• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
יצר לב האדמה

יצר לב האדמה

מאת שהרה בלאו

הביקורת של ראובן

תמונה של ראובן
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
3.0
יצר לב האדמה

יצר לב האדמה

מאת שהרה בלאו

הביקורת של ראובן

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
תמונה של ראובן
הוצאה לאור:כנרת זמורה ביתן
שנת הוצאה:2007
סדרה:עיצוב עטיפה: אמרי זרטל
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
999
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
1.0
לפני 17 שנים

“אני מתקשה לכתוב ביקורת אינטילגנטית וחסרת התלהמות על הספר, מכיוון שמעבר לעובדה שהוא עשיר בדימויים יפי”

5/15
ביקורות על יצר לב האדמה
הבאה
גילת
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני שנתיים•2 דקות קריאה

צריך לומר- הספר יוצא דופן, יש בו עוצמות אך מעיק.
תלמה היא מיזנטרופית אמיתית, חדורת שנאה ותיעוב לעולם כולל עצמה. מורה בת שלושים שטרם נישאה, גרה בבית הוריה (מה שעתיד להשתנות) וישנה עדיין במיטת הנוער שלה. האירוע הפותח והמכונן במידה מסויימת הוא הלוויית סבתה גרטה. הסבתא שעברה את השואה בגטו ורשה באומץ כלוחמת. תלמה היא ה"קינד'לה" של סבתא.
וכעת תלמה, ה-תלמה, תלמונת (במקור) המספרת בגוף ראשון ולעתים מתייחסת לעצמה בגוף שלישי חיה בעולם מרקיב, מזוהם, מוזנח של טינה וגועל. גם אפרסקים הופכים למאוסים ומצחינים עם זכרון ילדות מטריד. בעולמה יש קרובי משפחה שיחסה אליהם נע בין טינה לחיבה, במיוחד חיבתה לבן דודה חנן ודודניתה נילי למרות שלא הכל אידילי ומתקתק. יש זכרונות ילדות מעיקים עם שניהם ואהבה אסורה. אב חלש ועלוב בעיניה.
דודה אדית (אחות סבתה) חסרת המעצורים והבושה שלא מסוגלת לכבד את פרטיות הזולת ויכולה להיכנס לחדר פרטי ללא רשות. אישה נתעבת וחטטנית שבנה עזב את הבית ורואה בה 'חולת נפש מופרעת'.
ליל סדר מהגיהינום והכנות לל"ג בעומר. בעבודתה כמורה היא מלמדת בנות שהבולטת בהן היא ורדית, מלכת הכיתה ומיכל, מעין סגנית-שפוטה שלה בראייתה של תלמה. ילדות טיפשות כמו כל תלמידותיה.
המועקה בה היא שרויה גורמת לה ליצור גולם-אדם מעפר בית הקברות לו היא מעניקה את השם שאול. הגולם שייכנס לחייה בעוצמות שאין להבין. גולם שקם מתוך היצר כי תלמה החיה בעולם קפדני ואדוק עם אנשים נתעבים היא בסופו של דבר אישה צעירה בעלת יצר.
ספר הנע בין מציאות להזיה, טירוף והבלחות שפיות. לעתים לא ברור היכן בדיוק עובר הקו הדק המפריד בין עולמה האמיתי של ה-תלמה להזיות חולניות של אישה כה חדורת שנאה.
ספר הביכורים של המחברת המחטט בלי מעצורים בנפש מיוסרת, חושף את הקורא לתיאורים בוטים ללא רחם ורחוק מאד מספריה הבאים שקראתי- 'נערות למופת' ו'האחרות'. עם כל יכולתה של הסופרת בכתיבה- הספר הזה, כאמור, מעיק וטורד מנוחה.
דמיון או מציאות בה תלמה רצה אחוזת בהלה.
רוצי...רוצי...רוצי...
הילדה הקטנה רצה בפרדס. התפוזים שנשרו נרקבים אל תוך האדמה בעיסה כתומה. הם מלכלכים את העקבים שלה והיא רצה ורצה ורצה...
ולא תשכח מה שראתה.
מי שמחפש מתקתקות, רומנטיקה ורוך לא ימצא את מבוקשו בספר זה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Mira
Mira
תמונה של מוריה בצלאל
מוריה בצלאל
תמונה של תמי
תמי
תמונה של זאבי קציר
זאבי קציר
תמונה של עמיחי
עמיחי
תמונה של yaelhar
yaelhar
תמונה של אנקה
אנקה
תמונה של בועז
בועז
10קוראים|גיל ממוצע51|60%נשים

על המבקר

תמונה של ראובן

ראובן

ותיק
חבר מזה 7 שנים
430 ביקורות•5,564 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של ראובן
ראובן
ותיק
חבר באתר מזה 7 שנים
ביקורות430
לייקים שקיבל5,564
דירוג ממוצע3.4 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית148ספרות מתורגמת120מתח ריגול והרפתקאות75

דיון על הביקורת

4 תגובות
מוריה בצלאל
מוריה בצלאל•לפני שנתיים
לי היה קשה בשליש הראשון של הספר, ומשם זרם יותר. מסכימה מאוד עם הרישא.
ראובן
ראובן•לפני שנתיים

תודה זאבי וחני

זאבי קציר
זאבי קציר•לפני שנתיים

סקירה יפה ראובן, תודה לך.

חני
חני •לפני שנתיים

סקירה יפה ראובן.

