• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
מזרן האבן

מזרן האבן

מאת מרגרט אטווד

הביקורת של ראובן

תמונה של ראובן
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
מזרן האבן

מזרן האבן

מאת מרגרט אטווד

הביקורת של ראובן

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של ראובן
הוצאה לאור:כנרת זמורה ביתן
שנת הוצאה:2016
הקודמת
cujo
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני 9 שנים

“העטיפה הצהובה והעורב שנמלט ממשחקי הכס היו הדבר הראשון שמשך אותי לספר , אני מאלו שמושפעים מהעטיפה. א”

5/8
ביקורות על מזרן האבן
הבאה
Cantona
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 3 שנים•2 דקות קריאה

הספר בתמציתיות הוא אודות הטבע האנושי, בעיקר על צדדיו הפחות סימפטיים. חשבונות שנשארו פתוחים אחרי עשורים, קנאה ויצרים, תאוות בצע. נע בין אמיתי ובדיוני. אנשים וערפדים. מי שבמקריות מוחלטת נקלעו למצבים מטורפים שישנו את חייהם.
תשעה סיפורים קצרים ששלושת הראשונים נסובים סביב אותם גיבורים. משורר מפורסם ואקצנטרי למדי שנישא מספר פעמים ולאחר מותו עדיין נוכחותו בחיי אלמנתו 'הראשונה' המזדקנת חזקה לא פחות מאשר בחייו. האלמנה שיצרה ארץ דמיונית- אלפינלנד- עושה חשבון עם עברה ועם אלמנתו ה'חדשה' הצעירה מבעלה המנוח בשלושים שנה.
אישה מבוגרת המוצאת דרך מקורית לסגור חשבון עם מי שפגע בה כשהיתה נערה צעירה ('מזרן האבן'- הסיפור שהוא ההשראה לשם הספר ונגזר משמו של ממצא גיאולוגי). בשנות השישים המתירניות חותם גבר צעיר ברגע של חוסר מחשבה על חוזה אווילי בלי לשער מה יהיו תוצאותיו הרות האסון ('היד המתה אוהבת אותך'). איש עסקים הרוכש במכירה פומבית יחידות אחסון בלי לדמיין לאן תוביל העיסקה התמימה לחלוטין ('חתן בהקפאה'). הסיפור המסיים ('זמנכם אזל') מעורר צמרמורת- הצעירים בני דור המחשב המשתלחים בדור הקשיש שידע בצעירותו קשרים בינאישיים אמיתיים טרם עידן האינטרנט, וברקע אסונות מעשי ידי אדם כתקריות ירי וטבע- שריפות יער וגלי קור.
המחברת חודרת לנפש גיבוריה ולטבע האנושי. תסכולים, טינה, כעס וחשש ומצד שני סוג של קבלת הדין. התמודדות עם זיקנה מחלישה והכרה גוברת בסוף המתקרב. משפחה המתמודדת עם עיוות לא טבעי. והיא עושה זאת ביד אמן וכתיבה טובה, לא נרתעת מתיאורי יצרים אפלים והתבטאויות עסיסיות בנוסח 'מוכה מכרסמים ושורץ מקקים' (בית ישן ומתפורר) ו'הושלכה אל סבכת הביוב של החיים כמו קונדום משומש'.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של אירית פריד
אירית פריד
תמונה של עמיחי
עמיחי
תמונה של kisr
kisr
תמונה של Pulp_Fiction
Pulp_Fiction
תמונה של פפיון2
פפיון2
תמונה של בנצי גורן
בנצי גורן
תמונה של אנקה
אנקה
תמונה של יעל
יעל
15קוראים|גיל ממוצע57|40%נשים

על המבקר

תמונה של ראובן

ראובן

ותיק
חבר מזה 7 שנים
430 ביקורות•5,564 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של ראובן
ראובן
ותיק
חבר באתר מזה 7 שנים
ביקורות430
לייקים שקיבל5,564
דירוג ממוצע3.4 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית148ספרות מתורגמת120מתח ריגול והרפתקאות75

דיון על הביקורת

2 תגובות
ראובן
ראובן•לפני 3 שנים

בהחלט יש כאן כישרון, יעל

yaelhar
yaelhar•לפני 3 שנים

גם אני חשבתי שהוא מיוחד במינו.

2 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של ראובן

זיכרונותיו של חתול נודד

זיכרונותיו של חתול נודד

הירו אריקווה

נָנַָה הוא חתול רחוב חביב החי ביפן בעל תפיסת עולם מגובשת למדי על בני אדם "קופים ענקיים המהלכים על שניים". לומד להסתדר בעצמו עד שבמקרה חולף לידו צעיר איכפתי בתחילתה שנות השלושים לחייו המאמץ אותו. סטורו נותן לו את שמו ('שבע' ביפנית על שום צורת זנבו המזכירה את הספרה). בעבר היה לסטורו חתול בשם האצ'י (שמונה) בשל הכתמים על פניו המזכירים את הספרה.
ההתחלה מרנינה ומשעשעת. ננה אינו מרוצה משמו- ("ברצינות, שם של בת"). סטורו מפריע את מנוחת הצהריים שלו ומהרהר 'לפחות שיהיה פיצוי' ואכן מקבל מעט אוכל בתמורה. יאמי! אני לא בררן, העיקר למלא את הבטן.
ומגיע היום שעל סטורו לעבור דירה וננה מוצא עצמו יוצא לדרך.
וכאן מתחיל הספר לאבד גובה. ננה מתוודע לקוסוּקֶה ('קו'), חברו של סטורו ששנים לא היה ביניהם קשר מאז ימי בית הספר. הספר כבר לא מרגיש דרך עיני החתול אלא סיפורי השניים כילדים ונערים, הורים לא קלים של קוסוקה ובמיוחד אביו. בית הספר. לעלילה מצטרפים בהדרגה אנשים נוספים. תלמידים, מורים, סבתא. בריחה של השניים מטיול שנתי, מתנה שנער יפני קונה לאמו. נסיעה לים. טיפול בחממה לגידול עגבניות והכל בסגנון בנאלי ופשטני, שלא מצליח לשמור על איכות ההתחלה המשדרת משהו אחר לגמרי.
בערך במחצית הדרך הרגשתי שהספיק לי. הרעיון הובן והסגנון לא דיבר אלי כלל.
ואין קשר בין אהבה לבעלי חיים לספר. אינני חובב מובהק של חיות מחמד אך עלי לומר כי 'אמנות נהיגת המירוצים בגשם' שנכתב דרך עיני כלב הקסים ושבה אותי במיוחדות שלו וכתיבתו הנפלאה.

