• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
דם חם

דם חם

מאת רוברט גלבריית (ג'יי. קיי. רולינג)

הביקורת של זה שאין לנקוב בשמו

תמונה של זה שאין לנקוב בשמו
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
דם חם

דם חם

מאת רוברט גלבריית (ג'יי. קיי. רולינג)

הביקורת של זה שאין לנקוב בשמו

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של זה שאין לנקוב בשמו
הוצאה לאור:ידיעות ספרים
שנת הוצאה:2020
סדרה:קורמורן סטרייק #5
קטגוריה:מתח ריגול והרפתקאות
הקודמת
yaelhar
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני שנתיים

“# רופאה צעירה, אם לתינוקת בת שנה, יצאה, לפני 39 שנים, מהמרפאה בה עבדה לפגישה ומאז – כמו שאומרים – נ”

2/9
ביקורות על דם חם
הבאה
רויטל ק.
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 4 שנים•4 דקות קריאה

אבודים עם צופית גרנט - גרסת רוברט גלבריית'





קורמורן סטרייק ושותפתו לבילוש רובין אלקוט, ניצבים כאן בפני תעלומה רחבת יריעה והיקף, השייכת לעבר, לשנת 1974. מרגוט במבורו, רופאה ולפני זה גם עובדת במועדון פלייבוי, קובעת אחרי עוד יום עבודה שיגרתי, מפגש עם חברה טובה בבית קפה. החברה לא רואה אותה מגיעה למקום שקבעו, ומכאן מתחילה תעלומת היעלמות גדולה שמסעירה את בריטניה. כעבור שנים רבות, בהווה, בתה של במבורו, אנה, מבקשת את עזרתם של סטרייק ורובין בפתרון תעלומת היעלמותה של אמה.
המשימה קשה במיוחד, ועצם זה שהמקרה קרה לפני שנים רבות, מקשה על החקירה עוד יותר. רובו המוחלט של הספר, עוסק בתשאולים של כל מני עדי ראייה שונים, כלומר, אלה שעוד נשארו בחיים או מספיק צלולים על מנת להעיד - החל מקולגות במרפאה בה עבדה, עוברי אורח, וגם אנשים פחות סימפטיים עם עבר אפל ומסוכן, אנשים פוטנציאלים לרוצח שרצח את במבורו (אם בכלל היה רצח, יש כאלה שמעידים כי ראו אותה בחיים גם לאחר ההיעלמות). אגב, נכון שזה מוזר ומצחיק קצת לדמיין מאפיונר שמחליפים לו חיתול למבוגרים בבית אבות?
כמובן שלא כל הספר עוסק בתעלומה, יש גם את חייהם האישיים של סטרייק ורובין: הגירושים הסבוכים של רובין, האקסית של סטרייק שמופיעה שוב ושוב בחייו, אביו של סטרייק ואחיו החורגים שמתחננים שיסלח על טינתו כלפי אביו ויצטרף למפגש משפחתי היסטורי, הטרדות מיניות כלפי רובין, ביקורים אצל דודתו של סטרייק החולה בסרטן, ועוד.

הספר פשוט נהדר. ללא ספק גם מדובר בספר המוצלח בסדרה. לא מתחרט שקניתי אותו. אני לא אדוש פה בעניין המתקפה הטרנסית על רולינג, או בתפיסות שלה הבאות לידי ביטוי בספר לגבי נשים, גברים, היחסים בין המינים, נשיות וגבריות והיחס המכליל והשיפוטי חסר השליטה של החברה אל אנשים המשתייכים למין מסוים, גם כי רויטל ק. כבר הזכירה משהו בסגנון, וגם כי כל הקטע של רוצח בבגדי נשים הוא שולי מאוד בספר, וההגדרה שלו כספר טרנספובי היא פשוט שטות גמורה ותלושה מהמציאות.
הספר שומר על רמת מתח גבוהה ביותר, אף על פי שכפי שכתבתי, רובו עוסק בסך הכל בתשאולים של אנשים. אין בו אקשן, יריות, מרדפים ופיצוצים. כוחו של הספר טמון במתח שנשמר בכישרון רב לאורך ספר עב כרס כמו זה בדבר תעלומת ההיעלמות של מרגוט במבורו (וזה לא פשוט כלל, לשמור את הקורא במתח כשהספר כה ארוך. לשם כך צריך כישרון רב ביותר, כפי שיש לרולינג בכמויות. אצל סופרים אחרים הייתי כבר מתייאש ושואל את עצמי מתי יגיע הסוף). רולינג כותבת בסבלנות רבה, יוצרת אמינות כאשר כל חקירה וגישוש מצד צמד הבלשים, מובילים לעוד חקירה וגישוש נוספים - הכל בסבלנות רבה, עד לפתרון התעלומה. בנוסף, כוחו של הספר גם טמון, כפי שכבר ציינתי בעבר, באהבה ובהקדשת הזמן של רולינג לדמויותיה. לא רק תעלומות מותחות יש כאן, אלא גם סיפור חיים שגורם לי בתור קורא להתחבר מאוד לדמויותיו המרכזיות, לעקוב אחר ההתפחויות בחייהן האישיים ולרצות בטובותיהן.
הסוף מפתיע ונוחת על הקורא משום מקום, בעוד הוא, הקורא, לא קולט איך סטרייק ורובין חדי ההבחנה מגיעים לפתרון, כשכל מה שניתן לעשות כדי שהקורא יבין איזו תגלית מרעישה סטרייק ורובין גילו, זה להמשיך לקרוא, כי אחרת אין מצב, לקורא גאון ככל שיהיה, לעקוב אחר מהלך העניינים. זוהי גאונות בלשית שמעל לרמתנו! כמו בהארי פוטר, גם כאן רולינג מפזרת לכל אורך העלילה, כל מני רמזים, שאפילו חדי ההבחנה בכלל לא יקלטו שמדובר ברמזים...

אגב, אם אתם מעריצי הסדרה, וודאי תשמחו לשמוע שלא מזמן יצא באנגלית ספר שישי בסדרה! החדשות הטובות עוד יותר, הן שהוא אפילו ארוך יותר מהספר הזה! אני לא יכול לחכות! גם אתם?
https://www.amazon.com/Black-Heart-Cormoran-Strike-Novel-ebook/dp/B09QKTCYVB



ועכשיו, ברשותכם, נחזור לאבודים ולצופית גרנט.
אם צופית גרנט מצאה לעצמה זמן, בעת חיפוש נעדרים, להתחתן, ועוד לא עם חילוני כמוה אלא עם חרדי כמו שולי רנד - אז למה שלא נזכה לראות את קורמורן סטרייק ורובין אלקוט עושים את הצעד הכה מתבקש הזה? ואם כן, מתי זה סוף כל סוף יקרה? ובכן, נקווה שעל התעלומה הזו רולינג תכתוב בספר הבא שלה...

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של michalro
michalro
תמונה של חיים
חיים
תמונה של Mira
Mira
תמונה של מיכל
מיכל
תמונה של רץ
רץ
תמונה של בנצי גורן
בנצי גורן
תמונה של אור קרן
אור קרן
תמונה של rea
rea
22קוראים|גיל ממוצע49|55%נשים

על המבקר

תמונה של זה שאין לנקוב בשמו

זה שאין לנקוב בשמו

ותיק
חבר מזה 13 שנים
626 ביקורות•13 נבחרות•10,879 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מדע בדיוני ופנטזיה•תרגום (נוער)
תמונה של זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו
ותיק
חבר באתר מזה 13 שנים
ביקורות626
ביקורות נבחרות13
לייקים שקיבל10,879
דירוג ממוצע4.2 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת190מדע בדיוני ופנטזיה123תרגום (נוער)64

דיון על הביקורת

4 תגובות
זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו •לפני 4 שנים
הבנתי. תעדכני איך הוא.
רויטל ק.
רויטל ק.•לפני 4 שנים

אני קוראת ממש מעט באנגלית, אבל לקח המון זמן עד שתרגמו את הספר הזה

ולא בא לי לחכות שוב, אז החלטתי לנסות. יכול להיות שאשבר באמצע ואחליט בכל זאת לחכות לתרגום.
זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו •לפני 4 שנים
תודה, רויטל. נכון, ובצדק! אה, הבנתי. ככה חשבתי האמת. את קוראת באנגלית? יפה, אני מעדיף לקרוא ספרים בשביל הכיף בעברית. באנגלית אני יכול לפספס דברים, אני קורא רק אם זה רמה סבירה עד קלה.
רויטל ק.
רויטל ק.•לפני 4 שנים

