ספרון הכולל שלוש מסות ספרותיות קצרות. הראשונה והאחרונה הן המעניינות בעיני.
פנאטיוּת ופנאטים. רובנו מקשרים את המושג לאיסלאם הקיצוני- פסיכים המטיסים מטוסים לתוך מגדלים, מפוצצים אוטובוסים ובתי קפה בקריאות 'אללה אכבר', שטופי שנאה למי שאינו מוסלמי. אבל הפנאטיות היא הרבה יותר מכך. עמוס עוז מנסה להגדיר מהו בעצם פנאט. זה לא רק חמאס וחיזבאללה, אל קעידה וג'בהת אל נוסרה, חסידי העליונות הלבנה ו-KKK בארצות הברית. גם יהודי קנאי במונחי דת או פוליטיקה, ולהבדיל- טבעונים או מתנגדי עישון.
המכנה המשותף-התנגדות או תמיכה ברעיון, יציאה חוצץ נגד מי שאינו כמוהם. הפנאט הטבעוני יראה באוכל הסטייק רוצח ושונא העישון יראה במעשן נבל הראוי לעונש חמור. עוז מעיד על עצמו כילד בירושלים שכרבים יידה אבנים ברכבים בריטיים בקריאות British go home ! ובבגרותו הבין שכמוהם היה פנאט ציוני-לאומני קטן.
"הכל בגלל הגלובליזציה/מוסלמים/מערב/מתירנות/מהגרים/ציונות" ולפנאט לא נותר אלא לסמן עיגול סביב התשובה הנכונה. בחר את השטן שלך והַכּה בו באבי-אבי אביו.
הפנאטיות אליבא ד'עוז אינה חדשה כלל. היא בנפשנו מקדמת דנא ואנו יונקים אותה מבית. עוז אינו מתמקד רק בפנאטיות הדתית ומדינית כמחוללת אלימות אלא ככזו המכניסה חסידים שוטים תחת כנפי מנהיג (שיכול להיות פסיכופת) או אידיאל. מי שסוגדים לאליל התורן בפוליטיקה, ספורטאי נערץ או זוכה ריאליטי אשפתות בשקל. מוותרים על עצמיותם ונסחפים עם העדר ופולחן אישיות מטורף של ה'מהמם/הורג/קורע/למות ממנו' (במקור). ויש מי שמכוונים את זה מלמעלה. זו תעשייה הגורפת ממון והופכת סלבריטאים בגרוש למלכים החדשים ואיזה כיף להעריץ אותם ולעקוב אחרי כל ציוץ שלהם, לא משנה כמה סתמי.
הוא מביא ציטוט משעשע ואירוני בנושא הקונפורמיזם מ'בריאן כוכב עליון' של מונטי פייתון.
המטיף בריאן לקהל-"כולכם אינדיבידואלים!"
ההמון- "כן! כולנו אינדיבידואלים!"
"כולם שונים"!
"כן, כולנו שונים!"
ואדם אחד בהמון פועה "אני לא....."
----
המסה הבאה היא על היהדות כתרבות ודת, הלאום והצביון היהודי ומדינת ישראל כמעין הכלאה של כיסופים גלותיים עם מודרניזציה.
המסה החותמת היא אזורנו. ארץ ישראל השלמה, מדינת כל אזרחיה. חלום בלהות שיהפוך את היהודים למיעוט בין הים לירדן. מדינות דו או רב לאומיות כיוגוסלביה לשעבר דינן להיכשל. מדינה אחת תביא לתוצאה מרה של שלטון קיצוני זה או אחר. דיקטטורה מדכאת. אלה המלהגים על 'ניהול הסכסוך' מדברים למעשה על רצף פעולות איבה ומבצעים צבאיים, שלטון רדיקלי שלא יאריך ימים ולא יוביל לדבר. מדבר על הדיכוי בשטחים ו'זכותנו' להר הבית-אבל מה היא בעצם זכות? לא זו שאנו נוטלים לעצמנו אלא זו שאחרים מכירים בה כזכותי. הזכות להחזיק בכל גרגר בארץ ישראל השלמה היא למעשה חובה ומצווה דתית-לאומנית והוא משווה אותה למי שעומד מול מעבר חצייה וזכותו לחצות בבטחה. אם משאית מתקרבת במהירות ולא תוכל לבלום מותר לו לוותר על הזכות הזו למען בטחונו. הלאומנות היהודית אינה מסכימה לוויתור, דוחפת אותנו לסכנה ומן השמיים יושיעו אותנו.
אפשר להסכים איתו או שלא, גם להתעצבן מותר (אני פנאט? אני? מה פתאום!), אבל אי אפשר לקחת ממנו יכולת כתיבה וביטוי והבעת דעותיו בלי כחל וסרק גם אם ייתפסו ככפירה אצל חלקנו.


