4 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של ראובן

זיכרונותיו של חתול נודד

זיכרונותיו של חתול נודד

הירו אריקווה

נָנַָה הוא חתול רחוב חביב החי ביפן בעל תפיסת עולם מגובשת למדי על בני אדם "קופים ענקיים המהלכים על שניים". לומד להסתדר בעצמו עד שבמקרה חולף לידו צעיר איכפתי בתחילתה שנות השלושים לחייו המאמץ אותו. סטורו נותן לו את שמו ('שבע' ביפנית על שום צורת זנבו המזכירה את הספרה). בעבר היה לסטורו חתול בשם האצ'י (שמונה) בשל הכתמים על פניו המזכירים את הספרה.
ההתחלה מרנינה ומשעשעת. ננה אינו מרוצה משמו- ("ברצינות, שם של בת"). סטורו מפריע את מנוחת הצהריים שלו ומהרהר 'לפחות שיהיה פיצוי' ואכן מקבל מעט אוכל בתמורה. יאמי! אני לא בררן, העיקר למלא את הבטן.
ומגיע היום שעל סטורו לעבור דירה וננה מוצא עצמו יוצא לדרך.
וכאן מתחיל הספר לאבד גובה. ננה מתוודע לקוסוּקֶה ('קו'), חברו של סטורו ששנים לא היה ביניהם קשר מאז ימי בית הספר. הספר כבר לא מרגיש דרך עיני החתול אלא סיפורי השניים כילדים ונערים, הורים לא קלים של קוסוקה ובמיוחד אביו. בית הספר. לעלילה מצטרפים בהדרגה אנשים נוספים. תלמידים, מורים, סבתא. בריחה של השניים מטיול שנתי, מתנה שנער יפני קונה לאמו. נסיעה לים. טיפול בחממה לגידול עגבניות והכל בסגנון בנאלי ופשטני, שלא מצליח לשמור על איכות ההתחלה המשדרת משהו אחר לגמרי.
בערך במחצית הדרך הרגשתי שהספיק לי. הרעיון הובן והסגנון לא דיבר אלי כלל.
ואין קשר בין אהבה לבעלי חיים לספר. אינני חובב מובהק של חיות מחמד אך עלי לומר כי 'אמנות נהיגת המירוצים בגשם' שנכתב דרך עיני כלב הקסים ושבה אותי במיוחדות שלו וכתיבתו הנפלאה.

לפני 9 חודשים•
★★★★★
•ראובן
דוקטור בואי אצלי

דוקטור בואי אצלי

מירה מגן

דוקטור גליה אושֶׁרי היא רופאה אונקולוגית מצטיינת, אין ספק ביכולותיה המקצועיות ותקשורת טובה עם מטופליה. רובם, על כל פנים.
גליה באה מרקע דתי, טרם נישאה ובקשר זוגי עם דר' ענֵר, רופא בכיר, אלמן ואב לשתי דרדקיות שובבות בנות חמש ושמונה.
שתי אחיותיה- עטרה הצעירה, נשואה לאיש הייטק- מה שנקרא 'משפחה טובה' מהשומרון ותהילה הבכורה, הנשואה לקצין בכיר בעל שלושה 'פלאפלים' על כתפיו- ברוכות צאצאים.
אבל חייה כרופאה אינם קלים. אביו של אחד ממטופליה, צעיר חולה אנוש מעורר בה רגשות דווקא בשל עוצמתו השקטה. אחרת שנטרפה דעתה לאחר אובדן, שינתה את שמה והפכה לאבן נגף בחייה. גם במשפחתה הקרובה יש חיכוכים קשים, מעל ומתחת לפני השטח ושלא ברצונה היא נקלעת לדרמות קורעות שהיתה מעדיפה להתרחק מהן.
והיא חשה לכודה. תקוותה התמידית לחזור לביתה השקט, מעוז השפיות והמפלט הפרטי, להניח רגליים יחפות על השולחן ולהירגע מעמל יומה- לשכוח לכמה שעות את סבל החולים ומשפחותיהם הנעות בין תקווה לייאוש. את העירויים, התרופות, בדיקות הדם, הצורך להרגיע ולנחם כשצריך- מופרת שוב ושוב. גם באירועים חברתיים הנייד שלה יכול להזעיק אותה בכל רגע. נקרעת בין חובותיה כרופאה לרכבת הרים רגשית בשל הקשרים בחייה, לא תמיד הגבול בין העבודה לחייה הפרטיים ברור.
בסגנונה המיוחד והנוגע מיטיבה המחברת להביא בגוף ראשון את סיפורה של גליה על הדילמות הרפואיות, האתיות והאישיות המשליכות אותה שוב ושוב לטלטלה רבתי, בוחנות אותה ולעתים מותחות לקצה את סבלנותה ויכולת עמידתה.

לפני 9 חודשים•
★★★★★
•ראובן
חיים יקרים, אתם דפוקים!

חיים יקרים, אתם דפוקים!

סקוט בלאגדן

משהו סיקרן אותי כשקראתי אודות הספר. הגיבור מתואר כמעין הולדן קולפילד עדכני.
קריקט הוא נער החוסה בבית אומנה המנוהל בעיקר בידי נזירות באמצע שום מקום במדינת מיין, מבנה ששימש כלא בעבר (מוזכר בו 'חומות של תקווה' המתרחש בכלא באותה מדינה) וכעת הוסב למעון למי שמזלם לא שפר עליהם. מי שבאו מרקע קשה, חיים עלובים ודפוקים. הוא בעייתי, פרוע, מסתבך במכות, מתעב חלק מהצוות כולל המנהל
לה- צ'אנס וחבריו למעון. עם חלקם הוא מיודד, מגן על הנערים הצעירים יותר כמו אנדרו ונמשך לווינונה היפה.
הוא מסתדר היטב עם איש התחזוקה אותו מכנה בפשטות 'תחזוקן' כי לשם משפחתו משמעות גסה. עוזר לו בעבודתו ובתמורה מלמד אותו תחזוקן ללחום תוך שהוא קורא לו בשמות נשיים כמו פגי-סו ולוסי. הוא מסייע לסוחר סמים לגבות כסף מחייבים תמורת סחורות במקום כסף.
במידה מסויימת אפשר לומר שהוא אכן סוג של הולדן. מורד אנטי חברתי.
כמו "התפסן" הספר מובא בגוף ראשון אבל שלא כמוהו כתוב בסגנון מופרע שניתן לצפות מנער שבא מהרקע העלוב של קריקט, אבל בפשטות- דוחה. שטף בלתי פוסק של קללות, גסויות, עלבונות. הנזירה מרי עם התחת הענק, המנהל "לה צ'אנס יה שפן". מוטציה מעוותת. שקרן, טיפש, חרא, כסיל דביל- וזה ממש אפס קצהו. נראה שכל מילה רביעית היא קללה או לעג. כמה אפשר? נמאס בשליש הדרך.
להשוות אותו ל'תפסן בשדה השיפון'? ברצינות? קורע מצחוק בלשונו של קריקט.

