• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
נוגה הירח

נוגה הירח

מאת ליאן הרן

הביקורת של מר @

תמונה של מר @
נוגה הירח

נוגה הירח

מאת ליאן הרן

הביקורת של מר @

תמונה של מר @
הוצאה לאור:כנרת זמורה ביתן
שנת הוצאה:2007
סדרה:סיפורי האוטורי #3
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
אין ביקורת הקודמת
1/8
ביקורות על נוגה הירח
הבאה
שין שין
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 15 שנים

“סדרת סיפורי האוטורי מרתקת ומהנה לקריאה, יש בה שילוב מוצלח של הרפתקאות, רומנטיקה ופנטזיה על רקע יפן ה”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 3 שנים•1 דקות קריאה

מיני ספויילר

הדאוס אקס מכינה הכי מטורף והזוי שיצא לי לקרוא בשנים האחרונות.
וחבל.
כי החצי הראשון היה מעולה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של אירית פריד
אירית פריד
תמונה של עדן
עדן
תמונה של Mira
Mira
תמונה של טה~דאם!
טה~דאם!
תמונה של yaelhar
yaelhar
5קוראים|גיל ממוצע53|80%נשים

על המבקר

תמונה של מר @

מר @

חבר מזה 18 שנים
25 ביקורות•78 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מדע בדיוני ופנטזיה•הסטוריה - כללי
תמונה של מר @
מר @
חבר באתר מזה 18 שנים
ביקורות25
לייקים שקיבל78
דירוג ממוצע4.1 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת10מדע בדיוני ופנטזיה8הסטוריה - כללי 1

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של מר @

גשר מעל ומעבר

גשר מעל ומעבר

ריצ'רד באך

נשברתי באמצע. הוא לא שיכנע אותי. אבל נתתי צ'אנס לעוד כמה עשרות עמודים, כי זה ריצ'ארד באך.
אבל בסוף ויתרתי.

לפני חודש•מר @
חצי אח

חצי אח

לארס סובי כריסטנסן

לא יודע למה, אבל כשהתייעצתי עם הGPT מה לקרוא, הוא המליץ לי על הספר הזה.
לא משום מקום, אלא מתוך רשימה של כותרים שהיו לי על המדף.
וניסיתי. והוא התחיל בסדר. בסדר. בלי תנופה או כריזמה או אפילו מסתורין, אבל היה שם משהו אז קראתי.
המתנתי שהזרע ינבט. והמשכתי והמשכתי.
ו... זה היה כל כך סתמי שמתישהו שאלתי את עצמי למה להמשיך?
דמויות מעפנות וכתיבה בינונית ואווירה מוזרה ולא משכנעת.
אז מה עשיתי?
קראתי כמה ביקורות כאן - כולל של הכהן הגדול שלי: אלון דה אלפרט האלוף - והם צדקו -
הספר לא שווה את הזמן. וכמו טייס טוב שמטוסו הופל - נטשתי.
לשמחתי התפנה לי הרבה מקום על המדף - כי הספר שמן.
אבל אם אתם מתלבטים אם לקרוא אותו - אני ממליץ: וותרו על זה.

בשבת הייתי ברושלים ויצאתי להליכה. בדרך חלפתי ליד שלוש ספרית רחוב שונות,
וראה זה פלא: בשלושתן היה עותק של חצי אח.
מה זה אומר? שאלתי את אישתי.
שכולם החליטו להיפטר מספר הזה, היא השיבה לי בחוכמתה.
אז כנראה שלא טעיתי שוויתרתי.

אני בטוח שיש שם ספרים יותר טובים.

לפני חודש•
★★★★★
•מר @
המלך בצהוב

המלך בצהוב

רוברט ו. צ'יימברס

קלאסיקה
(וככזה יש לקוראו!)

זורם יותר מלאבקראפט
מתעתע יותר מפו
חידתי יותר מהופמן.

לחובבי סוגת האימה הקוסמית - קריאת חובה.
לסקרנים - קריאה מומלצת.
לאנשים רגילים - הזדמנות.

