• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
המטופלת השקטה

המטופלת השקטה

מאת אלכס מיכאלידס

הביקורת של דיילת בכטב"מ

תמונה של דיילת בכטב"מ
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
2.0
המטופלת השקטה

המטופלת השקטה

מאת אלכס מיכאלידס

הביקורת של דיילת בכטב"מ

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
2.0
תמונה של דיילת בכטב"מ
הוצאה לאור:פן + משכל
שנת הוצאה:2019
סדרה:פרוזה
קטגוריה:מתח ריגול והרפתקאות
הקודמת
michalus
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני 4 שנים

“הזוי אך מרתק❗ הספר מספר על אהבה גדולה שמתנפצת ככה פתאום, לכאורה ללא סיבה. היא אלישה ציירת מוכשרת,”

16/64
ביקורות על המטופלת השקטה
הבאה
טומאי
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני שנה•2 דקות קריאה

האמת שזה פשוט לא הצליח לעניין אותי.
יש איזו אישה ציירת מפורסמת שרצחה את בעלה שגם הוא מפורסם. הם היו זוג מפורסם מצליח יפה ועשיר ובטח עוררו קנאה וסקרנות גם כשהיו בחיים. אז בטח שמעניין לדעת למה היא רצחה אותו. ומאז היא מאושפזת במוסד פסיכיאטרי ולא מדברת בכלל במשך שנים. היא רק שותקת ושותקת. אף אחד לא יודע למה היא פשוט קמה יום אחד ורצחה את בעלה, ובגללשהיא מפורסמת אז זה מסקרן כנראה יותר, כי מה קורה בבית ובחדר מיטות של מפורסמים מצליחנים זה מעניין יותר מאצל אנשים רגילים נניח.

יש איזה פסיכולוג שכנראה פיתח איזושהיא אובססיה כלפיה וחושב שהוא זה שיציל אותה ויצליח איפה שכולם נכשלו או לפחות יגלה למה היא עשתה את זה. אז הוא מצליח להתקבל לעבודה במוסדשבו היא נמצאת והופך אותה לפרויקט אישי.

קראתי 100 עמודים וראיתי שלא מעניין אותי לגלות למה היא עשתה את זה, וגם הפסיכולוג לא עשה עליי רושם מי יודע מה אז עזבתי את הספר. הפריע לי שהיה כתוב רק עליה כל הזמן, כאילו שאין לפסיכולוג הזה גם מטופפלים אחרים. נראה כאילו היא המטפולת היחידה שלו והרי זה לא נכון, כי במערכת הבריאות הציבורית אין דבר כזה שלפסיכולוג יהיה רק מטופל אחד. הסופר לא הצליח להמחיש לי את המימד של המציאותיות והאמינות בחיים המקצועיים של הפסיכולוג .

מבחינת דירוג זה צריך להיחות ה בזבוז של זמן כי בזבזתי זמן קריאה של 100 עמודים, אבל אני אכתוב שהוא לא משהו כי אולי אם הייתי ממשיכה הייתי מגלה שזה לא בזבוז של זמן. בכל מקרה אבל לפי הציון שלו פה וזה השהוא היה רב מכר בניו יורק נראה שהרבה אחרים חשבו שהוא שווה קריאה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של יוסי
יוסי
תמונה של Mira
Mira
תמונה של yaelhar
yaelhar
תמונה של לי יניני
לי יניני
תמונה של שונרא החתול
שונרא החתול
תמונה של המורה יעלה
המורה יעלה
תמונה של וויליאם מאני
וויליאם מאני
תמונה של דן סתיו
דן סתיו
9קוראים|גיל ממוצע66|67%נשים

על המבקרת

תמונה של דיילת בכטב"מ

דיילת בכטב"מ

חברה מזה 2 שנים
5 ביקורות•42 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות•הסטוריה עתיקה
תמונה של דיילת בכטב"מ
דיילת בכטב"מ
חברה באתר מזה 2 שנים
ביקורות5
לייקים שקיבלה42
דירוג ממוצע3.3 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית2מתח ריגול והרפתקאות1הסטוריה עתיקה1

דיון על הביקורת

7 תגובות
המורה יעלה
המורה יעלה•לפני שנה

בואו נסכים שכל אחד

יתרום מהתחומים שהוא מבין בהם, נראה לי ויכוח מיותר כמה עמודים צריך לקרוא אם הכול פה בהתנדבות ותמיד גם יהיה מי שיעיר
וויליאם מאני
וויליאם מאני•לפני שנה
מסכים, גם אני כתבתי סקירות על ספרים שלא צלחתי. זה שרות לציבור שאני בתור קורא הייתי מעוניין בו ולכן גם מבצע. נראה לי בהחלט לגיטימי ומסייע בקבלת ההחלטה אם להתחיל לקרוא את הספר או לא.
דיילת בכטב"מ
דיילת בכטב"מ•לפני שנה

אם הקדשתי לספר זמן קריאה של 100 עמודים והוא לא מצא חן בעיניי אז לדעתי זה זה הוגן

לכתוב ביוקרת.
yaelhar
yaelhar•לפני שנה

אפשר לקרוא את הספר הזה ואפשר גם לוותר.