לפני שנה•
★★★★★
•ראובן
ארבע ארצות

ארבע ארצות

מתן חרמוני

"ארבע ארצות" הינו רחוב תל אביבי שבו מתגוררת בבניין אחד ולבסוף באותה דירה חבורה יוצאת דופן.
יהושע רדלר הינו סופר כושל, גרוש שנאלץ לעזוב את ביתו שנשאר ברשות רעייתו לשעבר ליאורה ומנסה לפרסם ספר ללא הצלחה יתרה. בעלי הדירה ששכר הם אח ואחות בשם טישביין שהצליחו לרשת את הדירה מקשיש ללא משפחה שהלך לעולמו והכיר את אביהם ובקיצור- צמד נוכלים, על פי עורך הדין בעל השם התמוה לקריכפלצל,המעסיק את ויקטוריה יפת התואר.
עורך הדין טוען שהוא אחד ממניפי דגל הדיו המיתולוגי באילת, הבל ורעות רוח.
ברונהילדה, שחקנית עבר מהוללת ששמה נודע ברבים, ימי תהילתה מאחוריה ועדיין זכורה גם בשל הרומנים הרבים שנקשרו בשמה וכעת על פי הגדרת הסופר- מטורללת ומשובשת שהתגוררה בדירה מעליו והתנחלה אצלו, פחות או יותר.
בצלאל נמוך הקומה והצעיר שהיה שכנו של יהושע לפני שנים רבות, ואחרון חביב- השד. ולא סתם שד אלא רוחו של נחום צובלפלאץ שהתגורר ומת בוורשה ב-1905. אבל גם שד צריך לאכול מדי פעם.
והחבורה הססגונית, מה לעשות, צריכה ממון על מנת לשלם את שכר הדירה, לאכול וכמובן חשבונות שחלקם מגיעים עבור יוחנן שהתגורר לפניהם בדירה והלך לעולמו, אבל חובותיו נותרו כמו גם מכתבים שאהובתו החיה ממשיכה לשלוח לו. למזלם נותר בדירה רכושו כולל בגדיו, רהיטיו ומטבח מצוייד כהלכה.
הספר החביב מתאר בהומור, שנינות ולשון עשירה את הרפתקאות החבורה ההזויה. הם מצליחים להתקיים הודות לנדבות ושנור, דרכיהם מצטלבות עם דמויות ידועות כאיסר הראל ואת שמות רובם (אמיתיים או לא, מה זה משנה) לא ראוי לפרסם מחמת צנעת הפרט. נסיונותיו של יהושע לפרסם את ספרו ולקבל תשלום המגיע לו על כתב היד. עימותים עם בעלי הדירה שאינם רק נוכלים אלא קמצנים להחריד למרות שברשותם כמה דירות. בצלאל לוקח על עצמו את תפקיד הלבלר (במקור),לרשום הכנסות והוצאות וגם זאת ללא הצלחה יתרה. בקיצור, שישו ושמחו.
משפטים משובצי פנינים כמו "לדודה אחת קראו חיה ולשנייה מֶהְטָה כמו מהטה הארי. קרה שדודה חיה מתה בדמי ימיה בעוד דודה מהטה חיה שנים רבות וחצתה את גיל מאה".

לפני שנה•
★★★★★
•ראובן
שנת השועל

שנת השועל

רות עפרוני

המחברת מטיילת עם הכלב בפרדס סמוך לעיר מגוריה רחובות, כאשר היא מבחינה בשועל והכלב משתחרר ורץ אליו, לתוך הלילה. היא דולקת אחריהם, קוראת לכלב "פלה! פלהההה! תחזור!"
מאוחר יותר תיזכר בשועלי שמשון.
היא הדמות המרכזית באסופת הסיפורים הקצרים שהם מסע חייה. נשואה ואם לארבעה שידעה עצב בחייה מגיל צעיר. מגדירה עצמה 'נורמטיבית בת ארבעים וחמש'. רעיה ואם. כותבת בפייסבוק, מפיקת טלוויזיה 'פרום איזראל' (יש בספר מילים באנגלית באותיות עבריות) ועוקבים.
התחנה הבאה היא בוסטון שם יהיו שנה במסגרת שבתון של בעלה סול.
הסיפורים הם לקט של אפיזודות, חלקן שהטביעו חותם בל יימחה ואחרות חולפות ונשכחות. זכרונות קשים של שכול בצד מפגש מקרי בבוסטון עם ילד ממוצא מכסיקני, איסוף רהיטים ממיכל ('דמפסטר') ענק ברחוב נראית כמו הומלסית. דוגמנות עירום ובחזרה לארץ עוברת טיפול אצל כירופרקט המציע לה סוכריות טיק טק. הלוויה של זרה בעקבות בקשה מהציבור ללוות למסע האחרון קשישה גלמודה, ניצולת שואה. הולכת מכות עם בת זונה (במקור) בטירונות. כעת היא גם מלמדת במגמת צילום יום בשבוע.
הכתיבה מתזזת, קופצנית, אין קשר בין הסיפורים הקצרצרים שחלקם עמודים ספורים. עבר והווה מתערבבים, כתיבה לעתים יפה, לעתים עסיסית או תמוהה בנוסח "מה שהקנה לשולחן דמות של היפי מפרכס במכנסי פלדפון". מה שבא לתאר את מסעה בתערובת של סלנג, הומור ורצינות שחלק ניכר ממנו מתבטא ברגעים חולפים לא ממש מצליח להתרומם. בין השורות יש יכולת כתיבה אבל משהו בסך הכל לא עובד כהלכה.

לפני שנה•
★★★★★
•ראובן
רווח של חמש

רווח של חמש

טלי כהן צדק

הבלונים הארורים האלה. איזה נזק החמאס עושה מבלון ועפיפון ואיך הם נוחתים בכלל, היא תוהה.
נתי יודעת שבין המבצעים בעזה יש רווח של חמש שנים, פחות או יותר. היא לחוצה כי בנה עידו מתקרב לגיל גיוס והשנים האלה יעברו.
היא ומשפחתה גרים במושב בצפון, זוג ושלושה ילדים- בן בכור ושתי בנות. כמו כולנו היא חיה את המציאות הפסיכית של שיגורי חמאס וג'יהאד איסלאמי מרצועת עזה. רקטות, בלוני ועפיפוני תבערה, צה"ל מכה וחוזר חלילה. השלטון מאכזב ואין פתרון אמיתי באופק. עופרת יצוקה, צוק איתן, עמוד ענן וחגורה שחורה. סבב אחרי סבב של אותו חרא. הטירוף הפך לסוג של משהו שפשוט חיים איתו. שני מתאגרפים בזירה, מכים זה בזה, נופלים וקמים לחטוף ולהחטיף עוד.
הילד גדל, אין לה ספק שירצה קרבי, ערך עליו חונך. ותיתכן כניסה קרקעית שלו לקן הצפעונים העזתי. החשש האימהי לא נותן מנוח.
והיא הוגה תכנית מופרעת כדי להגן על בנה. משהו שיזעזע את אמות הסיפים. איך הלא שפוי הופך לשפוי בראייתה של אם חרדה. אבל במציאות שאינה שפויה לא תמיד אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לברור באמצעים.
הספר כתוב במעין מכתב ארוך של נתי לבנה. מספרת על הדילמות, חרדות, תפיסת המציאות שלה, עבודתה כמנהלת חשבונות במושב. האחיות המתבגרות, סבא וסבתא, משפחתיות וחברים בצד המציאות המטורללת.
מה שגרע היה פירוט יתר כמו הנסיעה של נתי מהצפון לעוטף הזר לה. צמתים, כבישים, אבני דרך.אפשר ורצוי היה לקצר.
3.5 כוכבים.

