א בראשית, ברא אלוהים, את השמיים, ואת הארץ. ב והארץ, הייתה תוהו ובוהו, וחושך, על-פני תהום; ורוח אלוהים, מרחפת על-פני המים. ג ויאמר אלוהים, יהי אור; ויהי-אור. ד וירא אלוהים את-האור, כי-טוב; ויבדל אלוהים, בין האור ובין החושך. ה ויקרא אלוהים לאור יום, ולחושך קרא לילה; ויהי-ערב ויהי-בוקר, יום אחד.

ו ויאמר אלוהים, יהי רקיע בתוך המים, ויהי מבדיל, בין מים למים. ז ויעש אלוהים, את-הרקיע, ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע, ובין המים אשר מעל לרקיע; ויהי-כן. ח ויקרא אלוהים לרקיע, שמיים; ויהי-ערב ויהי-בוקר, יום שני.

ט ויאמר אלוהים, ייקוו המים מתחת השמיים אל-מקום אחד, ותיראה, היבשה; ויהי-כן. י ויקרא אלוהים ליבשה ארץ, ולמקוה המים קרא ימים; וירא אלוהים, כי-טוב. יא ויאמר אלוהים, תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע, עץ פרי עושה פרי למינו, אשר זרעו-בו על-הארץ; ויהי-כן. יב ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע, למינהו, ועץ עושה-פרי אשר זרעו-בו, למינהו; וירא אלוהים, כי-טוב. יג ויהי-ערב ויהי-בוקר, יום שלישי.

יד ויאמר אלוהים, יהי מאורות ברקיע השמיים, להבדיל, בין היום ובין הלילה; והיו לאותות ולמועדים, ולימים ושנים. טו והיו למאורות ברקיע השמיים, להאיר על-הארץ; ויהי-כן. טז ויעש אלוהים, את-שני המאורות הגדולים: את-המאור הגדול, לממשלת היום, ואת-המאור הקטון לממשלת הלילה, ואת הכוכבים. יז וייתן אותם אלוהים, ברקיע השמיים, להאיר, על-הארץ. יח ולמשול, ביום ובלילה, ולהבדיל, בין האור ובין החושך; וירא אלוהים, כי-טוב. יט ויהי-ערב ויהי-בוקר, יום רביעי.

כ ויאמר אלוהים--ישרצו המים, שרץ נפש חיה; ועוף יעופף על-הארץ, על-פני רקיע השמיים. כא ויברא אלוהים, את-התנינים הגדולים; ואת כל-נפש החיה הרומשת אשר שרצו המים למיניהם, ואת כל-עוף כנף למינהו, וירא אלוהים, כי-טוב. כב ויברך אותם אלוהים, לאמור: פרו ורבו, ומלאו את-המים בימים, והעוף, יירב בארץ. כג ויהי-ערב ויהי-בוקר, יום חמישי.

כד ויאמר אלוהים, תוצא הארץ נפש חיה למינה, בהמה ורמש וחיתו-ארץ, למינה; ויהי-כן. כה ויעש אלוהים את-חית הארץ למינה, ואת-הבהמה למינה, ואת כל-רמש האדמה, למינהו; וירא אלוהים, כי-טוב. כו ויאמר אלוהים, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו; וירדו בדגת הים ובעוף השמיים, ובבהמה ובכל-הארץ, ובכל-הרמש, הרומש על-הארץ. כז ויברא אלוהים את-האדם בצלמו, בצלם אלוהים ברא אותו: זכר ונקבה, ברא אותם. כח ויברך אותם, אלוהים, ויאמר להם אלוהים פרו ורבו ומלאו את-הארץ, וכבשוה; ורדו בדגת הים, ובעוף השמיים, ובכל-חיה, הרומשת על-הארץ. כט ויאמר אלוהים, הנה נתתי לכם את-כל-עשב זורע זרע אשר על-פני כל-הארץ, ואת-כל-העץ אשר-בו פרי-עץ, זורע זרע: לכם יהיה, לאוכלה. ל ולכל-חית הארץ ולכל-עוף השמיים ולכול רומש על-הארץ, אשר-בו נפש חיה, את-כל-ירק עשב, לאוכלה; ויהי-כן. לא וירא אלוהים את-כל-אשר עשה, והנה-טוב מאוד; ויהי-ערב ויהי-בוקר, יום השישי. א ויכולו השמיים והארץ, וכל-צבאם. ב ויכל אלוהים ביום השביעי, מלאכתו אשר עשה; וישבות ביום השביעי, מכל-מלאכתו אשר עשה. ג ויברך אלוהים את-יום השביעי, ויקדש אותו: כי בו שבת מכל-מלאכתו, אשר-ברא אלוהים לעשות.

