סיפור לא קל כתוב בכישרון רב עם דמויות מעניינות בתקופה גם מעניינת בארצנו בכלל ובירושלים בפרט.
ילדה יתומה שגרה עם סביה הנוכלים שמתעללים בה אך היא מגדלת את עצמה למרות כל הקושי והייסורים שהיא עוברת (לא סתם השם ישו מוזכר כל הזמן...).
היא נופלת וקמה כמו נחום תקום.
מזמן לא נתקלתי באשה אמיצה וחזקה שכזו, מוכת גורל אבל שורדת אמיתית שמחפשת אהבה ודמות אבהית להניח עליה את הראש.
הספר מתחיל בקריצה לקוראים ובהומור כהזמנה לסיפור בלשי.. ובכך יוצרת דריכות ומתח.
אביטל לא מפסיקה לחפש אחר אביה שאותו לא מכירה כלל. התייתמה מאמה סמוך ללידתה וזהות האב לא ידועה.
גדלה בליפתא אצל סבה וסבתא השתייניים והמתעללים וברגע מסויים בורחת מהם.
היא מתגלגלת ברחובות ירושלים של שנות ה-90 בתקופת הפיגועים הקשים, עוברת בתי אומנה, פנימייה, בית זונות, בית עשירים בטלביה ומנזר בעיר העתיקה בירושלים.בכל מקום מחפשת את האב ובכל פעם בדמויות שונות אם זה ישו מליפתא, איש המוסד ולבסוף חתנו של איש המוסד.
יש המון ניגודים בספר, בתי עוני נידחים מול ארמונות בשכונות יוקרה, מקומות מחבוא כמו מערה ומנזר. אנשים חמים מול אנשים קרים. ייאוש מול תקוה.
הקטע האהוב עלי היה בספריה. "לפעמים כשהיה קר, הייתי הולכת לתקוותינו לסיפריה שחיממה אותי ולא רק עזרה לי לשפר את אוצר המילים שלי.
בסיפריה שמתי לי כריות מבריטניקה, ומאביב וכשמיכה הייתי פותחת את מפת העולם הענקית והייתי מתכסה בה בעיקר בחלק של אפריקה שיהיה לי חם.
ספר עם המון תקוה, אהבה, נחישות ומזל.
ממליצה בחום רב ולו בגלל הכתיבה הקולחת והדמויות המרתקות.