לפני שנה•
★★★★★
•ראובן
אל נקמות 2 רקוויאם

אל נקמות 2 רקוויאם

יניב בן עטר

סער ארגמן מהישוב מיתר בנגב חוזר לאחר הטראומה שחווה באותו יום נורא כשבדואים פגעו ביקר לו מכל- בתו נטע. רעייתו איילה אספה את ילדיהם ועלתה צפונה, למשפחתה. הוא מתמגן ומתבצר מוכן לכל צרה באזור עויין. איש צבא, מסתערב ולוחם בכל רמ"ח אבריו שלא עושה חשבון לאויביו.
התופת של מלחמת העולם השנייה, הנאציזם מרים ראש ומנגלה הנורא יוזם תכנית על לכרסם במדינה היהודית הקטנה.
לא הרג חסר רחמים אלא מי שיעשו את העבודה המלוכלכת מתוך, גיס חמישי.
השנה 2023. קבוצת חברים לא צעירים בני הגוורדיה הוותיקה, יוצאי עדות המזרח שראו דבר או שניים בחייהם מלבנים סוגיות מעיקות. אפליה, קיפוח, ההגמוניה האשכנזית ושלטון האליטות. ניתוח תהליכים שהובילו לימים הקשים ביותר וארועי מפתח שעיצבו את המדינה והעתיד מִשְנות החמישים ועד עתה- הסזון, הרימון שנזרק בכנסת, מלחמת יום כיפור, לבנון הראשונה, סברה ושתילה, רצח רבין. הפגנות ומחאות עכשוויות שוטפות את הארץ. אלה נגד אלה, מתנגחים זה בזה, שונאי השלטון המשחית והרקוב מול תומכיו. דמויות עכשוויות ואלה שהיו נחלת העבר.
חלקן מרכזיות כראשי ממשלה וחולפות כאיש ההגנה שתפקידו להעניש ללא חמלה ערבים שפגעו בנשים יהודיות.
ולאורך ההיסטוריה העקובה מדם ישנו השטן הבוחש בקדירה. ואז מגיע תשעה באב 2023. מסביב יהום הסער.
אף אחד לא ציפה לזוועה שתקרה. סער מוצא עצמו ספון בממ"ד אחוז אימה כשמטחי טילים נוחתים על היישוב הקטן.
האפוקליפסה בשיאה, התופת בהתגלמותה. היינו כל כך בטוחים בעצמנו, חושב סער. סמכנו על יכולותינו, כוחנו, נביס את המרצחים סביבנו,
נחטוף, אבל נתגבר. איך, איך זה קרה לנו.
והוא יוצא עם סכין בין השיניים למסע הנורא להצלת חייו וחיי משפחתו כשסביבו חורבן והרס.
הספר הוא דיסטופיה מעוררת חלחלה על כאוס ואבדן הדרך, מבוסס על ארועים אמיתיים ומכוננים שעיצבו את פני האומה. לא תמיד קל לקריאה ושזור פתגמים תנ"כיים מפולפלים וערבית.

""הִנְנִ֨י מֵבִ֜י אֶל־הָעִ֤יר הַזֹּאת֙ וְעַל־כׇּל־עָרֶ֔יהָ אֵ֚ת כׇּל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי עָלֶ֑יהָ כִּ֤י הִקְשׁוּ֙ אֶת־עׇרְפָּ֔ם לְבִלְתִּ֖י שְׁמ֥וֹעַ אֶת־דְּבָרָֽי׃ עכשיו הכל נראה הבל הבלים, אנשים פליטים בארצם. דָּם וָאֵשׁ וְתִימֲרוֹת עָשָׁן."
"העולם כמו מלפפון. יום בידיים שלך, יום בתחת שלך. זה בהחלט מסתמן כיום של התחת" (פתגם ערבי).

לפני שנה•
★★★★★
•ראובן
על אהבה ומעשיות אחרות

על אהבה ומעשיות אחרות

תה

אם להגדירו במילה-שונה. או מיוחד.
כתיבתו של סופר הרשת 'תה' אחרת. תערובת של דמיון ומציאות, עולמות אחרים ויאמרו מי שיחפצו- הזויים. הוא נע על הציר של אפשרי-בלתי אפשרי, מושג-בלתי מושג.
הספר מכיל סיפורים ארוכים ופכים קטנים הכוללים שורות בודדות או משפטים קצרים על עמוד.
בין הדמויות הססגוניות- האל חלד שיכול בהינף יד לברוא או לחסל יקום, הממציא טריליון- שמו הוא מספר המצאותיו. המחבר 'תה' נפגש איתם בחלק מסיפוריו לדיונים על מציאות אפשרית ובלתי אפשרית, אהבה, עולמות זרים המאוכלסים ספקנואידים. כשהאל חלד רצה ליצור יקום היה עליו להיפטר מחוסר הסדר הנורא הקיים ולבטל את קיום 'אינספור גלקסיות מתהוות, מעל מאה מליארד יצורים תבוניים, מליוני צירופי מילים, מאתיים אלף...ושלושה סוגי חציל מתובל'. עולמות ה'מה אם' ו'אילו רק'.
וסיפוריהם של אוהבים. יאיר ונועה עם פתקי אהבה במשך חמישים שנה.
ליאור המחליף בנות זוג, מוותר על הרבה למען האהבה האמיתית אותה אינו מגלה. השנים חולפות עד שמגיעה העת לסגור מעגל.
האדריכל ארנסט הופמן הבונה מגדלים יוצאי דופן המפליאים את תושבי העיר עד שהבלתי צפוי הבדיוני קורה.
עולמו של תה עשיר בדימויים, דמיון, הקורא מוצא עצמו במסע למקומות בהם אין מקום להיגיון המוכר. אל השונה, הלא מודע, האהבה שיכולה להיות מיטיבה ומייסרת.
סגנונו מזכיר את ספרו 'מחשבה נודדת'. על עולמות בהם הזמן והמרחב אינם מוכרים לנו.
"המקום הכי נמוך בעולם הוא כלל לא מיקום במרחב אלא רגע בזמן. איש אינו רוצה לבקר בו אך כמעט הכל מוצאים עצמם בסביבתו במהלך חייהם".

