ספר קליל, מצחיק ונוגע ללב. כמו בספרים אחרים של קינסלה, הכתיבה הומוריסטית, זורמת מלאה בסיטואציות מצחיקות ואבסורדיות.
דמויות מצחיקות, אך גם אמיתיות מאד. מאחורי השובבות והבדחנות מסתתר רגשיות אנושית. התמודדות עם משפחה, קריירה, זוגיות והשאלה עד כמה אנחנו נותנים מעצמינו
לאחרים ומתי הנתינה הופכת להקרבה.
הזדהיתי עם דמותה של פיקסי, חלקים ממנה הזכירו את עצמי של פעם. הרצון לרצות, להיות בסדר עם כולם, גם כשזה בא על חשבוני האישי.
הספר גרם לחשוב על ההבדל שבין נתינה אמיתית, שבאה מהלב ומעניקה שלווה, לבין ויתור עצמי, מתוך חובה.
ולצד כל זה צחקתי בקול רם. הקטע שפיקסי מחפשת "עציץ גברי" ולבסוף נותרת עם גבעול בודד, "הרג אותי".
נהינתי מהספר.

אני אוהבת לתאר את הספרים של סופי קינסלה כמו אביב חמים, כמו מנגינה נעימה וקסומה שתוויה שזורים אחד בשני בהרמוניה-כזו שמרנינה את הלב.
כל ספר שלה הוא ממתק..היא מצליחה לסחוף בעלילה קלילה, קצבית, נוגעת ללב, רומנטית ומצחיקה ואיכשהו, למרות "הקיטש", אני מצליחה למצוא קשר לחיים האמיתיים.
לאחר קריאת הספר "החיים (הלא כל כך) מושלמים שלי" חיכיתי בקוצר רוח לספרים נוספים שלה והוקסמתי אפילו יותר מהבאים אחריו:)

אבל לא הספר הזה. וכן חשוב לציין, לא מדובר בספר גרוע אלא שכאן היו קצת זיופים במנגינה..הספר הרגיש יותר כמו טיוטא לתוצר שהיה יכול להיות משובח יותר. כן, סגנון כתיבתה של קינסלה בהחלט הורגש כאן אבל בהרבה הרבה פחות ביחס לשאר ספריה. לא היה מקסים מספיק, לא סחף מספיק, ההתחלה מקרטעת ומתישה ונראה שאופייה מלווה גם את המשך הספר למעט הרבע האחרון. כל "החומרים" הנכונים היו שם אבל ביחד זה כאילו לא עבד, הספר לא הצליח להמריא לגבהים אליהם הסופרת יודעת לקחת את הקוראים שלה בד"כ.
ולמרות זאת, אם אתם חובבים את ספריה של קינסלה- תנסו, אל תוותרו מראש על הספר הזה. אם עוד לא קראתם ספרים שלה -זה בטח לא הספר הנכון להתחיל ממנו.

***מכיל אזכור למשהו כללי שמופיע בספר, זה לא באמת ספוילר כי כל מי שמכיר קומדיות רומנטיות יבין שזה הולך לקרות.

באופן כללי, אני די אוהבת את הספרים של סופי קינסלה.
אני אוהבת ספרים רומנטיים, נקיים וקלילים, בלי תיאורים של סצינות אירוטיות. במילים אחרות - ספרים שכבר לא קיימים. אז אתם יכולים לתאר לעצמכם איזה סיוט זה נהיה בשבילי למצוא ספר טוב בשנים האחרונות.
לכן כשקראתי לראשונה ספר של קינסלה (החיים הלא כ"כ מושלמים שלי) - התלהבתי שסוף סוף מצאתי סופרת כלבבי, שגם אשכרה יש לה כמה וכמה ספרים, והדובדבן שבקצפת - כל ספר עומד בפני עצמו, וזו לא סדרה. בקיצור - חלום.
אבל.
שמתי לב שבכל הספרים שלה מופיע מוטיב חוזר: הדמויות ממש מעפנות. בכל ספר יש דמויות משנה הזויות שאין מצב שמישהו באמת מתנהג ככה במציאות או יגיד דברים כאלה. ובעיקר - הדמות הראשית תמיד חסרת ביטחון בעליל, קצת סתומה, ובגדול הופכת את עצמה לסמרטוט בשביל אחרים. היא תמיד עושה דברים שאף בן אדם נורמאלי לא היה עושה, וזה כבר מוריד מרמת האמינות של העלילה (מי שקרא את 'אפשר לגלות לך סוד' בהחלט יסכים איתי).
עם כל ספר נוסף שלה שיוצא לאור, אני מוצאת את עצמי מגלגלת עיניים יותר ויותר, ווואלה - זה מבאס. השיא היה בספר הזה, "כל מה שתבקשי" - בו רוב העלילה התמקדה סביב המשפחה של פיקסי, וכמעט שלא דובר על הקטע הרומנטי. כאילו, מכל הספר - אולי שישה דפים במצטבר הכילו דיאלוג בין סב לבין פיקסי. בכלל לא היה תיאור של מפגשים עמוקים ביניהם, של התפתחות הקשר, של משהווו. פשוט נשאר רדוד ולא מספק. אפילו ההתפייסות בסוף לא נעשתה בזכות תקשורת ביניהם וליבון העניינים, אלא בזכות החברים שלהם שעשו להם תרגיל.

