בארץ האבות מתו אבות אבותינו, נרצחו בשואה, רק שהיא מעולם לא כונתה כך, כאילו מעולם לא התרחשה.
אחד עשר מיליון יהודים נשלחו מזרחה, מה עלה בגורלם? איש לא שואל, לאיש לא אכפת.
גרמניה ניצחה במלחמת העולם השנייה, וחולשת במישרין ובעקיפין על מרבית אדמת אירופה. כבר עשרים שנה שהצבא האדום בולם את הגרמנים, בסיוע ארה"ב, איתה מתנהלת מלחמה קרה.
זאוויר מארץ', בלש במשטרה הנאצית, נקרא לחקור מקרה בו נגלית גופת אדם על שפת אגם. מקרה סטנדרטי לכאורה, עד שמתבררת זהות הגופה. אט אט, נחשף הבלש לסוד שקברה האימפריה הנאצית, ושעלול כעת להפילה.
האריס מיטיב לכתוב, לברוא דימויים ולהותיר את הקורא במתח. מהרגע הראשון הוא מכניס אותנו לאפלוליות זירת הרצח, שתואמת את אפלוליות המשטר. ניכר כי ערך מחקר מקיף וביצע מלאכת מחשבת טרם הכתיבה.
החקירה מתנהלת בימי ההכנה לפיהררטאג, יום הולדתו של הפיהרר אדולף היטלר, כאשר שיא העלילה מתנקז ליום החג עצמו. היצירה משלבת דמויות נאציות היסטוריות שבפועל התאבדו או הוצאו להורג בנירנברג ומתארת את מעלליהם עשרים שנה לאחר מכן. מי שמצפה שהיטלר יהווה דמות מפתח בעלילה, צפויה לו אכזבה.
האריס מדגים היטב כיצד המנצחים כותבים את ההיסטוריה – אמריקה הקפיטליסטית מושחתת, מלאה ביהודים ושחורים, בגנגסטרים אלימים שמעבירים את זמנם במופעי ג'אז ירודים או מועדני חשפנות נלוזים. כפי שמבהירים המוזיאונים הרבים הפזורים ביבשת, הפושעים האמיתיים, היחידים למעשה, הם הבולשביקיים הרצחניים. אין רוע שמשתווה לרוע של סטלין והקומוניסטיים.
עם זאת, מתברר כי גם סדקים ראשוניים באמונה מתגלים בקרב הדור הצעיר של הרייך. כאשר הבלש מארץ' בראשם.
לא מובן מאליו, שסופר לא יהודי שם לו למטרה להביא לידיעת הציבור הרחב את זוועות השואה. חשיפת הזוועות בעיניי הדמויות הראשיות עורר בי (בדומה אליהים) זעזוע וחלחלה. מעניין כיצד הקורא האובייקטיבי הגיב לחלק הנ"ל.
הסופר לא חס על הגרמנים, גם בתרחיש של ניצחון הרייך, לדידו הם ידעו אודות גורל היהודים (גם אם לא לפרטי פרטים).
מהו עתידו של הבלש ההגון היחיד, החוקר פרשית רצח, בגרמניה רוצחת ההמונים?
רומן ביכורים מרשים,
כמעט ארבעה וחצי כוכבים.










![אנה קארנינה [מהדורת 1999 - א' / ב']](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers4/48864.jpg)