***

קראו לו זה שאין לנקוב בשמו. אבל כולם באתר קראו לו זשל"ב, ראשי תיבות של שמו. לאחרונה הוא הרגיש שהיה יותר מתאים לקרוא לעצמו: זשל"ב - זה שיש לו בעיה.
והבעיה היא שיש לו כבר פחות זמן וכוח לבקר באתר. אולי זה החיים המתישים, אולי זה הלימודים והעבודה, אולי זה הבדידות שמכניסה אותך למצב שאתה כל כך רגיל להיות לבד שמהכל אתה מתנתק, כולל מאתר אינטרנטי. כך או כך, הוא לא מרבה להיכנס לאתר. אך לפחות מבחינת הזמן, יש לו יותר אפשרויות להיכנס אליו בסופ"ש. אומרים שביום השביעי אלוהים שבת מכל מלאכה - אם לא עובדים, אז למה לא לעשות משהו אחר במקום? כל השבוע אנחנו עסוקים במרוץ העכברים הזה שנקרא החיים, הסוף שבוע זה הזמן לנוח, להירגע, וכן, גם לעשות את כל מה שלא הצלחנו להספיק במשך השבוע. זה לא כתוב באף מקום שאי אפשר לכתוב סקירות בסופ"שים...
ובמיוחד כשאותו זשל"ב קרא ספר מסקרן, אוסף סיפורים קצרים, הלוקחים אירועים מהתורה, ספר בראשית וספר שמות, ומלבישים עליהם סיפור מודרני יותר מהחיים הישראליים שלנו, גם אם בחלק מהסיפורים זה מרגיש לא פחות מופרע ומוזר מהסיפור התנ"כי.
לפעמים זה עבד לו והיה קולח ומעניין, לפעמים זה היה הזוי וקריפי (שזה לא משעמם בכלל, אבל מוזר) ולפעמים היה קצת משעמם והיה נראה כאילו העלילה לא עומדת בפני עצמה אלא הומצאה אך ורק כדי להלביש אותה בכוח על סיפור תנ"כי והתוצאה יצאה תלושה משהו ובחצי כוח. הכתיבה של שדר יפה מאוד וישראלית כזו, תואמת כמו כפפה ליד לז'אנר הסיפורים הקצרים. בסך הכל זשל"ב אהב את הספר, אם כי הרעיון המגניב והמהמם גבר בהרבה על הביצוע שהיה רק נחמד בממוצע.

שבת שלום.

רספקט ושתי

ושתי, המלכה צוותה להחפיץ את עצמה בפני אורחי המלך אחשוורוש, שלבטח היה שיכור וגם נרקיסיסט. בניגוד למצופה, היא אמרה לא, ועל כך שילמה מחיר כבד. יש המפרשות את המעשה כפמיניסטי, וטוענות כי היא הייתה הפמיניסטית הראשונה – גישה שנראית לי מופרכת לחלוטין.

כשעסקתי בגיבורה אחרת מהתנ"ך, מרים הנביאה, שפועלת על רקע טראומה לאומית (אגב, למה אנחנו חיים מטראומה אחת לשנייה?), גיליתי מפרשות נפלאות, ציירות המפרשות את מרים, בצורה רגישה ומדויקת השונה מהפרשנות הגברית. מאז אני מעריך חלק מהמפרשות המודרניות.

מבין ערמת הספרים החדשים, בלט לעיניי ספרה של הדס שדר, ירח בבור, אסופת סיפורים שנראית כמדרש, או פרשנות מודרנית למקרא, משום שכל סיפור מתחיל בציטוט מהמקרא. לכן אספתי את הספר ללא כל היסוס, כי חשבתי שהוא מציע חוויית קריאה אחרת מאילו שהכרתי עד כה.

כשהתחלתי לקרוא את הסיפורים, התברר שהם אומנם מתחילים בפסוקים מקראיים, אך כלל לא מדובר במדרש או בפרשנות מודרנית, אלא בסיפורים בהשראת הסיפורים המקראיים, אותם שדר, מספרת באופן מודרני המשוחרר לחלוטין מהטקסט המקראי, כמו סיפור גן העדן העכשווי, בו לחוה הראשונה, כמו לעכשווית, יש משיכה לשבירת הכללים תוך לקיחת סיכונים לא סבירים. חוה שלנו, חייה בפנימייה המתמחה בצמחי נוי, מה שהופך אותה לחיקוי לגן העדן הקדמוני, מחומותיו עורגת חוה לברוח.

סיפור נוסף הוא, יונה עם עלה של זית, בו חנה גיבורת הסיפור, רואה סימנים לאסון קרב ומתכוננת אליו, בעוד בעלה הוא חסר תועלת, כי "הוא שיכור מהתחת". הוא גם בוגד חסר תקנה, שעובד כשיפוצניק, ככיסוי ליחסיו המיניים עם הנשים שהזמינו ממנו תיקונים. הספור ממשיך לגילוי עריות, או הזיה על גילוי עריות, אך במקום סיפור הבנות ואביהם, שדר, מבצעת היפוך לסיפור על הבן והאם.

