וואווווו, קניתי את הספר ''התמים'' לכאורה בדוכן הפגומים לפני שלוש שנים שוכב אצלי במדף וכשגיליתי אותו התאהבתי שקניתי את שאר הטרילוגיה ואת הספין אוף.
ספר טוב, מצחיק ומאוד מעניין. <mark>ניל שוסטרמן</mark> ממש מגיע לפרטים הקטנים של העולם הזה שזה סופר משמעותי ומדהים, העליליה נוגעת מאוד.
לכל מי שחושב שזה ספר רומנטי או רומנטזי אז זה לא, כן יש אהבה קטנה אבל לא מדגישים אותה בספר הזה אבל ספר וואו.

לא מזמן התנהל דיון סוער בביקורת של Rasta על הספר "מכתבים מכדור הארץ" של מארק טווין. הדיון הסוער פילג בין שני סוגים של אנשים - אלו שטענו שהדת היא מקור כל הצרות והמלחמות בעולם, ואלו שטענו שדת היא חלק שולי ומזערי בסיבות לפריצתן של מלחמות שונות בהיסטוריה, ולעיתים אף יש בכוחה למנוע את פריצתן של אותן מלחמות.

אבל, אם תקראו את 'הצלצול', הספר השלישי וכנראה גם האחרון בטרילוגיית 'להב החרמש' (לפחות על פי ה

לאור הביקורת המאוכזבת כאן באתר על הספר הזה, ולאור זה שלא אהבתי את הפריקוולים שעשו לסרטי מלחמת הכוכבים, ציפיתי להתאכזב גם מהספר הזה, שהוא סוג של פריקוול, אפשר לומר, לטרילוגיה המצליחה של <mark>ניל שוסטרמן</mark>.

הופתעתי לטובה, אולי בגלל מיעוט הציפיות או שאולי כי מדובר בבאמת אחלה של ספר. מדובר באוסף סיפורים קצרים, שרובם המוחלט ברמה טובה ומספקת, אשר עושים כבוד לעולם העמוק והמקורי שנבנה בשלושת ספרי הטרילוגיה. ל

תארו לעצמכם עולם עתידני בו האנושות הצליחה להשיג חיי נצח.

דמיינו אתכם בעוד עשרים או שלושים שנה. האנושות כל כך חזקה ומתקדמת, כל כך פורצת גבולות ומתוחכמת, שהיא הצליחה לנצח את הדבר שאף אחד לא יכול לו – המוות.

חשבו רגע על ההשלכות של הדבר הזה.

הפחד שיש בכל אחד מאיתנו, הקול הקטן שמהדהד בראש – זה שאומר שלא נספיק להגשים את החלומות שלנו – איננו עוד. הרי אנחנו חיים לנצח. אנחנו יכולים לטוס ליפן גם בע

חרמש, <mark>ניל שוסטרמן</mark>
סוגה: מד"ב/דיסטופיה
במילה אחת: גאוני
דירוג: 5 כוכבים

בקצרה: עולם מושלם. בלי רעב, בלי מחלות ובלי סבל. האנושות הצליחה להכניע גם את המוות. אבל לחיים בעולם מושלם כזה יש גם מחיר כבד – החרמשים. שני בני נוער, סִיטְרָה ורואן, נבחרים להיות שוליות של חרמש. זהו תפקיד שאיש מהם לא רוצה, ובדיוק בגלל זה הם נבחרו לו. בעולם ללא מוות, רק החרמשים יכולים לסיים חיים, והם חייבים לעשות זאת כדי למ

עננה (להב החרמש 2), <mark>ניל שוסטרמן</mark>
סוגה: מד"ב/דיסטופיה
במילה אחת: החיים שאחרי כשאין מוות
דירוג: 5 כוכבים

בקצרה: אחרי שבספר הקודם התוודעו שוליות החרמשים סיטרה ורואן לעולם של הרג, נהפך רואן לרודף צדק ומקים משמר שמטרתו להרחיק חרמשים מושחתים. סיטרה בוחרת הפעם לפעול בחמלה, בניגוד לאידיאלים של "הסדר החדש", אך כאשר חייה מאוימים, מתברר שלא כולם פתוחים לשינוי.
המאבק באויבים ישנים וחדשים צובר תאוצה, וכש

היייייייייי
וואו, מלא זמן לא הייתי פה (כאילו כן הייתי אבל לא כתבתי ביקורות כבר כמעט חודש)
אז הנה לכם ביקורת על ספר שהוא שלמות מכל מובן ובחינה.
תקציר:
עולם מושלם (היתכן?). בלי רעב, בלי מחלות ובלי סבל.
האנושות הצליחה להכניע גם את המוות. אבל לחיים בעולם מושלם כזה יש גם מחיר כבד — החרמשים.

שני בני נוער, סִיטְרָה ורואן, נבחרים להיות שוליות של חרמש. זהו תפקיד שאיש מהם לא רוצה, ובדיוק בגלל זה ה

עננה/<mark>ניל שוסטרמן</mark>


מעט מאוד סופרים יכולים להעיד על עצמם שהספר השני בסדרה המוצלחת שלהם טובים יותר מהספר הראשון. ולמרות זאת, הנה ניל יכול להגיד זאת.
כי בעיני, ללא כל ספק, עננה ספר מוצלח יותר מחרמש.

עננה ממשיך בדיוק מהמקום בו חרמש הפסיק, ואנחנו חוזרים לחרמשית אנסטסיה בעודה מנסה להבין מהי הדרך הנכונה בחרמשות ומה הכי טוב, לחרמש לוציפר שעושה חיים משוגעים בציד חרמשים סוררים, ולכל מאבק הכוחות בחרמש

הכרישים: הבא בתור!
מלאך המוות: שלום.
הכרישים: שלום שלום, מה יש לך להציע לנו?
מלאך המוות: אז ככה, אני מציע לכם עולם מושלם בלי מוות: בלי קורונה, בלי רצח, בלי ניסיונות התאבדות מוצלחים. אם אתה תיפגע, מיד תקבל החייאה ותחזור לחיים, חזק ובריא כמו שור כאילו מעולם לא מתת.
הכרישים: נשמע מעניין, אבל... איך דבר גרנדיוזי כזה יכול לקרות בפועל? האם שווה לנו להשקיע בדבר כזה?
מלאך המוות: שכחתם עם מי אתם מדבר