איזה כיף שעוד אנשים מתלהבים מהספר:)

נהנתי לקרוא, רק תיקון קטן: הספר השישי עוד לא יצא, הלינק הוא להזמנה מוקדמת. הספר יצא רק בסוף אוגוסט (כן, גם אני לא יכולה לחכות, לכן הזמנתי אותו כבר...)
4 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של זה שאין לנקוב בשמו

קבר דוהר

קבר דוהר

רוברט גלבריית

ראשית, ולפני הכל, רציתי לברך שהגענו ליום הזה, היום שבו כל חטופינו החיים יצאו מעזה, ובתקווה שגם שאר אזרחי ישראל כמו החטופים יחזרו מארץ מדממת וכואבת ורווית מלחמות לעבר עתיד טוב יותר ללא טרור.
יצא וקרה צירוף מקרים מדהים, שאת הספר הנ"ל סיימתי בסמיכות לסיום המלחמה. הספר עוסק בכת פסיכית ומטורללת על כל הראש, שכמו החמאס, הסבו נזק רב להרבה אנשים חפים מפשע, וכמו החמאס גם הכת הזאת משקרת לעולם ומספרת לו שהיא "כנסייה הומניטרית" ומטרותיה מקודשות, והעולם אוכל את זה כל כך חזק, שרק אצל קורמורן סטרייק בכבודו ובעצמו, והעוזרת המופלאה שלו רובין אלקוט, מופנית אליהם התקווה שהם יביאו את סיומה של הכת, ממש כמו נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ שהרבה קיוו כי יצליח לסיים סוף כל סוף את המלחמה.
האם סטרייק ורובין יצדיקו את התקווה שהופנתה אליהם, ויצליחו לסגור את הכת? תקראו ותגלו.

אגב, נכון שזה קצת מצחיק שאישה שכותבת ספר ביקורתי על תופעת הכתות, היא בעצמה המייסדת של הכת הגדולה ביותר, הלא היא "הכת האוניברסלית של סוגדי הארי פוטר"? (כת אשר, יש לציין, גם אני חבר בה).
לא יודע, סתם נקודה למחשבה.

***

הסדרה הזו הולכת ומשתפרת מספר לספר, כאשר שלושת הספרים האחרונים ('דם חם', 'לב שחור כמו דיו', 'קבר דוהר') הם ספרות מופת בז'אנר המתח והבלש, לא פחות. ככה צריכים לכתוב מתח בלשי. ואת האמת היא שכבר בספרי 'הארי פוטר' הבחנתי בכישרון המתח והבלש של רולינג, עם הסופים והמפתיעים והפתרונות המסובכים שאף אחד לא ציפה, תמיד חושבת צעד קדימה, והכל מתוכנן עד לפרטים הקטנים כבר מהספר הראשון.

בספר הזה הבלש והשותפה שלו מקבלים פנייה מאב שבנו נכנס לכת והקשר עמו אבד. האב חושד שהכת מונעת ממנו להיפגש איתו, ולא כפי שנטען מצידם שהבן שלו לא מעוניין מרצונו החופשי.
בתחילת הספר רובין וסטרייק נפגשים עם אנשים שונים, שואלים שאלות, מגששים כהרגלם.
בערך בעמוד 200 הספר עולה שלב, ומגיע הרגע שבו רובין אלקוט מסתננת לשורות הכת, משחקת תפקיד בתור אישה פתיה שמעוניינת להצטרף לכת וסוגדת כמו כולם למנהיג שלה, שמדבר הרבה מילים יפות וגם נראה חתיך ושובה את לבבות כולם, גברים ונשים כאחד. כשהיא נכנסת לשערי הכת היא מבינה עד כמה מדובר במקום ארור. מקום שבו מתנהלת שטיפת מוח שיטתית, מושגים כמו 'שטן מקטרג', רכושנות חומרית', 'הנביאה הטבועה' נטמעים במוחותיהם של חברי הכת. ועוד לא הגעתי לסדום ועמורה שכולם צריכים לשכב עם כולם כי אין דבר כזה זוגיות כי זו רכושנות חומרית, וכמובן גם עבודות פרך, מיעוט במזון ומים וכ'ו וכ'ו.
רובין מתנדנדת בין הרצון לברוח משם לבין הרצון להישאר ולגבות כמה שיותר עדויות שיצליחו להפליל את הכת ולשמש סיבה לפירוקה בידי המשטרה. בינתיים, סטרייק ממשיך בחקירה שלו, נפגש ומראיין אנשים.

הרגעים של רובין בכנסייה, היו הרגעים הכי טובים של הספר ובזכותם הספר הזה הוא הטוב ביותר בסדרה בעיניי. כת מרתקת עם טקסים, אמונות, שגעונות. בכללי יש מרקם רב של דמויות מעניינות וסיפורי משנה שעוטפים את עלילת הספר, וזה מוסיף. לא סתם בכריכה האחורית שיבחו את הדמיון הרב שיש בראשה של רולינג, דמיון שכמובן לא היה חסר גם בספרי 'הארי פוטר'.

הספר הזה מומלץ בחום לכל אוהבי הסדרה, לכל המתעניינים בספרים על כתות, וגם לאלה שאולי לא התחברו לספרים הראשונים בסדרה ולא מבינים מה הם מפספסים בהמשך, כי הסדרה הזו משתפרת מספר לספר.

לפני 9 חודשים•
★★★★★
•זה שאין לנקוב בשמו
שנת הארבה

שנת הארבה

טרי הייז

טרי הייז: הי מאמי, אני יודע ששנינו עייפים וממש מתים ללכת כבר לישון, אבל יש לי בעיה שמציקה לי ורציתי לבקש את עצתך.
אשתו של טרי הייז: בבקשה, ספר לי מה הבעיה ואנסה לעזור.
טרי הייז: זה בקשר לספר שאני כותב עכשיו. אני נתקל במחסום כתיבה. הספר הוא על סוכן סי איי איי שנשלח לאזור במשולש גבולות של איראן, אפגניסטן ופקיסטן, על מנת לחלץ משם גבר ואת אשתו וילדיהם. הגבר הזה הוא חבר בארגון טרור שנקרא "צבא הטהורים", ולאותו אדם יש מידע בנוגע לפיגוע חסר תקדים שהם מתכננים להוציא לפועל, ובתמורה למידע הוא מבקש שיבריחו אותו ואת משפחתו משם לארצות הברית לחיים טובים יותר. סוכן הסי איי איי עובר מסע ובסופו של דבר המשימה קצת מתפקששת ובנס הוא ניצל וחוזר לארצות הברית. בעודו עסוק במשימתו, ניצב פנים מול פנים מול ראש ארגון הטרור, אדם אשר כולם חשבו שמת. עכשיו, אשתי היקרה, אין לי כל רעיון כיצד להמשיך את הספר, יש לך עצה? כלומר, רעיון למה יכול לקרות בהמשך?
אשתו של טרי הייז: הממ, אין לי מושג... זה נושא די רציני, שדורש מחשבה מעמיקה. אני אומרת, בוא נישן על זה ונראה מחר בבוקר, טוב יקירי?
טרי הייז: טוב, אשתדל.

~למחרת בבוקר~

אשתו של טרי הייז: בוקר טוב יקירי, איך ישנת? מקווה שהצלחת להירדם למרות המחשבות טורדות המנוחה.
טרי הייז: בוקר טוב, יקירתי. בסופו של דבר נרדמתי, ואף חלמתי חלום. ואיזה חלום חלמתי, חלום הזוי ביותר...
אשתו של טרי הייז: נו, ספר
טרי הייז: חלמתי על איזה מישהו שנכנס לצוללת, והצוללת טובעת ויש חוסר חמצן, כולם שם מתים חוץ מניצול אחד, אותו מישהו, ואז האותו מישהו הזה יוצא החוצה ומגלה שהכל בוער ויש אפוקליפסה ויש אורקים שמסתובבים ומהלכים אימה על השורדים האחרונים, ומסתבר שהוא קפץ כמה שנים קדימה בזמן.
אשתו של טרי הייז: וואו, נשמע מרתק. ממש יכול להיות המשך פוטנציאלי שישבור את מחסום הכתיבה של הספר שאתה כותב עכשיו.
טרי הייז: את חושבת?
אשתו של טרי הייז: במיליון אחוז
טרי הייז: וואלה, יש משהו ברעיון הזה. חתיכת ראש יש לך. זה הולך להיות גאוני. כבר מתחילים לצוץ לי רעיונות מגובשים בראש. יאללה, רצתי לחדר הכתיבה...
אשתו של טרי הייז: בהצלחה!
טרי הייז: תודה!

