ספר מחניק גרון ולופת קרביים על אלזה(דמות היסטורית ממשית), המשפחה שהיא בנתה עם רייף בעלה, חמותה רוז וטומי חמיה האיטלקים שאמצו אותה אליהם כבת יחד עם הילדים, לורדה שמגיעה לגיל ההתבגרות ואנט שהוא קיצורו של אנטוני.
אלו הם שנות השלושים של המאה העשרים בארה"ב, בהם חל משבר כלכלי ואסון אקלימי של סופות אבק עצומות באגן האבק, שהשאיר משבר חקלאי נורא, חוות נטושות ונדידה לקליפורניה.
התקופה תועדה כבר על ידי ג'והן סטיינבק בספרו המפורסם "ענבי זעם". שם הזעם, חוסר האונים ובמידה רבה איבוד תחושת המציאות הם השולטים בעלילה ובסיפור.
כריסטין האנה, בחרה בדמות יחידה, אלזה כסמל לתהליך השינוי. היא מלווה אותה ומשפחתה הגרעינית דרך ימי השפע וחוסר הביטחון שלה ביכולותיה ואמון הסביבה בה, אל תעצומות הנפש הגדולות שהיא מגלה כשהעולם מתמוטט בסופות האבק הנוראיות שהן פרי העיבוד הברוטלי של שטחי הליס הענקיים של מרכז ארה"ב והמשבר הכלכלי שהתפתח בגלל איוולת של ניהול שוק ההון.
אלזה, לורדה ואנט, נודדים לקליפורניה כדי לגלות את השנאה לזרים: "פולשים", "אוקים" - מלשון אוקלהומה, אוקלנד ודומיהן.
למעט פרקי הסיום אין כאן זעם כמו בספרו של סטיינבק, אלא הכרה באסונות, הן של הטבע והן של האדם, המובילה לתהליך הישרדות של השלישיה.
למרות הדרמות החיצוניות, משכילה הסופרת האנה, להציג מערכת יחסים דינמית והדדית בתוך המשפחה והשכנים למחנה האוהלים בקליפורניה.
לכן, הקריאה בספר זה חונקת ולא הניחה לי לחמוק. איך אפשר לא לאמץ את תחושותיה של אלזה שאחרי שלוש שנים של סופות מגיע אביב גשום ונעים. אלזה וטוני חמיה זורעים מחדש את השדות והנבטים מבצבצים בשורות הנטיעות.
ואז מגיעה סופה "שחורה", בעלת עוצמה חזקה במיוחד, ושמה לאל את כל המאמץ.
כיצד ניתן להתייחס לאותו רגע שבו אלזה ולורדה, שקרעו את גבם בקטיף הכותנה, וזכו לפתק כי מגיע להם עשרים דולרים, מגיעים לנקודת הפדיון של הפתק ומקבלות .. שמונה עשרה דולרים. איתם הן צריכות להסתדר כל החורף?
לא תתרגזו? תעצבו? ותדאגו לשלומם?
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