לפני שנתיים•ראובן
ארוכה הדרך למטה

ארוכה הדרך למטה

ניק הורנבי

הציפיות שלי היו גבוהות למדי. יותר מדי.
לונדון, ערב השנה החדשה. ארבעתם מגיעים לאותו מקום- בניין 'המקפצה' החביב על מתאבדים.
לכל אחד סיפור עגום וסיבה להיות שם. הספר מובא במעין פרקים קצרים מפיהם בזה אחר זה.
מרטין הינו מנחה טלוויזיה פופולרי למדי שהסתבך בפרשיית מין עם קטינה וישב בכלא. אשתו ובנותיו עזבו אותו.
ג'ס היא בת עשרה לונדונית- פרחה פאנקיסטית עם שפת ביבים, טרגדיה של אחות שנעלמה ובת לשר בממשלה. אקס בשם צ'ס.
מורין באמצע החיים, אם לבן עשרים מוגבל.
ג'יי. ג'יי הוא אמריקאי שהגיע ללונדון. מוזיקאי מתוסכל עם חלומות שחברתו עזבה אותו וכעת עובד כשליח בפיצריה.
הוא זה שנקלע אחרון למקום כששלושת האחרים כבר שם. לדבריו היה בבניין למסירת פיצות והחליט לעלות לגג כששמע קולות, או משהו דומה.
מתפתח דיון כשמרטין כבר יושב על המעקה. לבסוף מתקבלת החלטה שאם לנסח בקיצור- 'לא כרגע'. ותחילת מסעם המשותף הינו מסע לילי הזוי בחלק העלוב יותר של לונדון במסיבה פרועה ושפע אלכוהול, שישו ושמחו בקיצור. ולמרות שהם באים מעולמות כל כך שונים הם מתגבשים לקבוצה כשהטריגר הוא בעיקרו 'החיים חרא'. ממציאים סיפור דמיוני אינפנטילי לראיון טלוויזיוני לגבי אירוע הפינאלה על הגג.
ציפיתי לכניסה רצינית יותר לעולמו של מי שעומד להתאבד, מי שהגיעו לקצה ולא רואים טעם לחייהם. תסכול וזעם, נטישה, חרדות ומיאוס. יש את זה במינון מסויים. מה שיש בשפע בלתי נדלה הן קללות כולל 'המזד***' על כל הטיותיו, פאק, שיט, מחורבן. הנטייה הנצחית של ג'ס לומר 'עשה' במקום 'אמר'. עשה לי, עשיתי לו...עשרות פעמים.
עמודים ללא תוכן כמו הקשקושים של ג'ס והפדיחות שעושה לאבא. ההרהורים של ג'יי. ג'יי ומורין ושיחות על הא ועל דא.
התחלה מבטיחה, ההמשך לא. אפשר היה להעמיק בדמויות ולהפחית בקללות או פשוט לקצר את הספר.
קצת אחרי אמצע הדרך הספיק לי.
סוג של החמצה, בתמצית. אולי התרגום לקוי.

לפני שנתיים•
★★★★★
•ראובן

ביקורות נוספות על "יצר לב האדמה"

יצר לב האדמה

יצר לב האדמה

שהרה בלאו

#
לפני שהתחלתי לכתוב את הביקורת הזו חיפשתי תמונות של שהרה בלאו. זה די חריג אצלי, כי מראהו של הסופר בדרך כלל לא מעניין אותי. אבל במקרה הזה מראה הסופרת עניין גם עניין. ובכן – היא נראית אשה רגילה, די נאה. לא שמנה ולא רזה. לא מכוערת ולא יפהפייה. לא דוחה, לא מאוסה, ככל שיכולתי להבחין בתמונות שגוגל מספק. ולמה התעניינתי? כי התיאורים של תלמה – הגיבורה בספר הזה – מתוארים בגוף ראשון ופורשים אישה הנראית בעיני עצמה מכוערת, מגושמת, דוחה, עלובה והייתי יכולה להמשיך ולשעמם אותכם בסופרלטיבים. זה לא שסופר בהכרח כותב את עצמו – או רק את עצמו – בדמויות גיבוריו. אבל התיאורים האלה של תלמה הם כאלה שהיה לי ברור שנכתבו מאיזה מעמקים של חווייה אישית עמוקה.

תלמה היא בת יחידה. יש לה סבתא – שתמות בתחילת הסיפור – שהיתה גיבורה בגטו והפכה לניצולת-שואה מדוגמת. לא "כצאן לטבח" אלא אחת שהתגברה, נישאה (לא בהתלהבות רבה) ילדה שתי בנות – אחת מוצלחת מרעותה, זכתה בשתי נכדות באותו גיל - אחת מוצלחת מהאם המוצלחת, השניה תלמה – בלתי מוצלחת בעליל, מאם בלתי מוצלחת ומאב עוד פחות מוצלח. היא מורה - לא אהובה ולא מוערכת - לבנות אולפנה בבני-ברק, עלובה בכל תחום בחייה ובעיקר – ברווקותה בת השלושים, ובעובדה שאיש, כנראה, לא נשבה בקיסמה והגבר היחיד שפינטזה עליו הוא קרוב משפחה הפונה לאחרת. היא חיה עם קינאה, דימוי עצמי עלוב שבעלובים, הרגשה של "זה לא המקום שלי", היא שונאת את עצמה ואת כל העולם המאפשר שאישה כמוה תתקיים בכלל. בקיצור – דחייה, עליבות ושנאה עליהן בנוייה כל המערכת הבין-אישית בסיפור הזה כמו גם יצר מיני מדוכא עד עפר, תוצאה של חינוך ואיסורים.

זה ספר הביכורים של בלאו. לפניו קראתי את "נערות למופת" שהיה מעולה לדעתי ואת "האחרות" הבינוני. הכתיבה של בלאו נפלאה. הסיפורים שלה – הרבה פחות נפלאים. בסיפור הזה מופיעים נושאים דוחים בשפע – עד כדי אי רצון להמשיך לקרוא. לאו דווקא תחומי המאגיה השחורה היהודית, ייצור "גולם" מאדמה ומפתק הוראות, הנראית ילדותית ולא משכנעת כלל. מדובר דווקא בגועל על הטיותיו השונות, הלוקח חלק בתיאורים העצמיים של תלמה ושל הסובב אותה: כל המשפחתיות הסמיכה שאינה מאפשרת מקום לנשום, כל האנשים שמרגישים שמותר להם להיכנס למרחב של אחרים בלי לבקש רשות, כל המרחב העגום – מיטת נוער קטנה ממידותיה, לכלוך, הזנחה, ניסיון להיראות טוב בלי לטרוח בניקיון או בטיפוח.

