• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
ארץ אבות - מהדורה מחודשת

ארץ אבות - מהדורה מחודשת

מאת רוברט האריס

הביקורת של אור שהם

תמונה של אור שהם
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
ארץ אבות - מהדורה מחודשת

ארץ אבות - מהדורה מחודשת

מאת רוברט האריס

הביקורת של אור שהם

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של אור שהם
הוצאה לאור:זמורה ביתן
שנת הוצאה:2013
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
אלון דה אלפרט
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 13 שנים

“**** אז מה היה קורה, באמת? אילו היטלר היה מנצח? אז העולם, אין ספק, היה נראה אחרת. הרוסים היו”

2/16
ביקורות על ארץ אבות - מהדורה מחודשת
הבאה
ליאור
לפני 13 שנים

“מועקה. אבל למה? הם הרי הפסידו והוא הרי התאבד. בכל זאת, מועקה. כי הספר הנפלא הזה משרטט את היומיום,”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני שנה•2 דקות קריאה

בארץ האבות מתו אבות אבותינו, נרצחו בשואה, רק שהיא מעולם לא כונתה כך, כאילו מעולם לא התרחשה.
אחד עשר מיליון יהודים נשלחו מזרחה, מה עלה בגורלם? איש לא שואל, לאיש לא אכפת.
גרמניה ניצחה במלחמת העולם השנייה, וחולשת במישרין ובעקיפין על מרבית אדמת אירופה. כבר עשרים שנה שהצבא האדום בולם את הגרמנים, בסיוע ארה"ב, איתה מתנהלת מלחמה קרה.

זאוויר מארץ', בלש במשטרה הנאצית, נקרא לחקור מקרה בו נגלית גופת אדם על שפת אגם. מקרה סטנדרטי לכאורה, עד שמתבררת זהות הגופה. אט אט, נחשף הבלש לסוד שקברה האימפריה הנאצית, ושעלול כעת להפילה.

האריס מיטיב לכתוב, לברוא דימויים ולהותיר את הקורא במתח. מהרגע הראשון הוא מכניס אותנו לאפלוליות זירת הרצח, שתואמת את אפלוליות המשטר. ניכר כי ערך מחקר מקיף וביצע מלאכת מחשבת טרם הכתיבה.

החקירה מתנהלת בימי ההכנה לפיהררטאג, יום הולדתו של הפיהרר אדולף היטלר, כאשר שיא העלילה מתנקז ליום החג עצמו. היצירה משלבת דמויות נאציות היסטוריות שבפועל התאבדו או הוצאו להורג בנירנברג ומתארת את מעלליהם עשרים שנה לאחר מכן. מי שמצפה שהיטלר יהווה דמות מפתח בעלילה, צפויה לו אכזבה.

האריס מדגים היטב כיצד המנצחים כותבים את ההיסטוריה – אמריקה הקפיטליסטית מושחתת, מלאה ביהודים ושחורים, בגנגסטרים אלימים שמעבירים את זמנם במופעי ג'אז ירודים או מועדני חשפנות נלוזים. כפי שמבהירים המוזיאונים הרבים הפזורים ביבשת, הפושעים האמיתיים, היחידים למעשה, הם הבולשביקיים הרצחניים. אין רוע שמשתווה לרוע של סטלין והקומוניסטיים.
עם זאת, מתברר כי גם סדקים ראשוניים באמונה מתגלים בקרב הדור הצעיר של הרייך. כאשר הבלש מארץ' בראשם.

לא מובן מאליו, שסופר לא יהודי שם לו למטרה להביא לידיעת הציבור הרחב את זוועות השואה. חשיפת הזוועות בעיניי הדמויות הראשיות עורר בי (בדומה אליהים) זעזוע וחלחלה. מעניין כיצד הקורא האובייקטיבי הגיב לחלק הנ"ל.

הסופר לא חס על הגרמנים, גם בתרחיש של ניצחון הרייך, לדידו הם ידעו אודות גורל היהודים (גם אם לא לפרטי פרטים).

מהו עתידו של הבלש ההגון היחיד, החוקר פרשית רצח, בגרמניה רוצחת ההמונים?

רומן ביכורים מרשים,
כמעט ארבעה וחצי כוכבים.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של חני
חני
תמונה של לי יניני
לי יניני
תמונה של צב השעה
צב השעה
תמונה של בת-יה
בת-יה
תמונה של רוחי ליליאן
רוחי ליליאן
תמונה של שין שין
שין שין
תמונה של רותה
רותה
תמונה של אנונימי פרטי
אנונימי פרטי
25קוראים|גיל ממוצע58|48%נשים

על המבקר

תמונה של אור שהם

אור שהם

ותיק
חבר מזה 13 שנים
209 ביקורות•11 נבחרות•4,409 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של אור שהם
אור שהם
ותיק
חבר באתר מזה 13 שנים
ביקורות209
ביקורות נבחרות11
לייקים שקיבל4,409
דירוג ממוצע4.3 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת85ספרות מקורית52מדע בדיוני ופנטזיה28

דיון על הביקורת

21 תגובות
מורי
מורי•לפני שנה

סטיבן פריי, שכשחקן הוא משכמו ומעלה, ככותב לא הרשים ונטשתי.

פריי ולורי בג'יבס וווסטר היו יחידים במינם. לטרי בספרו שעשע אותי מוי שעשוע.
אור שהם
אור שהם•לפני שנה
טוב לשמוע, גם הוא חכה לי לקריאה
yaelhar
yaelhar•לפני שנה

מסכימה עם arnon לגבי "עושים היסטוריה".

arnon
arnon•לפני שנה
לענ"ד, זה ספר לא טוב. מכל ספרי ההיסוטריה האלטרנטיבית שקראתי (האיש במצודה הרמה, הקנונייה נגד אמריקה, איגוד השוטרים, לו, מנדט, איש שוכב וחולם) – היחיד שלדעתי שווה קריאה הוא "עושים היסטוריה" של סטיבן פריי.
שין שין
שין שין•לפני שנה

גם לדעתי זהו ספר היסטוריה חליפית מצויין ואף מצמרר.

גם "הקנוניה נגד אמריקה" משובח, כמו גן סדרת הטלביזיה שנעשתה בעקבותיו.
אלון דה אלפרט
אלון דה אלפרט•לפני שנה

אני מצאתי את ״הקנוניה נגד אמריקה״ כספר פושר וסתמי למדי.

yaelhar
yaelhar•לפני שנה

מרוב הספרים של האריס נהניתי ומרובם השכלתי.

לדעתי הוא סופר מצויין ומגוון, שמצליח לכתוב בסיגנונות שונים ולהסתמך על תחקירים מצויינים.
yaelhar
yaelhar•לפני שנה

לא התפעלתי במיוחד מ"הקנוניה נגד אמריקה".

רוט השתמש פה בהיסטוריה חלופית כדי לכתוב סיפור היסטורי על יהודים במעמד בינוני-נמוך, דור ראשון ושני באמריקה. בעוד ההיסטוריה נכתבה היטב, החלק של ההיסטוריה החלופית לוקה בחוסר אמינות וחוסר היגיון פנימי.
מורי
מורי•לפני שנה

הקנוניה נגד אמריקה מרתק. יש לרות כמה טובים.

גלית
גלית•לפני שנה

הקנוניה נגד אמריקה

מחכה לי על המדף אז די וודאי שאקרא אותו מתי שהוא. תולה בו תקוות למרות הניסיון המר...כי פיליפ רות.
אור שהם
אור שהם•לפני שנה
מסכים איתך מאוד לגבי האיש במצודה הרמה, את איגוד השטורים היידי או הקנוניה נגד אמריקה עוד לא קראתי, מקווה לא להתאכזב
גלית
גלית•לפני שנה

אותי הוא אכזב

למעשה שום ספר משלו לא היה מותח במיוחד בעיני. אבל בעניין היסטוריה חלופית - כמעט כל ספר אחר שקראתי בתחום אכזב אז אוליי זו אני ( החל ב"האיש במצודה הרמה" וכלה ב"איגוד השוטרים היידי")
אור שהם
אור שהם•לפני שנה
זה קצין ומרגל, כבר רשמתי לעצמי מורי ;)
מורי
מורי•לפני שנה

חובב, בגלל שאתה היחיד שהתעניינת, תקבל אותו בפרטי.