***

אפשר לחלק את הספר לשניים. חלק ראשון מצויין, מותח, כתוב היטב, מרתק את הקורא לספר.
חלק שני - משעמם, איטי, הזוי ולא קשור.
בדרך כלל אני לא בררן בכל הנוגע להשתלשלות אירועים לא מציאותית. רבים ביקרו בגלל זה את הספר "הכל יהיה בסדר" של דן יוספן, אבל לי זה לא הפריע ונהניתי מהמופרכות. הפעם זה לא קרה, והרגשתי כמו שהרבה הרגישו. כמו שתיארתי בקטע למעלה - כאילו טרי הייז חלם חלום מוזר והוא פשוט הדביק אותו לספר. או, וזו עוד אופציה, שהוא ראה את מה שקורה אצלנו בישראל והבין שאם הוא לא מתנסה בעולמות הפנטזיה והמדע בדיוני אז אנשים יעדיפו לראות חדשות מאשר לקרוא את ספרו החדש.

ולמרות הכל, 4 כוכבים שאף התלבטתי אם לתת לו 5. כי החלק הראשון עשה עליי רושם רב. וכי הדמות הראשית מעולה וכך גם הנבל הראשי (שמשום מה דמיינתי אותו בראש נראה כמו זרהאמגשדי מקופה ראשית, למי שמכיר). כי הסיפור המשפחתי של סוכן הסי איי איי והדילמה של אשתו להיות בזוגיות ולהקים משפחה עם גבר שכמעט כל הזמן לא נמצא לידך ויוצא למשימות מסוכנות, נגעו בי משום שהדבר התכתב באופן מדהים עם המציאות של נשות המילואים המוכרת לנו בישראל. כי הכתיבה שלו נהדרת. אבל בסופו של דבר לא יכולתי להתעלם מהמופרכות של החלק השני ומכך שברובו, למעט קטעים בודדים בלבד במהלכו וקטע נוסף בסוף הספר, היו בעיקר קטעי סרק של דיבורים או של תיאורים טכניים משמימים. טרי הייז, למרות היותו סופר טוב, הוא עדיין בוסר ולא יזיק לו ללמוד מהמאסטרית, ג'יי קיי רולינג (או יותר נכון רוברט גלבריית') איך לכתוב ספר מתח ארוך בצורה מוגזמת, אך עם זאת מעולה ועם ערך מוסף.

ועדיין, למרות כל האמור לעיל, קראתי את כל 678 עמודיו, ככה שאי אפשר להגיד שזה ספר שנוטשים או שהוא ספר לא טוב. אני כן ממליץ עליו כי הוא כן גורם לקורא לשקוע בעולם של ריגול ותככים. הוא פשוט לא חף מטעויות והגיע הזמן שלא אהיה נחמד לשם שינוי והפעם לא אעגל לחמישה כוכבים.

לפני 10 חודשים•
★★★★★
•זה שאין לנקוב בשמו
חטוף

חטוף

אלי שרעבי

כשהתכוונתי להעניק לספר הזה 5 כוכבים, עצרתי לרגע וחשבתי לעצמי: אולי לא מתאים לדרג ספר כזה, כאילו היה ספר מתח והרפתקאות מן המניין, מן מוצר בידורי שנהנים מקריאתו ומתפעלים מכמה שהוא מוצלח? אמנם אם מישהו שלא שמע מעולם על השבעה באוקטובר, והיה ניגש לקרוא את הספר הזה, וודאי היה חושב שזה ספר מתח ברמה גבוהה, על אדם שנחטף ועובר ייסורים עד הסוף הטוב הלא הוא הרגע של השחרור. אבל בגלל שכולנו שמענו על השבעה באוקטובר, לא ניתן לנתק את הספר מהקונטקסט שלו.
מה שהכריע בסופו של דבר את הכף, וגרם לי להעניק לו את חמשת הכוכבים, הוא שאלי שרעבי, מעבר להיותו שורד במלוא מובן המילה, עם אישיות חזקה, ניסיון חיים ובגרות שעזרו לו במהלך שהותו בשבי, וכ'ו וכ'ו - הוא גם סופר לא רע, שלא לומר טוב מאוד. כתיבתו נוכחת, חזקה, עוצמתית, מלאה בהגיגים ומשפטים יפים, מלאה באנושיות, באהבה, בתמימות וברצון לחיות את החיים בשקט, כתיבה של אדם שהוא ההפך הגמור מהרוע שנגלה אליו.

אלי שרעבי מספר אודות חייו בשבי, מרגע השתלטות המחבלים על ביתו והחטיפה שלו לעזה, ועד רגע השחרור. הוא מספר שם על המפגשים שלו עם החטופים האחרים, עם אלו שנרצחו לאחר מכן בשבי חמאס כמו הרש גולדברג פולין וגם עם כאלה שעדיין שם עד היום כמו אלון אהל. הוא מספר על הדינמיקה ביניהם, על הרצון לשרוד, על תכנון צורת האכילה, על היחס עם השובים השונים, שמתברר שיש כאלה שיותר נחמדים אליהם וחלק פחות.

במשך הקריאה, חשבתי על עצמי, שחייתי את החיים הנוחים והפשוטים שלי, ופתאום קיבלתי הצצה מוחשית ומתוארת בפירוט של מה הם עברו ועוברים בזמן שחייתי את חיי. היה מעניין לראות איך המציאות שאנחנו עוברים במדינה - המלחמה עם לבנון והצפון המופצץ, החיסולים השונים של נסראללה הנייה ושות', המתקפה של איראן - מתקבלת שם מעבר לגדר. אלי שרעבי בספר הזה נותן לנו הצצה איך הדברים נראים מהצד השני, הן מנקודת מבטם של השובים והן מנקודת מבטם של השבויים.

בתחילת הספר מופיע תצלום של אשתו ושתי בנותיו ואחיו של אלי שרעבי, והספר מוקדש לזכרם, מה שמרמז על הסוף העצוב שמחכה לו עם שחרורו. השביעי באוקטובר הוא טרגדיה עמוקה של כל כך הרבה משפחות, טרגדיה שתצלק ולעולם לא תימחק בזכרון המדינה. השחרור של אלי שרעבי מהשבי מייצר תחושה טובה של חופש המשולבת בתחושה רעה וקשה של אובדן ובדידות ושיקום נפשי (וגם פיזי) ארוך.
כולי תקווה שסופם של החטופים שנשארו בשבי, יהיה סוף טוב. שהם ישתחררו מהשבי ויכתבו גם הם ספרים על תקופת השבי שלהם, שהעולם יידע, שאנחנו הישראלים נדע, שהממשלה תדע וגם שחמאס יידעו ויבינו שהשביעי באוקטובר היה לא רק טעות לאנושות אלא גם טעות שלהם. סקירה זו מוקדשת לאותם חטופים שטרם השתחררו ובתקווה שישתחררו בקרוב מאוד.

לפני 11 חודשים•
★★★★★
•זה שאין לנקוב בשמו
במחילה מכבודה של אשת המערות

במחילה מכבודה של אשת המערות

אופיר טושה גפלה

החיים לא פשוטים. השיגרה שוחקת, שאלות על משמעות הקיום עוברות בראש, העתיד מעורפל ולא ברור ומעלה חששות, מחשבות לא נעימות רצות בראש.

אלו דברים שאני עובר ביום יום בתקופה האחרונה (מלבד התקופה הנפלאה והקצרה שבה טיילתי בהרי האלפים ולרגע אחד כל הצרות נזרקו לאחור, עד שחזרתי לארץ ושוב הכל חזר), אבל גם הדברים שבהם הספר הזה עוסק, ואותם עוברת דמות האב, אשר כותב יומן שאותו קורא אחר כך בנו, לאחר שהתבשר על התאבדותו של אביו, שנעלם מחייהם ושנים ארוכות חי בלונדון עד שלבסוף התאבד במוסד פסיכיאטרי.
ביומנו הוא מספר בין היתר על השחיקה מלימוד ההוראה, על ההחלטה להתפטר על מנת להיות מאושר, על העול הכלכלי שבא בעקבות זאת והפך אותו ואת משפחתו לפחות מעושרים, ועל המחשבות והחלומות המטרידים שמופיעים אצלו.

