מבחינתי הספר הינו אכזבה, אך בצידה הוא עורר בי שוב הרהורים על מציאות, דמיון וספרות.

בשנות ה60' של המאה הקודמת השמרנות עדיין שלטה. אישה שילדה מחוץ לנישואים, במיוחד אם באה מ"משפחה טובה", נחשבה מופקרת ובושה למשפחה. הילד כונה "ילד בלתי חוקי". בארץ השתמשו גם במושג "ממזר", אף שהוא אינו תואם את המשמעות ההלכתית של המושג. אם לא הספיקה הבחורה לבצע הפלה (בלתי חוקית, כמובן), היא הורחקה מסביבתה למעונות מיוחדים לנערות/בחורות במצבה. ברוב המקרים, זמן קצר לאחר הלידה נלקח ממנה הילד ונמסר לאימוץ.

על רקע זה מתאר הספר את קורותיה של צעירה אנגלייה בשנות ה-60', שילדה ללא נישואין ובתה אומצה ע"י משפחה אחרת, ואת קורות המשפחה שהקימה האם אחר כך. האם נפטרה בעודה צעירה יחסית, ובהמשך תפגוש הבת שאומצה את משפחת אמה הביולוגית. המפגש הזה יחולל סערה גדולה בכל אחד מבני המשפחה, במיוחד באחת האחיות ובאב. כטיבם של ספרים מן הסוג הזה, העלילה עתירה בסודות ושקרים שמתפצחים בסופו של דבר.

פתיחת הספר איטית ולא מעניינת דיה. נדרשים כ-100 עמודים עד שהעלילה הופכת קצבית. הקצב הזה הוא מלודרמטי וטלנובלי ומתאמץ יותר מדי ללכוד את לב הקורא . לכן הספר גם עתיר טוויסטים, שחלקם נראו לי מופרכים לגמרי.

כבר הבנתם שאותי הספר לא שבה, אבל מה בדבר המופרכות אותה הזכרתי?
האם בכלל יכולה להיות "מופרכות" בספרות?
הרי על לשוננו שגור הביטוי "המציאות עולה על כל דמיון". ניסיון חיי הלא-קצרים לימד אותי כי אכן טמונה אמת במשפט זה. אם כך, האם ראוי שאייחס מופרכות לספר שכולל תופעה או אירוע שלא נקרו בדרכי, לא עלו על דעתי ולא שמעתי עליהם מעולם? האם יש באפשרותי להוכיח שלא התרחש כדבר הזה באיזשהו מקום ובאיזושהי נקודת זמן על פני הגלובוס הגדול שלנו? האם מבחינה זו, על הספרות ללכת רק בשבילים שלכל היותר אינם מתרחקים יותר מדי מדרך המלך? האם עליה להתנזר מקווי עלילה נדירים ו"יתומים" (מלשון "מחלות יתומות" שהן נדירות מאד, שמספר החולים בהן זעום ביותר, וכך גם מספר השומעים עליהם).
אם אנו מאמינים ב"המציאות עולה על כל דמיון", האם יש לנו בכלל זכות לדבר על מופרכות?

עד כאן מחשבותיי בנושא.
למען האמת, לא תמיד הן מתיישבות עם רגשותיי.

ספר נחמד מאוד, חביב, קריא. קחו גם 3.5 כוכבים באמת...
לא עובר אבל מעבר לכך. כל כך ברור לי שאני צריכה להזדרז לכתוב עליו ביקורת כי הנה עוד דקה אני אשכח על מה הוא היה בכלל.
פשוט מהספרים האלה שאתה לא יכול לשים את האצבע על מה הבעיה אבל הספר לא מתרומם למחוזות של 'בלתי נשכח' למרות שעל פניו הוא באמת עשה את הכל כמו שצריך: עלילה מתקדמת, דמויות, סוף ברור...