לפני 9 חודשים•
★★★★★
•ראובן
דוקטור בואי אצלי

דוקטור בואי אצלי

מירה מגן

דוקטור גליה אושֶׁרי היא רופאה אונקולוגית מצטיינת, אין ספק ביכולותיה המקצועיות ותקשורת טובה עם מטופליה. רובם, על כל פנים.
גליה באה מרקע דתי, טרם נישאה ובקשר זוגי עם דר' ענֵר, רופא בכיר, אלמן ואב לשתי דרדקיות שובבות בנות חמש ושמונה.
שתי אחיותיה- עטרה הצעירה, נשואה לאיש הייטק- מה שנקרא 'משפחה טובה' מהשומרון ותהילה הבכורה, הנשואה לקצין בכיר בעל שלושה 'פלאפלים' על כתפיו- ברוכות צאצאים.
אבל חייה כרופאה אינם קלים. אביו של אחד ממטופליה, צעיר חולה אנוש מעורר בה רגשות דווקא בשל עוצמתו השקטה. אחרת שנטרפה דעתה לאחר אובדן, שינתה את שמה והפכה לאבן נגף בחייה. גם במשפחתה הקרובה יש חיכוכים קשים, מעל ומתחת לפני השטח ושלא ברצונה היא נקלעת לדרמות קורעות שהיתה מעדיפה להתרחק מהן.
והיא חשה לכודה. תקוותה התמידית לחזור לביתה השקט, מעוז השפיות והמפלט הפרטי, להניח רגליים יחפות על השולחן ולהירגע מעמל יומה- לשכוח לכמה שעות את סבל החולים ומשפחותיהם הנעות בין תקווה לייאוש. את העירויים, התרופות, בדיקות הדם, הצורך להרגיע ולנחם כשצריך- מופרת שוב ושוב. גם באירועים חברתיים הנייד שלה יכול להזעיק אותה בכל רגע. נקרעת בין חובותיה כרופאה לרכבת הרים רגשית בשל הקשרים בחייה, לא תמיד הגבול בין העבודה לחייה הפרטיים ברור.
בסגנונה המיוחד והנוגע מיטיבה המחברת להביא בגוף ראשון את סיפורה של גליה על הדילמות הרפואיות, האתיות והאישיות המשליכות אותה שוב ושוב לטלטלה רבתי, בוחנות אותה ולעתים מותחות לקצה את סבלנותה ויכולת עמידתה.

לפני 9 חודשים•
★★★★★
•ראובן
חיים יקרים, אתם דפוקים!

חיים יקרים, אתם דפוקים!

סקוט בלאגדן

משהו סיקרן אותי כשקראתי אודות הספר. הגיבור מתואר כמעין הולדן קולפילד עדכני.
קריקט הוא נער החוסה בבית אומנה המנוהל בעיקר בידי נזירות באמצע שום מקום במדינת מיין, מבנה ששימש כלא בעבר (מוזכר בו 'חומות של תקווה' המתרחש בכלא באותה מדינה) וכעת הוסב למעון למי שמזלם לא שפר עליהם. מי שבאו מרקע קשה, חיים עלובים ודפוקים. הוא בעייתי, פרוע, מסתבך במכות, מתעב חלק מהצוות כולל המנהל
לה- צ'אנס וחבריו למעון. עם חלקם הוא מיודד, מגן על הנערים הצעירים יותר כמו אנדרו ונמשך לווינונה היפה.
הוא מסתדר היטב עם איש התחזוקה אותו מכנה בפשטות 'תחזוקן' כי לשם משפחתו משמעות גסה. עוזר לו בעבודתו ובתמורה מלמד אותו תחזוקן ללחום תוך שהוא קורא לו בשמות נשיים כמו פגי-סו ולוסי. הוא מסייע לסוחר סמים לגבות כסף מחייבים תמורת סחורות במקום כסף.
במידה מסויימת אפשר לומר שהוא אכן סוג של הולדן. מורד אנטי חברתי.
כמו "התפסן" הספר מובא בגוף ראשון אבל שלא כמוהו כתוב בסגנון מופרע שניתן לצפות מנער שבא מהרקע העלוב של קריקט, אבל בפשטות- דוחה. שטף בלתי פוסק של קללות, גסויות, עלבונות. הנזירה מרי עם התחת הענק, המנהל "לה צ'אנס יה שפן". מוטציה מעוותת. שקרן, טיפש, חרא, כסיל דביל- וזה ממש אפס קצהו. נראה שכל מילה רביעית היא קללה או לעג. כמה אפשר? נמאס בשליש הדרך.
להשוות אותו ל'תפסן בשדה השיפון'? ברצינות? קורע מצחוק בלשונו של קריקט.

לפני שנה•
★★★★★
•ראובן
ארבע ארצות

ארבע ארצות

מתן חרמוני

"ארבע ארצות" הינו רחוב תל אביבי שבו מתגוררת בבניין אחד ולבסוף באותה דירה חבורה יוצאת דופן.
יהושע רדלר הינו סופר כושל, גרוש שנאלץ לעזוב את ביתו שנשאר ברשות רעייתו לשעבר ליאורה ומנסה לפרסם ספר ללא הצלחה יתרה. בעלי הדירה ששכר הם אח ואחות בשם טישביין שהצליחו לרשת את הדירה מקשיש ללא משפחה שהלך לעולמו והכיר את אביהם ובקיצור- צמד נוכלים, על פי עורך הדין בעל השם התמוה לקריכפלצל,המעסיק את ויקטוריה יפת התואר.
עורך הדין טוען שהוא אחד ממניפי דגל הדיו המיתולוגי באילת, הבל ורעות רוח.
ברונהילדה, שחקנית עבר מהוללת ששמה נודע ברבים, ימי תהילתה מאחוריה ועדיין זכורה גם בשל הרומנים הרבים שנקשרו בשמה וכעת על פי הגדרת הסופר- מטורללת ומשובשת שהתגוררה בדירה מעליו והתנחלה אצלו, פחות או יותר.
בצלאל נמוך הקומה והצעיר שהיה שכנו של יהושע לפני שנים רבות, ואחרון חביב- השד. ולא סתם שד אלא רוחו של נחום צובלפלאץ שהתגורר ומת בוורשה ב-1905. אבל גם שד צריך לאכול מדי פעם.
והחבורה הססגונית, מה לעשות, צריכה ממון על מנת לשלם את שכר הדירה, לאכול וכמובן חשבונות שחלקם מגיעים עבור יוחנן שהתגורר לפניהם בדירה והלך לעולמו, אבל חובותיו נותרו כמו גם מכתבים שאהובתו החיה ממשיכה לשלוח לו. למזלם נותר בדירה רכושו כולל בגדיו, רהיטיו ומטבח מצוייד כהלכה.
הספר החביב מתאר בהומור, שנינות ולשון עשירה את הרפתקאות החבורה ההזויה. הם מצליחים להתקיים הודות לנדבות ושנור, דרכיהם מצטלבות עם דמויות ידועות כאיסר הראל ואת שמות רובם (אמיתיים או לא, מה זה משנה) לא ראוי לפרסם מחמת צנעת הפרט. נסיונותיו של יהושע לפרסם את ספרו ולקבל תשלום המגיע לו על כתב היד. עימותים עם בעלי הדירה שאינם רק נוכלים אלא קמצנים להחריד למרות שברשותם כמה דירות. בצלאל לוקח על עצמו את תפקיד הלבלר (במקור),לרשום הכנסות והוצאות וגם זאת ללא הצלחה יתרה. בקיצור, שישו ושמחו.
משפטים משובצי פנינים כמו "לדודה אחת קראו חיה ולשנייה מֶהְטָה כמו מהטה הארי. קרה שדודה חיה מתה בדמי ימיה בעוד דודה מהטה חיה שנים רבות וחצתה את גיל מאה".