חובב ספרות
חובב ספרות•לפני שנה
נשמע מרתק במיוחד ומורי, מה האחד לא ציינת?
מורי
מורי•לפני שנה

דן, לרגע לא תפסיד. האריס כל כך לא מוכשר, שהפעם נכשל במיוחד. קראתי די ספרים משלוח לדעת עד כמה

הוא חסר יכולת. קרא את האחד שכן הצליח לו.
דן סתיו
דן סתיו•לפני שנה

אור שהם

למרות הסקירה המרשימה שלך, נה שאוותר על ספר זה. אכן ההסטוריה נכתבת על ידי המנצחים.
זאבי קציר
זאבי קציר•לפני שנה

מה שיעל ואלון וממש לא מה שמורי...

yaelhar
yaelhar•לפני שנה

לדעתי ספר מצויין.

האריס מצליח לתאר היטב את העולם שברא, התחקיר כרגיל אצלו הוא ללא דופי, והסיפור מעניין.
אלון דה אלפרט
אלון דה אלפרט•לפני שנה

ספר מעולה בעיניי. אחת הדוגמאות המרשימות של היסטוריה חלופית.

מורי
מורי•לפני שנה

אחד הספרים העלובים שקראתי בחיי, כמיטב המסורת של האריס, סופר

של ספר אחד.
21 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של אור שהם

מכונת הזמן [מהדורת 2025]

מכונת הזמן [מהדורת 2025]

ה.ג'. וולס

לו יכולתם לנסוע בזמן, לאן הייתם מכוונים – לעבר או לעתיד? עבורי התשובה ברורה - עתיד האנושות וחותמה על כדור הארץ הרבה יותר מסקרן אותי, אבל למה לבחור כשאפשר לנוע ללא הגבלה לאורך ההיסטוריה.

מדען אנגלי חושף בשלהי המאה התשעה עשרה את ההמצאה החדשה שלו – מכונת זמן. חבריו ספקנים, אך הוא חוזר ומתאר בפניהם את מעלליו בשנת 802,701 לספירה – מסתבר שהמין האנושי התפצל אבולוציונית לשתיים, ליצורים שחיים באור יום על פני האדמה, ויצורים שחיים בלילה מתחתיה (כל זה מסיבות שונות ומשונות שלא ארחיב עליהן כדי לא לספיילר).

ההשראה ששאב ולס מחייו האישיים ומהתמורות בחברה, ניכרת. המהפכה התעשייתית (שיא הקידמה בזמנו) הביאה לחשש מהעמקת הפערים המעמדיים באופן שייצור שתי קבוצות נבדלות (בדומה ליצירה). קריאת התיגר של ולס על הטכנולוגיה, כחרב פיפיות שעתידה להוליד את ניוון האדם, הייתה רעיון מעניין בעיניי, גם אם איני מסכים עמה.

כל עלילה שעוסקת בעתיד האנושות מסקרנת אותי, אם כי העתיד שהסופר חזה לנו, היה מעט פשטני עבורי ולא מספיק משכנע. הרגשתי שוולס מתעלם מיצר האלימות הטבוע באדם וחוטא לבני דמותו – המורלוקים – כאילו הרוע המוחלט הוא ייצוגם הנאמן. ציפיתי לסוף שיחשוף קצת יותר אודות מערכת היחסים בין שתי המעמדות ויפוגג את הדיכוטומיה ביניהן (טובים מול רעים).

סגנון הכתיבה של ולס, תיאורי וציורי, הוא ברא עלילה יצירתית, שילדה תת-ז'אנר חדש במדע הבדיוני. חשבתי שהיה לא פחות מעניין לו היינו מגלים כי הגיבור חזר למעשה לעבר, ושני המינים אותם הוא פוגש הם בעצם ההומו ספיאנס והניאנדרטל. כנ"ל לגבי לו היצורים הנעברים היו בני לא יותר משנה.

סיפור המסגרת העלה תהיות אודות מסע בזמן, מהן נהניתי לא פחות מהסיפור המרכזי. להלן כמה מהן -
כיצד תראה מכונת הזמן עצמה בממד הרביעי – היא אינה נצחית, היא תשבות חיים ותיהרס מתישהו. מה קורה לה ולנוסע במובן המולקולרי?
כיצד הנוסע בזמן יידע לאיזה כיוון הוא נוסע בפעם הראשונה, האם מדובר בציר אחד כזה פשוט?
נניח שמכונת הזמן נוסעת במהירות האור, אם נתעד אותה בה בהילוך איטי מספיק, האם נצליח להבחין בה (אין לאדם כיום מספיק זמן לצפות בסרטון, אך לשם כך ישנם מודלי שפה).

ישנם פרדוקסים רבים במסעות בזמן, לחלק מהן, ולס נותן מענה. לאחרים? עוד דרושים הפתרונים. מי יודע, אולי בבוא הזמן.

ספר פורץ דרך,
ארבעה כוכבים.

לפני 4 ימים•
★★★★★
•אור שהם
אנה קארנינה [מהדורת 1999 - א' / ב']

אנה קארנינה [מהדורת 1999 - א' / ב']

ל.נ. טולסטוי

כל הגברים הנואפים דומים זה לזה, כל הנשים הנואפות - אומללות כל אחת בדרכה.

אנה קארנינה, נשואה זה שמונה שנים לאלכסיי אלכסנדרוביץ', פקיד ממשל בכיר וקר רוח. אנה בולטת באופייה וביופייה, בקסם שהיא מהלכת על הבריות. השניים חובקים ילד וחייהם מתנהלים סך הכול על מי מנוחות. בדומה לזוגות רבים, נישואיהם, לאו דווקא מושתתים על אהבה בלבד (אלא גם על מעמד כלכלי וחברתי, במודל בו ההורים מקבלים את ההחלטות).

כאשר אנה נוסעת אל גיסתה, לשכנעה להישאר עם אחיה, על אף בגידותיו (אירוני), היא פוגשת בוורונסקי, קצין צבא צעיר, שמערכת היחסים עמו עתידה לטלטל את עולמה. יחסי אהבה ותשוקה נרקמים בין השניים, כאלה שמרוממים את נפשה אל פסגת האושר, אך בה בעת עלולים להביא עליה נידוי חברתי, משפחתי ואבדון.

כנגד ארבעה זוגות דיברה התורה -
החכם (דולי וסטפן ארקדייביץ') – על אף בגידותיו של בעלה, דולי בוחרת למחול על כבודה ולשמור על משפחתה ומעמדה. סטפן החייכן והאהוב על הבריות (ועל הקורא), לא חווה את ההשלכות. בחברה הרוסית של המאה התשע עשרה, גירושים ממיטים אסון חברתי, כלכלי ודתי בעיקר על האישה.
רשע (אנה ואלכסיי ורונסקי) – אנה נכנעת ליצריה, ומפנה עורף לבעלה ולבנה. היא מוצאת את שרצה לבה בוורונסקי, שמוציאה מהתרדמה הרגשית בה חיה עם בעלה. אנה מורדת במוסכמות שמבקשות להגדירה כאישה כופרת, מופקרת ובזויה, ומשלמת על כך ביוקר. היא אינה כליל השלמות, אך ודאי שאינה מרשעת במהותה, ונענשת ביתר שאת (בהשוואה למאהבה), על ערעורה על הצביעות שבמוסד הנישואים. ורונסקי לעומתה, כמעט חורץ את גורלן של שתי נשים (אנה וקיטי). הוא מקריב את הקריירה הצבאית עבור אנה, אך בשלב מסוים ממשיך ברדיפה אחר מאווייו האישיים ומותיר את אנה המנודה, גם ללא ודאות אהבתו, למענה זנחה הכול. הסדר החברתי מאפשר לו להמשיך באורחות חייו בעוד אהובתו מבודדת פיזית ונפשית (עונש מגדרי אסימטרי). רשע או תוצר של הנסיבות? כנראה האחרון.
תם (קיטי וקונסטנטין לווין) – לווין מוחל לקיטי על דחייתו הראשונית, ומתוך הקושי בונה איתה קשר שכולו אמת ואהבה. רוחב הלב של השניים לא מבטיח להם אושר משפחתי, אלא רק העבודה המשותפת וההתפתחות האישית, מולידה אפשרות כזו. המודל האידאלי לנישואים על פי טולסטוי, כאנטיתזה לאלו של גיבורת הסיפור.
שאינו יודע לשאול (אנה ואלכסיי אלכסנדרוביץ') – אלכסנדרוביץ' מייצג את הממסד ואת חוקיו המשפטיים. כאשר הוא מגלה אודות בגידתה, הוא חרד למעמדו החברתי והדתי ומסרב במשך מרבית הסיפור להעניק לה גט. הוא אינו שואל לשלומה, מתנגד לפגישתה עם בנה ולוקה ככלל בחוסר אינטליגנציה רגשית.