כמובן, יש את הקטעים המצחיקים שאני נהנית מהם, יש הומור טוב בחלק מהמקרים, אבל כל המסביב פשוט מעיב לי על חוויית הקריאה. אני קוראת, נהנית, ואז מגיעה לקטע שמעקמת פרצוף ואומרת "נו באמת, סופי, למה היית חייבת להרוס??"

חיכיתי המון זמן לספר חדש של סופי שייצא לאור, וחייבת לומר שהתבאסתי. שווה קריאה ככדרך להעביר את הזמן בשבת או כשמשעמם, אל אל תצפו ליותר מידי.

זה היה כיף!
בדיוק סיימתי לקרוא, ו- וואו, היה נהדר.
אני אוהבת את סופי קינסלה, כל ספר שלה שמתורגם, בשבילי הוא חגיגה. אבל לא ציפיתי להנות עד כדי כך...
היה מעניין, קליל ומצחיק. הצחקוקים שלי בטח גרמו למשפחה שלי להרים גבה. (קטע חמוד מהספר, כאשר פיקסי שיכורה: " 'היי' אני מנסה לנפנף בעליזות אבל היד שלי לא עובדת. איפה היד שלי? אלו-הים אדירים, מישהו גנב לי את היד. " )
הדמויות כולן כמעט מטורללות, קצת מוגזמות, אבל זה חלק מהכיף. ושמחתי שראיין אינו מושא האהבה, כיוון שאותו לא אהבתי עוד מקריאת התקציר בגב הספר.
וגם, תוך כדי הקריאה אני קולטת שאני נהנית מהתרגום- וזה לא תמיד קורה לי- לפעמים התרגום מבריח אותי ישר לקרוא בשפת המקור. אז הייתי חייבת לבדוק מי המתרגמת- דנה טל.
ולמקרה שמישהו תוהה- זה Fixie לא Pixie. אותי זה דיי העסיק, כי Pixie נשמע יותר הגיוני אבל היא אומרת שהכינוי שלה הוא פיקסי על שם שהיא מתקנת Fix, אז גם אם זה נשמע מוזר ביותר- לפחות לי- זה השם שלה. (רבע מהספר חשבתי עליה כעל Pixie כי Fixie פשוט לא ישב לי טוב)


לחובבות ספרות הצי'ק ליט הייתי ממליצה לקרוא את קינסלה (שתורגמו) בסדר הזה:
יוצאת מהכלים
מה המספר שלך?
כל מה שתבקשי
אפשר לגלות לך סוד
החיים הלא כל כך מושלמים שלי

לותר על וידויים של שופהוליק

פיקסי אוהבת לתקן כל מה שהיא יכולה.
היא עבודת בחנות המשפחתית ומפנטזת על ראיין אותו היא אוהבת מאז ילדותה.

בעקבות ארוע בריאותי, מחליטה אמא שלה לבקר אצל אחותה ולטייל עימה ומשאירה את החנות המשפחתית בידי פיקסי, אחיה ואחותה.
די מהר מתברר שלהם יש תוכניות אחרות לגבי החנות.
בנוסף נכנסים לחייה ראיין - שמגיע לביקור מארצות הברית וסב- זר מהפנט אותו היא פוגשת בבית הקפה.

הספר כתוב כדרכה של קינסלה בצורה זורמת ונפלאה.
הדמויות עגולות ברובן והצלחתי בהחלט להיקשר אליהן.
ספר כייפי.

כל הספרים של סופי קינסלה דומים: קלילים ורומנטיים, לא כבדים ולא מסוג הספרים שנצרבים בתודעה שנים (או ימים) אחרי.
אבל לפעמים זה בדיוק מה שצריך..
אם לומר את האמת, בהתחלה לא עפתי על הספר, חשבתי אפילו להפסיק לקרוא אחרי 100 העמודים הראשונים, אבל הוא משתפר מאוד ככל שהדמות הראשית משתנה..
ובסוף הקריאה יכולה לומר שאני חושבת שהוא אחד המוצלחים שלה.
בקיצור- קליל, כייפי ורומנטי.