לפני שנה•
★★★★★
•ראובן
שנת השועל

שנת השועל

רות עפרוני

המחברת מטיילת עם הכלב בפרדס סמוך לעיר מגוריה רחובות, כאשר היא מבחינה בשועל והכלב משתחרר ורץ אליו, לתוך הלילה. היא דולקת אחריהם, קוראת לכלב "פלה! פלהההה! תחזור!"
מאוחר יותר תיזכר בשועלי שמשון.
היא הדמות המרכזית באסופת הסיפורים הקצרים שהם מסע חייה. נשואה ואם לארבעה שידעה עצב בחייה מגיל צעיר. מגדירה עצמה 'נורמטיבית בת ארבעים וחמש'. רעיה ואם. כותבת בפייסבוק, מפיקת טלוויזיה 'פרום איזראל' (יש בספר מילים באנגלית באותיות עבריות) ועוקבים.
התחנה הבאה היא בוסטון שם יהיו שנה במסגרת שבתון של בעלה סול.
הסיפורים הם לקט של אפיזודות, חלקן שהטביעו חותם בל יימחה ואחרות חולפות ונשכחות. זכרונות קשים של שכול בצד מפגש מקרי בבוסטון עם ילד ממוצא מכסיקני, איסוף רהיטים ממיכל ('דמפסטר') ענק ברחוב נראית כמו הומלסית. דוגמנות עירום ובחזרה לארץ עוברת טיפול אצל כירופרקט המציע לה סוכריות טיק טק. הלוויה של זרה בעקבות בקשה מהציבור ללוות למסע האחרון קשישה גלמודה, ניצולת שואה. הולכת מכות עם בת זונה (במקור) בטירונות. כעת היא גם מלמדת במגמת צילום יום בשבוע.
הכתיבה מתזזת, קופצנית, אין קשר בין הסיפורים הקצרצרים שחלקם עמודים ספורים. עבר והווה מתערבבים, כתיבה לעתים יפה, לעתים עסיסית או תמוהה בנוסח "מה שהקנה לשולחן דמות של היפי מפרכס במכנסי פלדפון". מה שבא לתאר את מסעה בתערובת של סלנג, הומור ורצינות שחלק ניכר ממנו מתבטא ברגעים חולפים לא ממש מצליח להתרומם. בין השורות יש יכולת כתיבה אבל משהו בסך הכל לא עובד כהלכה.

לפני שנה•
★★★★★
•ראובן
רווח של חמש

רווח של חמש

טלי כהן צדק

הבלונים הארורים האלה. איזה נזק החמאס עושה מבלון ועפיפון ואיך הם נוחתים בכלל, היא תוהה.
נתי יודעת שבין המבצעים בעזה יש רווח של חמש שנים, פחות או יותר. היא לחוצה כי בנה עידו מתקרב לגיל גיוס והשנים האלה יעברו.
היא ומשפחתה גרים במושב בצפון, זוג ושלושה ילדים- בן בכור ושתי בנות. כמו כולנו היא חיה את המציאות הפסיכית של שיגורי חמאס וג'יהאד איסלאמי מרצועת עזה. רקטות, בלוני ועפיפוני תבערה, צה"ל מכה וחוזר חלילה. השלטון מאכזב ואין פתרון אמיתי באופק. עופרת יצוקה, צוק איתן, עמוד ענן וחגורה שחורה. סבב אחרי סבב של אותו חרא. הטירוף הפך לסוג של משהו שפשוט חיים איתו. שני מתאגרפים בזירה, מכים זה בזה, נופלים וקמים לחטוף ולהחטיף עוד.
הילד גדל, אין לה ספק שירצה קרבי, ערך עליו חונך. ותיתכן כניסה קרקעית שלו לקן הצפעונים העזתי. החשש האימהי לא נותן מנוח.
והיא הוגה תכנית מופרעת כדי להגן על בנה. משהו שיזעזע את אמות הסיפים. איך הלא שפוי הופך לשפוי בראייתה של אם חרדה. אבל במציאות שאינה שפויה לא תמיד אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לברור באמצעים.
הספר כתוב במעין מכתב ארוך של נתי לבנה. מספרת על הדילמות, חרדות, תפיסת המציאות שלה, עבודתה כמנהלת חשבונות במושב. האחיות המתבגרות, סבא וסבתא, משפחתיות וחברים בצד המציאות המטורללת.
מה שגרע היה פירוט יתר כמו הנסיעה של נתי מהצפון לעוטף הזר לה. צמתים, כבישים, אבני דרך.אפשר ורצוי היה לקצר.
3.5 כוכבים.

לפני שנה•
★★★★★
•ראובן
אל נקמות 2 רקוויאם

אל נקמות 2 רקוויאם

יניב בן עטר

סער ארגמן מהישוב מיתר בנגב חוזר לאחר הטראומה שחווה באותו יום נורא כשבדואים פגעו ביקר לו מכל- בתו נטע. רעייתו איילה אספה את ילדיהם ועלתה צפונה, למשפחתה. הוא מתמגן ומתבצר מוכן לכל צרה באזור עויין. איש צבא, מסתערב ולוחם בכל רמ"ח אבריו שלא עושה חשבון לאויביו.
התופת של מלחמת העולם השנייה, הנאציזם מרים ראש ומנגלה הנורא יוזם תכנית על לכרסם במדינה היהודית הקטנה.
לא הרג חסר רחמים אלא מי שיעשו את העבודה המלוכלכת מתוך, גיס חמישי.
השנה 2023. קבוצת חברים לא צעירים בני הגוורדיה הוותיקה, יוצאי עדות המזרח שראו דבר או שניים בחייהם מלבנים סוגיות מעיקות. אפליה, קיפוח, ההגמוניה האשכנזית ושלטון האליטות. ניתוח תהליכים שהובילו לימים הקשים ביותר וארועי מפתח שעיצבו את המדינה והעתיד מִשְנות החמישים ועד עתה- הסזון, הרימון שנזרק בכנסת, מלחמת יום כיפור, לבנון הראשונה, סברה ושתילה, רצח רבין. הפגנות ומחאות עכשוויות שוטפות את הארץ. אלה נגד אלה, מתנגחים זה בזה, שונאי השלטון המשחית והרקוב מול תומכיו. דמויות עכשוויות ואלה שהיו נחלת העבר.
חלקן מרכזיות כראשי ממשלה וחולפות כאיש ההגנה שתפקידו להעניש ללא חמלה ערבים שפגעו בנשים יהודיות.
ולאורך ההיסטוריה העקובה מדם ישנו השטן הבוחש בקדירה. ואז מגיע תשעה באב 2023. מסביב יהום הסער.
אף אחד לא ציפה לזוועה שתקרה. סער מוצא עצמו ספון בממ"ד אחוז אימה כשמטחי טילים נוחתים על היישוב הקטן.
האפוקליפסה בשיאה, התופת בהתגלמותה. היינו כל כך בטוחים בעצמנו, חושב סער. סמכנו על יכולותינו, כוחנו, נביס את המרצחים סביבנו,
נחטוף, אבל נתגבר. איך, איך זה קרה לנו.
והוא יוצא עם סכין בין השיניים למסע הנורא להצלת חייו וחיי משפחתו כשסביבו חורבן והרס.
הספר הוא דיסטופיה מעוררת חלחלה על כאוס ואבדן הדרך, מבוסס על ארועים אמיתיים ומכוננים שעיצבו את פני האומה. לא תמיד קל לקריאה ושזור פתגמים תנ"כיים מפולפלים וערבית.