הלב יוצא אל אנה בתחילת הסיפור ובסופו, אבל דווקא במהלכו קשה להזדהות עם נטישתה את בנה ואת בתה (רגשית), ועם התקפי הקנאה שלה. התמורות הרגשיות של הדמויות, היו לעיתים מהירות מדי (למשל יחסי האיבה-הערצה-איבה של אנה ומחילתו של בעלה), כך שהאמינות לפרקים נפגעת.

היצירה עוסקת בנושאים רבים ומגוונים, ביניהם חדוות החקלאי, קדמה מול מסורת, הבטלה הממוסדת, כינון סדר מעמדי חדש, שאלת החינוך, חובת האזרח, נשים ככוח עבודה, הגדרתו של עם, ומשמעות החיים. רובם המכריע היה מעניין לקריאה גם מאה וחמישים שנה אחרי צאת הספר.

אנה קארנינה היא מלאכת מחשבת שממחישה את המורכבות והרבדים השונים במערכות יחסים (בדגש על זוגיות), ואת היצרים השונים שמעצבים אותה (משיכה, חירות, מימוש עצמי והצורך ביציבות). היה מרתק לקרוא את השקפת עולמו של טולסטוי (דרך בן דמותו לווין) אודות משמעות החיים כפי שהוא רואה אותה – האדם נולד שבע רוחנית ועם היכולת להבדיל בין טוב ורע. לשווא הוא מנסה לפרש לעצמו את ייעודו באמצעים שכלתניים ורוחניים (הגות ודת), מהות החיים נשגבת מהבינה. די לו לאדם לרדוף אחר תכליתו, להיכנע ליצרים, למחשבות ולתאוות כי הוא שכח את מקורותיו – עלינו לציית לטוב הטבוע בנו ולאפשר לו להובילנו במסענו על פני האדמה.

יצירת מופת,
חמישה כוכבים.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•אור שהם
כתבי אייזק אסימוב (כרך 2)

כתבי אייזק אסימוב (כרך 2)

אייזיק (אייזק) אסימוב

קצרה היריעה מלתאר את מעוף הדמיון של אסימוב ביצירותיו הקצרות והארוכות, ואת כושר הניבוי שלו. בקובץ סיפורים זה, שנכתב לפני כשבעים שנה, ממשיך הסופר לעסוק בטבע האדם אל מול הקדמה הטכנולוגית המשתנה – מה מהות הבינה אנושית בעידן הבינה המלאכותית? כיצד תתמודד האנושות עם קץ היקום והעולם? מה מקומו של האדם בין שלל בריות תבל?

הסיפורים שהכי אהבתי (בסדר יורד) הם השאלה האחרונה, שקיעה, כל צרות העולם, מפלט נ', יום יפה וזבובים.

אפרט עבור עצמי אודות השאלה האחרונה – בסיפור, שנפרש מתקופת המחשב הראשון ועד קץ היקום, נשאל מחשב-העל מולטיוואק אודות אחת השאלות המדעיות המרתקות ביותר - האם ניתן לגבור על האנטרופיה, או שגורל היקום, והאדם, נגזר.

מי שטרם נחשף לאסימוב, ארבעת הכרכים הללו הם הזדמנות נפלאה,

מומלץ בחום,
ארבעה וחצי כוכבים.

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•אור שהם
במחילה מכבודה של אשת המערות

במחילה מכבודה של אשת המערות

אופיר טושה גפלה

יום אחד, אביו של דני, אוריאל, עזב אותו. בלי שום התראה הוא עקר מביתו ומשפחתו אל הלא נודע. השמועות אומרת שנראה בלונדון, אך כל הניסיונות לאתרו, עלו בתוהו. שנים רבות אחר כך, דני מקבל שיחה מהיבשת הישנה, שאביו נמצא, אך שם קץ לחייו. רכוש מועט השאיר אחריו, אך בין היתר, יומן החושף את הלך רוחו בתקופה בה עזב את ביתו.

אוריאל אינו אדם טיפוסי, יש לו תאווה אחת בחיים – לקרוא (אני יכול להזדהות). אין דבר שמסב לו יותר אושר ומימוש עצמי, וכל השאר (מלבד בנו ואשתו), הוא הבל הבלים. אבל התאווה הופכת לאובססיה כשאוריאל יוצא לפנסיה מוקדמת, על מנת להקדיש את כל זמנו לקריאה. ומה עם ההשלכות הכלכליות? הוא לא חושב על העתיד, רק על ההווה ועל עצמו, גם אם זה אומר לגרור את המשפחה למעגל העוני.

אוריאל מחזיק בתפיסת עולם שהחיים אינם הוגנים, שאין טעם להחזיק את הראש מעל המים אם כך או כך את טובע, שמיליונים כמוהו נאבקים רק כדי לשרוד, ומה הפואנטה לשרוד אם אתה לא נהנה מהחיים עצמם. אני יכול להבין את הבסיס להשקפה הזו, אבל בשום אופן לא להתחבר לבכיינות ולאנוכיות שבה. כן, גם אני עובד כדי לפרנס משפחה וחלום, זה לא תמיד כיף, אבל זה גם לא כל כך נורא. יש אמיתות שצריך לקבל, וכלכלה עצמית היא אחת מהן. אפשר לעבוד וגם לחיות, לשרוד וגם לממש את עצמך, אני מנסה להיות הדוגמה לכך.

ככל שהמשפחה ממשיכה לרדת מנכסיה, אוריאל ממשיך לרדת מדעתו. הוא לא יכול שלא לשים לב לדרי הרחוב, ולקשישים לרוב, שמסמלים את ההתנוונות הבלתי נמנעת של מאבק האדם כנגד המציאות. אוריאל מגלה שמי שמתנכר לאנושות, עלול לאבד גם את האנושיות שבו, כאשר הזדמנות חד-פעמית להתעשר אך גם לאבד את עצמו, נקרית בדרכו. זו תהיה נקודת המפנה שתגרום לו לבודד את עצמו ממשפחתו, ולבקש מחילה.

את אופיר טושה גפלה אני מכיר מ"עולם הסוף" היצירתי והמבריק. ציפיתי לנופף פנטסטי גם בספר זה, אך התבדיתי. עם זאת, תופעת הקשישים ודרי הרחוב, הזכירה לי את מורקמי, בזעקה השקטה והאלימה שלהם. תהיתי אם הוא שאב השראה לאב או לבן מחייו האישיים, והאם זוהי זעקתו האישית על עולם הספרות שמתקרב לקצו נוכח השינויים שאנו חווים כחברה.

זה הספר השני שאני קורא בשנה האחרונה (מאז שבתי נולדה). קיוויתי ליותר, במחילה מטושה גפלה ומאשת המערות.

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•אור שהם
חטוף

חטוף

אלי שרעבי

לא הייתי שורד בשבי בעזה, אני גם לא חושב שהייתי רוצה לשרוד, הכאב הפיזי והנפשי היה מכריע אותי, והייתי מגיע למסקנה שיש חיים כה נוראים שלא שווה לסבול למענם. אבל לא כולם בנויים כמוני.

