לאונרד כהן נתפס בישראל כבן בית. יליד קהילה יהודית אורתודוקסית במונטריאול שהתפקר ויצא אל העולם הגדול אבל לא הסתיר את יהדותו ואפילו בהופעות דאג תמיד להגיד כמה מילים בעברית ארכאית. המוסיקה שלו לא מרעישה, מין פולק נוגה, מילות שיריו מתוחכמות ולא סתמיות. כהן דיבר כאן לכולם - מחסידי שירי ארץ ישראל הישנה ועד לרוקיסטים וביטניקים. מדינתנו, המעט פרובינציאלית אהבה להעריץ מישהו כמוהו - אמן סוג של "משלנו" בעולם הגדול.
ללא ספק, האירוע ששתל את כהן עמוק ולתמיד בתוך הלב הישראלי, זה הביקור המפתיע בשעתנו הקשה ביותר, בשיאה של המלחמה הנוראה ההיא, באוקטובר 1973. לאונרד כהן של אותם הימים, הוא לא אדם שנעים להימצא בקרבתו. אגוצנטרי, תאוותן, ממורמר על העולם, שרוי במשבר אומנותי וזוגי. לא ברור מה הביא אותו להשאיר ילד ואישה באי יווני ולהגיע למדינה הזו, מוכת ההלם ונלחמת על חייה.
כולם יודעים שהביקור הזה התקיים, אך הוא נותר אפוף במסתורין, מעורפל. תאריכי ההופעות המדויקים לא ידועים, חוץ מאחת, וגם זאת תודות ליומן של חיילת צעירה שאפשרה לכהן לנוח במיטתה לפני שיצא לשיר מול חיילי המוצב בסיני. בלהט המלחמה לא ידוע מה עלה בגורל ההקלטות ,שנראה כי נעשו וההתייחסות לכך מצד התקשורת בישראל בזמן אמת ובשנים שאחרי הייתה מזערית.
מתי פרידמן לקח על עצמו כאן פרויקט לא פשוט וניסה לחבר את כל חלקי הפאזל, אותם היה די קשה למצוא. בעיזבונו של כהן נמצא יומן מרופט, ששפך מעט אור על מה שהתרחש בסיבוב ההופעות אז. בהסתמך על המקורות המועטים שהיו לו, הצליח המחבר להתחקות אחר אותם אנשים שפגשו את לאונרד כהן בימים ההם ולספר את הסיפור.
מדהים, אך כהן "גויס" בבית קפה תל אביבי. הוא עצמו כלל לא התכוון לשיר בפני חיילים, אלא לעזור בדרך פרקטית כלשהי. אולם, הוא היה פיגורה משמעותית מדי בעולם המוסיקה דאז, כדי לתת לו להתבזבז. כך הוא החל את דרכו בהופעות בפני חיילים, העומדים לצאת לקרב או בין הקרבות, מלווה במתי כספי, מרדכי "פופיק" ארנון, אושיק לוי ואילנה רובינא. הם לא הסתפקו בבסיסים בטוחים בעורף, אלא הגיעו עד מעבר לתעלה בקומנדקר והופיעו כמה קילומטרים בודדים מהתופת עצמה.
המלחמה הזו גם סיפקה לו השראה אמנותית, כשהוא כתב את אחד השירים הכי מפורסמים שלו :Lover, lover lover', שזכה לתרגומים שונים וגרסאות רבות של אמנים למיניהם. ההשראה הזו הספיקה לבוא לידי ביטוי באלבומיו הבאים של כהן, בכל אחד מהם יש איזה שיר או קטע שמקורם בחוויותיו כאן, בישראל 1973. אחת היצירות הבולטות, שהושפעה ממה שראו עיניו היא Who by fire הנפלאה, מעין אינטרפרטציה פרטית שלו על המזמור "ונתנה תוקף", הנאמר ביום הכיפורים כבר מאות רבות בשנים.
הקריאה בספר קשה ויש לכך שתי סיבות. ראשית, יש בו סיפורים אישיים רבים של אנשים צעירים, שאיבדו את חייהם במלחמה הזו, של ילדים בני 19 ו-20, שחוו את ההלם והסבל של השכול. של אנשים בגיל העמידה שלחמו במלחמת השחרור וחזרו אחרי שניים וחצי עשורים שוב אל החזיתות. יש תיאורים של תמונות מלחמה זוועתיות והאווירה המייאשת, הכבדה של הימים ההם מורגשת היטב.
הסיבה השנייה היא הכתיבה, שבגינה הקריאה בספר לא מאוד זורמת. זהו מעין מַסָה, המנסה לחבר בין נקודות אמנותיות ומלחמתיות לבין סיפורים אישיים.
במשך השנים התרחק כהן מהזדהותו החד – משמעית עם ישראל, במידה מסוימת תוך מאבק בליבו, אם כי ניכר שהדבר לא היה קל עבורו.
מדובר בספר יחיד במינו, גם אם חווית הקריאה בו לא לכל אורכו פשוטה. מתי פרידמן, יליד קנדה בעצמו, הצליח ללקט כאן מידע יקר ערך מפריטים שנחשבו אבודים ולגבות עדויות מרגשות מבנים ובנות צעירות דאז, שנקלעו למצב סוריאליסטי. הספר מלווה בתמונות, חלקן נדירות, הוא יודע להיות מרגש ומאוד מומלץ לקריאה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