זהו ספרון קטן, אינטימי ומינימליסטי, על דמות שהזדהיתי איתה ועם כאבה. הספרות לא ספרות גדולה ומדהימה, אבל לבו של הספר רחב ומעורר הזדהות. לצערי הסוף הטראגי של דמות האב הוא סוף של הרבה אנשים שנכנסים לעצבות בחייהם. אני למשל חושב על החטופים ושם את הדברים בפרופורציות, משתדל לחשוב על החיובי ועל מה שיש, זה לא תמיד עוזר לגמרי אבל משאיר אותי בחיים.

מומלץ בחום. אופיר טושה גפלה הוא נוף ייחודי ומסעיר בספרות הישראלית ובכלל, אני מאוד אוהב אותו ואת הספרים שלו, ומקווה בשבילו שכל עוד הוא בחיים הוא ימשיך להוציא כל הזמן ספרים, שיעשה מה שעושה אותו למאושר (ומעושר).

לפני 11 חודשים•
★★★★★
•זה שאין לנקוב בשמו
נשף האמפוזות

נשף האמפוזות

אולגה טוקרצ'וק

'נשף האמפוזות' מאת אולגה טוקרצ'וק העביר לי בצורה טובה את הזמן במהלך הטרק של סובב מון בלאן (רכס הרים הגובל בשלוש מדינות: איטליה, צרפת, שוויץ) ובמיוחד במהלך הטיסה, שרק בטיסה עצמה קראתי לפחות 100 עמודים.
באורח פלא, וללא תיכנון של ממש, האווירה של הספר השתלבה יפה עם האווירה של הטיול: הספר מספר על אדם בעל ריאות חלשות שמגיע לפנסיון לגברים בעלי מחלות לב וריאה. הפנסיון נמצא גבוה בהרים, שהרי ידוע כי אוויר הרים צלול כיין טוב לריאות וללב. ההרים והאוויר הצח שבהרי האלפים, השתלבו היטב עם האוויר הצח בהרים של פולין שבספר.

כשחזרתי לחום וללחות הארץ ישראלית (והאזעקה בעקבות ירי מתימן, כשהגעתי לביתי), המשכתי לקרוא בו, ופתאום האווירה האחרת, הארץ-ישראלית, הכה שונה מאווירת הרי האלפים, לא עשתה חסד עם הספר הזה ואיבדתי בו עניין.
זה לא שהוא היה כזה מעניין במהלך הטיסה והטיול - הוא היה כמעט חסר התרחשויות, וכלל לא מעט שיחות גברים על נשים ועל כך שהן פחותות מהגבר וכל זה, בקיצור ממש לא ספר אימה - אבל האווירה שהשתנתה וכבר לא התאימה לאווירת הספר, ובנוסף עצם זה שבטיול הייתי עסוק וקראתי יחסית קצת ובטיסה הייתי מאוד משועמם וכל מה שנשאר היה לעשות זה לקרוא בספר, גרמו לי לנטוש את הספר בין חציו לסופו.

בסך הכל מדובר בספר עם כתיבה יפה המוכרת למי שקרא ספרים אחרים של טוקרצ'וק, אבל מעבר לזה מדובר בספר עם עלילה דלה ולא מענינת במיוחד, וגם דמויות לא מקוריות במיוחד שכולן מתנהגות כמו, ובכן, פולניים.
התלבטתי בין שניים לשלושה כוכבים, ובסופו של דבר החלטתי לעגל לשלושה כי הוא בכל זאת העביר לי יפה את הזמן בטיסה ובטיול.
ולכל מי שלא היה בטרק של סובב מון בלאן ויכול להרשות לעצמו, אני מאוד ממליץ לכם. חוויה ממש.

לפני 11 חודשים•
★★★★★
•זה שאין לנקוב בשמו
פליישמן בצרות

פליישמן בצרות

טאפי ברודסר־אקנר

שאלה: איך קוראים לספר שיש בו הרבה דיבורים על סקס, כל כך הרבה דיבורים על סקס שזה כבר חופר במוח?
תשובה: ספר שמזיין ת'שכל...

וזה בדיוק התיאור המדויק של הספר הזה, שחווית הקריאה בו הייתה דומה לחוויה של צפייה במופע סטנדאפ, אבל מהסוג הלא מוצלח, הנדוש הזה, שעוסק עוד פעם בזוגיות שמתפוררת, עוד פעם ביחסי גברים-נשים והרבה בדיחות סקס גרועות שגורמות לצופה להתקפל ממבוכה, ולמלמל לעצמו: "אחי, הגזמת, ספר משהו אחר, משהו שלא קשור לסקס"

אל הספר הזה הגעתי בעקבות המלצה שנחשפתי אליה בתוכנית של כאן 11 שנקראת "אתם חייבים לקרוא את זה", תוכנית העוסקת בהמלצות ספרים ותחרות בין מספר ממליצים כשהממליץ שרצו את ספרו זוכה בכבוד ובתחושה שסופרים אותו ואת דעתו. התוכנית משולבת בהומור ובדאחקות, תוכנית קלילה שגם עוסקת בנושא אהוב הלא הוא הספרות. הספר הזה היה בין הספרים שהמליצו בתוכנית, ועם היכרות מסוימת מהאתר בשילוב עם ההמלצה, עוררו את סקרנותי לקרוא אותו.

אני אישית לא יודע איך שרדתי עד עמוד 80, כנראה בגלל שאני בחור צעיר ובכושר טוב ויכול להחזיק לא מעט זמן במיטה (הבנתם נכון, את הספר קראתי לרוב במיטה שבחדרי).
אני בכושר כל כך טוב ויכול להחזיק כל כך הרבה במיטה - עד כדי כך שבסוף אקט הקריאה, אפילו לא הייתה גמירה! פשוט נטשתי אותו באמצע, ואמרתי: מצטער, אבל זה לא ילך בינינו. הוא התחנן ובכה אבל זה לא עזר. בסופו של דבר הבטחתי לו שלא אדרג אותו בציון הגרוע ביותר, כי זה חשוב לו למוניטין ולרושם הראשוני בעיניהם של המשתמשים באפליקציות הספרים למיניהן כמו 'סימניה', 'עברית' וכ'ו, אחרת אף אחד לא ירצה לשכב איתו במיטה ולקרוע אותו, סליחה, לקרוא אותו.
ייאמר לזכותו של הספר, שמי שכתב אותו הוא יהודי והמילה 'ישראל' מוזכרת בו בערך מאית מהפעמים שמילים הקשורות לסקס מוזכרות בו. שזה הרבה, מאוד.

אבל הסיבה האמיתית שנתתי לו שני כוכבים ולא כוכב אחד, מלבד ההבטחה שהבטחתי לו לפני שנפרדו דרכינו ומלבד יהדותו של הספר, היא שבין כל החפירות על סקס והעלילה המיותרת, דווקא יש לו כתיבה טובה מאוד, והיא אולי הסיבה שהצלחתי להחזיק בו יחסית הרבה למה שהייתי מחזיק עם אותה עלילה אבל עם כתיבה פחות טובה.
בקיצור, יש בו שפיכת כישרון כתיבה לבטלה. וזה, רבותיי, איסור חמור ביותר (ולא רק ביהדות אלא בכלל).

לפני שנה•
★★★★★
•זה שאין לנקוב בשמו
שירת סרטני הנהר

שירת סרטני הנהר

דליה אוונס

אם הדיקטטורה הייתה משתלטת על אתר 'סימניה', והיה נקבע חוק המחייב את כלל כותבי הסקירות באתר לכתוב סקירה המונה משפט אחד בלבד ולא יותר מכך, אז המשפט שהייתי בוחר והיה מתמצת בצורה טובה את ערך הספר, הוא: "אין בן אדם רע, יש בן אדם שרע לו".

לצערי, הדיקטטורה עוד לא השתלטה על האתר, מה שמאלץ אותי, אף על פי שאינני חייב, לכתוב יותר באריכות...

המשפט "אין בן אדם רע, יש בן אדם שרע לו" מתאים לגיבורת הספר, קאיה, נערה שחוותה חיים לא פשוטים: אביה היה שיכור ומכה את אמה, שיום אחד עזבה את הבית ולא חזרה, וגם אחיה בעקבותיה. לאחר מכן, גם אביה הלך ולא שב, והיא נאלצה לשרוד לבדה בביצות. היא החלה להיות ילדה פראית, ילדת טבע הרחוקה מהציוויליזציה המערבית, גם יום אחד בבית הספר היא בקושי שרדה. שמועות החלו לצוץ עליה, שמועות לא טובות שהובילו בשיאן להאשמה ברצח של בחור צעיר. אותו בחור צעיר היה אחד משני גברים שאיתם הייתה בסוג של מערכת יחסים.
הספר מזגזג בין זמנים: מצד אחד, ההווה, החקירה בדבר מותו של הבחור עד להבאת קאיה למשפט ותיאור תהליך המשפט. ובמקביל, העבר, הכולל את סיפורה האישי של קאיה, היכרותה עם אנשים שונים במהלך שהותה לבד בביצות.