""הִנְנִ֨י מֵבִ֜י אֶל־הָעִ֤יר הַזֹּאת֙ וְעַל־כׇּל־עָרֶ֔יהָ אֵ֚ת כׇּל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי עָלֶ֑יהָ כִּ֤י הִקְשׁוּ֙ אֶת־עׇרְפָּ֔ם לְבִלְתִּ֖י שְׁמ֥וֹעַ אֶת־דְּבָרָֽי׃ עכשיו הכל נראה הבל הבלים, אנשים פליטים בארצם. דָּם וָאֵשׁ וְתִימֲרוֹת עָשָׁן."
"העולם כמו מלפפון. יום בידיים שלך, יום בתחת שלך. זה בהחלט מסתמן כיום של התחת" (פתגם ערבי).

לפני שנה•
★★★★★
•ראובן
על אהבה ומעשיות אחרות

על אהבה ומעשיות אחרות

תה

אם להגדירו במילה-שונה. או מיוחד.
כתיבתו של סופר הרשת 'תה' אחרת. תערובת של דמיון ומציאות, עולמות אחרים ויאמרו מי שיחפצו- הזויים. הוא נע על הציר של אפשרי-בלתי אפשרי, מושג-בלתי מושג.
הספר מכיל סיפורים ארוכים ופכים קטנים הכוללים שורות בודדות או משפטים קצרים על עמוד.
בין הדמויות הססגוניות- האל חלד שיכול בהינף יד לברוא או לחסל יקום, הממציא טריליון- שמו הוא מספר המצאותיו. המחבר 'תה' נפגש איתם בחלק מסיפוריו לדיונים על מציאות אפשרית ובלתי אפשרית, אהבה, עולמות זרים המאוכלסים ספקנואידים. כשהאל חלד רצה ליצור יקום היה עליו להיפטר מחוסר הסדר הנורא הקיים ולבטל את קיום 'אינספור גלקסיות מתהוות, מעל מאה מליארד יצורים תבוניים, מליוני צירופי מילים, מאתיים אלף...ושלושה סוגי חציל מתובל'. עולמות ה'מה אם' ו'אילו רק'.
וסיפוריהם של אוהבים. יאיר ונועה עם פתקי אהבה במשך חמישים שנה.
ליאור המחליף בנות זוג, מוותר על הרבה למען האהבה האמיתית אותה אינו מגלה. השנים חולפות עד שמגיעה העת לסגור מעגל.
האדריכל ארנסט הופמן הבונה מגדלים יוצאי דופן המפליאים את תושבי העיר עד שהבלתי צפוי הבדיוני קורה.
עולמו של תה עשיר בדימויים, דמיון, הקורא מוצא עצמו במסע למקומות בהם אין מקום להיגיון המוכר. אל השונה, הלא מודע, האהבה שיכולה להיות מיטיבה ומייסרת.
סגנונו מזכיר את ספרו 'מחשבה נודדת'. על עולמות בהם הזמן והמרחב אינם מוכרים לנו.
"המקום הכי נמוך בעולם הוא כלל לא מיקום במרחב אלא רגע בזמן. איש אינו רוצה לבקר בו אך כמעט הכל מוצאים עצמם בסביבתו במהלך חייהם".

לפני שנתיים•ראובן
ארוכה הדרך למטה

ארוכה הדרך למטה

ניק הורנבי

הציפיות שלי היו גבוהות למדי. יותר מדי.
לונדון, ערב השנה החדשה. ארבעתם מגיעים לאותו מקום- בניין 'המקפצה' החביב על מתאבדים.
לכל אחד סיפור עגום וסיבה להיות שם. הספר מובא במעין פרקים קצרים מפיהם בזה אחר זה.
מרטין הינו מנחה טלוויזיה פופולרי למדי שהסתבך בפרשיית מין עם קטינה וישב בכלא. אשתו ובנותיו עזבו אותו.
ג'ס היא בת עשרה לונדונית- פרחה פאנקיסטית עם שפת ביבים, טרגדיה של אחות שנעלמה ובת לשר בממשלה. אקס בשם צ'ס.
מורין באמצע החיים, אם לבן עשרים מוגבל.
ג'יי. ג'יי הוא אמריקאי שהגיע ללונדון. מוזיקאי מתוסכל עם חלומות שחברתו עזבה אותו וכעת עובד כשליח בפיצריה.
הוא זה שנקלע אחרון למקום כששלושת האחרים כבר שם. לדבריו היה בבניין למסירת פיצות והחליט לעלות לגג כששמע קולות, או משהו דומה.
מתפתח דיון כשמרטין כבר יושב על המעקה. לבסוף מתקבלת החלטה שאם לנסח בקיצור- 'לא כרגע'. ותחילת מסעם המשותף הינו מסע לילי הזוי בחלק העלוב יותר של לונדון במסיבה פרועה ושפע אלכוהול, שישו ושמחו בקיצור. ולמרות שהם באים מעולמות כל כך שונים הם מתגבשים לקבוצה כשהטריגר הוא בעיקרו 'החיים חרא'. ממציאים סיפור דמיוני אינפנטילי לראיון טלוויזיוני לגבי אירוע הפינאלה על הגג.
ציפיתי לכניסה רצינית יותר לעולמו של מי שעומד להתאבד, מי שהגיעו לקצה ולא רואים טעם לחייהם. תסכול וזעם, נטישה, חרדות ומיאוס. יש את זה במינון מסויים. מה שיש בשפע בלתי נדלה הן קללות כולל 'המזד***' על כל הטיותיו, פאק, שיט, מחורבן. הנטייה הנצחית של ג'ס לומר 'עשה' במקום 'אמר'. עשה לי, עשיתי לו...עשרות פעמים.
עמודים ללא תוכן כמו הקשקושים של ג'ס והפדיחות שעושה לאבא. ההרהורים של ג'יי. ג'יי ומורין ושיחות על הא ועל דא.
התחלה מבטיחה, ההמשך לא. אפשר היה להעמיק בדמויות ולהפחית בקללות או פשוט לקצר את הספר.
קצת אחרי אמצע הדרך הספיק לי.
סוג של החמצה, בתמצית. אולי התרגום לקוי.