לגבי הביקורות - גם אני לא הגונה. בהחלט מפרסמת ביקורות על ספרים שלא סיימתי, אם יש לי מה לומר עליהם.
מורי
מורי•לפני שנה

הספר קריא, הסוף מפתיע מאוד וזהו. רצוי לא לפרסם סקירה על אי קריאה עד הסוף. עניין של הגינות.

המורה יעלה
המורה יעלה•לפני שנה

נשמע לא מעניין

למי שלא אוהב צהוב
וויליאם מאני
וויליאם מאני•לפני שנה
גם אני לא צלחתי.
7 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של דיילת בכטב"מ

איך נולד התנ"ך

איך נולד התנ"ך

ישראל קנוהל

נמצאתי אותו באיזו ספריית רחוב ונראה לי מעניין ללמוד איך נולד התנ"ך אבל הספר מה זה משעמם ומתפלסף. יכול להיות שאי אפשר לכתוב ספר על מי כתב את התנ"ך בל ילשעמם ולהתפלסף אבל בשבילי זה היה יותר מדי ולא שרדתי יותר מפרק ראשון. ממה שכן קראתי אז יש השפעה בבלית גדולה. אבל תשובה לא קיבלתי.

זה ספר של שיחה בין המראיין לבין הפרופסור ונראה שהמראיין עשה עבודת הכנה ושהפרופסור מאוד מלומד. אבל אין תכלס ואיבדתי סבלנות. זאת אומרת שזה כנראה ספר ברמה אקדמית ולא מונגש לקורא הרגיל.
זה לא בשבילי. יש סיפורי תנ"ך מעניינים אבל הספר הזה לא לא. אפשר להסתפק בפירוש קאסוטו.

מה שכן, אם כותבים בגוגל "מי כתב" אז ההשלמההאוטומטית מיד נותנת "את התנ"ך" וכנראה שזו שאלה פופולרית. וזה מה שכתוב:
הגישה המסורתית הגישה המסורתית, כפי שהיא מתבטאת בקרב מאמינים רבים, רואה בתנ"ך טקסט מקודש שנכתב על ידי אנשים רמי-מעלה המופיעים בתנ"ך עצמו. כך על פי הגישה התורה נכתבה על ידי משה, מזמורים רבים בספר תהילים מיוחסים לדוד המלך ואילו שיר השירים, כמו גם ספרות החכמה של משלי וקהלת, נכתבו על ידי שלמה המלך, שנודע בהיותו "החכם באדם".

לפני שנה•דיילת בכטב"מ
תזכירי לי מי את

תזכירי לי מי את

נטע חוטר

בספר של אשכול נבו צימר בגבעתיים היה סיפור בשם תזכירי לי מי את, אז כשנתקלתי בספר הזה בספריית רחוב חשבתי לבדוק אותו.
קודם כל ברור מי העתיק ממי כי אשכול נבו הוא כתב הרבה לפניה. אבל יכול להיות שהיא פשוט חשבה על השם הזה לבד כי זה משהו שאומרים, בדרך כלל כדי להעליב מישהו ולהבהיר לו שלא סופרים אותו.
ויש פה גם איזה משחק מילים כי יש דמות בספר שלא זוכרת כל כך טוב אז אולי היא מבקשת בעצם שיזכירו לה מי היא בעצמה.

דניאלה דידי דן היא רווקה תל אביבית לא מצליחה במיוחד שצריכה לכתוב ביוגרפיה לקשישה מיליונרית שאיבדה את הזיכרון. הקשישה למעשה רוצה שיכתבו לה ביוגרפיה משופצת ומוכנה לשלם על זה הרבה כסף ודידי ממש צריכה את הכסף הזה. הבנים של הקשישה מפריעים ומחבלים משום מה לכתוב את הסיפור שלה. אבל יש לה גם חברים עוזרים לה, כל אחד תיק בפני עצמו.

