המושבה האחרונה, ג'ון סקאלזי
סוגה: מד"ב
במילה אחת: וואוו (למה לקח כל כך הרבה שנים לתרגם את הספר?)
דירוג: 5 כוכבים
בקצרה: ג'ון פרי מצא לבסוף פינה של שקט ושלווה ביקום אלים, והוא חי בשקט עם אשתו ג'יין ובתם זואי במושבה אנושית אחת מני רבות. אלה חיים טובים, אך משהו עדיין חסר בהם. כאשר ג'ון וג'יין מתבקשים להנהיג התיישבות חדשה, הוא שמח על ההזדמנות לחקור שוב את היקום.
אבל פרי מגלה במהרה ששום דבר אינו כפי שהוא נראה. הוא והמושבה החדשה הם רק כלים במשחקי מלחמה ודיפלומטיה בין איחוד המושבות האנושי ובין ברית חדשה של חייזרים, שנראית בלתי מנוצחת ומטרתה להפסיק בכלל את ההתיישבות האנושית.
בעוד המאבק נמשך מנסה פרי נואשות להגן על המתיישבים המבוהלים שלו בפני איומים חדשים וישנים, על פלנטה שבה מתגלים בהדרגה סודות קטלניים משלה.
למען הישרדותם הוא חייב לחשוף את מארג השקרים וחצאי האמיתות שנתווה סביבו – כדי למנוע מלחמה כוללת המאיימת להפוך את המושבה שבהנהגתו למושבה האחרונה של המין האנושי.
מד"ב: סקאלזי לא הסתיר בעבר שהוא הושפע מסופרי מד"ב קלאסיים של פעם. הספר הזה נוגע בתת-ז'אנרים רבים של מד"ב – קצת אסטרונומיה, חייזרים, סוציולוגיה של תרבויות בחלל, כלי נשק וגם שדרוגים גופניים כפי שהיה בספרים קודמים. חלקים מהספר הזה הזכירו לי את סדרת המוסד של אסימוב וגם את ההומור (בלי השוביניזם) של היינליין. תענוג צרוף.
מתח: לא יכולתי לעזוב את הספר.
טכנולוגיה: עתידנית ובדיונית בחלקה, אבל מחשבי כף היד לכל לוחם כבר כאן (טלפונים סלולריים).
אלימות: יש קצת מלחמות/רציחות אבל לא קשה מידי.
PG: אין תיאורים גרפיים – די בטוח.
מתאים ל: קוראים המחפשים מד"ב משובח, אבל תפנו יום שלם בלי תכוניות אחרות
קריאה חוזרת: ברור
ספרים נוספים בסגנון (שקראתי): כל הסדרה הזו (וגם בעבר הרחוק סדרת המוסד של אסימוב).
סיכום: זה ספר ראשון מזה שנים שאני קורא ומסיים בתוך פחות מיום אחד. כל יום כיפור הייתי מרותק לספר ולכורסא. הספר הזה מסכם את סדרת החולצות האדומות והוא לא פחות טוב מהספר הראשון, אם לא טוב יותר.
בספר הזה, ג'ון כבר אינו חייל אלא בגוף אנושי רגיל והעלילה היא "מחוץ" לצבא המושבות כאשר הוא בעל משפחה. למעשה, הוא אינו הגיבור היחיד בספר, וגם אשתו, ג'יין, אקס-חיילת הכוחות המיוחדים וכעת בגוף אנושי, מככבת לידו באופן שווה. הם מתמודדים עם אתגרים אזרחיים/פוליטיים בהקמת מושבה חדשה לצד מלחמה המבצבצת ובאה.
זה ספר המשלב פוליטיקה וסוציולוגיה בין-כוכבית כמיטב הספרים של אסימוב, הומור קליל גם בתוך קרבות, מתח וקצב שהולך וגובר בלי נפילות. לא ברור איך ספר כזה טוב פורסם בשנת 2005 ותורגם לעברית רק בשנת 2019. רוצו לקרוא אותו.


















