איך לכתוב רומן רומנטי, ולהצמיד לו כריכה בסגנון יהודה אטלס - מה שיגרום לספרנית לשייך אותו למדף האיכותיים מבלי לדפדף?
תשאלו את לימור נחמיאס.

הספר עוסק בזוג המלכותי נויה ופלג.
נויה כשמה כן היא, עסוקה מבוקר עד ערב במראה החיצוני שלה וביכולתה לגרום לכולם לשלם לה על הגיגיה, שהיא עצמה מודה שלא נכללים בקטגוריה "איכותיים". על הגיגים אלה חשבה במו עצמה או במו אנשים אחרים שלא עומדים בפני קסמה ועדיין אוהבים אותה לתמיד...
לא כל-כך ברור במה היא מוכשרת, וכל האנשים סביבה מגיעים אל קיצם בנסיבות מסתוריות, אך משום מה אף אחד לא מסוגל לחשוד בה, היא מנהלת את סדנת הכתיבה העוסקת בכתיבה בלשית על רצח בזמן שמסביבה ובסדנתה מתרחשים הרבה מקרים כדוגמת אלה שהיא מעודדת את כולם לעסוק בהם.
צירוף מקרים או מעורבות פלילית?

פלג, בן זוגה לשעבר לעומת זאת - הוא אדם נורמטיבי מהישוב. טוב, לא ממש נורמטיבי, בני אדם מרתיעים אותו בצורה קיצונית, ובעיקר תגובות נורמליות מנשים שלא מאוהבות או משחקות כמאוהבות בו כמו נויה. אם הוא מלגלג על שכנה והיא, במקום להודות לו על תשומת הלב ולהתרפס אליו כגאון כתיבה לוקחת את זה בהומור ומחזירה בגיחוך - זה מספיק לו כדי למחות על מר גורלו ולהאשים את כל העולם מבלי לקחת אחריות על שום דבר.

לאחר מכן הוא נחשף לסיפור חיים של גבורה בשואה, ומגיב לו עם יכולת מנטלית של גיל חמש. הוא מזהה שזה משהו על השמדת עם, לא משהו שמוכר ספרים... אלא אם כן פלג יחתום עליו את שמו, כי בעולם של פלג כולם זקוקים לשמו של פלג כדי להתקיים, ומי שלא מעוניין בשמו של פלג מנשה דדון גוזר על עצמו את דינו.

ספר די הזוי אך יש בו קטעים מצחיקים, קל לקריאה אם לא מרתיעים אתכם תיאורים גרפיים מופרזים והיעדר עלילה קוהרנטית. בעיקר ממחיש את הצורך לבחור טוב יותר את הסדנאות שאתם מלמדים או משתתפים בהם, ואת האורחים שאתם מזמינים לסוכה.
מסתבר שאנשים רבים חיים בסמוך לפסיכופתים טובי לב ומכניסי אורחים ולא יודעים זאת.

הרוצח האחרון מפתח תקווה, כ"כ גרוע- כל הדמויות נאלמות למותן, ללא פרשיית רצח, אלה הרוצח האחרון בפתח תקווה מתגלה לקראת הסוף, וקל לנחש מה מו ומה.
הספר קופץ בזמנים ומתרכז בזוגיות של נויה ופלג דדון. שתיהם סופרים מצליחים, ודדון בחוסר אמינות מוחלט המלווה את הספר, בעל דירת 5 חדרים במרכז תל אביב , וכול זה לפני שהוציא ספר. נויה עוברת לגור איתו מדירתה העלובה, זאת למרות שבדירה המרווחת דדון תרם פרסם מילה כתובה ונויה הסופרת המותחנים המוצלחת מכירה סוף סוף סופר.
גברת וולף ואחותה סילביה נירצחות (כול הדמויות חיות בביניין המפואר) , שעומד לעבור שיפוץ. שם כרמית מביטוח לאומי, משתגעת סביב תוכנית התמא של הביניין , עוזבת את עבודתה בביטוח הלאומי , נכנסת למשבר, מתכסחת עם נויה ודדון, שמתנגדים כביכול לתוכנית. היא משתעת והולכת לפסיכולוגית.
נראה שלימור נחמיאס נפתרה משלל הדמויות בטראגיות אחת אחרי השנייה, כמו דירות שנחטפות כיום בפתח תקווה, כמו איזה סופר רוסי – נגיד בולגקוב או דובטויבסקי, רק בחוסר אמינות, בספר מותח כמו המחשוף של המטווחת וחוסר עניין כמו הטנלובלות שנחמיאס הייתה שוקדת על הצגתן לפני עשרים שנה.