בשלושת ספריה שקראתי התפעלתי מכתיבתה של בלאו. אבל הקסם שנוצר עבורי ב"נערות למופת" לא חזר. הסיפור מעיק ומדשדש, הדמויות מוזרות ולא ניתנות לחיבה, הסביבה לא מזמינה. אפשר להאשים בזה את הזרות: הסיפורים של בלאו מתארים סביבה דתית שאינה מודעת במיוחד לעולם החילוני, ומנטליות קהילתית צפופה, חונקת ולא נעימה. לו הייתי קוראת את הספר הזה ראשון גם מבצע - "ספר ב 5 ש"ח" דרכו הגיע הספר הזה - לא היה משכנע אותי לקרוא עוד ממה שהיא כתבה.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•yaelhar
יצר לב האדמה

יצר לב האדמה

שהרה בלאו

שהרה בלאו היא בלי ספק אחת מהנשים שהשפיעו על כתיבתי. למדתי ממנה בשתי סדנאות שונות לפני כשמונה שנים. היא ידעה לתקן בלי לפגום בקול הכותב. זה, לדעתי, חשוב באותה מידה כמו לדחוף כללים, דימויים ורעיונות בראשו של השואף לשלמות.

עד כה, קראתי רק את ספרה “יתד”. ספרון קצר ולירי. מעולם עוד לא יצא לי לקרוא רומן שלה באורך מלא. כאן, היא נכנסת לנפש היוצר, תוהה על מהותה של היצירה ועוצמתו של היצר. זה היה ספר לא פשוט. לא מבחינת השפה, למען האמת, השפה היתה פשוטה ומלאה דימויים הנסחטים עד הקליפה. הרשו לי להסביר.

זהו סיפורה של תלמה. ה-תלמה. תלמה שלנו, תלמה הקטנה, הלא קלה לעיכול, הפתטית. תלמה המספרת. תלמה הרווקה המרה בת ה-30 המתגוררת תחת קורת גג הוריה, מתעבת את סביבתה ובעיקר את עצמה.
כבר בתחילת הרומן, ההיכרות שלנו עם תלמה היא תמונה של בחורה העומדת מול הראי ומספרת לנו מה היא רואה כשהיא נעזרת בתיאורים שמנוניים ומעוררי גועל. היא דרמטית ללא רסן, בעלת שנאה עצמית המתומללת עד זרא, מתארת את הוריה כיצורים נתעבים, את עצמה כהתגשמות כל גועל ושנאה עצמית המודעת לעצמה מתוך מבט וולגרי ומאוס. הכל מתפרש בצורה חושית, הריחות עוצמתיים, הטעם הרע מתפלש על הלשון בכל תזוזה של הפה.
קשה למצוא את הרצון להשתתף במסעה של דמות כל כך דוחה, ואני בטוחה שגם היה קשה לכתוב אותה.
תלמה היא אדם בודד, היא מורה השונאת את תלמידותיה שהיא מכנה “בנות השטן”, בבית הספר בו למדה בנערותה. הכל נשאר במקומות המוכרים מילדות, הכל מתנהל בביתה, בית סבתה, בית הספר ואפילו עניינים שבלב - אהבתה נתונה לדודנה הטוב והדאגן, אך הוא מאוהב בבת דודתה היפה ממנה.
כל חייה, מנסה תלמה להסוות את רצונותיה. הרעב הוא מקור כל רע, רצונות הן ממריץ הפשע, ואסור לרצות. אסור לרצות. אבל אחרי מות סבתה, לאחר שעברה לגור בביתה והבדידות עטפה אותה ונכנסה תחת עורה כנמיה המשתוללת ורוצה לנשוך ולמשוך, היא מתאווה לגבר. היא רוצה. כל כך רוצה שהיא יוצרת לעצמה את גבר חלומותיה. גבר מושלם שפיסלה במו ידיה מתוך אדמת הבוץ של בית הקברות. גולם רחב ונאה המסתובב עירום בביתה חוץ מחתיכת בד המכסה את אזור חלציו.
אבל היצירה הזאת פרי חשקיה המיניים מביאה איתה פורענויות גדולות ומזעזעות שהיא לא מוצאת בלבה את הכוחות לעצור. למה? כי מתוך הרביצה בבוץ של שנאתה העצמית, הגולם הצליח לגלות לה שהיא בעצם אוהבת את עצמה.

כמו הגולם, גם הרומן הזה נדמה שעשוי בוץ. כשתלמה מחבקת את הגולם שבהתחלה זר לה, חזהו הבוצי מתמוסס והיא מוצאת עצמה שקועה בבוץ שלו. וכך קרה. זהו ספר שלוקח זמן להיכנס אליו. בהתחלה הייתי בודקת, כמו שקורה עם ספרים לא טובים, כמה עוד נשאר, כמו תלמה שבתחילה חששה מעט מהיצור ולא היתה בטוחה לגביו. אבל אז כמו כישוף, בלי להבחין מתי בדיוק זה קרה ואיך, מצאתי את עצמי שקועה עמוק בפסקאות הבוציות, מתעטפת בהן בלי להוציא את הראש פעם אחת כדי לנשום.

אם השתכנעתם ואתם מתכוונים להיכנס פנימה, רק אמליץ שתקחו נשימה עמוקה.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•מוריה בצלאל
יצר לב האדמה

יצר לב האדמה

שהרה בלאו

​#ספר_אחר כזה ספר לא קראתי אף פעם! כל כך לא, שאני אפילו לא ממש יודעת איך לגבש עליו דעה וציון.
תלמה בוראת גולם כדי שהוא יהיה לה גבר החלומות, זה עובד יופי, אבל מסביבה הכל משתבש.

נושא מפתיע, כן.

