ביקורת למבוגרים בלבד
"הוא אמר שהוא בטח נותן לי בתחת כמו שאני אוהבת. שאני זונה כמו כל הנשים. נראית כמו זונה ומתלבשת כמו זונה. הוא האשים אותי כאילו אני בוגדת בו. הכול לפני הילדים. על המקום הוא אמר לי לצלצל ליוני. הוא רצה לדבר איתו, להראות לו מי כאן הגבר. אז קבענו כולנו להיפגש בקפה אולגה. בעלי היה צריך את הסיפורים האלה בשביל לגרות את עצמו. הכאילו בגידות שלי העמידו לו את הזין."
כשחשבתי על למה אני רוצה להתחיל את הביקורת עם הציטוט הזה, אמרתי לעצמי שזה כי זה היה הרגע בספר שבו הבנתי לאן אני מכניסה את עצמי.
כשהגיע הרגע לכתוב אותו בתחילת הביקורת, שאלתי את עצמי אם אולי אני צריכה קודם להזהיר מפני טריגרים.
אבל אז הסתבכתי, כי אני ממש גרועה בלתת את הכותרות הנכונות לדברים האלה.
אז החלטתי שאני לא אזהיר, שאם הציטוט הזה שמופיע כבר בעמוד החמישי של הספר היה מספיק עבורי כדי להבין לאן זה הולך, אז הוא יכול להיות מספיק כדי להזהיר מפני התוכן שבביקורת הזאת.
ההתחלה של הספר הייתה ממש חזקה, והשאירה עליי רושם.
זכרתי את הסגנון הזה מהספר הקודם שלה שקראתי "מחר ניסע ללונה פארק".
היא כותבת גוף ראשון בצורה כל כך חודרנית, שקל לשכוח שהמילים שלה שייכות לאיזושהי דמות ושהיא לא מספרת על עצמה.
כמעט ואין כאן שמות בסיפור הזה.
לדמות הכותבת אין שם, לבעלה החולני אין שם, וכך גם כל הדמויות סביבה, אז זה מרגיש כמו לקרוא יומן וידוי אפל, כנה, ולא מתנצל.
הכותרת של הספר הזה מתאימה מאוד בעיניי, כי הדמות הראשית היא זאת שכותבת, מתארת איך היא הרגה את בעלה ולמה. (שזה לא ספוילר אגב, זה כתוב בתקציר)
מהתקציר שהוא בעצם גם הפתיחה של הספר, אנחנו כבר יודעים שהדמות שלנו הרגה את בעלה ברומא, אבל אנחנו לא יודעים למה ואיך הם הגיעו לשם, ומשם הסיפור מתחיל.
היא מספרת לנו על הרגע שבו היא התחילה לרצות לרצוח אותו.
אנחנו מבינים די מהר שבעלה מתעלל בה כלכלית, שאין לה כסף משלה, שהוא נותן לה ולילדים תקציב לאוכל שלא מספיק להם, ושאם היא רוצה יותר היא חייבת לרצות אותו מינית.
קיצר, בעלה מתייחס אליה כמו זונה.
יש משפט שחוזר פעמיים בספר הזה, וזה משפט שאפילו לי היה קשה להבין עד הסוף:
"אם מה שמבדיל בין אונס למשגל זה הסכמה, אז אפשר להגיד שהחיים שלי היו רצף מתמשך של מקרי אונס."
היא מתייחסת למה שאנשים בטח יחשבו אם היא תספר להם מה בעלה עשה לה, ושהם שינפנפו את זה בכך שהם יגידו שבסך הכל יש לו תיאבון מיני, ושהוא אוהב פורנו - אז מה?
וכן, אפשר לגמרי לראות את זה ככה, עד שממש שומעים לפרטי פרטים מה בדיוק בעלה גרם לה לעשות ואיך.
אהבתי את הקטע הזה שבו היא פותחת את הפה מולו ואומרת לו את מה שהיא חושבת:
"רציתי לדעת לאן הולכת המשכורת שלי. מה הוא עושה עם הכסף שאני מרוויחה בשבילו. היה לי יותר קל לדבר על הכסף.
במשך חמש דקות, הספקתי להגיד לו דברים שלא העזתי להגיד כל החיים.
בסוף אמרתי שְׁמה שהוא עושה עם הגוף שלי זה פשע. שאפשר להכניס אותו למוסד סגור על זה, אם לא לבית סוהר.
אמרתי שהוא חולה מין. שהוא סוטה. הוא הסתכל עלי כאילו אני פסיכית. אז אמרתי לו, בשפה שהוא מבין, שאני לא נהנית מהזיונים שלו.
בעלי אמר שאף אחד לא יאמין לי."
מה שכיף בסיפור הזה, זה שהפרטים מתגלים לנו תוך כדי, אז אנחנו מגלים את הסיפור לאט לאט.
נראה שההתעללות הכלכלית והמינית פשוט הלכו יד ביד כאן, ושבעלה פשוט תמיד קיבל את דרכו והתנהג איך שבא לו כי הוא החזיק את כל הכוח אצלו.
"הילדים הסתכלו עלי ברחמים. לא תמיד הבנתי את העיניים שלהם. רציתי לדעת מה הם חושבים כשהוא פתח עלי את הג'ורה שלו.
הבן אמר לי פעם שאני סמרטוט רצפה. הוא אמר לי שאני שפחה.
הבת אמרה שאני מזוכיסטית. שאני אשמה בכל מה שקורה. שאין לי מודעות פמיניסטית.
מה יכולתי להגיד לה, שאבא שלה עשה ממני כוכבת פורנו?