עלילה די ברורה של בחורה צעירה החוקרת את עברה של אימה שנפטרה לא מכבר והשאירה אחריה הרבה סודות. הבחורה חוקרת את נסיבות הבאתה לעולם בתקופה מאוד שמרנית שכבוד המשפחה וכבוד האישה (כפי שהוגדר אז כמובן) היה ערך עליון.
הספר רץ בשני קוים מקבילים:
1. האם בשנת 1958 בהיותה נערה צעירה, מתמודדת עם אמא חולת סרטן בימיה האחרונים ואבא קר, פרמיטיבי וקשה.
2. הבת שלה בהווה שמנסה להתחקות אחר מעשיה של האם באותו עבר מסתורי.

כך מתקדמת העלילה ולאט לאט נחשף כל הסיפור הקשה והמטריד של נשים צעירות רווקות שטעות אחת סימנה אותן כלא ראויות להשתלב בחברה וכ'סחורה פגומה'.
הדמויות משום מה לא נכנסו לי ממש ללב, לא התחברתי כמו שחשבתי שאפשר בסיפור כזה.
העלילה אכן מעניינת ברמת התוכן אבל כנראה חסר אותו מרכיב סודי שגורם לך להתרגש לפעמים מספרים.

זהו סיפורה של משפחה ובמיוחד של אם המשפחה שמסופר על ידי הבת. לאורך כל הספר משולבות שתי תקופות: העבר שמתאר את ילדותה של האם והווה שמתאר את ניסיונה של הבת להתחקות אחרי חייה של האם כדי לנסות ולהבין יותר טוב את מערכת היחסים ביניהם. ספר נפלא שלא יכולתי להניח מהיד.

ספר מקסים! סיפור אנושי מרגש על אם אמיצה שחיה בחברה שמרנית ומאד לא סבלנית כלפי הריון מחוץ לנישואים. סיפור מרתק, נהניתי מכל רגע. ממליצה בחום!

הסיפור נע בין שתי תקופות, לסירוגין:

שנת 1999 – הווה, סיפורה של אדי, בתה הבכורה של אליזבת שנפטרה בנסיבות טרגיות.
שנת 1958 – עבר, סיפורה של אליזבת האם.

כשאליזבת הייתה בת 17, אמה גססה מסרטן הריאות. כדי למנוע ממנה את הימים האחרונים של אמה, היא נשלחת לבית חוף באנגליה. אליזבת מגעגעת אבל שומרת על אופטימיות ומקווה לחזור הביתה כשאמה תחלים. היא מכירה חברים, מבלה איתם ואפילו מתאהבת, אהבה מסוכנת שתמיט עליה אסון ותשפיע על חייה לנצח.

בשנת 1999, שנה לאחר פטירתה של אליזבת, בחורה בשם פיבי מגיעה לביתה של אדי ומספרת לה שאליזבת היא גם אמה הביולוגית, כלומר הן תאומות. אדי המומה ולא מאמינה. היא מנסה לשאול את אביה אבל הוא מתמוטט. פיבי לא מרפה מאדי ומנסה לשכנע אותה שיש כנראה דברים שהוסתרו מהן.

כשמגיעה שיחת טלפון מגבר זר שמחפש את אמן, הן מבינות שיש הרבה דברים שהן לא יודעות והן מחליטות לצאת ביחד למסע כדי לגלות האם זה נכון שהן תאומות ומי היא בעצם אליזבת, האם.

במסען הן יגלו סודות שהוסתרו, ישמעו את סיפורן של נשים אמיצות בחברה שמרנית שנאלצו למסור את ילדיהן לאימוץ. הן יגלו מה עבר על אמן, עם מה הייתה צריכה להתמודד וינסו להבין את ההשלכות של אותה טראומה על תפקודה של אליזבת ויחסיה כלפי ילדיה במהלך כל חייה.

הרבה שאלות לא ברורות:
מדוע אליזבת בחרה למסור דווקא את פיבי ולגדל רק את אדי? מדוע אף פעם לא סיפרה לאדי שיש לה אחות? מדוע לא ניסתה לחפש את פיבי? האם אביהן ידע ולא סיפר? אם כן, מדוע? מדוע אליזבת הייתה מאד קשה כלפי אדי ונתנה לה הרגשה שהיא מאוכזבת שבחרה במקצוע אפייה ולא במשהו יותר יוקרתי?

