איך ללטף קיפוד הוא יותר מהכל, ספר על יחסים. מכל הסוגים: משפחתיים, זוגיים, חבריים, ובין דוריים. ותמיד כשאני קוראת ספר כזה, אני מבינה שזה סיפור שיכול להתרחש בכל מקום בעולם. שפת הלב והרגש היא זהה בכל השפות. וככל שהסיפור יכול להיות הכי אוניברסלי- בכל זאת בספר הזה יש כל כך הרבה "ישראליות", ובמובן הכי טוב של המילה. ועשו טובה ליקירכם שנמצאים מעבר לים; נכון כשאתם נוסעים אליהם לביקור אתם מתייעצים איזה ספר להביא להם מהארץ? "את זה, את זה!!" כי כל מה שמסמל אותנו טמון בין הדפים של הסיפור היפה הזה. שהוא הכי עלינו. כמו עיתוני יום שישי, ושעות בין הערביים של ערב שבת עם השירים הישראליים שפורטים על נימי הרגש. יש בספר את כל הדברים שהם הכי אנחנו: ההווי הקיבוצי, והצבא, שהם שניים מעמודי התווך של הסיפור.
כזה.
כשנוגה וברק התחתנו הוא הבטיח לה שהיא תהיה הנסיכה שלו. והוא עמד בהבטחתו. בהיותו איש פיננסים שאפתן ומצליח, אשר שם לעצמו מטרות ודואג לכבוש אותן אחת אחת: בית חד קומתי מרווח, ובמרתף בנה לנוגה סטודיו רחב ידיים ומצויד היטב, אשר אמור לשמש אותה כאומנית שהיא המתעסקת בקרמיקה. שני ילדים, ביטחון כלכלי, ואהבה טוטאלית.
אבל גם אם למראית עין נוגה חיה כנסיכה, היא לא מרגישה כאחת כזו. יחסיה עם הוריה שהפכו למרוחקים ומנוכרים עם השנים, טראומה מהעבר אותה היא סוחבת במשך שנים, כמו צל שמלווה אותה בכל צעד ולא מרפה. עד לאותו ערב בו המתינה על הרציף לרכבת, והיה נדמה לה כי היא רואה בתוך הרכבת החולפת את אהוב נעוריה אותו הכירה בגיל העשרה, ונפרדו בנסיבות לא הכי טובות.
ומשהו בה פוקע.
וגם אם העבר מעולם לא עזב אותה, ועד אז שָׁכַן בתוכה בנוכחות שקטה, פתאום מתחיל מעין מחול שדים. עבר והווה נצמדים אחד לשני למעין יחידה אחת, כמו מבקשים מנוגה להתעורר ולהתחיל לטפל בעצמה, ולעשות סדר בדברים.
אז איך ללטף קיפוד? ממש כמו הקיפוד הקוצני, שהמגע שלו דוקר ושורט, כך גם הסיפור הזה דקר אותי לכל אורכו, דקירות כאלו שמגיעות למקומות הכי חבויים בנפש, ומתיישבות בלב, ולא בלתי נעימות.
אז הפכתי את הדף האחרון, ונפרדתי מנוגה, אבל ברור לי שהיא לא הולכת לשום מקום. היא מסוג הדמויות שנשארות אצל הקורא, ככה זה כשכותבים דמויות בעלות מְלֵאוּת ונוכחות מושלמת.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