הספר הזה מאופיין בהומור מטורף, כמו הסיפור על מגדל בבל. הסיפור של שדר, קיבל טוויסט מטורף, על גברת בוביל, שהוחדר לה אמצעי ריגול לתחת, (ממש כך) כחלק מניסוי של 8200, לרגל אחרי אנשים. אבל מה לעשות, ואמצעי הציתות התפוצץ באופן מפתיע והיא הפכה למאור הגדול. התחת שלה האיר בעוצמה כה גדולה שהיא הפכה לאור לגויים, לקדושה מודרנית, שגרמה לעליה לרגל לשם קבלת ברכה. הפסטיבל הרוחני הפך במהרה לעסק כלכלי, עד כדי כך, שתושבי העיירה בנו לה מגדל, ובו הם הושיבו את חנה, עם האור מהתחת...

יש בספר הזה סיפורים נוספים מעוררי השראה, כמו על אברהם ושרי היפה, שהופך אצל שדר, לסיפור על מין, שיווק להמונים, בגידה ושקרים, הכתובים בציניות המביטה לאדם בעליבותו ובחמדנותו האין סופית. כאלה הם גיבוריה של שדר, אליהם היא מביטה בעיניים מודרניות וסקפטיות.

יעקב, שלנו הוא ממש עשיר, כמו זה מהסיפור המקראי. העכשווי הוא קבלן בניין, שביתו האהובה (סטיל דינה) מתאהבת ושוכבת עם פועל פשוט. ומה עשו לו האחים שלה? זרקו אותו מהגג. אף אחד לא יחקור את הפרשה, משום שהאימה של ההרוג היא: "עולה חדשה וערירית, תמות לבד משברון לב תוך מספר חודשים." הספר הזה הוא גם סאטירה חברתית שנונה, המביטה לתאוות האנושית לכסף ולכבוד, (שכחתי את השלישי של מיקי זוהר), אז אני מוסיף, לקלות בנכונות לדרוס את האחר.

שדר, היא אדריכלית ומרצה אקדמית המתמחה באדריכלות ברוטליסטית, אני חושב שמדובר בשיכונים אפורים אחידים כמו קופסאות שימורים, ולכן היא מבינה את המתח בין שלטון, כוח והאדם הקטן, בעולם בו אלוהים הוא רק פיקציה לקידום אינטרסים. היא כותבת בשפה נפלאה סיפורים מאוד ייחודיים, אומנם לא אהבתי את כולם, אך הספר בכללותו הוא יצירה מקורית לארון הספרים היהודי. אגב, הציור בכריכת הספר, הוא בסגנון אקספרסיוניסטי גרמני, המבטא בני אדם מעוותים ברפובליקת ויימאר הגרמנית, כמו ליזה מינלי מקברט, מאווירת מרתפים מחשוכים שמאוד מזכירה את מה שאנחנו כעת

לאחר שקראתי את ספרה החדש ירח בבור , ספר ביכוריה של פרופ' הדס שדר הגעתי לשתי מסקנות
או שליתר דיוק לשתי תובנות מהקריאה : התובנה הראשונה שהתאהבתי בזכותה בז'אנר שהיה פחות אהוב
עלי , הלא הוא ז'אנר הסיפורים הקצרים או ליתר דיוק בכתיבתה מלאת החן הדמיון והעושר הציורי לשוני
שגרמה לי להיפתח לז'אנר הסיפורים הקצרים שמהיום אחבב יותר ואקרא עוד מאלה הממתינים לקריאה....
והתובנה השניה בעקבות המשפט הידוע : " אל תסתכל בקנקן אלא על מה שיש בתוכו " זאת עקב כריכתו
הפחות מושכת שעל פיה בד"כ הרושם הראשוני הקובע אצלי אם אתחיל את הספר , כאן דווקא הכריכה
שהלחיצה אותי בהיותה קצת קריפית ומעט כעורה עוררה את סקרנותי ומשכה בעדיפות של קריאה .
הספר בנוי כקובץ סיפורים בהשראה סיפורים מהתנך .
נושאי הסיפורים מספר בראשית ומעט מספר שמות כמו : הגירוש מגן עדן , קין והבל , יעקב ויצחק ,
סיפור המבול , יוסף ואחיו , סיפורי משה ועוד ...
בראשית כל פרק מופיעה פסקה מסיפור תנכי ידוע , עליו שדר בשנינות מרתקת , בקורטוב של הומור
ובשיא של דמיון , מקלילה ומעדנת , מעניקה לו נופת צופים , רובד של טעם וצבע העולים על כל דמיון ,
דרך זווית עכשווית הכי מפתיעה שיש באירועים , בדמויות , ובמקומות והופכת כל סיפור מסקרן ומרגש
ובעיקר מעורר מחשבה הנגמע לי בהנאה .
ספר מעולה ! שנון , ונועז , מתובל בהומור ואפילו הומור שחור לאלה שאוהבים ומתחברים לכתיבה
וגם לחובבי התנך הכמהים לצאת מאיזור הנוחות של התנך המוכר והידוע ....
ובפרט לאלה האוהבים לקרוא מקורי וייחודי זה ה-ספר עבורכם

ספר שנון, עם מידת הסרקסטיות המעודנת שצריך כדי להעלות חיוך, מרתק. לא יכולתי לעזוב את הספר. רציתי לקרוא איך שדר "תטפל" בדמויות התנכיות המוכרות, ותציג אותן מזווית עכשווית ומפתיעה.