מיני ספויילר

הדאוס אקס מכינה הכי מטורף והזוי שיצא לי לקרוא בשנים האחרונות.
וחבל.
כי החצי הראשון היה מעולה.

בספר הזה ישנה עלילה ותפניות שגורמות לבלבול מסויים שגורמות לקורא קושי בהבנה של קו העלילה הרצוף.
לא ברור בכלל מדוע היא מעלה את כל עניין ההומוסקסואליות בעלילה. זה לא קשור בכלל ואפשר לוותר.
שוב יש מוטיבים שחוזרים על עצמם כמו הבריחה, ההימלטות, קרבות, בגידות והשבי של בחורה בידי שליט אכזר. למי שקורא את סדרת הספרים אחד אחרי השני - כל אלו תורמים לשעמום של העלילה יותר מאשר לעניין בה.
לדעתי הכנסת האקדח לעלילה ממש הורסת את הפנטזיות שהייתה ובייחוד שזה לא מאפיין בכלל את תרבות הלחימה של היפנים. בעצם זה מהווה ניגוד מוחלט לעיצוב עטיפת הספר.
אחד הדברים שבאמת יכולים לטמטם זה החזרות המיותרות על דברי הנבואה שניתנו לטקאו. זה התחיל בספר השני וגם פה, שוב ושוב מספרים לנו על דברי הנבואה וכל פעם באותו נוסח. עד כמה הסופרת חושבת שהקוראים בעלי זיכרון של חתול שהיא צריכה ללעוס לנו את זה?
הכי מעצבן שהנבואה בכלל לא מתגשמת לא בספר הזה ולא בקודם. לכן זה יותר דומה למקרה של הנער שצעק זאב זאב.
אולי פעם אחת זה תרם למתח, אבל אח"כ זה ממש מטריד.
בקיצור ספר ללא הרבה רעיונות חדשים מהספרים הקודמים.

סדרת סיפורי האוטורי מרתקת ומהנה לקריאה, יש בה שילוב מוצלח של הרפתקאות, רומנטיקה ופנטזיה על רקע יפן הפיאודלית ומנהגיה. יחד עם זאת, חסר בה את ניצוץ הגאונות והתחכום שיהפכו אותה מסדרה כיפית לקריאה ליצירת אמנות בלתי נשכחת כדוגמת שר הטבעות. לא נראה לי שאלו ספרים אליהם אחזור שוב כפי שחזרתי שוב ושוב אל שר הטבעות וגם לא אמהר לקרוא את החלקים הרביעי והחמישי. לדעתי יש משהו פשטני מדי באופן הכתיבה של ליאן הרן, המסרים ברורים מדי ומוגשים לקורא בכפית ואינם מעוררים יותר מדי חשיבה. צר לי, אך זה לא טולקין.

סכינים, חרבות, כידונים, מגינים ועוד שלל נשקים מרשימים נזרקים אל-על וצעקות של לוחמים כעוסים. זה מה שרואים על הכריכה הקדמית שצועקת:"אקשן!!!"
ולא לשכוח שיש גם נבואה גורלית...

אבל האמת היא שהוא לא מרגש כל כך כפי שהוא נראה. אמנם הוא ממשיך את הרפתקאותיהם המסעירות של טקאו וקאדה, אך חסר בו משהו שהיה בשני הספרים הקודמים, אך לצערי פה הוא מופיע הרבה פחות...

בקיצור שווה קריאה אך לא מרטיט את הלב

את האמת יצא לי לראות את סדרת הספרים הרבה מאוד פעמים בחנויות הספרים ואף פעם לא הגעתי למצב בו אתעניין בה.
חשבתי שהספר יהיה ספר מייגע שלא יצליח לסחוף אותי.....
כמה טעיתי.
מהרגע הראשון הספר פשוט שואב אותך לתוכו. שילוב של תרבות יפנית עם קרטוב פנטזיה גרם לי לא לרצות להניח את הספר ולסיים אותו בזריזות.

העלילה נבנתה בצורה קולחת.
ממזמן לא נשאבתי כך לספר.

הפחות מוצלח מבין השלושה.

אולי זו רק החולשה שלי למזרח הרחוק בתקופה העתיקה (ראה ערך שוגון - למרות שכמובן לא באותה רמת קריאה), אבל אהבתי את הטרילוגיה כולה (למרות שכמו ברבים מהמקרים - הראשון היה הכי מוצלח...)

כמו השניים הראשונים זהו ספר מצוין.