הגולם הוא ביטוי של כל הרצונות הכמוסים שלה, חלקם נסתרים אפילו ממנה. והוא גם המוציא לפועל שלהם. גם כשמדובר ברצונות פראיים וחסרי גבולות, וגם כשמדובר בחיי אדם.
הדינמיקה הגלויה של להתאהב ברצון שלך לא רק באופן תיאורטי מעלה שאלות ומחשבות על הרצונות שלנו ביומיום ועל הדינמיקות הסמויות שלנו איתם.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•מירי הופמן
יצר לב האדמה

יצר לב האדמה

שהרה בלאו

רוצים ספרות ישראלית פמיניסטית? רגע, עדיין לא קבענו את דמותה של הצברית.
"יצר לב האדמה" הוא יצירה קאנונית. לא בגלל איכותו, שעוד נדון בה בהמשך, ולא בגלל חוויית הקריאה שהוא משרה על הקורא, על אף ששתיהן חיוביות, אלא בעיקר בגלל תרומתו למיצוב דמותה של האישה הישראלית.
תלמה, גיבורת הספר, אינה עונה כלל על השם שהוריה העניקו לה ("תלמה" מלשון "תלם"). היא אינה הולכת בתלם, ואינה מביאה נחת רוח למשפחתה הדתייה שסוחבת על גב בניה ובנותיה את זכר השואה של הדור הקודם - קודם, ולמעשה, היא הכבשה השחורה של המשפחה.
היא לא יפה, חסרת ביטחון, לא נעימה ולא חברותית. היא שונאת אדם, ומביטה על העולם בעיניים נגעלות. מכיוון שהסיפור מסופר בגוף ראשון, מנקודת ראותה, הרי שיש בו לא מעט תיאורים דוחים ומעלי סחי. היא עובדת בתור מורה בבית ספר לבנות, ולא מצטיינת בעבודתה, בלשון המעטה.
היחידה במשפחה עמה היא מצליחה להתחבר ואף לחוש חיבה ואהבה, היא סבתה, ניצולת שואה, שהייתה אף היא בעברה הכבשה השחורה במשפחתה. לסבתא היה כשרון נסתר ואפל, אותו היא זיהתה בתלמה, והדבר קושר בין שניהן במעין ברית אפלה. לאחר מותה של הסבתא תממש תלמה את כשרונה למה שיהפוך למנוע המאיץ של הסיפור. תלמה הבודדה, שלא ידעה גבר מעודה ושאף גבר לא חיזר אחריה, מלבד משחקי חתול ועכבר עם בן דודה, תיצור גבר מאדמה.
"יצר לב האדמה" הוא ספר של קטבים וניגודיות. קודש מול חול, טהרה מול חטא, אהבה מול אלימות, לידה אל מול מוות, ונשיות אל מול גבריות.
תלמה תשבור לאורך הספר את כל הציפיות, התקוות והדעות הקדומות בנוגע להיותה אישה במשפחה יראת שמיים. כמצופה ממנה, היא תביא חיים לעולם, אך לא בדרך המקובלת, וגם אופיים של חיים אלה, הגבר אותו היא תיצור, יהיו שונים מהמקובל.
היא תיכנס אל תוך מערכת יחסים, אך מערכת היחסים הזו תהיה חולנית, מעוותת.
כאישה אל מול הגבר שלה, תלמה תיאלץ לנטוש את המצופה מקוד ההתנהגות הנשי. הגבר יציר האדמה הוא גולם, פסיבי, הוא אינו יוזם אלא אם כן התבקש. תלמה מזהה בו, בעודם שכובים במיטה, את הלהט המיני גואה בו, והיא מייחלת לכך שיסתער עליה בגבריותו הפרועה. אך רק כאשר תצווה עליו בשקט "בוא אלי" הוא יעשה זאת.
יש כאן משחק בתפקידים המגדריים, האישה הופכת לשולטת, הגבר, חזק ושרירי כפי שתלמה בחרה ליצור אותו, נותר כנוע ופסיבי.
תלמה מעוררת כעס בסביבתה עוד מן ההתחלה, אך עם התפתחותה לאורך הסיפור, בעוד היא שוברת מוסכמות קדושות בזו אחר זו, היא תהפוך לשנואה עוד יותר. גם עצם היצירה של הגולם בידיה של אישה כמוה כמעשה כפירה, הרי מדובר במלאכה שיועדה לגבר.
הספר כתוב בשפה לירית, מלאת דימויים, גבוהה.
הסיפור מתכתב עם עלילות מקראיות, וכמובן עם סיפור הגולם מפראג. לי הוא הזכיר במידה רבה את "רומן רוסי" של מאיר שלו, שעוסק גם הוא בהעברה בין דורית ובמציאת משמעות לחיים דרך עיני הדורות הקודמים, וכמו בספר האלמותי ההוא, גם כאן העלילה חורגת אל גבולות הפנטסיה.
הביקורת העיקרית שלי כלפי הסיפור היא בעיקר אל מול הרמיזות הספרותיות הללו, שנראה שהן מכתיבות ומובילות את העלילה, במקום שהעלילה תתפתח מעצמה ללא תלות בהן. גם השפה הלירית היפה, שמדמה לספר אווירה של ספר שירה, נעשית בשלב מסוים בקריאה טרחנית.
דמותה של הגיבורה מורכבת, מרתקת ומגעילה כאחת. ללא ספק אחת מהגיבורות הספרותיות הייחודיות והמרשימות שהופיעו בספרות הישראלית העכשווית. היא אכן מעצבנת, אבל גם גורמת לקורא לתהות עם עצמו מדוע היא מעצבנת, והקריאה הופכת למעין תרגיל בהתייחסות אישית לענייני מגדר.
ללא ספק, ספר יצירתי ומעורר מחשבה. מומלץ למי שמחפש יצירה מקומית קצת שונה.
ארבעה כוכבים במדד קורא בקפה.

לפני 9 שנים•קורא בקפה
יצר לב האדמה

יצר לב האדמה

שהרה בלאו

אני מתקשה לכתוב ביקורת אינטילגנטית וחסרת התלהמות על הספר, מכיוון שמעבר לעובדה שהוא עשיר בדימויים יפים ומגובה בביקורות אוהדות ועטיפה מקסימה - פשוט לא סבלתי אותו.

נתחיל בסיבה העיקרית: הגיבורה; כל הכבוד לשהרה בלאו שהצליחה ליצור את הדמות הכי מעצבנת בתולדות הספרות. תלמה - הדמות הראשית - כל-כך מלאה רחמים עצמיים ושנאה חסרת פשר, שהיא לא מצליחה לעורר אפילו פירור של הזדהות או חמלה. הבסיס עליו נשען הספר (הרצון של הגיבורה באהבה\סקס) רופף עד מט לנפול בעיני, כיוון שאני לא רוצה שהיא תמצא אהבה, אני פשוט רוצה שהיא תלך לעזעזל.