לפני שנתיים•
★★★★★
•ראובן

ביקורות נוספות על "מזרן האבן"

מזרן האבן

מזרן האבן

מרגרט אטווד

#
לאחרונה אני מתקשה למצוא ספר שמתאים לי לקרוא. בדומה לנדודי שינה כשאתה מתהפך ומתהפך, מחפש פינה קרירה בסדין, חושב אולי תקום לשתות מים, או סתם, אולי תצא לשוטט קצת בחוץ מוותר וחוזר להתהפכויות – זה הסיפור שלי עם הספרים לאחרונה. אני קוראת קצת, מעקמת ת'אף, מחפשת איזה ספר חדש ורענן וקוראת בו קצת ומעקמת ת'אף... את הספר הזה, המורכב ממעשיות המסופרות מזוויות ראייה של דמויות הקשורות בינהן, המשכתי לקרוא בלי שום עיקומי אף.

אטווד מפליאה לכתוב. חלק מספריה אהבתי וחלק לא, אבל תמיד הערכתי את יכולת הכתיבה והתאור שלה, יכולתה להכניס אותי לעלילה ולגרום לי להגיב אליה רגשית. הסיפורים כאן הם כמו שאטווד יודעת – מתובלים בפנטזיה, עם נגיעות של אימה, אבל עוסקים לגמרי בעולם האמיתי. יש בינהם כמה סתמיים (אך מעניינים) ויש מרגשים כמו "זמנכם אזל" ו"מזרן האבן". נראה לי שחלקים מהסיפורים הם ביוגרפיים, מוסווים בסיפור שהוא יותר מרתק מהאמיתי, אבל אומר את מה שאטווד רוצה להגיד: "הסוף מגיע, חברים, אפילו אם זה לא עלה בדעתכם בהתחלה".

חלק מהדמויות בסיפורים השונים קשורות בינהן בקשר סיפורי, חלקן סתם חולקות בינהם את הגישה הכאילו חתרנית של שנות השישים, שנהפכו היום לאגדה. ילדי הפרחים הלבושים במיטב הסמרטוטים, מרד במוסכמות בעיקר המוסכמות המשפחתיות והדתיות, אהבה חופשית שהיה שם קוד למין חופשי לכולם. כל הסיפורים בספר מסופרים על ההווה – משהו כמו חמישים שנה אחרי שקרו, הזמן שחלף מאפשר לגיבורי הסיפור להגיע לסוג של הבנה והשלמה. הנושא החוזר הוא הנקמה. הניסיון "להשלים מעגל" עם העבר על ידי נקמה שתבוצע בהווה. מה שבולט בסיפורים הוא הזיקנה. זקנים, לפי אטווד, אינם בהכרח חכמים יותר, טובים יותר. רעד הידיים, ראייה לקוייה, כוחות שאזלו, יכולת מועטה להתנגד – כל אלה אינם גורמים לזקנים להיות אוהבי אנושות יותר. ובמובן הזה אטווד מסתכלת למציאות בלבן של העיניים ולא ממצמצת.

אהבתי את הספר בעיקר כי הוא אינו בנוי – כמו פנטזיות רגילות שאני מאבדת את הסבלנות לגביהן – על עולם מדומיין עם חוקים מומצאים. אטווד מפרידה היטב בין המציאות לבדייה כמו אומרת לקורא "שים לב למה שאני אומרת, לא לסיפור שעוטף את זה". ומה שהיא אומרת הוא – "אל תזדקנו!".

לפני 8 שנים•
★★★★★
•yaelhar
מזרן האבן

מזרן האבן

מרגרט אטווד

לא מזמן הייתי בחתונה. לא של חבר או חברה, לא של משפחה- אז הרי כמעט אין ברירה. חתונה של בן של חבר. כן כנראה הגעתי לגיל שכבר הילדים של החברים שלי מתחתנים. אמנם החבר מבוגר ממני בעשור (חבר לעבודה) וגם הוא התחתן צעיר וכך גם בנו, אבל עדין... חתונה של בן של חבר, מזדקנים. היתה חתונה מאוד שמחה, ולפרקים החברים של החתן נשאו אותו על כתפיים וחוללו ופיזזו איתו על רחבת הריקודים באקסטזה מזה ש "החיים שלנו תותים". על הבר, לקחתי משקה אנרגיה גועלי שבתקווה יחזיק אותי ער בנסיעה הארוכה הבית, והחברים של החתן סרו לסיסבוב שוטים. ההוא שלפני רגע הרים את החתן על כתפיו הזמין אותי להצטרף.
"תודה- אני נוהג" עניתי, וסימנתי לחיים עם הכוס משקה אנרגיה מתוק וגועלי שהיה בידי. נזכרתי שגם אני לפני עשור עשור וחצי הייתי מאוד דומה לו, ובחתונות של החברים הקרובים נשאתי את החתן על כתף, השתוללתי ושתיתי כאילו אין מחר. לפעמים כאב לי טיפה למחרת הגב...
אמרתי לבחור שלצידי "איזה שמח אתם עושים- כל הכבוד, תענוג להשתתף בחתונה כזו"- נשמע לעצמי כמו מבוגר מבוגר.
"הכי כיף" ענה לי העלם.
"רק מלהסתכל עליכם נושאים את החתן על כפיים אני יודע שמחר בבוקר אתעורר עם כאבי גב". החתן היה במבנה גוף שלי, שמהכרותי האנטימית עם המימדים, אני יודע שזה אומר משהו בן 90 ל 100 ק"ג.
מזדקנים.

ואני רק מבוגר, זה נקרה הגיל השני? או שיש שם שכזה רק לגיל השלישי?, אני מניח שכשממש אזדקן נגיד 75 צפונה, או אז אתמודד עם מציאות אחר לגמרי, המגבלה שלי לא תסתכם בכך שלא אוכל לשאת על כתפיים חתן ששוקל כ 100 קילו: לא אוכל לראות יותר מדי בלי משקפים, אולי לא אצליח לרדת מדרגות בלי עזרה, יכול להיות שהשיניים כבר לא יהיו שלי, יש מצב שגם לא ממש אזכור של מי החתונה... אולי אפילו יברח לי קצת פיפי מי יודע, וכל הזמן אפחד למעוד שמא אשבור את עצם האגן.

וכמו ש 15 השנים שעברו מאז שהתחתנתי במהירת מסחררת, אני כבר לא תמים, ומבין שגם העשרים שנה הבאות שיביאו אותי למציאות שתיארתי יחליפו מהר, מהר מידי.

