לא כל יום מגלים ספר שמצליח להקסים כל כך, שהקריאה בו היא הנאה צרופה לכל אורכו. במהלך הקריאה ליוותה אותי כל הזמן פליאה על כך שהוא לא זכה לתהודה ונשאר די עלום והדבר נכון גם לגבי הסופר – <mark>עדי אבלס</mark> - איפה הוא היה עד עכשיו ולמה לא שומעים עליו יותר?! התעוררה בי תחושה שיש פה פספוס אדיר וגם תחושה של אי צדק, שספר כל כך מיוחד וחכם לא זכה להגיע אל כל האנשים שיכלו להעריך אותו ולאמצו אל לבם, במיוחד לאור העובדה

הספרים שמגיעים אליי מגיעים אליי במקרה לגמרי ולא היה לי שמץ של מושג, על הספר הזה או הסופר <mark>עדי אבלס</mark> (שהוא גם אמן בתחומים אחרים) לפני שהתחלתי לקרוא בו.
ובכן העלילה כאן מאוד מוזרה בעיניי; היא מתחילה בכך שיום אחד מגלה אישתו של דניאל (גיבור הספר) שיש לה פצע בפניה והיא מזדעזעת מהעובדה שדניאל איננו מנסה להרגיע אותה בנוגע למראה פניה, כי דניאל החליט ממש באותו רגע שהוא מפסיק לשקר לכל העולם, את השקרים המוסכ

****


האמת היא שהביקורת של איילת על הספר הזה היא באמת מעולה, ובזכותה קראתי אותו בעצמי.
בסיום הקריאה אני מנסה למצוא בכל זאת את המילים שלי על מה שקראתי. הרעיון מצא חן בעיני, כי כרגיל אצל רעיונות וספרים טובים, הם גורמים לקורא לחשוב על עצמו, ולאו דווקא על גיבורי הספר, שמהווים סוג של מראה אל מול פניו של הקורא וגורמים לו לשאול את עצמו שאלות. הספר, בקצרה, מתאר את קורותיו של דניאל, שבעקבות אירוע פעו

הכל התחיל בפצע שצמח על השפה...מי היה מאמין שבגללו היא לפי המחבר כ"כ התכערה.. לפי מדעתי לומדים תובנות נפלאות מספר זה,צריך רק לחפש באמת וזה כבר שם.כתוב בצורה נהדרת.