בגיל 35 מכירה נויה את דדון פלג. הוא כעמור גר בדירה בת 5 חדרים עם סלון ענק בתל אביב, סופר לעת מצוא ובחוסר אמינות דר בבית כה גדול. בדירה המפוארת הוא ונויה מעבירים סדנאות כתיבה שונות ולכול אחד עיסוק צדדי. נויה כותבת ודדון מתחבב על אחת השכנות. מסופר שבדירה המפוארת בקומה השנייה מתוך שלוש, ירש דדון פלג את הדירה מדודתו.

"תגיד, מה יש בבניין הזה שכל הזמן מתים בו?" כרמית התקרבה כממתיקה סודף מורה בסנטרה על מודעת האבל.
"יש ביניינים שלא מתים בהם? השיב פלג בקול רגיל".
כך, בתחילת הספר מכירים כרמית ופלג דדון אחד את השני. היא חופרת לו בחוסר עניין על תוכנית התמא של הביניין.

פלג דדון ונויה נפרדים.היא סופרת של ספרי מתח מתח ומנחת סדנאות כתיבה 'רוצח במשיכת קולמוס' ועוד סדנאות סביב בלש ורצח, שמאפשר לנחמיאס לצאת באמירות שגויות סביב הז'אנר, כולל חיקוי במשקל נוצה מפתח תקווה לרסקולניקוב בפטרבורג- עם שתי זקנות שנירצחות בבינין בתחילת הסיפור. היא יוצאת עם סופר חדש, מואב רג'ואן
שכותב ספרות יפה ונויה קונה עותקים וזורקת מפה לשם, עד שמואב נהפף לסופר רב מכר.

לאורך העלילה שכן אחרי שכנה, אמא של זותי וקרוב של זה מתים באופן טראגי , ללא פיענוח מה באמת קרה.נויה חושדת ברוצח האחרון מפתח תקווה וחושבת שהיא מוקפת פסיכופתים.

גופות מבותרות מגרזן וסכין, שנימצאות במקרה. אמא של מישהי שנופלת במיסתוריות מהמרפסת. אנשים בפרוסדור המדגות מורעלים ברעל עכברים ושכן בשם שרוליק שמידט שיודע מי הרוצח האחרון מפתח תקווה, וסס ללבות את האירועים.

פלג דדון מפרסם שתי ספרים בגוף ראשון בספרות בגוף ראשון , המתבססת על סיפורי ניצולות שואה (התאומה והתאומה השנייה). לימור נחמיאס הסופרת מערבבת את הזמנים בין הזוגיות של נויה עם דדון פלג לבין מואב רג'ואן.

מסופר איך פלג דדון ונויה נפרדו. היא יצאה לריטריט ממושך וזה הפך לסופר מוצלח , שבאחד הלילות אמר שהוא עדיין אוהב את האקסית כרמל...

גזירי נייר מתגלים והם יובילו לשורת רציחות והפללה דראמטית אחת...

נויה ממשיכה לתת סדנאות כתיבה בביניין הרדוף. סופר מצליח מבין כול החבורה גוזר קופון, טס ללוס אנג'לס, מפיק סדרה על על אחד הספרים.

גם כרמית המנג'סת הופכת לסופרת ספרי מתח מצליחה יחסית, אחרי שכמובן פקדה את סדנאות הכתיבה של נויה הבלונדינית המוכשרת והכריזמתית. אחד השכנים מת לפתע בתאונת צלילה (שהתעסקו לו בבלונים), והקלפים נטרפים. יש משפט פומבי וכעמור עוד שורה של סופרים מבין גיבורי העלילה שמוציאים רבי מכר בסיפור.
"רצח במשיכת קולמוס: רוצחים ספרותיים וסופרים רוצחים", היה הדוקטורת ורב המכר שאחד מגיבורי הסיפור חותמים על 'הרוצח האחרון מפתח תקווה', אותו רוצח/ת ספרותי /ת מדופלאם/ת שאפשר לנחש כבר בהתחלה של הקלישאה הספרותית הזאת, שנדמת יותר לטנלובלה ידועה מראש, משחק חיים צפוי אחד נדוש.