סיבה שניה: הכתיבה. בשלב מסויים להטוטי המילים ושינויי הגוף (באמצע משפט, ללא כל סיבה הגיונית) מתישים ונעשים מלאכותיים. אין כאן תיאור שובה ואמיתי אלא סוג של רהב, שוויץ עייף על חשבון התקדמות אמיתית בעלילה.
והעלילה אכן לא מתקדמת. אותם מונולוגים רווי שנאה עצמית, אותן מסקנות אליהן הגענו במהלך הפרקים הראשונים חוזרים שוב ושוב (ושוב). פרטי העלילה עליהם מתבסס הספר(כל סיפור יצירת הגולם בגטו) לא מפורטים ומחוסרי הגיון פנימי (למה הסבתא ביקשה ממנה ליצור את הגולם שוב, אם הוא זרע הרס רב כל-כך בפעם הראשונה?).

ניסיתי, באמת שניסיתי, אבל לא הצלחתי למצוא שום דבר שאני אוהבת בספר מלבד העטיפה.

לפני 17 שנים•
★★★★★
•999
יצר לב האדמה

יצר לב האדמה

שהרה בלאו

אני לא יודעת מה מעצבן אותי יותר- העובדה שבזבזתי עליו כסף וקניתי אותו או העובדה שבזבזתי עליו זמן וקראתי אותו.
מודה באשמה שלא השקעתי מספיק תשומת לב כשקראתי את התקציר בגב הכריכה. אילו הייתי עושה זאת- ייתכן שהייתי יודעת שהוא לא בשבילי, כי אני לא אוהבת ספרים דמיוניים.
הספר הזה קצת הזכיר לי במהותו את הספר של דאום (אלוהים לא מרשה), אותה הגברת בשינוי אדרת- גיבור הספר מריר, בכייני, שונא את כל העולם, מאשים את כולם, מלאה... שם הוא התעסק בצורה חסרת פרופורציות ברצון האובססיבי שלו לאוננות ופה היא מתעסקת ברצון שלה לאהבה וסקס, בדגש על האחרון (עובדה- לא אכפת לה אפילו עם מי לעשות את זה, שיהיה אפילו גולם!העיקר לסמן את ה-V הזה).
יצרה גולם שקם על יוצרו, דמות דמיונית ומעצבנת, שכנראה באמת רק היא מסוגלת לסבול את תלמה המרירה.
אני לא מצאתי שום גאונות או חוכמה בספר, בעיניי הוא די יומרני ולא הצלחתי לרדת לעומקו ולהבין את הפואנטה שלו. מצטערת.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•גילת
יצר לב האדמה

יצר לב האדמה

שהרה בלאו

התחמקתי מהספר פעמים רבות בגלל העטיפה הקיטשית שרמזה על תוכן דומה, אבל כשקראתי את הספר כמעט התעלפתי מהאיכות הנדירה שלו. אני חושבת שזה אחד הספרים הטובים שקראתי והלוואי שהוא היה מתורגם לעוד שפות כדי שלא רק דוברי עברית יוכלו להנות.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•blah blah
יצר לב האדמה

יצר לב האדמה

שהרה בלאו

הרבה מבקרים טענו שקשה לחבב את הספר, משום שהגיבורה שלו שונאת-אדם. אני טוען שזה קצת נאיבי לחפש אך ורק ספרים עם גיבורים מקסימים וגדולי נפש. אפשר לחשוב כמה אנשים כאלה באמת מסתובבים בינינו. בכל מקרה, זה ספר עשיר לשונית, סוחף, חכם ומותח, עם גיבורה קצת בלתי-נסבלת. בעצם, זה כל היופי שלה.

לפני 19 שנים•
★★★★★
•shadowboxer
יצר לב האדמה

יצר לב האדמה

שהרה בלאו

הרשו לי לספר שאת שהרה בלאו הכרתי כבר שנים מאז שקראתי ספר חדש שלה בשם ''נערות למופת''' והיא הייתה כמה פעמים בשבועות בשכונה שלנו הנחתה פאנל, והייתי בהצגת יחיד שלה השנה בשם ''ותכתוב''. את הספר הקודם שלה לא כל-כך אהבתי גם מפני העיסוק בשואה, שמשום מה כבר יצא לי מכל החורים, והאווירה הגוטית שבכל הספרים שלה, ומשמעות היצר שחוזרת כל פעם, והסיפור ההזוי על 99 בנות שהלכו כצאן לטבח כדי שהגברים הגרמנים לא יאנסו אותם, ושתו מנת רעל. במיוחד העיסוק בצניעות ובשסע. את ההצגה שלה מאוד אהבתי, אך משום מה אני תמיד חשה שכל החיים שלה הם סביב נושא השואה, והשחור הזה. אני מאוד מעריכה אותה כאדם אבל לא בא לה מדי פעם להוריד את השחור? ולשים חולצה יותר בהירה או צבעונית? אני דור שלישי לניצולי שואה, ועדיין העיסוק הזה בספרים בקשר לשואה, מטריד אותי. כן היא הייתה מדריכה במכון השואה בחיפה, ומה לעשות שזה עובר בגנים, אבל עדיין אפשר לעצור ולהמשיך הלאה. את הספר יצר לב האדמה ראיתי בחנות סטמצקי, במחסן הספרים שלהם, התלבטתי אם לקנות בסוף ראיתי אותו בספריה ולקחתי. העלילה מגוללת סיפור של נערה בשם תלמה בת 30, מורה באולפנה שזיכרון כואב מהעבר שלה גורם לה ליצור גולם, לאחר מות סבתה, מרוב האהבות הנאכזבות בחיה היא יוצרת גולם של ''גבר'' כי היא מרגישה נבגדת מכל הכיוונים. לצערי את הספר לא סיימתי במלואו( ואני מדגישה) מאוד התאכזבתי מהספר, הוא היה יותר מדי גוטי, שחור, והיה בו יותר מדי תיאורים פשטנים וקיצוניים לגבי מהות הגוף, והיצר, אני יודעת שהיא ניסתה להעביר זאת בדרך מסויימת, אבל לצערי לא התחברתי. אני משתגעת, אישה כל-כך מוכשרת, למה היא כותבת בצורה כזאת? כל-כך גוטית, שחורה ועצובה, שפתאום אין לי חשק לקרוא. כל ספר שלה זה תמיד כמה שגברים הם נצלנים, ותמיד את מתאכזבת מהם אבל לא כולם כאלו, לא הכול רע בעולם הדתי. היא פשוט לא הדגישה את הדברים העיקרים שציפיתי בספר היחסים עם הבנות באולפנא, יותר עניינו אותי מאשר החיים הפרטיים שלה

לפני 8 שנים•
★★★★★
•אורי החמודה
דירוג
2.0
לפני 12 שנים

“אני לא יודעת מה מעצבן אותי יותר- העובדה שבזבזתי עליו כסף וקניתי אותו או העובדה שבזבזתי עליו זמן וקרא”