יש הרבה קלישאות וכתיבה סטריאוטיפית על הומואים, שמנים, ותל אביביות בחורות פקאצות, והיא מתעסקת בדברים שהיא לא ממש מבינה בהם כמו שוק ההון ורפואה וזה יוצא קצת שטחי ולא רציני. כאילו, צריך להבין בדברים האלה ולעשות איזהשהוא תחקיר.

לא נעים לי להגיד אבל האמת היא שזה סתם ספר. אפשר להגיד שיש בו חמוד ומשעשע אבל הכל כזה צפוי שזה קצת מביך. מתברר שהסופרת הוציאה מאז עוד שני ספרים. נראה לי שגם הם באותו ז'אנר למרות שבווייקיפדיה כתוב עליה שהיא הופשעה ממרגרט אטווד וסטיבן קינג.

לפני שנה•
★★★★★
•דיילת בכטב"מ
משאלה אחת ימינה

משאלה אחת ימינה

אשכול נבו

עד כמה שאני יודעת אשכול נבו היה פרסומאי (בספר שלו צימר בגבעתיים שיש סיפור אחד שהדמות שלו היא פרסומאי) ובספר הזה יש דמות של היא פרסומאי. הוא גם מעביר סדנאות כתיבה וגם בספר הזה יש סדנת כתיבה של סופר מצליח. הוא גדל בחיפה ועבר למרכז וגם הדומיות בספר הזה גדלו בחיפה ועכשיו הן בתל אביב.
זאת אומרת שאשכול נבו יצק מעצמו לכל הדמויות שלו.
לדעתי הרעיון הבסיסי של הספר הזה מאוד יפה וגם הביצוע מאוד יפה. אשכול נבו הוא הכי שיראלי שיש וגם הדמויות שלו עושות מסלול חיים שיראלי סטנדרטי. ילדות, תיכון, צבא, שטחים, טיול אחרי צבא בדרום אמריקה עם פטריות הזיה (בספר שלו צימר בגבעתיים אחת הדמויות חזרה מדרום אמריקה עם הזיות אחרי שלקחה שם פטריה או שמהו), תל אביב, סטוצים, אהבה וקריירה, שכל אחד בוחר בקריירה שונה, חלק רוחניות וחלק יותר פרקטיות. בגדול אפשר לאפיין אותם ככה – החתיך המסוקס, החביב, הרוחני, הרגיש.
הוא כתב פה ספר שלדעתי עומד במבחן הזמן כי חזרתי אליו אחרי הרבה שנים (אני במין פרויקט כזה לחזור לספרים של אשכול נבו אחרי שרק עכשיו קראתי את הספר הראשון שלו צימר בגבעתיים וגם כתבתי עליו) ושוב מאוד נהניתי. הרעיון של הספר פנטסטי, ממש מקורי מאוד והוא כותב נפלא.
כמו שכתבתי, הוא הכי ישראלי שיש ואני נהנית לחזור לספרים שלו אחרי הרבה שנים.
מומלץ מאוד מאוד. חמישה כוכבים + כוכב אחד שהוא אשכול נבו בעצמו.

לפני שנה•
★★★★★
•דיילת בכטב"מ
צימר בגבעתיים

צימר בגבעתיים

אשכול נבו

צימר בגבעתיים
זה ספר של סיפורים של אשכול נבו. רציתי לספר עליהם לפי דירוג אבל קצת קשה להחליט כי כמעט כולם טובים אז אני אספר עליהם אותם לפי הסדר שלהם בספר.

סרטנים בעננים
בסיפור הזה מסופר על בחור שחוזר מדרום אמריקה (מה שנקרא מוצ'ילר) והוא כנראה לקח שם איזו פטריה ויש לו הזיות. הסיפור מסופר מנקודות מבט של דמויות שונות ולא כל כך אהבתי גם כי זה לא היה מסודר בציר זמן נורמלי וגם היו דמויות מיותרות לדעתי. קצת חופר. את הסיפור הזה לא כל כך אהבתי והוא דווקא היה הכי ארוך.

קבוצת הכדורגל של גן סאקר
בסיפור הזה מסופר על חבורת גברים שמשחקים כדורגל בגן סאקר ואיך במשך הזמן מתהווה קבוצה. לדעתי הוא כתב את זה יפה מאוד. והוא מסופר מנקודת מבט של אחד מהם שהוא אדם רגיש. הסיפור הזה הוא על הצד היותר מלנכולי מבין הסיפורים. הוא כתוב יפה וקצת שובר את הסטיגמה שהשכל של שחקני כדורגל נמצא ברגליים.