אלי שרעבי, שורד אוקטובר, מגולל את סיפור השבי שלו, החל מהחטיפה והפרידה ממשפחתו, עבור בימים הראשונים בעזה וכלה בכמעט חמש מאות ימים מתחת לאדמה עד השחרור. הוא חושף בפנינו את הדינמיקה המורכבת עם השובים, כמו גם עם אחיו לשבי, את התמודדות עם העינויים, ההשפלה והרעב המכלה. אבל יותר מכול, שרעבי מציג בפנינו את המנטליות של שורד אמיתי, את הלך הרוח שהיה דרוש עבורו כדי לשרוד – תאוות חיים אמיתית ומחשבה מתמדת שעליו לשרוד עבור משפחתו (ושהקושי שלהם לא פחות משלו).

אני מאמין שבמדינה שלנו כל ישראלי צריך לדעת ערבית, זה יסייע לצמצם מעט את השסעים בחברה, ויכול להיות מאוד לעזר במקרי קיצון, כפי ששרעבי מדגים.
כשהשר לביטחון לאומי הכריז על צמצום המזון לאסירים ביטחוניים לכדי ארוחה אחת ביום, הייתה לכך השפעה ישירה על החטופים, שנאלצו להתמודד מעתה גם הם עם ארוחה אחת פחות, בעודם בלאו הכי סובלים מחרפת רעב מחרידה שלא חוו יהודים מאז תקופת השואה. האם לשר בן גביר אכפת בכלל? האם היה פועל אחרת בדיעבד? אני באמת לא יודע.
אני קורא לעצמי את הספר ואוסף לעצמי כל מני פרטים קטנים שאוכל להיעזר בהם בשעת חירום, אף פעם אי אפשר לדעת.

אני מאמין שהספר עבר את הצנזורה הצבאית והאישית ולא מתאר את מלוא היריעה של ההשפלה, הייסורים והאכזריות של האויב. הוא מסופר בגוף ראשון עבר אבל מתאר בסמליות רק את ההווה, ללא התייחסות למידע שהתגלה בדיעבד, כי בשבי אתה אומנם מתפלש בעבר ומנסה להיאחז בעתיד, אבל קודם כול אתה מנסה לצלוח את ההווה, היומיומי, האכזר והבלתי נגמר.

ניכר ששרעבי היה צריך לפלוט החוצה את יומן השבי שלו, לא רק כחלק מהשליחות האדירה שלו, אלא אולי גם כחלק מתהליך התרפיה האישי. יומן השבי נכתב על-ידי מספר כלל לא יודע, אין כמעט התייחסות לגורל הטרגי של משפחתו ושלו כפועל יוצא מכך עד העמוד האחרון העוצמתי והמרגש.
הייתה חסרה לי רטרוספקטיבה, אך זה הגיוני בהתחשב בזריזות בה יצא הספר לאור בסמיכות לשחרור, ובעובדה שדרוש לכך עיבוד עצמי שאורך יותר מחודשים ספורים.
מעניין כיצד הספר היה מתואר לו נכתב בפרספקטיבה של שנים אחרי ומעניין לא פחות לו שרעבי היה מוציא ספר המשך על התמודדותו עם הטראומה, האובדן ומציאת השליחות בחיים.

בלתי נתפס שבעזה יש עוד חטופים שמצויים בגיהינום הזה, כמו אלון אהל שהסיוט הכי גדול שלו התממש, הוא נותר לבדו בתופת המפלצתית של מנהרות החמאס.

לא הייתי שורד בשבי בעזה, אני גם לא חושב שהייתי רוצה לשרוד, או לפחות כך חשבתי עד שטיל איראני פגע בבניין הסמוך לנו. פתאום הבנתי שאני תאב חיים יותר משחשבתי ושאני מתכוון להילחם על כל רגע אפשרי עם אשתי ועם בתי הקטנה.

ספר חשוב, מומלץ.

לפני שנה•
★★★★★
•אור שהם
נראה בסדר מבחוץ

נראה בסדר מבחוץ

איילת פרטוש עבו

אשמת השורדים שבה ומכה בנו, על כל מי שאיבדנו, שהכרנו והשארנו מאחור. חמישים שנה בדיוק אחרי יום הכיפורים, היא כבר לא מנת חלקם של בודדים, של חיילים, אלא של אומה שלמה. בכל צעד ושעל היא דולקת אחרינו, מבחוץ אולי הכול נראה בסדר, אבל מבפנים, הכול חרב.

יובל למלחמת יום כיפור, מוצא עצמו שלומי, שוב מתמודד עם המוות. הפעם בדמות מחלת הסרטן ששבה ותוקפת את גופו. ענבל, בתו הרופאה ואשת סודו מינקות, נגררת למאבק להציל את האיש הקרוב אליה בעולם וסב נכדיה.

הספר נע בין העבר להווה, בין סיפורו של האב בזמנו ובתו כעת (בגוף ראשון). פרטוש עבו מיטיבה להמחיש את חוסר האונים המשווע בהתמודדות מול מחלה קשה, בדגש על המורכבות הייחודית של בת שהיא גם רופאה. היא צוללת להיסטוריה הפרטית של אביה והחטיבה שלו, כדי לנסות להבין טוב יותר את הפוסט טראומה שלו ושלה.

מה תורם כל הידע, הדיפלומות והמעמד אם ברגע האמת הם לא מסייעים לך להציל את אהוביך. מה הטעם בהיותך רופא, אם אינך מצליח לרפא.

ההלקאה העצמית של המחברת (או בת דמותה) כלפי גורל אביה, ניכרת ביצירה. הלקאה שאני מקווה שהכתיבה והזמן, סייעו לשכך. מאחר שהאהבה אומנם לא ניצחה את המוות (כפי שנכתב היטב בתקציר), אבל היא ניצחה את השתיקה, ובתקווה קטעה בכך, את מעגל הסבל הבין-דורי האישי והקולקטיבי-ציבורי.

יצירה כנה ואמיצה.

לפני שנה•אור שהם
המדריך הישראלי להריון ולידה - מהדורה חדשה ומעודכנת 2006

המדריך הישראלי להריון ולידה - מהדורה חדשה ומעודכנת 2006

ד"ר עמוס בר

אני כל-כולי מצפה לתינוקת, בשל להתמסר כבר לכל הקשיים והשמחה שתכניס לחיינו, ממש כבר לא יכול לחכות.

כשגילינו שאנחנו בהריון, חשתי צורך עז למצוא מקור מידע אמין שייתן מענה לתחום שאני אומנם בקי בו, אך לא די. חיפשתי בנרות את הספר הנוכחי (במהדורתו העדכנית ביותר - 2018), מתוך כוונה בלתי מציאותית להשיג שליטה בעולמנו הכאוטי. למזלי, אחת מהמוכרות באתר פנתה אליי, והסכימה לספק לי את הספר ללא עלות כשגילתה שמדובר בילדנו הראשון (אין כמו אנשים טובים בעולם).

לא בכדי, הספר הזה הפך לאורים ולתומים של עולם ההורות (או לפחות הכניסה אליו). הוא עובר באופן סדור וברור על שלבי ההריון השונים, הבדיקות הדרושות בכל שלב, השינויים בקרב האם והעובר, האתגרים, הסיבוכים וההתאמות הנדרשות, מפריך מיתוסים ומכין את ההורים לצפוי להתרחש במהלך הלידה ובשבועות שאחריה.

המחברים היטיבו להנגיש ולפשט את המידע לציבור הרחב, מבלי לגרוע ממקצועיותם. הספר כתוב בגישה בריאה פיזית ונפשית עבור האישה ובן הזוג המלווה אותה. הסתקרנתי והתרשמתי מהפרק העוסק בתרופות (מלבד אלו ההומאופטיות, אליהן כאיש מדע, אני פחות מתחבר).

חשוב לציין, זהו לא ספר להיפוכונדרים. הוא נפתח במחלות גנטיות אפשריות טרם ההריון וסיבוכים אפשריים במהלכו. אני אישית קראתי אותו טיפין טיפין, בהתאם לשלב בו היינו (עם הפוגה בין הטרימסטרים).

לטעמי, לא מומלץ לקרוא אותו טרם ההריון וכנראה גם לא עד תום הטרימסטר הראשון (לחרדתיים יותר או פחות בינינו).

ולמרות זאת, אדגיש שמדובר במדריך מעולה, הטוב ביותר שנכתב בעברית כנראה.

