"נמאס לי ממך לגמרי והחלטתי באופן סופי שאני רוצה להתגרש ממך."

"עקב מצוקה כספית שהחברה נקלעה אליה, צר לי להודיעך שאתה מפוטר."

"הגיעו תוצאות הבדיקות. המקור של כאבי הראש שלך הוא בגידול סרטני אלים וממאיר במוח. נותרו לך חודשים ספורים לחיות, וכל מה שאנו יכולים להציע לך זה טיפול תומך בלבד."

אני אוהב את השגרה. היא נוסכת בי, ולו למראית עין, תחושה שיש לי שליטה על חיי, תחושה של יציבות וביטחון. ברור שאלו שטויות מגובבות ואין בשגרה משום הגנה מפני פגעי החיים. אבל גם אשליה היא משהו. הבעיה מתחילה כאשר המציאות טופחת על פנינו וכופה עלינו שינויים שאיננו חפצים בהם. כיצד נלמד להתגבר עליהם, לזרום איתם ולצמוח מהם? מה שבטוח, לא בעזרת האלגוריה האינפנטילית הזו, עם מסרי ההעצמה האישית ברבע גרוש. הנה כמה ציטוטים נבחרים: "כשיש לך גבינה אתה מאושר" (האח, הידד! יש לי גוש חלב!), "אמונות ישנות לא מובילות אותך לגבינה חדשה" (נכון. הן מובילות אותי לפרלינים חדשים), "כשאתה רואה שאתה יכול למצוא גבינה חדשה סימן ששינית את הכיוון" (והגעת לדרך ללא מוצא), "הדרך המהירה ביותר לשינוי היא לצחוק על החלומות שלך (ומה שהספר עושה זה דווקא לצחוק על החלומות של הקורא – כל הדרך לבנק), "מה היית עושה אלמלא פחדת?" (הייתי משליך את הספר הזה לפח המחזור), "אם אינך משתנה – אתה עלול להיעלם" (אבל אם תקפיד להשתנות אתה לא תיעלם לעולם ותחיה לנצח).

ולא רק שהסיפור קלוש ומגוחך, אלא שהמסרים מוטחים הישר בפרצופו של הקורא. טוב, למה להשקיע בסיפור אמתי, עם עלילה בשר ודם, שהמסרים בה מובאים בין השיטין, כשאפשר לצרוח אותם ישר לאוזניים של הקורא? הרי בטוח יש כמה קוראים כבדי שמיעה שלא יבינו בדיוק את כוונת המשורר. הדבר בא לידי ביטוי כבר בשם הספר: "מי הזיז את הגבינה שלי?" לא הבנתם את פשר האלגוריה, כבדי שמיעה שכמוכם? קבלו את המשך שם הספר – "לזרום עם השינוי". ומיד בהמשך – בצד הפנימי של העטיפה: "הגבינה מסמלת כל מה שאנו רוצים בחיינו: קריירה, אהבה, כסף, בריאות ושלוות נפש". הבינותם? לסוף הספר מצורפת אחרית דבר תחת השם המקורי "הקדמה למי שקרא את הסיפור", שם נכתב באותיות של קידוש לבנה: "זהו ספר שעוסק בשינוי" (עמוד 102). אה, ואני לתומי חשבתי שהספר עוסק בהשפעת הטמפרטורה על פעילות האנזים. ומה דעתכם על מטאפורת הגבינה? עוד מתוך אחרית הדבר: "מרגע שקראתיו נשביתי במטאפורה. כוחה של מטאפורה טובה הוא ביצירת תקשורת ישירה לתת ההכרה. מצאתי את עצמי מסתובב בוואדיות המדבר, מתחבט ומתלבט על גבינות ומבוכים" (עמוד 100). ללא ספק המטאפורה המתוחכמת ever. אז אל נא תהיו נבוכים. רוצו לשוטט במבוכים!

אחרי הסיפור משובב הנפש נמצא נספח בשם "דיון", ובו חברים לספסל הלימודים שנפגשים בפגישת מחזור מדסקסים ודנים במשל ובנמשל. הדיון כולל חפירות אינסוף, ובעיקר מתן פירושים, ביאורים והסברים למשל, שהוא בלאו הכי פשטני להחריד.
מסתבר שהספר הזה הוא רב מכר עולמי, ועם הצלחה, כידוע, לא מתווכחים. הצלחה מחקים. כי אם יש לנו ביד ביצת זהב, אז למה שלא תהיינה עוד אחת או שתיים? וכך נוכל למצוא שבעקבות ספר המופת הזה יצאו גם "מי הזיז את הגבינה שלי – מהדורה מיוחדת לבני הנוער" ו- "מי הזיז את הגבינה שלי – מהדורה מיוחדת לילדים".
https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=121027
https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=58706
בקצב הזה אני ממש לא אתפלא אם נזכה לקרוא את "מי הזיז את הבמבה שלי" – מהדורה מיוחדת לעוללים ולזאטוטים ואת - "מי הזיז את התותבות שלי" – מהדורה מיוחדת לקשישים.

מכירים את גבינת רוקפור, הגבינה הכחולה עם העובש? משום מה הספר הזכיר לי אותה. יותר נכון את העובש.

