זיגפריד לנץ הוא סופר גרמני מעניין בעיניי. קראתי בעבר כמה ספרים שלו ואהבתי אותם.
יש בהם בעיניי משהו שהוא גם פואטי! אני מתכוון לכך שלנץ מספר לנו סיפור שהוא מן הסתם מרתק בפני עצמו, אבל הוא גם תמיד לכאורה! ותמיד (כמו בשירה) יש בטקסט הכתוב הרבה מעבר למילים!
וכך התחלתי לקרוא בספר הישן הזה של "עם עובד", שחיכה אצלי שנים לתורו... מעניין שמיד בתחילת הסיפור אנו נמצאים בתוך אקשן! המספר בגוף ראשון הוא טוביאס בחור צעיר שנמצא יחד עם אחרים באמצעה של פעולה נועזת של מחתרת בעיר כבושה. הם מנסים להתנקש בחייו של גנרל של כוחות הכיבוש...
מיד כשמסתיימת הפעולה, אוסר צבא הכיבוש קבוצה גדולה של אנשים נכבדים מאותה העיר, שכוללת את אביו של המספר, ומאיים להוציאם להורג, באם לא יוסגר מנהיג המחתרת באותה העיר ששמו דניאל... וכאן מתעוררת בעיה מוסרית; האם אותו דניאל צריך להסגיר את עצמו ולהציל את אותם נשואי-פנים ומה יקרה אם לא יעשה זאת?
למרות שהמדינות המסוימות אינן מוזכרות כלל בשמותיהן, כל הרמזים מעידים על כך שמדובר בכוחות של גרמניה הנאצית שכבשו כידוע את נורבגיה בזמן מלחמת העולם השנייה...
אבל לנץ משתדל בכל כוחו להפוך את הסיפור כאן לאוניברסלי! ומסתבר שלסיפור העובדות שמתוארות כאן יש כמה פנים! ולפתע מסתבר לנו שלסיפור שאותו מספר לנו אותו הבחור הצעיר יש גרסאות שונות לחלוטין! (זה מזכיר קצת את הסרט "רשומון"...) הדעות משתנות הכל בהתאם לאישיותו של המספר וגם בהתאם לזמן שבו הוא מספר אותה! האם אותם הדברים שמסופרים בזמן הכיבוש מסופרים גם שהכובש כבר איננו?
ומדובר פה בעניינים דרמטיים ביותר... הופתעתי לגלות שהביקורת בזמנו לא אהבה את הספר הזה. מבחינתי (ולא רק מבחינתי) לנץ נחשב לאחד מסופריה הבכירים של גרמניה של "אחרי המלחמה" ואני דווקא מאוד אהבתי את הספר.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