נגב אקשן
בסיפור הזה מסופר על זוג שיוצאים לסוף שבוע בנגב ובדרך מדברים על עתיד הקשר ביניהם כי הבחורה לחוצת חתונה. לדעתי הסיפור הזה כתוב מצוין ואותו מאוד אהבתי.

היום שבו התבגרתי
בסיפור הזה מסופר על הקשר בין ילד מחוצ'קן לאמא שלו ושהרבה פעמים יש ריבים ביניהם, ופתאום קורה משהו שגורם לילד הזה להתבגר בבת אחת. זה סיפור עצוב לדעתי והוא כתוב מצוין ואהבתי אותו מאוד. יש בו שמהו שמזכיר את הספר של דוד גרוסמן סוס אחד נכנס לבר ואולי דוד גרוסמן קיבל רעיון מהסיפור הזה.

תזכירי לי מי את
בסיפור הזה מסופר על איזו בחורה שבעלה אמר לה בטלפון בצחוק "תזכירי לי מי את" והיא עשתה מזה סיפור שלם של יחסינו לאן ומי אני מי אנחנו וכל זה. היא פסיכולגית והוא קופירייטר והם כתובים בצורה משכנעת. לדעתי הסיפור הזה היה אורך מדי והרגשתי שאני קוראת מיני ספר. לדעתי זה סיפור שיכול להחזיק ספר שלם.

צימר בגבעתיים
בסיפור הזה מסופר על משהו לא ברור. זה הסיפור האחרון והכי קצר ומעניין למה הוא החליט שזה יהיה שם הספר. אני הייתי מוותרת עליו כי הוא פשוט לא..

לסיכום ספר יפה מאוד ואני ארצה לקרוא עוד ספרים של הסופר. למזלי זה הספר הביכורים שלו אז לא חסרים ספרים אבל את רובם כבר קראתי. מה שכן, אני יכולה לבין למה מישהו החליט ללהמר על הסופר הזה על סמך הספר הזה כי הוא באמת אחלה ומגיע לו להיות סופר אהוב ומצליח.

לפני שנה•
★★★★★
•דיילת בכטב"מ

ביקורות נוספות על "המטופלת השקטה"

המטופלת השקטה

המטופלת השקטה

אלכס מיכאלידס

יום אחד הפסיכולוגית שלי לשעבר הציעה להשאיל לי ספר שטענה שהוא טוב. לספר קראו "המטופלת השקטה". אני אמרתי לה שבוודאי שאשמח לקרוא אותו. היא טענה שהיא כמובן תביא לי אותו בטיפול הבא. היא מעולם לא הביאה אותו. ואני רק חשבתי לעצמי מה עם הספר? היא שכחה שדיברנו עליו? היא מחכה שאשאל אותה? היא זוכרת בכלל את השיחה עליו? סקרתי את החלל אבל שום ספר לא נראה באוויר.

בתקופתו האחרונה של הטיפול אמרה "אני לא בטוחה בכלל שאני עוזרת לך". היא צדקה. ואולי פשוט לא התאמצה מספיק.

והנה, שלוש שנים אחרי הספר המסתורי שהובטח לי ומעולם לא הופיע, הרגשתי שהגיע הזמן.

לפני כמה דקות סגרתי את העמוד האחרון ולקחתי נשימה עמוקה. אני חושבת שהספר פרץ משהו בתוכי. אולי אפילו כמה דברים. הראשון והוודאי ביותר הוא מחסום קריאה מסוים שאני סוחבת עימי כבר כמה חודשים. לא זוכרת את הפעם האחרונה שבה קראתי ספר בשקיקה כזו, בשלושה ימים בדיוק. שלושה ימים של מסע אינטנסיבי והפכפך להפליא. זה אולי לא ממש "באופנה" להתלהב מספר שכולם דיברו עליו וחפרו עליו. אבל יש צדק בדיבוריהם של כל כך הרבה אנשים.

יום בהיר אחד אלישה רוצחת את בעלה, סיבת הרצח לא ברורה ושנים לאחר מכן, תיאו פסיכולוג שמפתח אובססיה לסיפור התקשורתי של המקרה, מוצא דרך להגיע אל אלישה ולעזור לה. הוא רוצה לדעת ולהבין מדוע רצחה את בעלה ולמה לאחר מכן גזרה על עצמה שנים של שתיקה מוחלטת.

הסיפור פסיכולוגי וסבוך ברמה אינטליגנטית להפליא. הוא יוצר מתח לכל אורכו וכמעט ואי אפשר להניח אותו מהיד. שלב אחר שלב רבדים עמוקים נחשפים בפני הקורא. רבדים שכתיבתם מבוצעת באופן חכם סוחף ונכון. הדמויות נכנסות עמוק לנבכי הנפש של הקורא, הטוב והרע מטשטשים וגבולות נחצים בלי הכנה מוקדמת. הכל מעורפל אבל בו בעת חד וברור כמו שמעולם לא היה.