שהוא תפס אותי כשהייתי צעירה ותמימה?"
-
זה ספר קצר, 168 עמ', ואין פרקים, אז פשוט לקרוא את הסיפור של הדמות מנקודת המבט שלה, ויש משהו מאוד-
כאילו, כשאני חושבת על זה, היא מספרת על הדברים שהוא הכריח אותה לעשות בלי לפרט יותר מדי.
היא פשוט אמרה עובדות, היא פשוט סיפרה איך הוא דיבר אליה ועל כך שהיא לא נהנתה מהסקס, ובכל פעם שהיא מדברת על משהו שקרה בחדר המיטות, זה היה בקטע של- "זה מה שהחלאה עשה לי, ואם לא הייתי אומרת את זה ככה, בצורה הישירה הזאת, לא הייתם מבינים למה אני אומרת שהוא בן אדם חולה."
נראה שהדרך שבה הוא דיבר אליה וניסה להרגיע אותה אחרי שהיא קראה לו סוטה לא השפיעה עליה ממש, אבל היא עדיין הייתה ממש מניפולטיבית:
"אחר כך הוא הניח עלי את היד ואמר שאני יודעת כמה הוא אוהב אותי. שהוא לא מתבייש להגיד לי את זה יומיום שָׁעשָׁעה.
שהוא ימשיך להגיד לי את זה עד שאני אבין. אני האישה שלו. אני יודעת שאין דבר בעולם שהוא לא יעשה בשבילי. אז למה אני הופכת כל דבר יפה למשהו מכוער.
כולם עושים את מה שאנחנו עושים. אני כבר לא ילדה קטנה. אני יודעת שאן דבר כזה מותר ואסור. במין הכול מותר. למה לעזאזל אני לא מבינה את זה. הוא חשב שגמרתי כבר עם הקומפלקסים שלי. שלמדתי ליהנות מהחיים."
-
אני לא יודעת עד כמה הספר הזה נחשב קשה.
ההתחלה שלו הייתה קצת שוק בקטע טוב עבורי, אבל ברגע שהבנתי איפה אני, וקיבלתי על עצמי את המסע הזה, כבר זרמתי עם זה בכיף.
רוב החלקים הקשים הם רק בהתחלה, ואנחנו כבר יודעים שהיא הולכת להרוג אותו, אז אני באופן אישי הייתי יותר ממוקדת בלהבין למה היא רצחה אותו, מאשר בלרחם עליה.
הספר הזה נותן תחושה אמיתית של מישהי שרוצה שידעו את הסיפור שלה אבל לא יכולה לספר אותו כי אחרת יכניסו אותה לכלא.
כי יש כאן הרבה קלישאות כאלה שהגבר קורא לאישה במיטה זונה או כלבה, וגם מתייחס אליה ככה, מוריד אותה על הארבע וגורם לה לאונן מולו ולעשות עוד ועוד ועוד דברים שסדיסטים אוהבים.
זה ללא ספק הדליק אותו שהיא לא רוצה לשכב איתו ושהוא יכול להכריח אותה, ואני חושבת שהמידע הזה הוא כבר מספיק כדי שזה יהיה מוצדק לקרוא לו "חולה מין".
"התחננתי בלב שירים עלי יד. שיצלם את מה שהוא עושה לי במיטה בווידאו. שיהיה לי משהו ביד. אנשים רוצים הוכחות.
(...) במשך הזמן כבר לא יכולתי להבחין בין רע לטוב. כל המחשבה השתבשה לי. כל סרטי הפורנו שראיתי איתו במשך החיים דפקו לי את המוח.
בלי ששמנו לב הפכנו לסרטים שראינו. לא רק בעלי הושפע מהם, גם אני. למדתי את התפקיד שאני צריכה למלא. שיתפתי פעולה. נחלשתי. התביישתי. נכנעתי. לא יודעת. מה זה משנה."
_
אני תוהה אם יצא לי לקרוא עוד מאילנה ברנשטיין, אני חושבת שאיתה זה יותר עניין של חשק אצלי.
היא לא הכוס תה שלי מבחינת התכנים שלה, אבל אני מאוד מתחברת לסגנון הכתיבה שלה.
סך הכל נהניתי, והייתי ממש בקטע של זה בזמן שקראתי, ואני חושבת שזה באמת בגלל סגנון הכתיבה של ברנשטיין ופחות בגלל התכנים עצמם.
אני פשוט אוהבת את זה כשנשים כותבות באלגנטיות על דברים בוטים ודוחים שגברים עושים, מנקודת מבט של נשים שלא מנסות לשכנע אף אחד שהן חזקות ולא פגומות.
באיזשהו שלב הדמות שלנו כאן מתארת מצב שבו בעלה מסתכל עליה עושה משהו, והיא אומרת:
"ככה זה בחיים משותפים, את מופקרת למבטים של הבן זוג שלך."
אני חושבת שזה משפט נהדר.
אולי בגלל שהיא השתמשה במילה "מופקרת", בסיטואציה שעבור אישה אחרת יכולה להיחשב רומנטית.
זה בטח ממש מבאס, כאילו, תחשבו על זה רגע...
עבור בחורה אחרת הדברים הרומנטיים שבעלה עושה עבורה - הם אכן רומנטיים ונעימים; אבל עבור הדמות שלנו, הדברים לא כמו שהם נראים.
כי הוא צופה בה לא כי הוא אוהב אותה, אלא כי ככה הוא שולט ומבודד אותה.


