לא יפחיד אתכם, אבל עדיין יפתח לכם חלון לסימטה אחורית אפלולית.

ולא קראתיו באנגלית, אז איני יודע כמה התרגום משמר את שפת המקור.
אבל הוא קולח ונעים.

(ולמו"ל - תודה שתרגמתם והדפסתם בעברית.)

לפני חודשיים•
★★★★★
•מר @
הסיפור שלא סופר על תולדותיה של ממלכת יהודה

הסיפור שלא סופר על תולדותיה של ממלכת יהודה

עודד ליפשיץ

מומלץ מאוד!!!!!!!!!!!!

לפני חודשיים•
★★★★★
•מר @
אומה

אומה

טרי פראצ'ט

שוב ושוב אני נופל בפח הזה,
מישהו אומר לי שאני חייב לקרוא ספר זה או אחר של פראצ'ט -
ואני קורא...
ומתאכזב. וסובל. אבל ממשיך בכל זאת עד הסוף (כי ילד טוב משאיר צלחת ריקה).
זה קרא לי עם צבע הכסף. עם ספרי מוות (שקראתי בעקבות ההסכת של חיים צפריר מדברים על קלפים). עם טיפאני אייקין.
ועכשיו עם אומה.

אמרו לי שזה פראצ'ט אחר. שהוא בוגר יותר. שהוא ככה והוא ככה וכו'.
אבל מה אומר - אותו דבר.

כמה משחקי מילים, כמה קטעים משעשעים, כמה סצנת מוזרות וכמה דמויות חמודות ומקוצנות.
אבל עלילה מטפשת. כתיבה מסורבלת. דאוס אקס מכינה כיד המלך. ומלא עד אפס מקום בחשיבות עצמית.
ספר די גרוע.

אמרתי כתיבה מעצבנת. ולמה? כי פראצ'ט כותב מהר. כמה ספרים בשנה, אם אינני טועה.
וזה נראה שיש לו רעיון, הוא זורק אותו על הנייר בדראפט 1 שמטרתו להוליד את השלד העלילתי ואז -
זהו. אין עריכה. אין סיגנוּן. אין עיבוי.
חסרים תיאורים. חסרות מילות יחס. ולכן צריך ריכוז גבוה כדי להבין מה קורה. כי זה לא ברור.
זה כל כך מרגיז. וזה חוזר אצלו בספרים שוב ושוב.
קשה לי להסביר את זה, אבל מי שקרא אותו ידע על מה אני מדבר.
אלי זה טוב לילדים עם הפרעות קשב שגם ככה קוראים ברפרור.
אבל לקורא יסודי ואיטי - זה מסכת של יסורים.

אז עצה שלי: אם אתם כמוני - קראו משהו אחר.