"היא הייתה בשבילי כמו ספר סגור, ועכשיו הספר נפתח, ותוכנו הדהים אותי".

לפני שנה•
★★★★★
•בר
המטופלת השקטה

המטופלת השקטה

אלכס מיכאלידס

תיאו פייבר הוא פסיכולוג המפנטז להתקבל למכון הטיפולי גרוב, שם יוכל לשכנע את המטופלת אלישה לשבור את תענית הדיבור שלה ולספר את שהתרחש בביתה. מה התרחש בביתה? רצח אלים ביותר התרחש, רצח בו היא לכאורה ירתה בבעלה חמישה כדורים מטווח אפס ברובה ומחקה את ראשו. מסוג הרובה המדובר די היה גם בכדור אחד, אבל למה להתקנטן? על הסיבות לירי המזעזע הזה תצטרכו לעמוד בעצמכם אם תבחרו לקרוא את הספר הלא מרשים הזה.
פייבר הוא מסוג הפסיכולוגים המאמינים שהכל מהילדות. אני מסוג בעלי התואר בפסיכולוגיה המאמינים שדי בשטות הזו שהכל מהילדות, כאילו בהמשך לא קורים לנו דברים חדשים. לא סובל פסיכולוגים כאלה וזה משהו מהילדות שלי.
תיאו מתחיל את עבודתו בגרוב, מחלקה פסיכיאטרית הנאבקת על קיומה הכלכלי. המתח מתחיל עכשיו כשתיאו פייבר הפסיכולוג הילדותי צריך לגרום לאלישה לדבר ובכך להצדיק את המוניטין של המחלקה כמחלקה מצטיינת. המתח מורט עצבים ולפייבר יש שישה שבועות לגרום לאלישה לדבר, כשבמצב אחר המטפלים סבורים שחולים כאלה מדברים רק אחרי שנים של טיפול. מובן שכדי להגיע לתוצאות על פייבר לעבור על כל איסור והוא כמובן עושה זאת בנפש חפצה.
מיכאלידס, שמשמו מוצאו כנראה מיוון, ולמען האמת קפריסין, מביא על ימין ושמאל התייחסויות אל יוון עד שזה כבר הופך לבדיחה. זו לא הבדיחה היחידה. כספר ביכורים ההקצעה הספרותית המתבקשת אינה קיימת ואם הספר היה כיסא, היושב עליו היה מקבל קוצים בתחת ולא כמטפורה.
ונחזור לטיפול. הטיפול יראה כמובן לכל פסיכולוג כטיפול חובבני, גס וחורג מגבולות הטעם הטוב. זה כמובן לא מפריע כשמדובר בספר מתח, שאמור לחבוט בקורא. כספר מתח המתח לא ממש קיים, כערך מוסף בפסיכולוגיה זה מסתכם באפס מוחלט ובסה"כ הטוויסט המתבקש מגיע כמובן והופך את הקערה על פיה. הכל מתבהר והנה הסיפור: היא ציירת מפורסמת, שציוריה הפוטו-ריאליסטיים מושכים חובבי אמנות, הוא צלם שעבודותיו הפוטוגרפיות מתפרסמות בווג. הוא, גבריאל, החל בילדותו את עבודתו עם קנון, וכשעלמים במדינה לבנטינית מסויימת הולכים לצבא הוא המשיך עבודתו עם נייקון כבדה, וכשנשבר מהמשקל עבר לאולימפוס משובחת וקלילה. בגידה כפולה שכזו לא מצדיקה מטח מחומש בפרצוף? תגידו מה שתגידו, אין פה דמות זכה וטהורה אחת וכמעשה כריסטי, מעשה מכאלידס, המפנה אצבע מאשימה אל דמות זו או אחרת, רק כדי שנחגוג ניצחון קטן בדרך אל התסכול הבא. נדוש וכבר לא ממש עובד.
תרצו, תקראו. לא ספר גדול בשום מובן. הייתי צריך להזהר מכך שכתוב שהספר נמצא שבועות ברשימת הניו יורק טיימס, שזו המלצה מופרכת בבסיסה. יש כמובן עוד שתי אזהרות בספרים אחרים, למשל, שהספר זכה במאן בוקר או שהוא מצחיק עד דמעות. זה לא מצחיק.
אז למה קראתי? משני טעמים: ספר מתח מובחר אני קורא אחד בשנה והספר הזה נבחר משום שהוא זוכה להייפ מסויים. אני מקווה שעכשיו ההייפ ישכח ונגיע לחוף מבטחים. הנה בזבזתי לשווא ספר מתח טוב, שלא קראתי.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•מורי
המטופלת השקטה