אומנם בסוף הסיפור אפילוג נוסח אבודים פיוטי , אך לא קשור לאחד מהחברים של אחד הגיבורים (אופיר חבר של פלג דדון), אך "הרוצח האחרון מפתח תקווה" מזכיר יותר טנלובלה מלפני עשרים שנה בחוסר תיכומו וידוע מראש וקל לניחוש (זה תמיד מזרחי/ה שרמנטי/ת)...

נ.ב- העיר פתח תקווה לא מעורבת בסיפור, אפשר לקרוא בנחת את הסיפור גם בפת תקווה.

״הרוצח האחרון בפתח תקווה״-לימור נחמיאס

הוצאת זמורה
331 דף
כתב דפוס קטן

״כשחניבעל לקטר אוכל את הלב. הוא רוצח נקי ומסודר״.

פלג דדון, סופר ומתרגם ספרות גרמנית, גר בבניין שבו יש סופרת נוספת, הוא מנסה להוציא את ספרו ״הרוצח האחרון בפתח תקווה״, בהוצאה מוכרת, אך סופג אכזבות.
הוא מאד לא חברותי ומגלומן וגם חדל אישים. יש לו חבר אחד, אופיר גרינברג, מתרגם ספרים בצרפתית ויפנית לעברית והפך לטבעוני קיצוני מפחיד. (אע״פ שמאד עצוב מה שהוא מתאר על שחיטת החיות החסרות ישע שאנחנו אוכלים. טוב, אני צמחונית במילא).
יש ביניהם קנאה חזקה וסמויה.
בינתיים בדירה ממול גרה נויה בליזובסקי שגם היא מנסה את יכולתה בכתיבת ספרים וגם מאד מתלהבים ממנה.
היא הבת של צילה בליזובסקי שגם היא סופרת ואצלה נויה מקיימת סדנת כתיבה לשכנים מהבניין. סדנת כתיבה בשם ״רצח במשיכת קולמוס״ כסדנה על רצח שיהיה נושא הספר. ״היא לא ידעה שאנשים כל כך צמאים לדמויות רצחניות״.
נויה אוהבת לכתוב, צצות לה מוזות כתיבה פתאומיות, שהיא שוכחת שקבעה עם מישהו וכך נשארה לבד. היא רוצה בן זוג שיפנים את היותה סופרת עם מוזות מפתיעות בשעות היום וכמאמצת סדרתית של חתולי רחוב פצועים. אבל, אף גבר לא רוצה את השגעונות שלה, עד שהיא מוצאת את מואב רג׳ואן, סופר שחתום באותה הוצאת ספרים שהיא נמצאת בה.
יש את כרמית קופר השכנה הקטנונית, החטטנית והמרגיזה שמנסה לשכנע את כולם לעבור תמ״א לבניין. זו שכנה שאף אחד לא רוצה לארח, הן מאלו שנכנסות לנשמה ולנפש ולא מבינות רמזים עבים.
סילביה וולף, מקומה ראשונה, עוד שכנה זקנה קמצנית ומרגיזה שפלג לא סבל אותה (לא שהוא סבל מישהו בבניין), אך הוא מתחבר אליה בגלל שהתעלפה מולו ואז גילה אוצר בביתה, מכתבים ומחברות שהיא כתבה בגרמנית, בימיה בשואה. הם מחליטים יחד לפרסם את הסיפור שלה.
בין לבין… יש זקנים שמתים מיתות מוזרות. בטביעה, התקפי לב, גאז, נפילה מהמרפסת, אבל לא מתמקדים בזאת, זה על הדרך, אולי כי הם זקנים…
כי אולי זה קצת מצחיק?
אבל אלו זקנים שנרצחו, וכשהורידו את הבניין לתמ״א, מצאו עוד הפתעות שאף אחד לא ציפה, אבל כנראה מישהו עם פיוז קצר, לא אהב שמפריעים לו.
מי זה הבעל הפיוז הקצר?
ואחרי דרמה נחמדה וסוחפת לקריאה, הסוף מתקרב ומגלים תפנית חדה ומפתיעה בעלילה. זה לא ציפיתי.

הספר אמור להיות מותח, אבל יש בו אוסף של הכל, דרמה, רומנטיקה, סאחיות, מתח, רצח ועוד רצח ועוד רצח (אבל מי סופר), משעשע ונהדר.
ספר כלבבי.
באמת מאד נהנתי.
מומלץ!!!!!!