לפני חודשיים•
★★★★★
•מר @
פרקים נבחרים בפיזיקה של אסונות

פרקים נבחרים בפיזיקה של אסונות

מרישה פסל

אני כותב את הביקורת הזו בעיקר כדי לסדר לעצמי בראש את מה שאני חושב על הספר. קדמו לי ביקורות רבות שסקרו את הסגנון, התוכן וקווי העלילה שלו, ולכן אתייחס לכך בקצרה.
נא לשים לב שאני מעלה הרהורים שנוגעים לסיום הספר! לפיכך, ייתכן ויהיו כאן קלקלנים (ספויילרים) ואני ממליץ לקרוא בזהירות. מי שטרם קרא את הספר ומודאג מספויילרים – אולי עדיף שלא יקרא את הביקורת...
ונתחיל.
כפי שכבר נכתב, הספר כתוב בסגנון מאוד עשיר ומרשים. המספרת, בלו ואן־מיר, היא נערה בכיתה י"ב, משכילה מאוד, שמשלבת אינספור הפניות לספרים, לאסוציאציות ולמקומות שונים. רוב הספרים שאליהם היא מתייחסת הם כמובן המצאות של הסופרת, מרישה פסל, אך עדיין יש בכך אפקט מרשים של ידענות, הן של המחברת והן של המספרת.
קראתי את הספר תוך כשבוע – יחסית מהר, עבור מישהו שקורא לאט – מה שמעיד שהספר שאב אותי במידה ניכרת ומרשימה. רוב הספר היה לי מאוד מעניין, וזרמתי עם העלילה והדמויות. מאוד אהבתי את מה שקורה, את הסגנון, ואת השילוב בין אירועים, דמויות ורפרנסים תרבותיים.
אבל ברבע האחרון של הספר פתאום הלכתי לאיבוד. העלילה העלתה הילוך ועברה מסוגת דרמת ההתבגרות לסוגת מתח וריגול, וזה נראה לי לא ברור. הסיום כלל סצנות שנראו לי פשוט לא אמינות (ולכן לא עובדות עלילתית) – במיוחד העזיבה של...
ההרגשה הראשונית שלי הייתה של בגידה: הרגשתי שהסופרת הוליכה אותי שולל, שלא סיפקה לי את התשובות שרציתי, ושגם הפרה את האמון הבסיסי שנבנה בין הדמויות.
ברם לאחר מחשבה נוספת, ולאחר שנתתי לאבק לשקוע, הבנתי שמדובר במהלך מורכב של שבירת הקיר הרביעי. הספר (כמו "אדון בלומנטל והפיראט היהודי" ודומיו) מתבונן על עצמו מבחוץ!
הכיצד? בלו המספרת מתייחסת לכל מה שקורה סביבה כעוד מוסכמה, עם רפרנסים וציטוטים – והכל מסופר כספרות. כל החיים שלה הם חלק מרשת ספרותית. אין להם ממשות (ועל כן הטענה שיתר הדמויות הן סטריאוטיפיות רק מחזקת טענה זו). למעשה, המציאות של הסיפור קורסת לתוך הסיפור עצמו, ומציבה את הקורא במצב שבו גם הוא, כמו הגיבורה, חיה בתוך ספרים אך מפספסת את רוב מה שקורה סביבה. שהכול הוא חלק מסילבוס מקורסס עם מבחן גמר. טקסטים שאין להם ממשות רגשית. מדובר במהלך מתוחכם ומורכב. אינטלקטואלית זה מרשים מאוד, אך אני לא בטוח שהסוף סיפק את החוויה הרגשית או החווייתית שהייתי מצפה לה... וודאי שלא זכיתי לכוחה האסקפיסטי והמנחם של ספרות טובה.

כשאני חושב על דרכי סיום ספרים, עולות לי שתי אסוציאציות:
1. הסיפור שלא נגמר - בספר שר הטבעות, למשל, לאחר שהקונפליקט המרכזי נפתר, יש חלק ארוך למדי שמפרט את ההחזרה אל הפלך וכו' והמבין יבין. וזה מרגיש כמו סיום שנמרח הרבה יותר מדי.
2. רב אומן - בסדרת ממלכות האל של פול קארני, למשל, יש סיום נהדר (שבעיניי הוא הסיום המבריק ביותר של ספר פנטזיה שקראתי). במהלך העלילה הכותב מזיז המון כלי שחמט צדדיים שאנחנו לא שמים לב אליהם, אבל הדרמה הגדולה מתעצמת (ואני זוכר היטב שכשקראתי את הספר, ראיתי שנשארו לי עוד שני עמודים ולא הבנתי איך כל הדרמה הגדולה יכולה להיפתר...) ואז הסופר מצבע מהלך מבריק, הוא מזיז כלי שחמט אחד, ופתאום בזום אאוט אתה מקבל את התמונה הגדלה ואת מבין איך הכול נפתר בצורה גאונית!
סיום הספר של מרישה פסל מזכיר לי, אבל רק למראית עין, את הסיום פול קארני: העלילה נקטעת בבת אחת, אבל הסיום הזה מותיר תחושה של רמאות, של גילוי שבעצם לא שיחקנו שחמט, אלא משהו אחר בלי לדעת את הכללים...
אז אני עדיין מתלבט לגבי דעתי על הספר. הוא סיפק לי שעות רבות של הנאה, והסגנון שלו מרתק מאוד. אך משהו בסיום, ובמיוחד בהחלטות העלילה האחרונות, מרגיש בעייתי ואינו מספק את התחושה של המיצוי הריגשי או ההיגיון העלילתי שהספר עצמו יצר ברובו.

