כל-עוף כנף למינהו, וירא אלוהים, כי-טוב. כב ויברך אותם אלוהים, לאמור: פרו ורבו, ומלאו את-המים בימים, והעוף, יירב בארץ. כג ויהי-ערב ויהי-בוקר, יום חמישי.
כד ויאמר אלוהים, תוצא הארץ נפש חיה למינה, בהמה ורמש וחיתו-ארץ, למינה; ויהי-כן. כה ויעש אלוהים את-חית הארץ למינה, ואת-הבהמה למינה, ואת כל-רמש האדמה, למינהו; וירא אלוהים, כי-טוב. כו ויאמר אלוהים, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו; וירדו בדגת הים ובעוף השמיים, ובבהמה ובכל-הארץ, ובכל-הרמש, הרומש על-הארץ. כז ויברא אלוהים את-האדם בצלמו, בצלם אלוהים ברא אותו: זכר ונקבה, ברא אותם. כח ויברך אותם, אלוהים, ויאמר להם אלוהים פרו ורבו ומלאו את-הארץ, וכבשוה; ורדו בדגת הים, ובעוף השמיים, ובכל-חיה, הרומשת על-הארץ. כט ויאמר אלוהים, הנה נתתי לכם את-כל-עשב זורע זרע אשר על-פני כל-הארץ, ואת-כל-העץ אשר-בו פרי-עץ, זורע זרע: לכם יהיה, לאוכלה. ל ולכל-חית הארץ ולכל-עוף השמיים ולכול רומש על-הארץ, אשר-בו נפש חיה, את-כל-ירק עשב, לאוכלה; ויהי-כן. לא וירא אלוהים את-כל-אשר עשה, והנה-טוב מאוד; ויהי-ערב ויהי-בוקר, יום השישי. א ויכולו השמיים והארץ, וכל-צבאם. ב ויכל אלוהים ביום השביעי, מלאכתו אשר עשה; וישבות ביום השביעי, מכל-מלאכתו אשר עשה. ג ויברך אלוהים את-יום השביעי, ויקדש אותו: כי בו שבת מכל-מלאכתו, אשר-ברא אלוהים לעשות.
***
קראו לו זה שאין לנקוב בשמו. אבל כולם באתר קראו לו זשל"ב, ראשי תיבות של שמו. לאחרונה הוא הרגיש שהיה יותר מתאים לקרוא לעצמו: זשל"ב - זה שיש לו בעיה.
והבעיה היא שיש לו כבר פחות זמן וכוח לבקר באתר. אולי זה החיים המתישים, אולי זה הלימודים והעבודה, אולי זה הבדידות שמכניסה אותך למצב שאתה כל כך רגיל להיות לבד שמהכל אתה מתנתק, כולל מאתר אינטרנטי. כך או כך, הוא לא מרבה להיכנס לאתר. אך לפחות מבחינת הזמן, יש לו יותר אפשרויות להיכנס אליו בסופ"ש. אומרים שביום השביעי אלוהים שבת מכל מלאכה - אם לא עובדים, אז למה לא לעשות משהו אחר במקום? כל השבוע אנחנו עסוקים במרוץ העכברים הזה שנקרא החיים, הסוף שבוע זה הזמן לנוח, להירגע, וכן, גם לעשות את כל מה שלא הצלחנו להספיק במשך השבוע. זה לא כתוב באף מקום שאי אפשר לכתוב סקירות בסופ"שים...
ובמיוחד כשאותו זשל"ב קרא ספר מסקרן, אוסף סיפורים קצרים, הלוקחים אירועים מהתורה, ספר בראשית וספר שמות, ומלבישים עליהם סיפור מודרני יותר מהחיים הישראליים שלנו, גם אם בחלק מהסיפורים זה מרגיש לא פחות מופרע ומוזר מהסיפור התנ"כי.
לפעמים זה עבד לו והיה קולח ומעניין, לפעמים זה היה הזוי וקריפי (שזה לא משעמם בכלל, אבל מוזר) ולפעמים היה קצת משעמם והיה נראה כאילו העלילה לא עומדת בפני עצמה אלא הומצאה אך ורק כדי להלביש אותה בכוח על סיפור תנ"כי והתוצאה יצאה תלושה משהו ובחצי כוח. הכתיבה של שדר יפה מאוד וישראלית כזו, תואמת כמו כפפה ליד לז'אנר הסיפורים הקצרים. בסך הכל זשל"ב אהב את הספר, אם כי הרעיון המגניב והמהמם גבר בהרבה על הביצוע שהיה רק נחמד בממוצע.
שבת שלום.


















