הספר פותח במכתב מרגש שכותב אלחנדרו לאישתו האהובה איזבלה, בעוד ספינתו נורתה ושוקעת במצולות. את המכתב את לא תראי ואולי זה לטובה, כך הוא ממשיך וכותב... מישהו בגד בנו בגידה כה אכזרית... בגידה שאינני מסוגל להעלות על הכתב.
יומנו של אלחנדרו מגיע לאחר 200 שנה לידיה של ווילו שרוצה מאד לקנות אותו מחנות הספרים העתיקה באי קנקון, אך ידה אינה משגת. לחנות נכנס עמה בחור מרשים ומסתורי, מלטף באצבעו את פניה ונמלט משם. ימים ספורים לאחר מכן הם נפגשים שוב, אז מתברר לווילו שלבחור קוראים קייס ושהוא בעצם גנב.
עובדת היותו גנב אינה מרתיעה אותה, הם מבלים יחד על האי ונוצר ביניהם קשר ראשוני שנגדע מוקדם מידי ובפתאומיות.
ווילו לא שומעת מקייס במשך 8 שנים, הרמז היחיד שיש לה לכך שהוא חי, היא שרשרת שקייס שלח אליה. אבל אז יום אחד גם התחושה שהוא חי נעלמת, ווילו מרגישה שקייס מת.
קייס מת אבל משתי המתנות שקייס השאיר לה היא לא נפרדת אף פעם: הוא שלח לה את השרשרת וגם קנה עבורה את היומן של אלחנדרו. ווילו מתחילה לחקור בנושא ומרגישה שיש קשר כלשהו בין סיפור אהבתם של אלחנדרו ואיזבלה לסיפור האהבה שלה ושל קייס. מאותו רגע, העבר וההווה נשזרים יחד בספר בצורה יפה ומרגשת, אך עליי להזהיר שלא הכל זורם על מי מנוחות, אחרי הכל קייס הפך ברבות השנים לקפטן של חבורת שודדי ים ולא פעם הוא וחבורתו נוהגים באכזריות ובקור רוח... אלה דברים שקשה לוילו לקבל ולהתמודד איתם. ואילו קייס התאהב בווילו עד מעל הראש, אבל הוא מרגיש שגן העדן שמצא בקרבתה הוא חמקמק עבורו, בשל עברו ובשל העובדה שהוא פיראט הזקוק למים ולצוות שלו.
האם ווילו וקייס יצליחו לגשר על הפערים?
האם סיפור אהבתם של אלחנדרו ואיזבלה יזכה לעלות מן המצולות, להיות מסופר ולהוות השראה לדורות הבאים?
קראו וגלו בעצמכם. סיפור שכתוב בצורה מותחת ומפגיש את הקורא עם המורכבות שבחיים ועם המורכבות שבבני האדם.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