מדובר בספר נחמד מאוד שנהנתי מקריאתו, קולות הביצה הידהדו באוזניי תוך כדי קריאה, רקע לדרמת נעורים מבעד לעיניה של בחורה מעוררת רגש ואמפתיה שכולם הפנו אליה עורף ונטשו אותה. דרמה שיש בה קצת רומנטיקה, קצת מתח, קצת תיאורי טבע, קצת מסר חינוכי של קבלת האחר והשונה ונגד שפיטה סטיגמטית של אנשים, וכן, גם קצת דרמה. בסך הכל אחלה של ספר, מספיק טוב בשבילי לחמישה כוכבים אף על פי שמעט התלבטתי.

לפני שנה•
★★★★★
•זה שאין לנקוב בשמו
אש ורוש

אש ורוש

דיאנה ווין ג'ונס

הספר מספר על נערה צעירה, המגיעה בטעות ללוויה באחוזה כלשהי על יד ביתה, שם היא מכירה בחור בשם לין, איתו היא מתידדת, ויחד הם בוראים לעצמם בראש עולמות דמיוניים. היא גם גונבת כמה תמונות יקרות ערך מהאחוזה באותו יום, דבר הקושר אותה לעולמו של מר לין ולאנשים המקיפים אותו, ולא נותן לה מנוח. אותו עולם מתערבב בעולמה המוכר הכולל את חברותיה וחבריה מבית הספר, אמה, אביה וסבתה.
זה ספר שהוא לא תמיד ברור, ושיא המוזרות שלו מגיע בסופו, אבל יש בו משהו בכתיבה, במסתוריות שלו, שאף על פי שלא קורה בו הרבה אקשן או פרטים עסיסיים, והרבה פעמים הוא מעורפל בעלילתו ומורכב, לא חשבתי לנטוש אותו וסקרן אותי לדעת מה הספר הזה ומה הוא טומן בחובו, וזהו סוד קסמה של דיאנה ווין ג'ונס וכתיבתה החיה, כך מסתבר. קשה לומר שמאוד נהנתי ממנו, והוא גם די ארוך, אבל בסך הכל סיפק לי חווית קריאה משונה בקטע טוב ומעניינת למדי. במיוחד בימים משוגעים שכאלה, זה נחמד לשקוע בספר שעוסק בבריאת עולמות מקבילים שניתן לברוח אליהם.

לפני שנה•
★★★★★
•זה שאין לנקוב בשמו
שיעורים בפיתוח קול

שיעורים בפיתוח קול

דורית רביניאן

את ספרה המפורסם של דורית רביניאן, 'גדר חיה', קראתי אי שם, בתקופה שבה מה שהעסיק והסעיר את המדינה היה ספר קריאה ולא הפגנות לשחרור חטופים או מלחמה כואבת ועקובה מדם. מעט מעלילתו של הספר זכורה לי, אבל אני זוכר שאהבתי אותו מאוד וכמו כן גם את הכתיבה היפה של דורית רביניאן.

הכתיבה היפה שלה נוכחת גם ב"שיעורים בפיתוח קול'. מן כתיבה נעימה, כמו ציוץ הציפורים שעל הכריכה. יפה וציורית כמו שטיח פרסי, שהרי מוצאה הוא מפרס. הכתיבה שלה היא מה שהפכה את הספר לקריא ונעים לקריאה, ואיפשר לי להוסיף לו כוכב.

הספר בעל עלילה דלה. הוא מתחיל בתיאור של מערכת יחסים מיוחדת וחריגה בין אח לאחות, כשהסיפור מובע מנקודת מבטה של האחות. האח והאחות, שהיו בלתי נפרדים בילדותם, מתחילים לאבד בבגרותם את הקשר שהיה להם, האח מתרחק ממנה לעומת האחות שרוצה להמשיך לחיות בקרבתו כמו אז. הוא חוזר בתשובה, והיא עוזבת לאמריקה. כשהאח חולה במחלה קשה ועומד על סף מוות, היא נזעקת להגיע לארץ, ומרגישה שיש לה חלק במצבו של אחיה, כאילו הוטלה עליו קללה בגלל מעשיה הטמאים כלפי אחיה הקטן בילדותם, מעשים שהיא לא בטוחה שקרו אבל אולי כן קרו.

הסיפור נקטע באחת, ועובר לסיפור אחר, כנראה על דורית רביניאן עצמה, של אישה שכותבת ספר על אח ואחות ומעשה טמא ביניהם, ומתארת את משבר הכתיבה באמצע תהליך כתיבת הספר. במקביל, היא מתארת את הווי החיים במשפחתה, יוצאת פרס, על התרבות הפרסית ועל הקשר המיוחד עם אביה.

הספר יפה בסך הכל, והוא לא רע, אבל הרגיש לי כאילו הוא לא יודע מה הוא רוצה מעצמו. האם זה ספר על אח ואחות וגילוי העריות שהיה בילדותם? האם זה יחסים אבא ובת יוצאי פרס? האם זה סיפור על משבר כתיבה? ומה הקשר ביניהם, מה מחבר ביניהם, מה המטרה של הצגת כל חלק בנפרד? הספר בין כה וכה קצר, כ-180 עמודים, כך שהוא הרגיש לי יותר כמו אוסף סיפורים קצרים ולא ספר שלם.
עם זאת, כמו שכתבתי קודם לכן, כתיבתה היפה של רביניאן הפכה את הספר לקריא ונעים לקריאה למרות העלילה הלא שלמה, דבר שמנע ממני בסופו של דבר להעניק לו ציון מאכזב של שלושה כוכבים. לשיקולכם.

לפני שנה•
★★★★★
•זה שאין לנקוב בשמו

ביקורות נוספות על "דם חם"

דם חם

דם חם

רוברט גלבריית (ג'יי. קיי. רולינג)

#
רופאה צעירה, אם לתינוקת בת שנה, יצאה, לפני 39 שנים, מהמרפאה בה עבדה לפגישה ומאז – כמו שאומרים – נעלמו עקבותיה. בתקופה בה נעלמה פעל באיזור רוצח סידרתי סדיסט, שאולי – ואולי לא – אחראי להיעלמה המסתורי. את החקירה החל בלש משטרה, שבדיעבד הסתבר שהוא היה בדרך להתקף פסיכוטי. משעשע ומרתק לקרוא את עבודת הרכבת הרמזים של החוקרים, המנסים לפענח את הערותיו המבוססות על אסטרולוגיה, קלפי טארו, מאגיה שחורה והדת הנוצרית. כל פרק בספר נפתח בקטע מתוך "מלכת הפיות" – יצירה אפית אלגורית מהמאה ה-16, שיוצרה אדמונד ספנסר נחשב כאחד מגדולי המשוררים הקלאסיים האנגלים. הפתיח הזה לכל פרק מוסיף לאווירת התעלומה האופפת את הסיפור.

גלבריית מצליחה – כמו ברוב ספריה שקראתי – להפיח חיים בסיפור שלה. היא עשתה את זה בשמה בסידרת הארי פוטר ועושה את זה כגלבריית בסידרת הבלש קורמורן ועוזרתו. רויטל ק. כתבה בביקורת שלה על הספר, שהסופרת מתעניינת באנשים ואני מסכימה איתה מאד. ההתעניינות הזו באה לידי ביטוי בהצלחה בכתיבת דיאלוגים שמכניסים את הקורא לראש של הדמויות, יחד עם המחשת האווירה, התחושות ואף הטעויות שעושה כל אחת מהדמויות והסיבה לכך. יש לגלבריית יכולת יוצאת מהכלל לכתוב רגשות, כמו שהם מתרחשים באמת. כי גם לאנשים מוצפים ברגש, יש עוד חיים שצריך לחיות אותם. זה ספר הפורס את חיי הדמויות לפני הקורא, ומתאר את המנטליות הבריטית העכשווית.