המטופלת השקטה

אלכס מיכאלידס

בתחילת השבוע יצא לי לדבר עם אחת המרצות שלי על הסרט הדני המעולה Druk (באנגלית קראו לו Another Round). הסרט עוקב אחרי חייהם של ארבעה מורים מתוסכלים ועייפים בתיכון דני טיפוסי. המרצה אמרה לי פתאום שהיא באמת אהבה את הסרט, אבל קצת הפריע לה שהיוצר, שהוא בערך בן גילה (בתחילת-אמצע שנות השישי לחיים) מתאר תמונה מאוד לא נכונה של תיכון (אני לומדת במכללה לחינוך, אז די מכירים את התמונה העכשווית). היא אמרה שתיכון ממש לא נראה ככה, מורים לא מתנהגים ככה ותלמידים לא מגיבים אליהם ככה... אולי זה היה נכון לשנות הנעורים שלה (וכנראה גם של יוצר הסרט). הסרט לא אמור לתאר משהו מהעבר, אלא סיפור מודרני לחלוטין, אין כאן משהו נוסטלגי. אבל המרצה שלי אמרה: "באיזו כיתה בדיוק בימינו ראית לוח ירוק עם גירים?!" וואלה צודקת.
כשחזרתי הביתה וחזרתי לספר, הבנתי שאני קוראת תיאור של לוח ירוק עם גירים. מעין איך מחלקה פסיכיאטרית סגורה "אמורה" להראות בתודעה שלנו. הרי ידוע שאין יוקרה בפסיכיאטריה ואנחנו מיד מדמיינים את הקירות המתקלפים, הדלתות החורקות, המסדרונות המטונפים. הרגשתי שהסופר מנסה לשאוב אותי בכוח לתוך התמונה הזאת של המטפלים העייפים והמתוסכלים, של חוסר התקציב, של האלימות, כאילו אין שום אלטרנטיבה בעולם.
קראתי בויקיפדיה שאלכס מיכאלידיס למד פסיכותרפיה במשך שלוש שנים ועבד עם נוער בסיכון או משהו בסגנון (אולי קצת טועה בפרטים...). אז מה? זה עושה אותו פסיכולוג? מומחה למחלקות סגורות? נכון, הוא ראה וחווה וכנראה גם שאב השראה, אבל הרגשתי שהוא ממש בכוח מנסה ליצור קן קוקייה שכולנו ישר יכולים לדמיין. יש לי תואר ראשון בקרימינולוגיה, שנמרח בזמנו על פני 4 שנים (במקום 3) מכל מיני סיבות. היו לי אינסוף קורסים בפסיכולוגיה, פסיכופתולוגיה ומה לא. קראתי את פרויד וחבריו לפני ולפנים- אבל האם זה הפך אותי לפסיכולוגית מוסמכת? בכירה? כל כך לא! להיפך, זה רק הראה לי שאני רק בקצה קיצו של הקרחון (Pun intended). כל הספר כולו היה פסיכולוגיה בגרוש: העברה, אישיות גבולית, תת-מודע... פשוט לזרוק מושגים לאוויר.

למרות זאת, רוצה להגיד שהכתיבה טובה. וגם מאוד אהבתי את הטוויסט בסוף. הצליח להפתיע אותי ולכן 3 כוכבים (למרות שכל הספר הרגיש לי לא יותר מ 2 וגם זה בזכות הכתיבה).

לפני שנה•
★★★★★
•michal_84
המטופלת השקטה

המטופלת השקטה

אלכס מיכאלידס

#
כשספר הופך נושא לדין ודברים, כשיש ויכוח על איכותו בין "חסידים" ו"מתנגדים", כשצצות ארבע-חמש ביקורות בשבוע, בדרך כלל אני מתרחקת. הגודש גורם לי להרגיש כאילו כבר קראתי אותו, יש לי הרגשה כמו מול שולחן עמוס בכל טוב, מין הרגשת שובע ובחילה קלה. אבל לפעמים דווקא להיפך, מעניין אותי מה גרם למהומה. וזה מה שקרה הפעם.

