הספרים שמגיעים אליי מגיעים אליי במקרה לגמרי ולא היה לי שמץ של מושג, על הספר הזה או הסופר עדי אבלס (שהוא גם אמן בתחומים אחרים) לפני שהתחלתי לקרוא בו.
ובכן העלילה כאן מאוד מוזרה בעיניי; היא מתחילה בכך שיום אחד מגלה אישתו של דניאל (גיבור הספר) שיש לה פצע בפניה והיא מזדעזעת מהעובדה שדניאל איננו מנסה להרגיע אותה בנוגע למראה פניה, כי דניאל החליט ממש באותו רגע שהוא מפסיק לשקר לכל העולם, את השקרים המוסכמים שרובנו המוחלט משתמש בהם כל הזמן.. ובכך בעצם אפשר לתמצת את העלילה! כי זה מה שקורה בספר; דניאל מפסיק לשקר לעולם אבל מי שסובל מכך הוא בעיקר דניאל עצמו, כי הוא הולך ומידרדר! אישתו (האוהבת) מתגרשת ממנו וקורים לו דברים אחרים שאף אחד איננו מאחל לעצמו...
ובכן לכאורה יש פה רעיון פילוסופי מבריק ולא אתפלא אם יש מי שיאהב אותו!
אבל למעשה זהו בעיניי מין תרגיל שנותנים ב"סדנת כתיבה" שהמחבר פשוט הרחיב אותו עד לכדי אבסורד, כי אינני מאמין למה שמספרים לי פה! ובעיקר לא נהניתי לקרוא קטעים ארוכים של חפירות ושיחות בטלות שלא קורה בהם דבר... אינני אוהב את הכתיבה של הנ"ל
ואולי זה רק אני - כי רק על עצמי לספר ידעתי...
זוהי כתיבה שגם בלי קשר לנ"ל יש בה למשל מטפורות מוגזמות שאינן לעניין מבחינתי.
אמנם הספר מעורר מחשבות עמוקות על טיבעה של החברה האנושית שאיננה מסוגלת לקבל שום אמת ישירה אלא חייבת לעדן אותה על ידי נימוסים ושקרים מוסכמים.
אבל הכל פה נראה לי מאוד מוגזם ולכן גם מאוד מגוחך! יש למשל קטע משמעותי שבו עומד אותו דניאל במרכז העיר ופונה אל נשים שבמקרה עוברות שם ושואל אותן סתם ככה ללא הקדמות האם הן מוכנות לשכב איתו?... דניאל המתואר פה הוא בעיניי הוא כמו בובת קרטון חד-ממדית. הוא סוג של סוציומט כמעט ללא חברים! וכמעט כל העלילה עוסקת בחיפושיו אחרי נשים לשכב איתן! וזה הכל! אחד מספריו של דן בן אמוץ נקרא פעם "זיונים זה לא הכל" ואין ספק בעיני שהוא צדק... בקיצור אינני מאמין לסופר הזה ולכן הכל נראה לי פה מזויף ומלאכותי.
מפליא אותי שלמרות החפירות והזיוף בעיניי קראתי בכל זאת את הספר הנ"ל עד תומו
אולי כי יש משהו בכל זאת בעניין של אמת ושקר... אבל גם את זאת צריך לעשות בעדינות הרבה יותר גדולה ממה שזה נעשה כאן...
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