כשקוראים את הספר הזה, מתבררת הסיבה שדחפה את בריטניה להפוך אימפרייה (שמסרבת לגווע) ולהשתלט על עוד ועוד טריטוריות. מזג אוויר באי הבריטי הוא בלתי מתקבל על הדעת. הבריטים בסך הכל חיפשו מקום שיש בו גם שמש בחורף וקצת נחת גם בקיץ. התיאורים של מזג האוויר בספר, ישכנעו גם אוהב חורף מושבע שאולי עדיף להיות במקום אחר בין אוקטובר למאי. אפור, רטוב, מקפיא, מלחמה ברוחות ובמטרייה, הצפות בחלק הצפוני של הממלכה שמחייבות סירת גומי לחילוץ התקועים בבית, שלא התפנו מבעוד מועד. פסק זמן בפאב בחורף הזה הוא נחמת עניים עלובה, שמגיעה עם ריח מעופש של רטיבות ויותר מדי לקוחות לא רחוצים המצטופפים במקום במטרה להתחמם.

אני רחוקה מלזלזל בספרי מתח, אבל הספרים של גלבריית, למרות התעלומה המרכיבה אותם, רחוקים מלהיות ספר מתח קלאסי, בדיוק כמו שהארי פוטר רחוק מלהיות ספר פנטסיה קלאסי. מסתבר שהסופרת מגדירה מחדש את הז'אנרים אותם היא כותבת. גלבריית היא סופר מחונן בכל שם ובכל מין. אני לא מתלהבת מפתרון התעלומה בספר הזה, שמספק את שמץ המופרכות שהיה חסר ברוב הספר הארוך (820 עמודים) הזה. אבל למרות ההסתייגות הקלה הזו, זה ספר שכתוב נפלא, אינו מזלזל באינטליגנצייה של הקורא, מעביר אליו את פרטי החקירה שנאספו בשקדנות סיזיפית על ידי הבלשים, ויודע שאין די בידיעת העובדות כדי לפתור את התעלומה. יתרונו הגדול של הספר הזה – מעבר ליכולתו להסיט את תשומת ליבו של הקורא ממה שקורה בחיים האמיתיים – היא האמינות הרבה של התיאורים. אין פה שום סופרמן שיציל, שום ג'ק ריצ'ר שיתגבר על כנופייה. כל מה שמתואר מתקבל בהחלט על דעתו של אדם מהישוב, כולל הטעויות והשגיאות.

ומסקנה אחת מובהקת, שאינה קשורה באופן ישיר לתעלומה, מתגבשת פה: גסיסה גרועה ממוות, לכל המעורבים.

לפני שנתיים•
★★★★★
•yaelhar
דם חם

דם חם

רוברט גלבריית (ג'יי. קיי. רולינג)

חובבי פנטזיה רציניים, כאלה שאוכלים הוביטים לארוחת בוקר ומדייקים בכל תו ותג בשר הטבעות, נוטים לזלזל בהארי פוטר כספר פנטזיה.
הפנטזיה בספר, כך נטען, היא טכנית. אין בה את העוצמה ואת המסתורין שבקסם המוצג בספרי פנטזיה אמיתיים. נדמה שזה לא הפריע למיליוני ילדים (ומבוגרים) ברחבי העולם להישבות בקסמה (הטכני!) של הסדרה. אך כפי שאולי גילו מאות סופרי הילדים ששלחו את ידם בכתיבת פנטזיה לאחר ההצלחה המסחררת של הארי פוטר - לא כל כך קל לשחזר את ההצלחה הזאת. כן, יש לא מעט ספרי פנטזיה שהצליחו יפה לאחר הארי פוטר, אבל נדמה לי שאף אחד לא הגיע לרמת ההצלחה של רולינג. חלק מהפער הזה נעוץ אולי בכך שהדגש אצל רולינג מעולם לא היה על הפנטזיה. רולינג מתעניינת בבני אדם, בדמויות, במערכות היחסים ביניהן, ברגשות שלהן ובהתפתחות שלהן. לא משנה אם שנאתם את הארי פוטר, אהבתם את מאלפוי (למה לעזאזל? איזה טרנד משונה) או חיבבתם במיוחד את נוויל, הדמויות של הארי פוטר הם חלק משמעותי מכוח המשיכה שלו.
הארי פוטר כתוב במיטב המסורת של ספרי חבורות הילדים - כמו אלו של אניד בלייטון, ספרי הפנימיות הבריטיים - כמו ג'נינגס ואפילו ספרי הפנטזיה + חבורת ילדים - כמו נרניה. אבל בספרי הפנימיות וחבורות הילדים שהזכרתי - הדמויות אינן עוברות התפתחות. אין חשיבות לסדר בסדרות האלו, אין זה משנה איזה ספר בא קודם ואיזה אחר כך. הילדים אולי גדלים מדי פעם, עולים כיתה, גובהים, אבל הם נשארים אותם ילדים בדיוק שפותרים בכל ספר תעלומה אחרת, ובנרניה - נעלמים מהסדרה ברגע שהתבגרו לטובת ילדים חדשים.
רולינג כתבה סדרה של שבעה ספרים שבה הסדר הוא קריטי, לא רק בגלל ההתפתחות בקו העלילתי אלא גם בגלל ההתבגרות וההתפתחות של הדמויות. וכשהסדרה הגיעה לסיומה, רולינג עוד דישדשה קצת בשולי העולם שנוצר בסדרה (סרטים, מחזה), אבל נראה שלא מצאה עניין לכתוב סדרה חדשה המתרחשת באותו עולם. סדרה כזו, לו היתה נכתבת, היתה כנראה נמכרת ומכניסה לה לא מעט כסף, אבל עושה רושם שרולינג סיפרה את סיפורן של הדמויות מילדות עד בגרות וכאן תם הסיפור מבחינתה. היא עברה הלאה.
כן, אני יודעת שאני לא כותבת ביקורת על הארי פוטר. סדרת הבלש של רולינג היא משהו אחר לגמרי, כמובן. סדרה ריאליסטית למבוגרים, לעומת סדרת פנטזיה לילדים, אבל הדמיון בעניין הזה בכל זאת בולט: גם בסדרת הבלש שלה, רולינג כותבת במיטב המסורת של הספרות הבלשית. העלילה איטית, נמנעת במתכוון מקליף האנגרים בסופי פרקים האופייניים לכתיבת בלש/מתח של ימינו. המתח נבנה לאט-לאט מתוך הצטברות של פרטים קטנים, אפילו מתישים לפעמים.
אבל גם בסדרה הזאת, בדומה להארי פוטר, יש חשיבות לסדר. שלא כמו ספרי שרלוק הולמס או גברת מארפל והרקול פוארו או ג'ק ריצ'ר (הוא בן ימינו, כתוב בקצב מהיר ולא בריטי, אבל כמו סטרייק הוא שוטר צבאי לשעבר אז תסלחו לי על האסוציאציה), שאפשר לקרוא בכל סדר שרוצים, את ספרי קורמורן סטרייק ורובין אלקוט רצוי לקרוא לפי הסדר בו פורסמו, וזאת למרות שבכל ספר יש תעלומה בלשית העומדת בפני עצמה. הפעם, הסדר חשוב רק בגלל תהליך ההתפתחות של הגיבורים ושל מערכת היחסים ביניהם.
גם בסדרה הזאת, מה שמעניין את רולינג הוא קודם כל בני אדם, הרגשות שלהם, ההתמודדויות שלהם, תהליכי התפתחות שהם עוברים ומערכות היחסים ביניהם, ולא משנה אם הם קוסמים בני 11 שמנופפים בשרביטים או שוטרים צבאיים בני 40 בעלי רגל אחת.
וככל שהספר מתקדם, המתח שנבנה באיטיות מתגבר, נהיה קשה יותר ויותר להניח את הספר מהיד בין הפרקים… אבל המתח שם לא רק בגלל התעלומה הבלשית (שהיא בהחלט מסקרנת) אלא גם בגלל מערכת היחסים בין הגיבורים.
בספר "דם חם" מתבקשים סטרייק ורובין לגלות מה עלה בגורלה של אשה שנעלמה וככל הנראה נרצחה לפני 40 שנה. רבים מהעדים הפוטנציאליים לפרשיית ההיעלמות הזאת כבר אינם בין החיים, לא פשוט למצוא את אלו שכן ועוד פחות פשוט להוציא מהם מידע בעל ערך. העלילה מדשדשת בתחילת הספר, התהליך איטי, מתסכל, גדוש אכזבות, ומקרטע בין קשיי החיים הפרטיים של הבלשים ובין שאר הלקוחות (הפחות מעניינים) של משרד החקירות שלהם. נשמע משעמם? אולי, אבל מי שכבר ליווה את סטרייק ואת רובין במשך ארבעת הספרים הקודמים מוצא את עצמו נשאב יותר ויותר לעולם שלהם, וככל שרב הפירוט כך גדלה תחושת המציאות וההיכרות איתם. בשליש האחרון של הספר כשקצב ההתרחשויות מאיץ לפתע בשתי הגזרות: גזרת התעלומה הבלשית וגזרת מערכת היחסים, מקבלים את התגמול המלא על הסבלנות בשני השליש הראשונים.

