בחזרה לשורשים.
אינני זוכר מתי בפעם האחרונה הזדמן לידי אוצר כזה. ספר שחושף עצב עדין שהתכסה מזמן בעשבים שוטים של ניסיון חיים, שכבה המאובנת של ציניות ומחשבות מיותרות. ספר שהזכיר לי מדוע אני קורא היום וכיצד זה שהספרים עודם מהווים חלק משמעותי בחיי, על אף שגרת החיים העמוסה והתובענית. ב'נערים מרחוב פאל' מצויה אותה תמצית האהבה לקריאה שהתעוררה בי אי שם בהיותי ילד ונער.
את הספר הזה הביאה לי אמי במתנה בסביבות הגיל תשע. עטיפתו משכה אותי, אך לא התפניתי אליו וכך לאחר ששכב כמה שנים בארון הספרים הוא בסוף נעלם מעיניי, כאילו שקע בתהום הנשייה לעולמים. כשגיליתי עותק בספריית רחוב ליד גן שעשועים, בו ילדי שיחק, ידעתי שאני חייב לאמץ אותו.
זהו רומן המספר על חבורת נערים צעירים בתחילת המאה ה-20 בבודפשט. על אף האיסור המפורש הם מקימים ביניהם אגודות. בארגונים הקטנים האלה ישנם חוקים מפורשים וברורים כיצד בוחרים נשיא, מה תפקידו של כל אחד, איך לפתור מחלוקות שעשויות להתעורר. על חברי האגודה יש חובה לנהוג בכל עת על פי קוד אתי של כבוד, אצילות נפש, אומץ וגבריות. מגרש הבית שלהם הוא "הגרונד", שטח אדמה רחב ידיים סביב מנסרה, בו מפוזרים סוורי קורות עץ, המשמשים אותם כמעוזים . זהי חלקה נדירה, על כן יקרת ערך במרכזה של עיר צפופה ובנויה היטב. המנהיג שלהם הוא יאנוש בוקא – הוא אמיץ, סמכותי, בוגר לגילו, אך עדיין נער צעיר לכל דבר ועניין. אנו גם מתוודעים לשאר חברי הקבוצה, בהם צ'לה הגנדרן, ברבש וקולנאי השאפתנים שמתחרים ביניהם, נמצ'ק הבלונדי הקטן והכי פחות דומיננטי, שעתיד להתגלות כגיבור אמתי ואחרים.
לנערי רחוב פאל יש חבורה יריבה – אדומי הכותנות בהנהגת פרי אץ' האימתני. הם מתאספים בגן הבוטני של העיר, אך חומדים את חלקת האדמה של נערי רחוב פאל, מכיוון שזו כה נדירה ומתאימה למשחקי כדור ואינדיאנים. נערי שתי האגודות עורכות פשיטות הדדיות, תוך שהם חוטפים דגלים משאירים חותם בשטח "אויב". אולם 'אדומי הכותונת' אינם שונים בהרבה מנערי רחוב פאל, יש להם חוקים דומים מאוד. לשתי החבורות כללים של התנהגות כמעט צבאית, לרבות דרגות, הצדעות וצורת דיבור. בזאת ובזאת, מי שחורג מהתנהגות נאותה גם מחוץ למסגרת הארגון, כמו פגיעה בקטנים או חלשים, נענש בחומרה. אגב יש משהו מאוד אירופאי במשמעת הזו, קשה לי לראות נערים ישראלים בני ימינו שמקפידים כך על משמעת ומכבדים סמכות.
ברור שזה אך עניין של זמן עד שתתעורר בין שני מחנות אלה מלחמה של ממש...
זהו רומן על התבגרות, על נדיבות, על התמודדות, על התגברות על חולשות אישיות, על גבריות. כל אלה מתקיימים במקביל לעולם המבוגרים, נוגעים – לא נוגעים בו. הנערים גם לומדים להתמודד עם אבדן, עם הלם, עם מפח נפש. ציטוט זה, המתייחס לבוקא מסכם זאת נפלא: "לראשונה עלו בנשמתו הצעירה דמדומי ההכרה מה הם, בעצם, החיים, אשר – פעם בשמחה ופעם בעצב – כולנו עבדים נרצעים להם."
נהניתי מכל רגע של קריאה בספר. בעיני רוחי עלו בבירור הסצנות, המתוארות שם. ושוב התעוררה בליבי הנקודה המרגשת שמעט נתקהתה עם השנים. אותה התרגשות בתולית אחזה בי כמו באותם ימים רחוקים של קריאת הרפתקאות של טום סוייר, 'באין משפחה' של מאלו, 'אייבנהו' ורבים אחרים. הכתיבה של מולנאר נהדרת ונוגעת. אציין במיוחד לשבח את תרגומו מהונגרית של מרדכי ברקאי, פשוט תענוג צרוף. כנראה מעכשיו והלאה אהפוך למנהג לקרוא מדי פעם ספר לנוער – זה טוב לנשמה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