לפני חודשיים•
★★★★★
•מר @
גיבור

גיבור

אריק צ'רניאק

נתחיל בשורה התחתונה: ספר מהנה וכיפי, אבל גרוע ומעצבן.
צ'רניאק יודע לכתוב מהודק ומותח (וזה בהחלט עוזר כשנטע גורביץ היא העורכת שלך!).
והספר קולח מאוד. הוא גם די קצר, אז הקריאה טסה. לפחות עד שהיא מתרסקת.
בספר יש כמה גיבורים, שכמו בפורסט־גאמפ דריכהם מצטלבות שוב ושוב, בדרישה גבוהה מאוד מהקורא להשהות את הספקנות הבריאה שלו. ועל הפגם הזה עוד אפשר לסלוח.
גם המטא־עלילה לא מאוד ברורה. יש איזה סיפור גדול ואנחנו כל הזמן הולכים בשוליים שלו. עם הרבה פערים. וגם את זה עוד אפשר להחליק.
ואפילו על זה שמגיח משום מקום איזה רמבו (מסרט 2 כמובן) עם כרס ענקית שסוחב 50 ק"ג ומאג וחוצה את כל וייטנאם כדי... טוב! גם את זה עד נחליק...
אבל מה שמרגיז ברמה שכבר לא יורדת טוב בגרון – ומכאן קלקלנים בשפע (שלא באמת הורסים משהו) –
זו האג'נדה התרבותית-פוליטית של הכותב שמבצבצת שוב ושוב.
הדתיים הלאומיים – רוצים לפוצץ את הר הבית (איך לא?), או באטרף להעיף את כל המזרח התיכון באטום.
המגבנ"קים (אתיופי ומרוקאי) – אלימים וברוטאליים ועושים טבח סטייל כפר קאסם (ולא משנה שעלילתית זה ממש הזוי!!!).
הימנים – מסתובבים בתל אביב ותולים מעמודי חשמל את השמלאנים הבוגדים.
ואילו הטייסים – הו הו הו. הגיבורים עזי הנפש. שמקבלים את ההחלטה הנכונה והמוסרית, כשמסביבם כולם רעים.

ברור שהכותב חי בביצה מסוימת. כל השמות של מגישי החדשות הם ממיילה אחד והעיתון היחיד שקוראים (ה"טובים" של הספר) הוא "הארץ".
אין לי תלונות למחבר. הוא כותב את מה שהוא מכיר.
אבל ראבק – אל תכתוב על מה שאתה לא מכיר. ועוד בכזו התנשאות.
עד כאן הקיטוֹר והקיטוּר.

הספר יצא ב2017.
והרבה דברים אירעו מאז, ועד למרס 2026, שאז אני קראתי את הספר (אחרי ששמעתי שיחה מעניינת של צ'רניאק עם שמואל רוזנר בהסכת היפה "הקיפוד והשועל" והסתקרנתי מספיק).
הספר מציג תרחיש מסויים. גם היום הוא אינו מופרך, אבל חושבני שהיום הוא לא יפתיע אותנו כל כך. ויש הרבה מה לעדכן, כמובן. אבל זה דווקא סבבה.

הספר שהכי דומה ל"גיבור" שקראתי הוא "כריש" של מישקה בן דוד. ובכל פרמטר שנשווה ביניהם – גיבור מובס... צר לי.
אבל זה ספר ביכורים... אז נסלח לו (על זה. לא על ה...)

שורה תחתונה: הספר כתוב טוב ואפילו יכול להדליק למנומנמים נורת אזהרה (אם הם פיספסו את אירועי שומר החומות ו־7 באוקטובר...), אבל הוא בהחלט לא מופת ספרותי.
ואפילו מעצבן מאוד באליטיזם הבוטה שלו.
אז אפשר לוותר עליו. לא תפסידו יתר מדי...