***

אפשר למצוא בספר הדים להשקפת עולמה הפמיניסטית של רולינג. Me Too משתלב היטב כאן היטב, אבל בקטע אחד בספר רולינג מעזה גם לשחות נגד הזרם, בסצנה בה סטרייק השיכור מתווכח עם חברים של רובין:

"אני לא מפספס שום דבר בטענה המעודנת והדפוקה שלך," התפרץ סטרייק. "אני אומר לך שבעולם האמיתי, צעדת הזונות הדפוקה הזאת -"
"צעדת השרמוטות," כמעט צעקו קייל וקורטני.
"- לא תשנה כלום. סוג הגברים שקוראים לנשים שרמוטות יסתכל על המופע שלכם ויחשוב לעצמו, 'תראו, הולכת שם חבורה של שרמוטות'. אתם יכולים לתבוע מחדש בעלות על השפה הארורה כמה שבא לכם. אתה לא משנה צורת הנת - התנ - התנהגות בעולם האמיתי על ידי החלטה ששרמוטה זה לא עלבון."

ובהמשך כשסטרייק נזכר בויכוח הזה:

"כל חייה של לדה סטרייק היו קרב מתמשך נגד אילוצים מכל סוג: צעדת מחאה בתחתונים ודאי היתה נראית לה פשוט עוד מכת מחץ אדירה לכל המגבלות. סטרייק, גם אם מעולם לא שכח את הלב הנדיב של לדה או את אהבתה ללא סייג לצד החלש, היה מפוכח לחלוטין לגבי העובדה שהאקטיביזם שלה לרוב קיבל צורה של אקסהיביציוניזם נלהב. העמל המייגע של גיוס תומכים מדלת לדלת, הדרך הקשה לפשרה, או העבודה היסודית הכרוכה בכל שינוי מבני, כל אלה לא היו בשביל לדה. מאחר שלא ניחנה במחשבה מעמיקה או ביקורתית היא היתה טרף קל למה שסטרייק ראה בו שרלטנות אינטלקטואלית. הבסיס לפילוסופיית החיים שלה, אם זו המיה המתאימה לאוסף הרשלני של גחמות ושליפות מן המותן שהיא קראה להן אמונות ודעות, היה שכל מה שמכעיס את הבורגנות הוא טוב וצודק. מטבע הדברים, אין ספק שהיתה מתייצבת לצידת של קייל וקורטני ותומכת בלהט בפורנוגרפיה ובצעדת השרמוטות"

ואם חשבנו שרובין תיתן את הקונטרה, היא דווקא מסכמת לעצמה את הדיון כך:

"הם לא רצו לשמוע את הסיפורים של סטרייק כי היה מנחם הרבה יותר להאמין שהשפה לבדה יכולה ליצור גרסה חדשה של העולם"

***

אפשר לעצור את הביקורת כאן, אבל אני בכל זאת רוצה להגיד כמה מילים על מערכת היחסים בין סטרייק לרובין, וכאן יגיעו גם קצת ספוילרים.
כאמור, אנחנו כבר בספר החמישי, וחלק מהספרים עבי כרס למדי, ומערכת היחסים הזו מתקדמת כל כך כל כך לאט.
כמה לאט?
לאט שקשה להאמין, לאט לא כל כך מציאותי, לאט מדי ביחס לעולם שאנחנו חיים בו.
אם תקלידו Cormoran Strike בחיפוש ביוטיוב תקבלו קטעים מתוך הסדרה שיגרמו לכם להאמין שמדובר בעצם בסדרה רומנטית, לא בסדרה בלשית. אבל שום ספרות רומנטית לא היתה מכילה קצב כה איטי של רומן. חמישה ספרים! ואין עדיין אפילו נשיקה.
יש סיבות טובות, לכאורה. סטרייק מתאושש מפרידה כואבת, רובין של תחילת הסדרה מאורסת, אחר כך מתחתנת ומתגרשת, אבל המתח המיני שם מהרגע הראשון, מחכה להתממש ומי תיאר לעצמו שזה ייקח כל כך הרבה זמן? נראה שרולינג מנסה להגיד משהו בהשתהות הזאת, בבנייה הכל כך איטית, ואולי זו המחשבה הזו, הכמעט מובנת מאליה (ובכל זאת לא לגמרי):
"מוריס, חשה רובין כשעשתה את דרכה אל הרכבת התחתית, לא באמת מחבב נשים. הוא חושק בהן, אבל זה כמובן עניין שונה לחלוטין".
הספר הזה גדוש בגברים שחושקים בנשים באופנים משונים במיוחד, החל מרוצח אכזרי המספק את תשוקתו ע"י גרימת כאב וסבל, דרך גבר הנהנה מיחסי מין רק עם אשה המעמידה פני מתה, ועד תסמונת מוזרה בשם אוטונפיופיליה - אל תחפשו בגוגל אם אתם מתכננים לקרוא את הספר, זה לא ספוילר ענק אבל עדיין ספוילר.
מערכת היחסים בין רובין לסטרייק היא קודם כל מערכת יחסים חברית, והיא מגיעה לשיא בספר הזה, ואולי זה הקו שרולינג מנסה לשרטט לנו בין מערכות יחסים הרסניות ונצלניות למערכות יחסים חיוביות ובונות.
ומכיוון שהתחלתי לדבר על רומנטיקה, כידוע יש לי קבעון בעניין הזה ואני לא יכולה לדבר על ספרות רומנטית בלי להזכיר את המלכה האם של הז'אנר "גאווה ודעה קדומה".
מה הקשר? אין שום קשר, אמנם, אבל חשבתי על ההסטה שמתרחשת גם כאן וגם שם:
התרגלנו לעיבודים של גאווה ודעה קדומה בהם דארסי הוא חתיך ונחשק. בספר, כפי שמעירה עירית לינור באחרית דבר שלה, דארסי לא יוצר רושם ראשוני טוב על אף אחד. החתיך ששובה את לב הנשים בקסמו הוא וויקהם. בספרות רומנטית סטרנדטית, אולי וויקהם היה הופך להיות הגיבור: המנוול המקסים שמתאהב באמת לראשונה בחייו ומשנה את עורו. דארסי העשיר הוא הבחירה של דור האמהות, אלו שרוצות "שידוך טוב". הוא האהבה ממבט שני, המיושבת, ההגיונית. איכשהו, גאווה ודעה קדומה הצליח להפוך את הסדר ולגרום לנו לראות דווקא בדארסי את האופציה הרומנטית המושלמת.
במסורת הרומן הרומנטי, מערכת היחסים בין סטרייק לשרלוט, ארוסתו לשעבר, היא זו שהיתה נתפסת כרומנטית. שרלוט היא אשה יפהפיה, אובדנית, היא זקוקה נואשות לסטרייק, מערכת היחסים ביניהם סוערת, מלאת תשוקה, הרסנית ורעילה כמובן - אבל מתי אי פעם זה הפריע לאיזושהי כותבת של רומן רומנטי? רובין היא האופציה הפחות מסעירה, המיושבת, הבחירה של דור האמהות שרוצות "שידוך טוב" ואותו היפוך מתרחש גם כאן, כשרולינג הופכת אותה לאופציה הרומנטית והמתבקשת שהקוראים מחכים שתתממש כבר.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•רויטל ק.
דם חם

דם חם

רוברט גלבריית (ג'יי. קיי. רולינג)

איך קוראים בימים טרופים? איך מצליחים לשמור ריכוז מספיק כדי לעקוב באופן לינארי אחרי טקסט? איך אפשר בכלל להימלט לעולמות מדומיינים כאשר המציאות כל כך מרה? כאשר כבר ארבעה שבועות הבכי ספוג בגרון והחרדה לא נגמרת? שאלות טובות ואין לי ממש תשובה. מסופר על חייל שחזר לאוניברסיטה לאחר לחימה, לא יודעת לומר באיזו מלחמה, ושאל את המרצה שלו "מה עשית בעת שאני הגנתי על הציוויליזציה", והמרצה ענה לו "אני הציוויליזציה".