זה סיפור-מתח המבוסס על פשע שהפושעת - אחת אלישה, שהיו לה חיים נפלאים ובעל מקסים - רצחה אותו יום אחד בחמש יריות רובה לפרצוף ונאלמה דום. היא מאושפזת בבית חולים לחולי נפש והפסיכולוג שלה מעוניין להבין מה קרה ולמה היא שותקת. בסיפורי הפשע שמתפרסמים בעיתונים אצלינו היו אומרים שהזוג לא היה מוכר למשטרה או לרווחה (זה משפט-קוד המבהיר לקוראים שהפשע לא בוצע על ידי עניים המתקיימים מקצבה, או עבריינים מועדים אלא על ידי אנשים כמונו )

אז מה הפריע לי?
הכתיבה. כבר כתבו לפני שהכתיבה נמרחת והספר איטי. זה נובע, לדעתי, מרצונו של הסופר לבסס "מתח" על ידי סיפורים וטחינה של עבר הגיבורים. בנושא הזה מיכאלידיס אינו עוצר ברמזים. הוא מנסה לגרום לקורא הזדהות עם הצרות של הדמויות ומתאר תיאורים סוחטי דמעות של ילדות עשוקה של הגיבורים. עצוב? בהחלט. כלומר אם היתה בתיאורים האלה גם קצת אמינות.

ניכר שהכי קרוב שהסופר נפגש עם חולי-נפש מאושפזים הוא בסרטים. אבל הוא יודע – הוא עשה תואר שני בתסריטאות במכון אמריקאי לקולנוע – שחולי נפש מעניינים מאד את קהל הקוראים, שלרובם הדימוי של חולה הנפש שאוב גם הוא מסרטי-אימה. אז הוא מתאר תיאור דרמטי ומאיים, לוקח כדוגמה חולה אחת - לא אלישה, הזוכה מצידו ליחס כאל אייקון, חולה אחרת - ומלביש עליה את כל מה שהוא חושב על חולי נפש (היא לא חולת נפש, היא סתם מעצבנת...)

הקורא הסביר יודע שבספור מתח הוא צריך לחשוד בחשוד הפחות סביר. יכול להיות שלו לא הייתי יודעת מראש (בזכות אחד מכותבי הביקורות בסימניה שפרסם את סוף הסיפור) הייתי מופתעת יותר. ואולי לא. יש בו טוויסט בסיגנון "רוג'ר אקרויד" של אגתה כריסטי, אבל מיכאלידיס אינו אגתה כריסטי. הוא לא יודע את אומנות אחיזת-העיניים בה היא התמחתה, ולא מתוחכם כמוה בהסתרת הפיתרון. המיתולוגיה היוונית משחקת בספר תפקיד של הכובע ממנו שולף הקוסם שפנים. היא מסיטה את תשומת לב הקורא, מיותרת בסיפור והופכת אותו למגוחך.

אל תאמינו להגדרתו כ"מותחן פסיכולוגי". "הפסיכולוגיה" עליה הוא מתבסס אינה מוכרת עדיין למדע. שניים וחצי כוכבים לו אפשר היה.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•yaelhar
המטופלת השקטה

המטופלת השקטה

אלכס מיכאלידס

סיימתי את "אולי כדאי לך לדבר עם מישהו" וממש ציפיתי להתחיל את "המטופלת השקטה". התחלתי לקרוא אותו בחצות לילה וסיימתי לקראת 5 בבוקר בלי יכולת להפסיק.
בניגוד לראשון, כאן מדובר במותחן פסיכולוגי-בלשי, קולח ומלא טריגרים.
בשניהם יש פסיכולוגים, אם כי בספר הראשון היא רכה ומרפאת, ואילו בספר השני - המטופלת השקטה - עם כמה שהספר מותח הוא גם הופך להיות יותר משוגע.
מדובר שוב, כמובן, בריטים פסיכופטיים.

לפני 8 חודשים•
★★★★★
•הקוראת
המטופלת השקטה

המטופלת השקטה

אלכס מיכאלידס

אלישה רוצחת את בעלה בחמש יריות ומאז שותקת, לא מדברת בכלל. שנים אחר כך, תיאו הפסיכולוג שמכיר את המקרה מהתקשורת מתחיל לעבוד בבית חולים בו היא מאושפזת ויש לו מטרה אחת - לעזור לה.
מותחן פסיכולוגי שכתוב מדהים בעיניי למרות שבדרך כלל אני פחות מתחברת לספרים שנכתבים עם כמה נקודות מבט. מהרגע הראשון אנחנו יודעים את התוצאה אבל לא מצליחים להבין מה קרה בדרך. קשה להפתיע אותי לרוב, אני מזהה את הטוויסטים מאוד מהר אבל פה עד בערך 30 עמודים לפני הסוף לא ידעתי מה הולך להיות בסוף. אהבתי, מומלץ מאוד!