לפני חודשיים•
★★★★★
•מר @
לימודי רעל

לימודי רעל

מריה וי. סניידר

הכריכה המשותפת של שלושת ספרי הטרילוגיה
(רואים את התמונה רק כששלושת הספרים עומדים אחד לי השני על המדף...)
היא מדהימה ויפיפייה.
רק בשביל זה מומלץ לרכוש את הספרים.

אפילו לפני התוכן היפה....

לפני 3 חודשים•מר @
האל המכאני - המדליון של מתיאוס: ספר ב'

האל המכאני - המדליון של מתיאוס: ספר ב'

אורי כץ

קראתי את טרילוגיית האל המכאני של אורי כץ בהנאה גדולה, ובעיקר בתחושה שמדובר ביצירה חריגה בנוף של המדע-הבדיוני העברי.

אלה ספרים שנקראים כסיפור הרפתקה סוחף, אבל מתחת לפני השטח עוסקים בשאלות רציניות מאוד: מהו חינוך, מהי תרבות, ואיזה מקום יש לספרות, היסטוריה ומחשבה הומניסטית בעולם עתידני שמונע על ידי טכנולוגיה ומכונות. כץ לא מתייחס לרעיונות האלה כקישוטים – הם הלב של הסיפור.

העולם שנבנה כאן, ובעיקר האקדמיה העתידנית שבה מתרחשת העלילה, הוא רעיון חזק ומקורי. זה לא עוד “בית ספר מיוחד” בסגנון מוכר, אלא ניסוי מחשבתי על איך מייצרים בני אדם חושבים, ולא רק מיומנים. הדמויות הראשיות, לונה ואלכס, כתובות בצורה שמאפשרת גם הזדהות וגם מחשבה – הן לא גיבורים מושלמים, אלא צעירים שנאלצים להתמודד עם עולם גדול, מסוכן ולעיתים אכזרי.

מה שעובד במיוחד בטרילוגיה הוא השילוב בין עלילה קצבית לבין עומק רעיוני. הספרים לא מטיפים, לא עוצרים כדי “להסביר את הרעיון”, אבל כן משאירים את הקורא עם שאלות שנשארות גם אחרי הסגירה. יש כאן אמירה ברורה בעד רוח האדם, בעד ידע ותרבות, בלי נאיביות ובלי ציניות.

בשורה התחתונה:
זו טרילוגיה שמכבדת את הקורא. היא לא מזלזלת בו, לא מפשטת רעיונות מורכבים יתר על המידה, ועם זאת נשארת קריאה ומהנה. מומלץ מאוד למי שמחפש מדע-בדיוני שהוא לא רק בריחה מהמציאות – אלא גם מחשבה עליה.

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•מר @

ביקורות נוספות על "נוגה הירח"

נוגה הירח

נוגה הירח

ליאן הרן

בספר הזה ישנה עלילה ותפניות שגורמות לבלבול מסויים שגורמות לקורא קושי בהבנה של קו העלילה הרצוף.
לא ברור בכלל מדוע היא מעלה את כל עניין ההומוסקסואליות בעלילה. זה לא קשור בכלל ואפשר לוותר.
שוב יש מוטיבים שחוזרים על עצמם כמו הבריחה, ההימלטות, קרבות, בגידות והשבי של בחורה בידי שליט אכזר. למי שקורא את סדרת הספרים אחד אחרי השני - כל אלו תורמים לשעמום של העלילה יותר מאשר לעניין בה.
לדעתי הכנסת האקדח לעלילה ממש הורסת את הפנטזיות שהייתה ובייחוד שזה לא מאפיין בכלל את תרבות הלחימה של היפנים. בעצם זה מהווה ניגוד מוחלט לעיצוב עטיפת הספר.
אחד הדברים שבאמת יכולים לטמטם זה החזרות המיותרות על דברי הנבואה שניתנו לטקאו. זה התחיל בספר השני וגם פה, שוב ושוב מספרים לנו על דברי הנבואה וכל פעם באותו נוסח. עד כמה הסופרת חושבת שהקוראים בעלי זיכרון של חתול שהיא צריכה ללעוס לנו את זה?
הכי מעצבן שהנבואה בכלל לא מתגשמת לא בספר הזה ולא בקודם. לכן זה יותר דומה למקרה של הנער שצעק זאב זאב.
אולי פעם אחת זה תרם למתח, אבל אח"כ זה ממש מטריד.
בקיצור ספר ללא הרבה רעיונות חדשים מהספרים הקודמים.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•רמי כהן
נוגה הירח