מומלץ (בהתאם לאזהרות),
ארבעה וחצי כוכבים.

לפני שנה•
★★★★★
•אור שהם
תרנגול כפרות

תרנגול כפרות

אלי עמיר

קיבוץ גלויות הם הבטיחו לנו, שוויון, אחווה וצדק. אבל איך שוויון כשגלות אחת הקדימה אחרת ארצה, כשהילידים הצברים נוהגים בהתנשאות וביתרון תנאים וזכויות?

נורי, נער שעלה עם משפחתו מעירק, מנסה להימלט מגורל המעברות אל חיק הקיבוץ המכיל והעוטף כביכול. הוא נאבק לשלב את עצמו וחבריו בישראליות החדשה תוך נקיפות מצפון כלפי צור מחצבתו.

כבר במחנות העולים, אנו מתוודעים לכישלון מיזוג הזהויות, כאשר כל עדה מתכנסת עם עצמה ועוינת לאחרת, כמו גם, במהלך הסלקציה בגרסה הישראלית – מי לחיים (בקיבוץ) ומי למוות (במעברה).

בקיבוץ התחוללה הפרדה, אינדיבידואליזם של קבוצות, כאשר בני החברה העירקית מבודלים משאר החברות. נורי מוצא עצמו קרוע בין הכמיהה להשתלב לבין צו הלב להישאר נאמן לעברו ומורשתו.

עמיר, שיסודות אוטוביוגרפיים שזורים בספרו, כותב במשפטים קצרים ונוגעים ללב (בסגנון שהזכיר לי את "כל החיים לפניו"). דמויותיו נבדלות זו מזו ומעוררות חמלה והזדהות, כל אחת בדרכה. הוא היטיב להמחיש את האווירה והנוף שחווה נורי בקיבוץ, ביחס לילדותו בבגדד.

הרעיון הקיבוצי תמיד נראה מושלם באידיאה, אבל נוחל כשלון חרוץ במציאות.
בני אדם לא נועדו להסתדר זה עם זה, בין אם זה בקיבוץ גלויות או בחברה הומוגנית לכאורה.
עבודת כפיים ובניית הארץ, אלו הערכים שהתעקשה המדינה להנחיל לנתיניה החקלאים (שמוצאם באקדמיה), רק כדי כמה דורות לאחר מכן (כשהארץ כבר בנויה), לזרוק אותם לכל הרוחות.

עמיר משכיל לבאר את הפער בין העליות - אלו שעלו בגפם ונדרשו להפנות עורף למולדתם ותפיסתה ואלו שלא היו יכולים להתנער מהעבר, מאחר והוא עלה ארצה איתם (המשפחה).
ומה היה קורה לו בני עדות המזרח היו עולים לפני המערב ובונים את הארץ? היתכן ולא היו נוהגים בהתנשאות? סולדים מתרבותם? לעמיר ברורה התשובה.

יותר מכל סופר, עמיר מיטיב להמחיש את תלאות דור המעברה, שאיבד את עולמו, כבודו וזהותו בארץ אוכלת יושביה הזרים. בסיפור התבגרות קוסם, הוא מציג את כישלון כור ההיתוך והשלכותיו על אלו שלא יכלו או התקבלו להצטרף לחברה.

מופת, מומלץ.

לפני שנה•
★★★★★
•אור שהם
העבד [מהדורת 1991]

העבד [מהדורת 1991]

יצחק בשביס-זינגר

כיצד אמור להרגיש יהודי לאחר חמש שנות שבי? לאחר שאשתו, וילדיו וקהילתו נטבחה ברוע בל יתואר? עדיין לעבוד את אלוהיו? עדיין להאמין בו?

יעקב, יהודי אדוק, נמכר לעבדות לאחר שכל משפחתו נספתה. הוא מוצא עצמו שבוי בכפר עוין ורווי עבודה זרה, נאבק לקיים את מצוותיו. יצר הרע מחל לאתגר את יעקב, כשהוא מתאהב בוואנדה ומבקש לגייר אותה ולקיים איתה אורח חיים יהודי. הסיפור מגולל את תלאותיהם של השניים בעוד עידן שכוח אל.

בשביס זינגר כותב בדיוק וברוך, בשפה גבוהה ומענגת. הטבע ביצירתו שליו וקוסם, ובא בניגוד גמור לגורל האדם. המיסטיקה טבועה בכתיבתו בתיאורו את ייסורי הקהילה היהודית לאחר פרעות ת"ח-ת"ט.

היצירה היא לפני הכול, כתב תביעה מאלוהים להבין מדוע הוא מתעלל בעמו הנבחר – האם כה מורכב היה להתקין עולם בו תינוקות אינם נרצחים והמושלים הם רוצחיהם? עולם הוגן בו צדיקים אינם מתייסרים בפני רשעים? לאן מופנים רחמיו של בעל הרחמים?

המחבר מביע את ביקורתו גם כלפי אחיו היהודים, שמתפארים בקיום מצוות בין האדם למקום, מבלי להבין בכלל כיצד הזלזול בקיום המצוות בין האדם וחברו הוא שממיט עליהם חורבן.
הספר גדוש בהגיגים פילוסופיים שדנים בנושאים כמו זהות ושייכות, בחירה חופשית, שבירת מוסכמות, חירות, משמעות וטבע האדם. כולם פרט לצמחונות אולי, הולמים את התקופה המתוארת, בדומה להיום.

העולם הפך לבית קברות אחד, נראה שהיהודים התרגלו, אבל בשביס זינגר לא התרגל. הוא מוחה כנגד העוולות שדור אחרי דור כופה הבורא על עמו הנבחר ועל הבריות ככלל.

קשה שלא לקשר לשביעי באוקטובר,
מופת.

לפני שנה•
★★★★★
•אור שהם

ביקורות נוספות על "ארץ אבות - מהדורה מחודשת"

ארץ אבות - מהדורה מחודשת

ארץ אבות - מהדורה מחודשת

רוברט האריס

****


אז מה היה קורה, באמת? אילו היטלר היה מנצח?

אז העולם, אין ספק, היה נראה אחרת. הרוסים היו מפסידים ונמוגים, בנות הברית היו נכנעות, האו"ם, מטבע הדברים, לא היה קם, מכאן שגם כ"ט בנובמבר, או הכרזה על מדינת היהודים... בעצם, איזה יהודים? הגרמנים היו גומרים את המלאכה, הפיתרון הסופי היה באמת סופי, וגם לישראל, יש להניח, היו מגיעים ביום מן הימים, כך ששליחי הסוכנות לא היו מגיעים לעיירה פשמיש שבפולין (בין השאר כי לא היתה יותר פולין), ולא היו מוצאים בבית של אישה פולניה נוצריה את הילדה הקטנה פלה שוואם בת השמונה, לא היו משכנעים אותה לעלות ארצה בדיבורי כיבושין על חול ים ותפוחי זהב, וכך גם לא היתה עולה על ספינה ולא היתה מגיעה לחופי תל אביב, לא היתה עוברת גלגולים שונים עד שהיתה פוגשת את אבי, וגם לא היתה מביאה לעולם את אחי ואחיותיי... וגם לא אותי.

רוברט האריס לוקח את משחקי המחשבה הלא-מדעיים בעליל של "מה היה אילו" ומקדם אותם בדמיונו לא צעד אחד, כי אם עשרים שנה קדימה, עד לאמצע שנות הששים. הוא מייסד עולם דמיוני, ובו גרמניה עצומה חולשת על מחצית מהעולם. זה עולם בלתי מתקבל על דעתנו היום, ממש כמו שעולם עתידני סטייל "דו"ח מיוחד" הוא הזוי ובלתי נתפס. כן, יש בו מרכיבים שאני יכול לזהות, או לדמיין בעצמי, אבל קשה לי לעכל שהמציאות היתה מתקדמת בצעדי עקלתון כה שונים ממה שלמדתי להכיר כ"ההיסטוריה". העולם שהאריס בונה מרגיש אמיתי ומצמרר, פשוט כי הוא פורט אותו לאלפי פרטים, החל מארכיטקטורת-הניצחון הבומבסטית של ברלין, דרך קורותיהם-האלטרנטיביות הכה-שונות של אישים כמו היטלר או היידריך, צ'רצ'יל או קנדי, וכלה בצורת המחשבה וההתפתחויות בעולם כזה שלא התעורר הלום-קרב מקץ מלחמת עולם אלא השלים עם מציאות שונה באופן דרמטי, שאין בו מלחמה קרה וגוש סובייטי וקומוניזם אבל יש גם יש במרכזו מעצמה איומה, טוטאלית, אימפריאליסטית, ושזכויות אדם וערכים מובנים-מאליהם-היום של שוויון, אינדיווידואליזם וחירות הם ממנה והלאה.