לאט לאט ייחשפו הסודות וכל השאלות ייפתרו ויובהרו. סיפור עצוב, על אהבה עיוורת של ילדה תמימה שרק חיפשה חום ואהבה ולא ידעה שלפעמים לאהבה יש תוצאות הרסניות שהשלכותיהן לא מרפות לעולם.

בסוף הספר מופיע פרק עם הערת המחברת ובו יש הסבר על החברה השמרנית של שנות החמישים והשישים, שהיתה מאד לא סבלנית והאמינה שמקום הנשים הוא במטבח ובגידול ילדים. סקס מחוץ לנישואין נחשב חטא ואם יש הריון מחוץ לנישואין, האם אשמה ונענשת. סקס כזה הוא סימן לחולשה ולהפקרות. נשים נשלחו לבתי חולים לחולי נפש והילדים נמסרו לאימוץ.

אחד הספרים היפים והמרגשים שקראתי, ממליצה בחום!

להיות בהריון לא רצוי בשנות ה- 50 וה- 60 היה דבר אסור. ואם בכל זאת קרה המשפחה של “הסוררת” עשו הכל כדי להסתיר את הבושה.

שנה אחרי מותה של אמה, ניגשת אל אדי אשה זרה בשם פיבי וטוענת שהיא אחותה אותה ילדה אמן בסתר ב 1960. מצד אחד היא לא יכולה להאמין שהוריה הסתירו ממנה דבר כזה אבל לאט לאט מתגלים לה עובדות שמבהירות שפיבי היא אכן אחותה.

אדי אף פעם לא הסתדרה עם אמה כשהייתה בחיים ותמיד הרגישה כאילו אמה מאוכזבת ממנה. היא נתנה לה כל מה שיכלה ולימדה אותה להיות עצמאית ו”לבלוע” את כל מה שהעולם מציע לה. אמה התאכזבה שכל מה שאדי רצתה לעשות זה להיות קונדיטורית בחנות מאפים קטנה.

מה שאדי לא יודעת זה החיים הלא פשוטים שעברו על אמה שגרמו לה לדחוף את ילדיה ובנותיה במיוחד להצליח בזכות עצמם.

אליזבת נשלחה בהיותה בת 17 לבית חוף לשהות עם חברים של אמה שגססה. אמה לא רצתה שאליזבת תהיה נוכחת בימיה האחרונים למרות שאליזבת הבינה בדיוק מדוע היא מורחקת מביתה. כאשר חזרה לאחר אותו קיץ השתנו חייה – לא היו בהם עוד את הצחוק של אמה, את תכניות הרדיו שאהבו לשמוע יחד – היה רק את אביה הקודר שלא חשב או האמין שנשים צריכות לעשות משהו אחר חוץ מלהתחתן ולהביא ילדים. הוא דרש מבתו לחזור הבייתה מיד בתום לימודיה ולא הרשה לה לבלות עם חברותיה בעיר.

התנהגותו הקשוחה כל כך הובילה אותה להסתיר ממנו רומן עם בחור צעיר שהאמינה בכל מאודה שהיא אהבת חייו בדיוק כמו שהוא אהבת חייה.

כשגילתה שהבחור רימה אותה זה כבר היה מאוחר מדי והיא הייתה הרה ובודדה.

שתי האחיות – אדי ופיבי יוצאות למסע לגלות את האמת על אמן ובכך לגלות את האמת על עצמן ועל הסובבים אותן.

ספר מקסים שסוחף אותנו לתוך סיפורה הלא פשוט של נערה צעירה שרק רצתה לאהוב ושהעולם יאהב אותה חזרה.

הספר יצא לאור בהוצאת פן – אחת ההוצאות האהובות עלי – עוד לא יצא לי להתאכזב מספר שיצא לאור בהוצאה מקסימה זו. מוזמנים להציץ בדף ההוצאה ולהתרשם

ספר מקסים! לקח לי קצת זמן להתחבר אליו, ובסופו של דבר דיבר אלי בגלל הכאבים, האובדן והאבל שמלווים אותנו בחיים, יחד עם הצורך להניח לעיתים לעבר וללכת קדימה. לפעמים ספר נתפס בגלל עיתוי אישי בחיים, וכנראה שזה מה שקרה לי כאן... ובכל זאת מומלץ לקריאה. ענוג ועדין, כתוב קולח.