ספר טוב. מדבר על שינויים בחיים. בתור אחד שחווה המון תהליכי מוות ולידה הוא די דיבר אליי. המון פעמים עזבתי "עבודה טובה" למען עבודה אחרת שמסתבר שהייתה "גבינה" יותר טובה ... וכך לאט לאט התקדמתי בחיים. ובכן, זו הייתה הרפתקה לחוות כל כך הרבה שינויים. כולל עבודות ומערכות יחסים. כעת אני במערכת יחסים מדהימה 3 שנים והתחלתי עבודה בהתנדבות בספרייה. כך שכרגע אני לא מעוניין בשינוי, אבל אקבל אותו באהבה אם הוא יגיע. שינויים זה דבר מבורך ועל זה הספר הזה מדבר.

תיהנו ...

נדב

מכירים את הרגעים האלו שאתם יודעים שצריך לנטוש? שיש ספרים כאלו שעד כמה שהם קצרים לא ניתן לסיים אותם? כזה הוא הספר הזה.
אני בעד ספרי עזרה ועסקים, אבל הספר הזה לא. העלילה כל כך רזה עד שמספיקות כמה שורות לנסות לתאר אותה ולהרוס הכל! הכל מתחיל באיזה יום שמשי בשיקגו, כמה בוגרי מחזור נפגשים ומכאן הכל מתחיל להתייבש: הקורא לא מספיק להתחבר למהלך האירועים וצריך מיד לעבור לסיפור גורף השטרות המתואר מפיו של מייקל.

מסופר על שני עכברים ושני אנשים זעירים בגודל של העכברים עצמם, הם חיים במעין מבוך ותפקידם הוא לרוץ ולחפש בו גבינה, ובכמה פינות ומקומות במבוך היא אכן נמצאת אך לא בטוח שתמיד ניתן יהיה למצוא אותה...ואז הגיע הייאוש.
אין כמעט מה להמשיך. העלילה עלובה! ה''עצות'' המובאות בספר עלובות ומאולצות, חצי מהספר מסתכם במילה ''גבינה''. ציפיתי להרבה יותר וכל העניין שהסיפור הקטן הזה משנה חיים רחוק ממני.
ולסיכום: זהו הספר הכי ריקני שקראתי במהלך כל החיים שלי. קצר, מאולץ וחלול כמו החור שבבייגלה, אין פלא שבין השורות כתוב לקורא שכדאי לו להפיץ את המגיפה הזולה והעבושה הזאת לכמה שיותר אנשים אחרים!

זבל קפיטליסטי למעריצי טייקונים ועושי דברם.לפני 10 שנים כשהאמנתי בכוחה של ההשכלה, הגמישות והקפיצה על הזדמנויות נהניתי מהספר, כיום לאחר ההתפקחות מהטיקונים ,התספורות המהממות,מחירי הדיור וכו... הבנתי שעוד תועמלן מבית מדרשה של איין ראנד עשה עלי סיבוב.

ספרי ה SELF HELP בכל נושא אפשרי הם אחד הדברים שאני אוהב בתרבות האמריקאית. נדמה לי שזה פחות שכיח בנוף הישראלי וההשערה שלי שזה בגלל חוסר כדאיות כלכלית. עד כאן ההקדמה.

הספר היה תמיד בטווח הראייה שלי בחנויות הספרים ולמרות הכותרת שמעוררת סקרנות מסויימת לא נמשכתי לעלעל בו.
את הספר מצאתי ברחוב לא מזמן יחד עם ספרים אחרים שהתייתמו בחטף ואומצו על ידי.

היות ו"הגבינה" האישית שלי נעלמה, החלטתי שיתכן והגיע הזמן שאקרא את הספר ואולי אשכיל באופן מסויים, כזה שיניע אותי לפעולה. אולי אבין לאן נעלמה ה"גבינה" שלי ומה אני יכול לעשות כדי להחזיר אותה אלי.

לא נהנתי לקרוא את הספר והוא לא ממש חידש לי דבר, נראה שאפשר היה לסכם את כולו לתוך מאמר קצר ומועיל.

מה הלאה? יש חנות בעיר שרוכשת ספרים ב5 ש"ח ומוכרת אותם ב10 ש"ח, תמצאו אותו שם, על המדף. אם איבדתם את ה"גבינה" שלכם הצעתי היא-לכו לטיפול וותרו על הספר.

ription"/>

סיפור קטן, פשוט מאוד ומקסים על שני עכברים ושני
גמדים הנתקלים בבעיה זהה ומתומדדים איתה כל אחד
בדרכו שלו.

בספר כ100 עמודים והוא נקרא בנשימה אחת, מעביר מסר
מאוד גדול אשר יכול להשפיע על כל החיים.

מומלץ מאוד.

ספר מומלץ למי שפוחד לעשות שינוי בחייו
ספר שמקדם את השינוי הפנימי באדם ומביא אותו לעשייה.
ספר קל לקריאה , מובן ונאכל היטב ,
קריאה מהנה

איך להגדיר.
יצירת מופת מהדהדת לדורות-זה לא.
למי שקורא ורוצה ליישם רעיונות או לנסות-יכול להיות כיף, למה לא.
לא צריך לקחת ברצינות תהומית ופשוט ליהנות מהקריאה, התובנות ומעט פילוסופיה-גם אם בגרוש..
אני נהניתי.ספר נחמד.
אבל שינה את חיי? לא -)
קשה לי לדרג.