מה שיפה כאן הוא שהאריס כתב סיפור מתח על מפקח במשטרת ברלין שמוצא גופה. לכאורה, הוא בכלל לא צריך את כל סיפור המסגרת האקסטרווגנטי של המציאות החלופית, פשוט כי סיפור המתח הבסיסי הוא מעולה בזכות עצמו - אבל דווקא במציאות כזאת, שבה "היעלמם" של מיליוני יהודים הוא בגדר סוד שלא הגיעה לידיעתו של העולם - סיפור המסגרת מעניק תוקף עצום למשהו שהוא לכאורה פעוט ערך - סתם חקירה קטנה של רצח בתיזמון מבאס - שבוע לפני יום הולדתו ה-75 של הפיהרר.

אבל זה לא קרה. אני כותב פה את הביקורת. ניצחנו.


****

לפני 13 שנים•
★★★★★
•אלון דה אלפרט
ארץ אבות - מהדורה מחודשת

ארץ אבות - מהדורה מחודשת

רוברט האריס

מועקה.
אבל למה? הם הרי הפסידו והוא הרי התאבד.
בכל זאת, מועקה.
כי הספר הנפלא הזה משרטט את היומיום, את הרגיל, את הפשוט והמקובל.
את המציאות.
זו שהייתה קיימת אם הם היו מנצחים.
ובספר הזה כבר כולם קיבלו את הדין, כי המלחמה הסתיימה לפני יותר מ-20 שנה והרייך השלישי מנהל את העולם
והעולם? כמנהגו נוהג.
ונכון, כמו תמיד מתגלה שגם בלב לבו של הרוע, באמצע הגיהינום הפשוט והרגיל, יש אנשים, יש בני אדם.
וסיפור המתח המצוין הזה מתאר איך הם נאבקים להישאר אדם, גם כשמי שמנהל את חייהם הוא השטן.
ספר כמו שהיו כותבים פעם, שמיועד לאנשים שיודעים ואוהבים לקרוא, יודעים ואוהבים היסטוריה, יודעים ואוהבים להשתמש
בדמיון שלהם. לא לאנשים שהחליפו את כל זה באפליקציה.
וזה ספר שישאיר לכם דברים שאף אפליקציה לא תשאיר לכם לעולם.

לפני 13 שנים•ליאור
ארץ אבות - מהדורה מחודשת

ארץ אבות - מהדורה מחודשת

רוברט האריס

חברות וחברים כזה ספר מזמן לא קראתי!
כמה אזהרות לפני שמתחילים לקרוא את הספר הזה:
כוססי הציפורניים – אנא שימו לב... אתם תכססו החל מהפרק השני....
המכורים לקפה-תכינו קנקן קפה...
אוהבי הנשנושים- תכינו קערה ענקית....
לכל אלה שלא רק מניעים את העיניים על גבי אותיות ומשפטים ומניעים גם את הרגליים:
הספר הזה הוא בדיוק כמו ריקוד "סירטאקי" המוכר מ"זורבה היווני"... מתחיל לאט לאט ופתאום המוסיקה מתגברת ומתגברת ומתגברת... וכך גם קצב הניתורים...
אני הרגשתי בדיוק כמו אצן שמתחיל את ריצתו לאט לאט, לפי קצב פעימות ליבו ולקראת הסוף חוצה את המשוכה ומרים את הידיים...זו התמונה המוכרת לנו מכל תוכניות הספורט נכון?
את הספר הנוכחי פגשתי לפני זמן קצר באחת מרשתות השיווק. אחזתי אותו בידיי, קראתי את הכריכה האחורית שסקרנה אותי, אך החלטתי להשיב את הספר לערימה ולוא רק בגלל דבר אחד: "התמונה המצמררת שעל גבי הספר".
הספר מחולק ל-7 פרקים וכל פרק הוא המשכו של הקודם. הפרק הראשון מתחיל ב-14.4.1964.
מארץ' זאווייר – בלש במחלקת הרצח של משטרת הפלילים בברלין (קריפו). בן 42, גרוש+בן, רזה עם שיער אפור, בעל עיניים צוננות המסתמך תמיד על כוח המוח ולכן נקרא על ידי חבריו "שועל".
בלילה גשום וקר הוא נקרא להתחיל בחקירה עקב מציאת גופה של אדם שמן (כ-110 ק"ג). הגופה נמצאה על גדות אגם מחוץ לברלין כשבגד ים כחול לגופו ורגל שמאל חסרה. את הגופה מצא הרמן פרדריך (צוער מבסיס סמוך) שנהג לרוץ לבד כל יום.
ומה קורה בברלין בתקופה הזו?
כולם מתכוננים לחגיגות יום ההולדת של אדולף היטלר שאמור היה להיות בן 75 בשנה זו (הפיהררטאג). גרמניה עורגת לקירוב לבבות עם "אמריקה הגדולה" לאחר "המלחמה הקרה". באותה עת גם מגיע גי'ף קנדי –נשיא ארצות-הברית לבקר בברלין.
ברלין של גרמניה כאבה עדיין את תסביכי המגלומניות שלה.... ציטוט עמוד 36: "גבוהה יותר, ארוכה יותר, גדולה יותר, רחבה יותר, יקרה יותר...אפילו בניצחונה, חשב מארץ', גרמניה סובלת מתסביך הנחיתות של העני שעלה לגדולה. שום דבר לא עמד בפני עצמו. היה צריך להשוות כל דבר אל מה שהיה בידי הזרים..."
בפרק הראשון -14.4.1964-מתגלים פרטי הטובע שיש לו תיק פלילי והוא נעצר כבר בעבר (*) ב-9.11.1923 ולתאריך הזה יש משמעות מיוחדת... ציטוט עמוד 49: "אה! אני בטוח שאפילו אתה יכול לעמוד על המשמעות של התאריך".
פרטי הטובע: ד"ר יוזף בוהלר, אלמן, ללא ילדים, יש לו אחות אלמנה-אליזבת טרינקל. חיי בגפו, חבר במפלגה הנציונאל סוציאליסטית מ-1922, עבד כעורך-דין פרטי של הפיהרר והיה סגן נשיא של האקדמיה למשפטים.
בפרקים הבאים החקירה מסתעפת ומסתבכת וכמו בכל סיפור מתח יש גם אישה. מארץ' מתחבר לעיתונאית אמריקאית אטרקטיבית. בהמשך יש גופות נוספות שמתגלות, מעצרים, מרדפים, פיתולים, הפתעות, טויסטים, אנשים מצטרפים ונעלמים וגם כמה תיאורים קשים. (אזהרה לכל בעלי הקיבה הרגישה).
מארץ' הוא היה שונה "מהם". הוא קיבל ממני ליווי לאורך כל הספר וככל שהתקדמתי בקריאה חיבבתי את השם שחבריו הצמידו לו -"שועל". הוא היה בלש וחוקר אמיתי. איש קשוח, שנון ונבון שלא ידע שיגלה אמת זוועתית על ארצו שתשפיע על חייו.
דוגמא למחשבות של מארץ':-
עמוד 189 ציטוט: כמה שזה מוזר, חשב מארץ' אחר כך, לחיות את חייך מתוך חוסר ידיעת העבר, העולם שלך, אתה עצמך. ועם זאת, כמה קל לעשות את זה? אתה עובר מיום ליום, הולך בדרכים שאחרים זימנו לך, לעולם אינך מרים את הראש-שקוע בהיגיון שלהם, מחיתולים ועד תכריכים. זה סוג של פחד."
זאוויר מארץ' היה סקרן והעיקו עליו שאלות רבות, אך הוא ידע שאסור לו לשאול אותם כגון:
לאן נעלמו היהודים? איפה משפחת וייס שהתגוררו בדירתו לפני שהוא איכלס אותה?...
רוברט האריס בנה עלילה מעניינת על ניצחון הנאציז'ם וכיבוש כל אירופה.
שימו לב, השנה היא 1964. מלחמת העולם השנייה הסתיימה ב-1945... אין ספק שנעשה כאן שילוב יפה של עובדות היסטוריות והתוצאה:
אריגה של עלילה בדיונית מרתקת.
העלילה מצמררת בקטעים מסויימים, מרתקת, קולחת, שנונה, מעניינת ומסקרנת כאחד.
אני חושבת שמהספר יהנו מגוון רחב של קוראים: חובבי ההיסטוריה, המדע הבדיוני ובודאי שקוראי ז'אנר "המתח".
הספר מומלץ בחום רב, מעורר מחשבות והירהורים ומצמרר לחשוב מה היה קורה אילו אדולף היטלר היה מנצח?
אצלי הספר הזה מקבל 5 כוכבים מתוך 5.
אל תפספסו אותו, חפשו אותו ואל תיבהלו אתם עשויים להישאב אליו...
קריאה מהנה מצפה לכם!
לי יניני