ואיך ההקדמה קשורה?
ובכן, הספר הזה אטווד מגולל 9 מעשיות- כן מעשיות ולא סיפורים קצרים (תקראו בפרק התודות בסוף הספר).
הסיפור הראשון חוזר אחורה בזמן אל חבורת צערים: משוררים, סופרת בתחילת דרכה ועוד- ואז יתרת המעשיות לוקחים אותנו 50 שנה קדימה, כך שבחלק מהמעשיות האחרות אנחנו פוגשים את אותם דמויות עמוק בגיל השלישי.
משפט על כל מעשיה בלי לקלקל מבטיח:

אלפינלד- סופרת פנטזיה מאוד מצליחה מסחרית, בגיל 70 ויותר, בבית לבד קצת אחרי שבעלה מת, אבל עדין מדבר אליה ומלוה אותה כל הזמן (בדמות קולות בראשו) נאלצת לצאת מהבית בעת סופת שלגים לקנות מצרכים. מסופר לנו בספר זה על תחילת דרכה, כזוגתו של משורר מבטיח מלא בהורמונים.

בחזרה מהמוות: אותו משורר, בערוב ימיו, ממורמר, מתוסכל, עם אישתו הצעירה ממנו, נפגש עם סטודנטית צעירה לספרות, הוא בטוח שהיא מתעניינת בשירים שלו....)

הגבירה האפילה: דמות נוספת מחבורת המשוררים שפגשנו בסיפור הראשון מגיחה הפילגש של אותו משורר רווי הורמונים- מסופר על שגרת חייה עם אח תאום בערוב ימיהם. היא פוגשת את מחברת ספרי עלפינלד בלוויה, ונגשת להתעמת. האופן בו המפגש מתגלגל מגלה לאח התאום, שהכיר אותה הכי טוב שיש, צד חדש באחותו.

לוסוס נאטוריי: תקראו לבד.

חתן בהקפאה: סוחר עתיקות, מושחת, קונה מכולות איכסון על תכולתם... מגיע למכולה עם תכולה ביזארית- ואז כשהוא יוצא הוא פוגש את בעלת המכולה.

אני חולמת על זינה עם השינים האדומות מאוד: שלוש חברות, גם כבר לא ילדות, זינה לקחה לכל אחת מהן את בן הזוג, אחד מהם חוזר. האם מניעה של זינה היו טהורים? האם גלול שלה מסתובב בניהן?

היד המתה אוהבת אותך: סטודנט כותב ספר אימה שהופך לרב מכר, סרט ועוד סרט, רק שהוא חתם על חוזה על הספר הזה, לפני שהאמין שיהיה לו ספר... מה עושים עם החוזה הזה?

מזרן האבן: אלמנה סידרתית (לא ממש פסיבית) פוגשת בשיט לקוטב את מי שגרם לה להפוך למי שהיא, הוא לא מזהה אותה, היא כן מזהה אותו.

זמנכם אזל: דיור מוגן, אבל לעשירים... החים שם, והחשש המתמיד להיות מועבר לאגף הסיעודי, ואז הפגנות אלימות... על הקשישים לפנות את מקומם מהעולם הזה... הם נשמו מספיק אוויר.

כל דבר שאטווד כותבת, ניתן למצוא בו ניחוח ביוגרפי, משהו מעולמה, אולי תמיד זה כך, היא בעצמה כבר לא ילדה, והזיקנה מלווה את המעשיות כחוט שני...ואטווד כותבת את הזקנה מדויק, בלי הרבה חמלה, על החששות העבר ההווה הלא פשוט והעתיד הלא מובטח, כשסביב נעורים שמנגידים לזקנת הגיבורים.

כי הרי גם כשאנחנו מתבגרים הילד שהינו לא הולך לשום מקום, ולפעמים במבט מזווית מסוימת למראה ניתן לראות אותו מציץ מבעד לקימטי הבעה...

הספר הוא לא על זיקנה, אבל אני בחרתי לכתוב על היבט זה שמלווה את המעשיות

שווה ביותר.
אני נתתי 5 כוכבים

לפני 10 שנים•
★★★★★
•קורא כמעט הכול
מזרן האבן

מזרן האבן

מרגרט אטווד

סיפורים מוזרים ונטולי פאנץ', אין לי מושג למה אהבתי את הספר. אולי עדיף בלי תמה מאשר תמה כמו סיפורה של שפחה

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•גנדלף
מזרן האבן

מזרן האבן

מרגרט אטווד

ספר יוצא מגדר הרגיל, הן בגלל תוכן הסיפורים שבו והן בגלל איכותם.
שלושת הסיפורים הראשונים קשורים זה בזה. בראשון נחשפים לאלמנה מבוגרת שכתבה סדרת ספרים בז'אנר הפנטזיה והפכה לאחת האמהות המייסדות של הז'אנר הזה. דמות שולית בסיפור היא משורר שפעם יצאה איתו עד שבגד בה עם בחורה בשם מרג'ורי. גיבור הסיפור השני הוא אותו משורר שהוזכר בסיפור הראשון, וכעת אנו מתוודעים למצבו כאדם זקן, נשוי בשלישית, נתמך על ידי אישתו הצעירה ומלא טינה לכל. והסיפור השלישי עוסק במרג'ורי ואחיה, סיפור חייהם וסגירת המעגל של שלוש הדמויות.
הסיפור הרביעי עוסק בנערה שחולה במחלה שגורמת לה להיראות שונה ומסווגת על ידי החברה כמפלצת וחריג של הטבע.
הסיפור החמישי עוסק באדם שמנהל עסק למכירת רהיטים ישנים שעברו חידוש ומוצא מחסן עם רהיטים מעניינים וגופה בתוכו.
הסיפור השישי עוסק בשלוש חברות פנסיונריות והחלום של אחת מהן על מישהי שפעם הכירו והקשר של כל זה למצבן בהווה.
הסיפור השביעי עוסק בסופר מבוגר שכתב בצעירותו ספר בז'אנר האימה שהפך לקלאסיקה וקושר אותו לשלושה חברים שהכיר פעם בגלל שהתחייב לשלם להם מהכנסות הספר הזה.
הסיפור השמיני עוסק בפנסיונרית שיוצאת לשיט בקוטב הצפוני ופוגשת באדם שהרס את חייה כאשר אנס אותה כשהייתה בת 14.
הסיפור האחרון עוסק בפנסיונרית שחיה במוסד יוקרתי של דיור מוגן, כאשר ארגון עולמי בשם "תורנו" מחליט להיפטר מהקשישים שממלאים את העולם וגוזלים משאבים מהצעירים. דיסטופיה מדהימה.
הסיפורים מעולים, מרתקים, שנונים ומקוריים. הספר הראשון של אטווד שקראתי ועל פיו- כל השבחים שהיא מקבלת מוצדקים.