לפני 10 חודשים•
★★★★★
•פז_ברקן
המטופלת השקטה

המטופלת השקטה

אלכס מיכאלידס

המטופלת השקטה הוא ספר בלתי אמין בעליל. הפתיחה שלו - אקספוסיציה בת כעשרה עמודים - דומה להוראות של במאי לשחקנים לפני קריאת תסריט. ההסברים, ההנמקות, ההתנצלויות - דידקטיקה ספרותית. בספר שכתוב כהלכה הדברים מבצבצים באופן טבעי. כותב בלתי מיומן, ועורך מחורבן, מרשים להביא לדפוס פלט מחשב שכזה. הפסיכולוג הקליני תיאו - מניע העלילה כביכול - במקרה הטוב הוא מפיק על, אין לו כללי עבודה ולא אתיקה, ידו בכול. הוא לא פסיכולוג ולא נעליים. הסופר קרא כמה מושגים בפסיכולוגיה בסיסית למתלמד והעתיק אותם. כל פסיכולוג בינוני מת מצחוק. אלישה היא ציירת כמו שאני זמרת. הסמלים שהסופר מחבר ליצירותיה מלאכותיים וקלושים. המבנה של הספר: גוף שלישי בדיבור על אלישה אחת, מעבר לגוף ראשון על תיאו אחד, המשכו ליומן של מי שהתפקיד שלה לשתוק יפה, והמצאת עלילה הקושרת באופן נסיבתי את גיבורה אל"ף לגיבור בי"ת כדי להסביר מה הקשר אלישה-גבריאל-תיאו, ובין לבין התאהבות קלישאתית - מופרך והזוי. סוף הספר הוא סיכום הסברים דידקטיים - מעין מדריך תפעול - למי שלא הבין את כוונת המשורר. חלקים קטנטנים בספר מעניינים לרגע, אבל הסרק והתפל עולה על כולנה. רומן רומנטי עקום פרי הסדנה של הוליווד רבתי.

לפני שנה•
★★★★★
•לורי
המטופלת השקטה

המטופלת השקטה

אלכס מיכאלידס

ספר של דיפדוף מהיר וכייפי, אחלה כתיבה, העלילה זורמת. הסוף לא הפתיע מדי אבל בהחלט נתן את הקיק. לא עפה על ספרי מתח אבל פה היה יותר עומק ופסיכולוגיה אז נהניתי

לפני חודשיים•
★★★★★
•ליאת
המטופלת השקטה

המטופלת השקטה

אלכס מיכאלידס

תקציר: אלישה ברנסון הייתה אמנית מצליחה וכשרונית הנשואה באושר לבעלה, עד שרצחה אותו ומאז לא פצתה מילה. תיאו פייבר הוא פסיכולוג שנחוש לגרום לה לדבר ולהבין מדוע עשתה את אשר עשתה. אז מה באמת קרה שם? ומה המחיר שיצטרך תיאו לשלם עבור המילים של אלישה?

"המטופלת השקטה" התחיל כהבטחה הגדולה והשאפתנית של עולם הספרות, ולאורך הקריאה באמת הבנתי את ההתלהבות הרבה סביבו: העלילה המותחת ומרובת הדמויות המסתוריות; השימוש במטאפורות ובדימויים מעולם המיתולוגיה והתיאטרון של יוון העתיקה; וההקבלות וטישטוש הגבולות בין המטפל למטופלת; כל אלה היו מהנים לקריאה והוסיפו רובד ייחודי לסיפור. אך כשהגעתי לתפנית העלילתית, אכזבתי הייתה רבה ומרה - הטוויסט הרגיש כאילו נכתב נטו לשם אפקט ההפתעה ותו לא, והקיום שלו חירר את העלילה עם חורים יותר משאר במסננת, עם סתירות, התנהגויות ומעשים בלתי הגיוניים בעליל. הסיום גרם לי לראות את הספר באור שלילי, כמוצר בידורי ולא כיצירת המופת שקיוויתי שיהיה, למרות הפוטנציאל הרב בכתיבה וברעיונות. אמליץ על הספר לחובבי הז'אנר והטוויסטים, אך אני בעצמי לא אקרא בו שוב, ובספק אם אקרא ספרים אחרים של מיכאלידס, חרף כשרונו.

לפני חודשיים•Cats and Books
דירוג
3.0
לפני 5 שנים

“בעיה קשה: אמנם נהנתי מאד וזה עבד עליי, השילוב בין מותחן בלשי לבין ספרי הפסיכולוג שמנסה לפצח מטופל, מ”