לפני 11 שנים•
★★★★★
•לי יניני
ארץ אבות - מהדורה מחודשת

ארץ אבות - מהדורה מחודשת

רוברט האריס

בתור מי שמאוד אוהב את הז'אנר של היסטוריה חלופית ואת השאלה "מה היה קורה אילו X היה קורה במקום Y?" מאוד נהנתי מהספר (בעיקר כשמדובר על היסטוריה שבה היטלר מנצח במלחמת העולם השנייה). אין ספק שלכתוב ספר מסוג זה הוא אתגר רציני וזו הסיבה שאין הרבה ספרים כמו "האיש במצודה הרמה" של פיליפ ק' דיק, "על החוף" של נוויל שוט והספר הזה מאת רוברט האריס. עם זאת כל הספרים האלה לא לוקחים את הז'אנר עד הסוף וההיסטוריה שהם יצרו משמשת לרוב רק לרקע העלילה כאשר הסיפור המרכזי סובב סביב דמויות שמנהלות כמו בכל ספר רגיל, זאת הסיבה שאני עדיין מכחה לספר שיכתב על עולם שבו הנאצים ניצחו במלחמה ואיך העולם הזה נראה כאשר הפוליטיקה וההיסטוריה הם מרכז העלילה. האלמנט הנוסף שהופך את "ארץ אבות" לספר טוב כל כך הוא השילוב הזה בין מתח והיסטוריה שגורם לקוראים לקרוא עוד ועוד. מומלץ מאוד!

לפני 7 שנים•
★★★★★
•אדם
ארץ אבות - מהדורה מחודשת

ארץ אבות - מהדורה מחודשת

רוברט האריס

"לפתע אירופה מדברת גרמנית"

"Suddenly Europe is speaking German"

Volker Kauder, who holds the powerful post of conservative parliamentary group leader, told the CDU's annual party conference in Leipzig, in a remark that may fuel fears in some countries that Germany is becoming too dominant in the euro crisis.

זה נאמר לא מזמן (2011), ורוברט האריס, סופר "ארץ אבות" חושד בהקדמה המעניינת למהדורה המחודשת, שזהו סוד המשיכה של הספר שלו שהשפיע יותר מכל ספריו האחרים, וממשיך להשפיע אפילו על קוראים צעירים.
הענק הגרמני הזה שיושב באמצע אירופה עדיין מפחיד את כולם, וכמו הרבה פחדים אחרים, הוא מושך את האנשים ומבעית אותם בו זמנית.
אני חושב שיש משהו בזה, אז והיום.

להמון אנשים נראה שמציאות אלטרנטיבית שכזו בה גרמניה ניצחה במלחמת העולם השנייה, הייתה יכולה להתקיים בקלות.
נכון המון ספרים נכתבו על למה לא, ולמה לא יכול להיות, ואיך טעו הגרמנים והיטלר בראשם, אבל איך להגיד את זה, זה אולי משכנע רציונלית אבל לא משכנע את התחושה.
התחושה הזאת שניצלנו, מי שניצל, על חוט השערה, וכמעט והכל היה משתנה, אחר, והעולם היה נחלק בין שתי מעצמות, ארה"ב וגרמניה.

אהבתי את הספר מאוד, אחד מספרי המתח הטובים ביותר שקראתי. אבל זה לא הכל, זה רק הרובד העליון של הספר, מהנה מאוד, מותח מאד ומפתיע מאד אמנם – אבל יש בו הרבה יותר – הרבה יותר שעושה את הספר ליותר טוב.

האריס יכול היה לעשות ברומן מה שהיסטוריונים לא יכולים, כדי שלא ילעגו להם, ולנסות ולענות על השאלה של "מה אם?", "מה אם גרמניה הייתה מנצחת?" ובונה ביד אומן עולם מפורט, קר, אפור, רטוב וכל כך גרמני.
התוצאה הוא ספר מעולה, עם המון רבדים, התייחסויות לאירועים הסטורים, והמצאות על העתיד האלטרנטיבי, שמסבירות יותר מכל את התהליכים שקרו אז, ולאן היו בוודאי מובילים אם לא היו נגדעים ב-1945.

איך החלום של "מרחב מחיה" היה קורה?
איך הייתה גרמניה שולטת על המון תושבים עוינים לה?
איך המפלגה ומוסדותיה היו ממשיכים לפעול בזמן "שלום"?
איך העולם היה מתנהג לגרמניה?
איך היו הגרמנים מסבירים, אם בכלל, את היעלמותם של...? מי? יהודים? מה זה, היו כאלה בכלל, כן אה... אולי הם נעלמו למזרח? למה לשאול? למה לטרוח הרי לא ממש אהבנו אותם?

ועוד ועוד...

כל חלק בספר, ובתוכו, רווי בציטוטים וקטעי מסמכים אוטנטיים מצמררים, שמדביקים את הבדיון למציאות – ומבהירים טוב יותר מה קרה, לאן זה היה מוביל.

נקודה מעניינת היא ההתייחסות לאמריקנים? הם הצד השני הטוב לכאורה, אך גם הוא הצד שמשתנה בגלל המצב, והֶר קֶנֵדי – אבא של אותו קנדי הזכור לטוב(?) – מסתגל לעולם החדש, ומנתב את טובת אמריקה והעולם, לחיבוק עם מחוללי הזוועות. מה לעשות צריך לחיות עמם... הבחירה בקנדי היא מעניינת, ביקורת סמויה אולי על הנשיא, על האבא (האנטישמי והנוכל הלא קטן) והמשפחה האהובה שם באמריקה.
הבחירה של האריס בג'וסף קנדי מראה איך אירוע בצד אחד של העולם היה יכול לשנות את ההתגלגלות של התרחשויות בקצה השני, כך שהאבא נבחר - נהדר!

"לפתע אירופה מדברת גרמנית", זה היום, ואולי זה טוב לאירופאים ולעולם, אולי לא, אבל זה בהחלט משהו שמצמרר, ומפחיד, זה קרה פעם, זה יכול לקרות עוד פעם?

ספר מצוין, על זמני, מפעים ומשכיל.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•ניר
ארץ אבות - מהדורה מחודשת

ארץ אבות - מהדורה מחודשת

רוברט האריס

לקראת יום השואה הממשמש ובא והתזכורת השבועית בכותרות לכך שבמרחק כמה קילומטרים מאתנו מתבצעת שואה שלכל העולם נוח להפנות אליה גב ולהתמקד בנושאים אחרים, שלפתי את הספר הזה מהמדף.

ז׳אנר ההיסטוריה האלטרנטיבית ( alternate history ) הוא כעת סוגה ספרותית מבוססת ומרובת ספרים, אבל הספר הזה שיצא ב-92׳ היה, לדעתי, מהראשונים ומהבולטים שבה, והעובדה שהוא חוקר את האלטרנטיבה של ״מה היה קורה אילו״ בהיסטוריה כה קרובה וכה טראומטית מעמתת את הקורא לא רק עם הזעזוע של העבר אלא עם האימה (המוצדקת) של מה קורה בהווה ומה עלול לקרות בעתיד.