נוגה הירח

ליאן הרן

סדרת סיפורי האוטורי מרתקת ומהנה לקריאה, יש בה שילוב מוצלח של הרפתקאות, רומנטיקה ופנטזיה על רקע יפן הפיאודלית ומנהגיה. יחד עם זאת, חסר בה את ניצוץ הגאונות והתחכום שיהפכו אותה מסדרה כיפית לקריאה ליצירת אמנות בלתי נשכחת כדוגמת שר הטבעות. לא נראה לי שאלו ספרים אליהם אחזור שוב כפי שחזרתי שוב ושוב אל שר הטבעות וגם לא אמהר לקרוא את החלקים הרביעי והחמישי. לדעתי יש משהו פשטני מדי באופן הכתיבה של ליאן הרן, המסרים ברורים מדי ומוגשים לקורא בכפית ואינם מעוררים יותר מדי חשיבה. צר לי, אך זה לא טולקין.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•שין שין
נוגה הירח

נוגה הירח

ליאן הרן

סכינים, חרבות, כידונים, מגינים ועוד שלל נשקים מרשימים נזרקים אל-על וצעקות של לוחמים כעוסים. זה מה שרואים על הכריכה הקדמית שצועקת:"אקשן!!!"
ולא לשכוח שיש גם נבואה גורלית...

אבל האמת היא שהוא לא מרגש כל כך כפי שהוא נראה. אמנם הוא ממשיך את הרפתקאותיהם המסעירות של טקאו וקאדה, אך חסר בו משהו שהיה בשני הספרים הקודמים, אך לצערי פה הוא מופיע הרבה פחות...

בקיצור שווה קריאה אך לא מרטיט את הלב

לפני 12 שנים•
★★★★★
•זה שאין לנקוב בשמו
נוגה הירח

נוגה הירח

ליאן הרן

את האמת יצא לי לראות את סדרת הספרים הרבה מאוד פעמים בחנויות הספרים ואף פעם לא הגעתי למצב בו אתעניין בה.
חשבתי שהספר יהיה ספר מייגע שלא יצליח לסחוף אותי.....
כמה טעיתי.
מהרגע הראשון הספר פשוט שואב אותך לתוכו. שילוב של תרבות יפנית עם קרטוב פנטזיה גרם לי לא לרצות להניח את הספר ולסיים אותו בזריזות.

העלילה נבנתה בצורה קולחת.
ממזמן לא נשאבתי כך לספר.

הפחות מוצלח מבין השלושה.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•שי
נוגה הירח

נוגה הירח

ליאן הרן

אולי זו רק החולשה שלי למזרח הרחוק בתקופה העתיקה (ראה ערך שוגון - למרות שכמובן לא באותה רמת קריאה), אבל אהבתי את הטרילוגיה כולה (למרות שכמו ברבים מהמקרים - הראשון היה הכי מוצלח...)

לפני 18 שנים•
★★★★★
•שגית
נוגה הירח

נוגה הירח

ליאן הרן

סידרה של 4 ספרים מיפן העתיקה. עם המון דמיון ומתח. אפשר להנות ממנו.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•צביה
נוגה הירח

נוגה הירח

ליאן הרן

כמו השניים הראשונים זהו ספר מצוין.

לפני 17 שנים•
★★★★★
•מישהי שאוהבת לקרוא