לפני שנתיים•
★★★★★
•Cantona
מזרן האבן

מזרן האבן

מרגרט אטווד

תשעה סיפורים קצרים שרובם עוסקים בצורה כזו או אחרת ברוע, פשעים ורמאויות של אנשים.
הסיפורים מותחים בחלקם, שנונים, ציניים עם הרבה הומור שחור, הדמויות מעוררת רגשות על הספקטרום הרחב בין הזדהות ותיעוב אבל ברוב הסיפורים לא נשארתי אדיש אליהן.
אין כאן סיפור אחד שהוא מעל כולם או זכור במיוחד, הם די אחידים ברמתם לדעתי ואין נפילות. שלושת הסיפורים הראשונים עוסקים באותן דמויות אך מזוויות אחרות ובשלבים אחרים בחייהן שכל אחת מהן יותר גרוטסקית מהאחרת.
הסיפור שבכל זאת בלט לדעתי "היד המתה אוהבת אותך", סיפור על סופר של ספרי אימה מטופשים שהפסיד בהתערבות לחבריו בקולג' שמאלץ אותו לחלוק איתם את התמלוגים לספרו שבמפתיע זכה להתפרסם. הסיפור תופס את הגיבור בשלב מתקדם בחייו שנים רבות לאחר האירוע ואת האינטראקציות שלו עם הגיבורים האחרים. יש טוויסטים בעלילות והכל מתובל בסיטאואציות שחורות-משעשעות
ממליץ מאוד

לפני 4 שנים•
★★★★★
•פפיון2
מזרן האבן

מזרן האבן

מרגרט אטווד

בכתיבת ביקורת על ספר שהוא אוסף סיפורים קצרים, צריך לדעת לדייק. לשפוט את הספר, על מיכלול סיפוריו. בתחילה הייתי סבור שיש לשפוט את הספר על פי "הרושם הכללי" שלי ממנו, אבל ידעתי שאם אשתמש בשיטה זו, וודאי הייתי בסופו של דבר נוטה לתת לו ציון שקרוב יותר לחמישה כוכבים מאשר אחד, בין היתר מהיותי סלחן, וותרן, ואחד שכשהוא חוזר מטיול שהיו בו הרבה כאבי ראש ונידנודים ושואלים אותו איך היה, הוא יגיד שהיה מעולה רק בגלל שהוא זכר איזה קטע מסויים במסלול שהוא אהב מאוד.

בסקירה זו, אציג כל סיפור וסיפור, את דעתי עליו, את הציון שאני נותן לו. נחשב ממוצעים, נגיע לסכומים, וההכרעה תתקבל בדרך מדוייקת, וגם הוגנת.
אך ראשית עליי לציין שזה ספרה הראשון של הסופרת שאני קורא, ויש סיכוי לא רע שגם לא האחרון. מרגרט אטווד יודעת לכתוב, כתיבתה חדה כתער, מלאת חיים ועוצמה מתפרצת. הזכירה לי כתיבה של נשים סופרות אחרות, כמו ויסלבה שימבורסקה למשל (אם כי לא זכור לי ששמיבורסקה כתבה על סקס בצורה חופשית שכזו, אבל חוץ מהפרט הזה יש להן עוצמה זהה בכתיבה).

###

1. אלפילנד - סיפור על אישה שבעלה נפטר, אך גם לאחר פטירתו הוא חי וקיים בדירתה, לפחות כפי שאישתו מרגישה. היא גם מתפרנסת ככותבת סדרת ספרי פנטזיה, ומתישהו כל הדברים משתלבים.
סיפור פיוטי על הגבול המאוד דק של פנטזיה, האווירה בו סוערת והורגשה אצלי בתור קורא.
ציון: 5 כוכבים

2. בחזרה מהמוות - הסיפור הוא על החבר לשעבר של אותה אישה מהסיפור הראשון לפני שהיא הכירה את בעלה המנוח. הוא משורר שימי תהילתו מאחוריו, וכעת הוא מבין מה הוא פיספס כשעזב את חברה שלו לטובת אישה אחרת.
אף על פי שהוא כתוב בצורה קולחת, הסיפור לא באמת מעניין, ואפילו די סתמי.
ציון: 3 כוכבים

3. הגבירה האפלה - ה"מעשייה" המקושרת האחרונה באוסף. מספר על שתי דמויות שגם הן קשורות לעברה של האישה מהסיפור הראשון.
כמו קודמו הסיפור סתמי, ואפילו מעט פחות קולח וזורם מהקודם. דבר המוכיח שלפעמים לא צריך לכתוב סיפור המשך, כשהסיפור הראשון בהחלט מצליח לספק את הסחורה.
ציון: 2 וחצי כוכבים

4. לוסוס נאוטריי - סיפור על אישה שמתחילה לגדל בגופה כל מני תסמינים ערפדיים וחייתיים. הסיפור הוא על יחסיה עם הסביבה שרוצה לקבל אותה כאדם רגיל, אבל לא מצליחה לקבל אותה בתור "יצור".
סיפור קצר, הקצר ביותר באוסף זה, אבל קולע. מאוד מיסטי ואפל. דווקא עצם העובדה שהוא קצר, מיטיבה עמו ועם תחושת האפרוריות שבו. שכן לא צריך לשפוך הרבה מילים, הוא מועבר ברחש קל ובמן "בום" קטן כזה שמיד נגמר, אבל מצליח לחדור ולעורר תחושות של אימה, כאב וייאוש.
ציון: 5 כוכבים

5. חתן בהקפאה - סיפור על אדם שנפגש עם מישהי שהיא, כנראה, רוצחת סדרתית מהסוג ההזוי והמוזר.
סיפור נחמד. מתאר בצורה מעניינת לבטים של אדם שעומד בפני דבר שהוא גדול ממנו.
ציון: 4 כוכבים

6. אני חולמת על זיניה עם השיניים האדומות מאוד - שם הסיפור הוא ארוך, ולוקח קצת זמן לקרוא אותו ביחס לשמות של הסיפורים האחרונים, וכך קרה לי גם עם הסיפור הזה - לקח לי זמן לאהוב אותו. בהתחלה הוא מרגיש כמו "סיפור בנות" כזה, על חבורת בנות שמדברות ומדברות ונזכרות בעברן ובגברים שהיו להן, אבל לקראת הסוף הסיפור מקבל טוויסט נורא מעניין.
ציון: 4 וחצי כוכבים

7. היד המתה אוהבת אותך - כאן מדובר במקרה של "סיפור בתוך סיפור" - סיפור על סופר שכותב סיפור. יש כאן תיאור הן של הסיפור שהוא כותב, והן תיאור של סיפורו האישי, חייו האישיים של הסופר וכ'ו.
בעיניי, הסיפור שאותו סופר כותב (ששמו הוא, כמו שמו של הסיפור הכללי, "היד המתה אוהבת אותך") הוא, בעיניי, כל כך טוב, עד שלדעתי הוא היה צריך להיות סיפור בפני עצמו כאן באוסף. סיפור חייו האישיים של הסופר גם הוא לא רע, אבל טיפה מקלקל לו את הדירוג, משום שהמשקל בסיפור נוטה יותר לטובת סיפורו האישי של הסופר, ופחות אל מושא כתיבתו שמקבל מעט פחות זמן במה.
ציון: 4 וחצי כוכבים