בהיסטוריה האלטרנטיבית שמציע הספר הזה, גרמניה ניצחה בקרב על אירופה ושולטת על מרביתה, בבריטניה מולך אדוארד ה 8 הפרו נאצי, והמלחמה עם רוסיה נמשכת עוד ועוד לתוך שנות ה60. ארה״ב נצחה את יפן אך בעקבות פיתוח נשק גרעיני ע״י הגרמנים העובדה שהם מאיימים על ארה״ב יש שיווי משקל שביר ומלחמה קרה מול ארה״ב.
כעת, בשנות ה60 של המאה ה20 האלטרנטיבית, האימפריה של הרייך השלישי נערכת לחגוג את יום הולדתו ה75 של היטלר ברוב הדר וגולת הכותרת שלו- ביקור היסטורי של נשיא ארה״ב
ג.פ. קנדי שמסמן התחממות היחסים והתפייסות בין 2 המעצמות.
בלש משטרה שחוקר מקרה רצח של בכיר לשעבר במשטר הנאצי מוצא עצמו בסבך של פוליטיקה ושקרים שנועדו להסתרה וכיבוס העבר הנורא כדי שלא יעמוד בדרכו של העתיד.
העלילה הבלשית מסקרנת וכתובה לא רע אך היא כמובן לא החלק החשוב בספר אלא השאלות הטורדות מנוחה של מהי בעצם ההיסטוריה, מי קובע אותה, וכמה קל להתעלם ממנה ומשאלות של מוסר כשהתשובות מפריעות להתנהלות הפרקטית של החיים.
נעים לחשוב בצורה חד מימדית ומנחמת שבמלחמת העולם השנייה הרעים הפסידו והטובים נצחו, אך למי שמתעניין בהיסטוריה יש תמונה מורכבת ופחות נעימה על מיהם אותם ״טובים״. לאמריקה היה נוח להפנות את הגב ולהתעלם למרות כל הדיווחים של השמדת היהודים, והיא עשתה זאת בכיף, ולולא פרל הרבור אין כל ביטחון שהיתה מצטרפת לבריטניה בקרב על אירופה.
גם בבריטניה משפחת המלוכה היתה ממוצא גרמני ובקשרים טובים עם המשטר הנאצי, והמלך אדוארד ה-8 שויתר על כס המלוכה עבור אהובתו וואליס סימפסון היה אוהד נאצי נלהב שאף ביקר את היטלר. האפשרות שכל זה היה נגמר אחרת עבורינו, היהודים, ושהעולם היה ממשיך בענייניו כרגיל היא יותר מסבירה, ואפילו מתבקשת. בספר, שלטון הרייך עושה מאמצים להמשיך את ההסתרה של הפתרון הסופי כדי לא לפגוע ביחסים העתידיים עם ארה״ב, אבל האמת שאפשר היה ללכת יותר רחוק ולהראות שגם לארה״ב אין שום עניין בגילוי האמת כיוון ששני הצדדים מעוניינים בלשים את ענייני העבר הלא נעימים מאחור... האם בעלות הברית לא הפקירו חצי אירופה ואת אזרחי בריה״מ לחסדיו של סטלין, דיקטטור נורא פי כמה מהיטלר, עבור שיתוף פעולה במלחמה מול גרמניה ויפן?

זה אולי לא ספר שיפיל אנשים שמתעניינים ובקיאים בהיסטוריה של מלחמת העולם השנייה, אבל אפילו לכאלה אני חושבת שהוא מציע נקודת מבט אחרת, לא של היסטוריון, אלא של אדם רגיל מהשורה, אדם שבסך הכל מנסה להיות טוב והגון, ומגלה שהמצפון הפרטי שלו והפעולות שלו לא מסוגלים להשפיע על מהלך העניינים. לצערי, אני חושבת שכולנו יכולים להזדהות עם הסיטואציה הזו.

לפני 8 שנים•גלדריאל
ארץ אבות - מהדורה מחודשת

ארץ אבות - מהדורה מחודשת

רוברט האריס

קראתי את הספר "ארץ אבות" בשבוע של "הקרב על המילקי" . שבוע שבו נשמע קולם של ישראלים שעזבו את הארץ לברלין בגלל שהמילקי שם זול יותר, יוקר המחיה גבוה פחות, החיים טובים יותר, או משהו בסגנון. רק שם הספר - "מה היה קורה אילו היטלר ניצח" גורם לי לצמרמורת. מה באמת היה קורה? כנראה שלא משהו טוב במיוחד.
העלילה מתרחשת ברובה בברלין, שם על רקע שלטון הנאצים בארופה, מנסה חוקר אחד לפענח פרשיית רצח. הספר טוב ומעניין, כתוב היטב וזורם. ו מ ז ע ז ע ...
למרות שאנחנו יודעים את העובדות ושומעים את הסיפורים לגבי מה שקרה שם, זיעזע אותי לקרוא את העדויות דרך העיניים של הצד השני, של הנאצים. תיאורים קרים ועובדתיים, כאילו מתארים את תהליך העבודה במפעל ייצור כלשהו. וכשסיימתי לקרוא זיעזע אותי לחשוב שאפשר לעבור לגור שם, מכל סיבה שהיא, מוצדקת ככל שתהיה.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•גל
ארץ אבות - מהדורה מחודשת

ארץ אבות - מהדורה מחודשת

רוברט האריס

אוקי וואוו. פשוט וואו!!!
#אני חייבת לציין שרק לפני מספר דקות סיימתי את הספר אז אני עדיין בהלם קרב#
אז את ארץ אבות התחלתי לקרוא לפני קצת יותר מחודש, והסיבה היחידה שלא סיימתי אותו בערך תוך יום-יומיים הייתה כי הייתה לי בגרות בהיסטוריה.. על נאצים.. והדבר האחרון שבא לך לעשות אחרי שסיימת בגרות בהיסטוריה זה לקרוא עוד פעם על הנאצים. אז כמובן שלקח לי כמה זמן עד שחזרתי אליו, פשוט לא יכולתי להפסיק!
מכירים את הספרים האלה שתוך כדי שאתם קוראים אותם את מדמיינים בראש קולת רקע? זה בדיוק אחד מהם!

אני לא אוהבת ספרי משטרה וכדומה, ממש מתעבת אותם למען האמת.. אבל הספר הזה הוא משהו אחר, אין ספק כי העלילה המרכזית יכלה להתקיים ללא סיפור הרקע של מה היה קורה אילו הנאצים היו מנצחים במלחמת העולם השנייה, אבל "סיפור הרקע" -(טוב, בערך) הוא סיפור משל עצמו, ההערות הקטנות של הדמות המרכזית על האימפריה הגרמנית הגדולה מעניינים לא פחות מתעלומת הרצח של הבכירים במששל.

~אזהרת ספויילרים~
.
.
.
~באמת אבל באמת ספויילרים, אם אתם לא רוצים להרוס לעצמכם את הספר תפסיקו לקרוא עכשיו!!!!~
.
.
.
הסוף של הספר הוא פשוט אדיר,נוראי,מעצבן,גאוני ולא יודעת עוד איך לתאר אותו!!! >__<!!!!!!!!!!

ספר מדהים, מעולה!!!!!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•בוטן
ארץ אבות - מהדורה מחודשת

ארץ אבות - מהדורה מחודשת

רוברט האריס

ספר מתח שאהבתי מאוד.
שנות השישים.היטלר ניצח במלחמה ושולט על גרמניה ועל חלקים נוספים באירופה.
בכירים בממשל נמצאים מתים בנסיבות חשודות.
אמנם גם רוברט האריס נופל כמו רבים אחרים לקלישאה של הבלש הבודד,
הגרוש,העייף וסחוט ריגשית,שלא הולך עם הזרם הכללי.
אבל הרעיון מצויין.תיאור מדהים של מה היה קורה אם....
וסיפור בלשי טוב.

לפני 13 שנים•לוליטה