אז אולי לקרוא זה אחד הדברים החשובים, בפרט של סופרת שאינה מתעלמת מהרוע ופירסמה בטוויטר ציוצים חד משמעיים לטובת ישראל. אז ניגשתי לקרוא.

זה הספר החמישי בסדרה של צמד הבלשים הפרטיים הלונדוניים קורמורן סטרייק ורובין שכחתי-מה-שם-המשפחה-שלה. כמו בארבעת הספרים הקודמים, מתבשל כאן סיפור אהבה בעודם מתמודדים עם פתרון שאלה בלשית כבדה ועם תסבוכות אישיות. קורמרן, בן לא רצוי של זמר מפורסם ומעריצה, מנסה לתמוך בדודה שגידלה אותו למעשה ועכשיו גוססת מסרטן בקורנוול הרחוקה והסוערת. במקביל הוא נאלץ לחסום מבול פניות מצד אחיו למחצה שמעוניינים באיחוד משפחתי מרגש עם האבא שלא הכיר בקיומו, ואת שרלוט אהובתו לשעבר שלא מפסיקה לשלוח הודעות נואשות. כמו כן, כתמיד, הוא מנסה להסתדר עם רגל קטועה ועם חוסר יכולת להביע רגשות. רובין צריכה לנהל את מלחמת הגירושין שלה ממתיו, ולהדוף הטרדות מיניות של בלש שעובד במשרד תחת פיקוחה.

חוץ מכל זה הם גם צריכים פרנסה, ולכן יש תעלומה. אנה, בת 39 בהווה של הספר, פונה כדי לפענח את התעלומה סביב ההעלמות של אמא שלה. זה קרה שנים רבות לפני כן, באותו זמן פעל רוצח סדרתי שתקף נשים, עינה ורצח אותן, אבל הקשר למרגוט במבורו לא הוכח במלואו, גופתה לא נמצאה, והבת שלה לא שקטה. היא פונה לחקירה למרות ההתנגדות של אבא שלה ושל אשתו החדשה. קורמורן ורובין יוצאים לדרך חתחתים, לחפש עדים מלפני 40 שנה, לחפור בפנקסים של חוקר שקצת איבד את שפיות דעתו והכניס נימוקים אסטרולוגיים לחקירה, להסתכן בפגישה עם רוצח פסיכופט ועם המאפיה האיטלקית ועוד. הם מדשדשים בזה שנה, בסוף אף אחד מהאקדחים על השולחן לא יורה. סתם נלחצנו, סתם קראנו תיאורים של עינויים, הפתרון היה אחר.

מעל הכל הספר הזה ארוך מדי. 866 עמודים בעברית שלקח שתי שבתות שלמות לקרוא. היה צריך להיות בדיוק חצי לדעתי אפשר לקרוא עמוד כן ועמוד לא בלי להפסיד הרבה.

לפני שנתיים•נצחיה
דם חם

דם חם

רוברט גלבריית (ג'יי. קיי. רולינג)

ספר נהדר עם סיפור יפהפה מותח ומרתק
הסופרת הזו תותחית רולינג
אבל ממליץ לקרוא ולהתחיל עם קבר דוהר שזה הספר הכי מושלם שלה בסדרה הזו!!!!

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•הלוחש לספרים
דם חם

דם חם

רוברט גלבריית (ג'יי. קיי. רולינג)

כאשר מתמודדים עם פרשת היעלמות מלפני 40 שנה יש צורך בהמון זמן וגם בהרבה מאוד עמודי כתיבה - 871 עמודים!! למרות זאת גם אם היו עוד 200 -300 עמודים הייתי עומד בזה בכיף רב. מבחינתי יותר מאשר התעלומה הבלשית ופתרונה המורכב (כולל מפות אסטרולוגיות) זה ספר על מערכות יחסים שמסופר בצורה מרשימה, חזקה שלי גרמה לא מעט שעות של קריאה מהנה (גם אם הקושי להחזיק ספר כזה עבה בידיים). זהו הספר החמישי בסדרה של הבלש קטוע הרגל קורמורן סטרייק ושותפתו רובין אלקוט - שאת כולם קראתי ונהניתי. החלק היותר מרשים בספר זה הוא מערכת היחסים בין קורמורן לדודתו ג'ואן שאותה הוא מלווה ברגעי המחלה הקשה שלה עד מותה, כמו גם הקשר החזק שלו עם חבר הילדות שלו דייב פולוורט. התעלומה הבלשית שבסופו של דבר נפתרת ברגע האחרון ממש - מבחינתי היא רקע לסיפור האמיתי של מערכות יחסים - גם בין קורמורן הבלש הרווק המתבגר לבין רובין שותפתו שעוברת גירושים לא קלים. החלקים הפחות קלים של הספר הם כל מה שקשור לאסטרולוגיה והניסיון לפענח באמצעות רמזים אסטרולוגיים - די הסתבכתי עם זה - אבל למרות הכל הנאה צרופה.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•רוני
דם חם

דם חם

רוברט גלבריית (ג'יי. קיי. רולינג)

הו קורמרון סטרייק! מסוקס ורגיש, מסורבל ומרשים, מחובר ומנותק, מושלם ופגוע, גאון וצנוע.
ורובין? הו רובין. צעירה בעשור. יפה ממש ומסובבת ראשים. אפשר לסמוך עליה. היא חתיכת אמיצה, חכמה ובעלת תושיה. ובדומה לסטרייק גם היא מושלמת ופגועה, גאונה וצנועה.
השניים כבר צוות ותיק ולמוד ניסיון, אשר ניגש לפצח עוד תעלומה פתלתלה, הפעם מהעבר הרחוק. מה הסיכויים שהם יפתרו אותה? עד כמה הדרמות בחייהם האישיים ישפיעו על ניסיונות הפיענוח? ומה למען השם קורה עם הקשר בין השניים האלה? ובני הזוג מהעבר? האם הם בתמונה?
הקושיות הללו מקבלות מענה – לפחות רובן – בספר המשתרע על 900 עמודים או משהו כזה. מעבר לעלילה רקומה היטב, יש בו גם הבנה פסיכולוגית רגישה ומדוייקת של מניעים אנושיים, של רגשות האדם – אפלים ומוארים, נסתרים וגלויים - ושל החיים המורכבים של כל אחד מאיתנו. גם של הנורמליים וגם של הפסיכוטיים. איש איש ומורכבותו.
כיף לקרוא.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•ושתי
דם חם

דם חם

רוברט גלבריית (ג'יי. קיי. רולינג)

כשהתחלתי לקרוא לא ידעתי שזה ספר חמישי בסדרת הספרים של הבלש קורמורן סטרייק.
אי ידיעת העבר לא הפריעה לי בקריאת הספר המאוד מאוד ארוך הזה (מעל 860 עמודים) כי היו השלמות של מידע במהלך העלילה, ולהיפך, זה עשה לי חשק לקרוא גם את הספרים הקודמים.
זהו ספר בלשי, כי הגיבור הוא בלש פרטי בלונדון, ואליו מגיעה בחורה ומבקשת לברר פרטים על היעלמות אישה 40 שנה קודם לכן, אמא שלה.
גברת במבורו נעלמה יום אחד בדרכה מהמרפאה בה עבדה, והמשטרה הגיעה למסקנה שנחטפה על ידי רוצח סדרתית, שנתפס ונכלא, אך הגופה מעולם לא נמצאה.
רובין היא בלשית, ושותפתו של קורמורן, והסיפור בינה לבין הגיבור מסובך ולא ברור.
הספר כתוב מעניין, העלילה נוגעת בנפש האדם, בפנטזיות אסטרולוגיות, וכמובן בהצצה לחייהם של הדמויות הפועלות.
אפשר היה לקצר קצת, לדעתי, אבל גם באורך הזה, המתח נשמר עד הסוף.
שווה את המאמץ!

לפני 4 שנים•
★★★★★
•תמר-מילים
דם חם

דם חם

רוברט גלבריית (ג'יי. קיי. רולינג)

ארוך מדי

לפני שנתיים•
★★★★★
•א.ל.
דירוג
5.0
לפני 4 שנים

“חובבי פנטזיה רציניים, כאלה שאוכלים הוביטים לארוחת בוקר ומדייקים בכל תו ותג בשר הטבעות, נוטים לזלזל ב”