8. מזרן האבן - כשמו של קובץ סיפורים זה. מספר על אישה שמטיילת בקוטב הצפוני, ופוגשת שם מישהו לא סימפטי מעברה הלא סימפטי. וכך, טיול נחמד בצפון מתדרדר לסיטואציות מפחידות שנובעות בין היתר מנקמה ונטירת טינה.
סיפור מעניין על מה שהזמן עושה לנו. מתאר בצורה מעניינת ומותחת סיפור, מבעד לעיניים של רוצח שמתכנן את מהלכיו בצורה קפדנית ומדוקדקת על מנת שהמגדל שבנה לא יתפרק לו וינפץ את משאלותיו.
ציון: 4 וחצי כוכבים

9. זמנכם אזל - סיפור שלא כל כך הצלחתי להבין. בין היתר קלטתי פה ושם כמה מילים על אוכל, מין, כסף, נשים טיפשות ואנשים שאיבדו חושים מסויימים. לא יודע, סיפור מוזר, היחד שלא הצלחתי לצלוח, אף על פי כתיבתה הקולחת של אטווד.
ציון: 2 כוכבים

ועכשיו - טאם טאם טאם - רגע החישוב, בו יעלה בגורל הציון הסופי של הספר...

5+3+2.5+5+4+4.5+4.5+4.5+2= 35

35:9= 3.8

אם כך, הציון שיצא הוא 3.8 כוכבים.

ובגלל שאני כזה סלחן, וותרן ומעדיף לשמור בזיכרון את הרגעים הטובים והחוויתיים, אז אני אעגל ל-4 כוכבים...

ציון שבהחלט מעביר את התחושה הכללית שלי ממני, החיובית מאוד בסך הכל.
קבצי סיפורים קצרים הם סוגה שיותר קשה להעניק להם ציון מושלם, כי תמיד יהיו בו סיפורים קצת פחות מוצלחים שיקלקלו ויפגעו בציון. מצד שני, קשה גם לתת ציון גרוע, כי תמיד יהיו סיפורים יפים שלא יתנו לו להגיע לציון כזה. כך או כך, 4 כוכבים הוא לא עניין של מה בכך לאוסף של סיפורים קצרים.
מומלץ.
(ועכשיו, תמליצו לי בבקשה על ספרים אחרים של אטווד שכדאי לי לקרוא, כי הסיפור שלי איתה לא נגמר כאן)

לפני 8 שנים•
★★★★★
•זה שאין לנקוב בשמו
מזרן האבן

מזרן האבן

מרגרט אטווד

העטיפה הצהובה והעורב שנמלט ממשחקי הכס היו הדבר הראשון שמשך אותי לספר , אני מאלו שמושפעים מהעטיפה.
אחר כך היה השם – מזרן האבן – בראשי ראיתי איזה אתר פרההיסטורי ביער אקזוטי ששימש ענקים וכאילו כדי לתדלק את הדמיון הוספה שורה : תשע מעשיות. הייתי שבוי.
יש משהו במילים האלו – מעשיה או אגדה שמצית אצלי דמיון של יערות עבותים וטרולים ונסיכים , דמיון שהוכתב על ידי שנים של צפיה בדיסני כי מעשיות ואגדות אמיתיות הן אכזריות ומלאות ביצורים מחרידים ותאבי בצע שנקראים בני אדם.
זהו מיתוג מושלם לספר. אינני יודע מה בדיוק הופך סיפור למעשיה או נובלה או סיפור קצר. ההסבר בספר לא ממש הסביר לי. מבחינתי אלו היו סיפורים קצרים.
את הקסם המושך של הספר השלים השם של הסופרת : מרגרט אטווד ששמה הולך לפניה בכתיבה דיסטופיות ופנטזיות ודמויות נשיות. את מרגרט פגשתי פעם אחת במתנקש העיוור. הספר היה מחולק לשני חלקים : חלק פנימי שהיה פנטזיה אפלה ,החלק השני היה מעטפת ריאליסטית. את החלק הפנטסטי אהבתי מאוד את החלק הריאלי מאוד לא. אבל זה היה מספיק כדי להשאיר אותי מסוקרן.

אלו לא פנטזיות. רוב הסיפורים הם ריאליסטיים עם נגיעות. הכתיבה של אטווד טובה ודי עניינית גם הרעיונות בבסיס הסיפורים הם טובים אבל רובם הם "ליד" , רעיונות שנפחו בהם נפח ,סקיצות לרומן גדול יותר שלא התפתחו. למרות שחלק מהם פורסמו במקומות אחרים , ההרגשה היא קצת שאספו כמה סיפורים שישבו במגירה.

חוט השני שעובר בסיפורים הוא הזקנה וההתחשבנות עם חטאי הנעורים. במובן הזה יש משהו מרענן בספר. לא הרבה פוגשים גיבורים בגיל השלישי בזוויות שונות של החיים. הסופרת בשלושת הסיפורים הראשונים והגיבורה בסיפור האחרון מרגישים שנבנו על פי דמותה של אטווד ודרכה את חששותיה מהזקנה ומאבקה במגבלותיה. החלק הפחות מרענן הוא שחטאי העבר הרחוק לא מרפים גם בגיל השלישי ומשולש רומנטי סיפורי מתגלה פשוט שמשולש רומנטי.

שלושת הסיפורים הראשונים קשורים זה בזה. מבחינתי היתה בהם הבטחה גדולה : גם במבט אל ראשה של סופרת גם בהקשרים בין ספרות הפנטזיה להגנות מפני העולם הממשי אבל הטעם בסוף השלישי הוא של אכזבה. הם עדיין מומלצים.

זיניה עם שיניה האדומות – היה סיפור מעצבן אבל הוא הומאז או סיכום לספרה הכלה השודדת אז יתכן ופספסתי את פואנטה.
חתן בהקפאה – היה מלא בנושאים שיכולים למלא כמה סיפורים ונגמר באנחה רפה.
גם לוסוס נאטוריי היה מעצבן.

שני הסיפורים האחרונים מזרן האבן וזמנכם אזל היו מצוינים ורק בשבילם שווה היה לקרוא את הספר ( למרות שגם שם המימוש עובר ליד ). זמנכם אזל – הוא דיסטופיה של זקנים – בית אבות שצרה עליו קבוצה שנקראת 'תורנו' ודורשת שיפנו את מקומם מהעולם.

זה לא ספר רע בכלל. הוא בהחלט מסקרן אבל בשבילי הוא היה רק בסדר. נהדר לחוף הים.

קראתי איפשהו שמישהו הכריז על אוגוסט כחודש נשים מתורגמות – אז יחד עם פרנטה וכריסטי זוהי תרומתי ( והנאתי ) לחודש זה.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•cujo
דירוג
5.0
לפני שנתיים

“ספר יוצא מגדר הרגיל, הן בגלל תוכן הסיפורים שבו והן בגלל איכותם. שלושת הסיפורים הראשונים קשורים זה”