איך לכתוב רומן רומנטי, ולהצמיד לו כריכה בסגנון יהודה אטלס - מה שיגרום לספרנית לשייך אותו למדף האיכותיים מבלי לדפדף?
תשאלו את לימור נחמיאס.
הספר עוסק בזוג המלכותי נויה ופלג.
נויה כשמה כן היא, עסוקה מבוקר עד ערב במראה החיצוני שלה וביכולתה לגרום לכולם לשלם לה על הגיגיה, שהיא עצמה מודה שלא נכללים בקטגוריה "איכותיים". על הגיגים אלה חשבה במו עצמה או במו אנשים אחרים שלא עומדים בפני קסמה ועדיין אוהבים אותה לתמיד...
לא כל-כך ברור במה היא מוכשרת, וכל האנשים סביבה מגיעים אל קיצם בנסיבות מסתוריות, אך משום מה אף אחד לא מסוגל לחשוד בה, היא מנהלת את סדנת הכתיבה העוסקת בכתיבה בלשית על רצח בזמן שמסביבה ובסדנתה מתרחשים הרבה מקרים כדוגמת אלה שהיא מעודדת את כולם לעסוק בהם.
צירוף מקרים או מעורבות פלילית?
פלג, בן זוגה לשעבר לעומת זאת - הוא אדם נורמטיבי מהישוב. טוב, לא ממש נורמטיבי, בני אדם מרתיעים אותו בצורה קיצונית, ובעיקר תגובות נורמליות מנשים שלא מאוהבות או משחקות כמאוהבות בו כמו נויה. אם הוא מלגלג על שכנה והיא, במקום להודות לו על תשומת הלב ולהתרפס אליו כגאון כתיבה לוקחת את זה בהומור ומחזירה בגיחוך - זה מספיק לו כדי למחות על מר גורלו ולהאשים את כל העולם מבלי לקחת אחריות על שום דבר.
לאחר מכן הוא נחשף לסיפור חיים של גבורה בשואה, ומגיב לו עם יכולת מנטלית של גיל חמש. הוא מזהה שזה משהו על השמדת עם, לא משהו שמוכר ספרים... אלא אם כן פלג יחתום עליו את שמו, כי בעולם של פלג כולם זקוקים לשמו של פלג כדי להתקיים, ומי שלא מעוניין בשמו של פלג מנשה דדון גוזר על עצמו את דינו.
ספר די הזוי אך יש בו קטעים מצחיקים, קל לקריאה אם לא מרתיעים אתכם תיאורים גרפיים מופרזים והיעדר עלילה קוהרנטית. בעיקר ממחיש את הצורך לבחור טוב יותר את הסדנאות שאתם מלמדים או משתתפים בהם, ואת האורחים שאתם מזמינים לסוכה.
מסתבר שאנשים רבים חיים בסמוך לפסיכופתים טובי לב ומכניסי אורחים ולא יודעים זאת.


















